56 שנים אנגליה חיכתה לרגע הזה. 56 שנים של סבל, הפסדים, תווית לוזרית שדבקה בה ועוד ועוד טורנירים גדולים בלי תואר אחד לרפואה. אתמול (ראשון) בוומבלי הנאחס הסתיים. והכל בזכות נבחרת אחת. נבחרת הנשים האנגלית.
ב-1966 בובי מור וחבריו הביאו לממלכה את גביע העולם הראשון והיחידי שלהם בהיסטוריה. יותר מחמישה עשורים קדימה בת' מיד, ליאה וויליאמסון וקלואי קלי הן הגיבורות הגדולות - ושוב כשגרמניה ממול.
"הלביאות" ניצחו 1:2 את גרמניה אחרי 120 דקות בגמר יורו הנשים בזכות דחיקה של קלי מקרוב בדקה ה-110. חלוצת אנגליה בת' מיד חגגה תואר כפול כשנבחרה לשחקנית הטורניר. גרמניה המאוכזבת חלמה להפתיע בוומבלי, שהיה מלא ב-87,192 צופים וצופות (שיא צופים ביורו), אבל המשימה הייתה קשה, בוודאי אחרי שהכוכבת של הטורניר אלכס פופ נפצעה כבר בחימום ולא שיחקה.
"זה לא אמיתי. זה החומר שממנו עשויים חלומות", חגגה קלי הנרגשת. "אלוהים, תסתכלו על הקהל, זה מדהים. תודה רבה לכל אחד ואחד. בכנות, זה בלתי נתפס. להיות כאן ולכבוש את שער הניצחון, הבחורות האלה מיוחדות, המאמנת הזו מיוחדת. זה מדהים, אני רק רוצה לחגוג עכשיו".
וקלי חגגה, אבל לא רק היא. כל אנגליה יצאה לרחובות (או נשארה שמה, תלוי את מי שואלים). אוהדי הנבחרת קפצו לכל מזרקה אפשרית בסיום המשחק וחגגו עד השעות הקטנות של הלילה את ההישג.
בת' מיד, שכאמור נבחרה לשחקנית הטורניר, אמרה: "אני לא מאמינה, לפעמים הכדורגל אכזרי אלייך, אבל הדבר הכי טוב זה לחזור ולהתאושש מזה. אני עדיין בהלם, אני לא מאמינה שזכינו, אני כל כך גאה בנבחרת".
קשרית אנגליה הוותיקה, ג'יל סקוט, הוסיפה: "זו כזו זכות להיות חלק מזה. השחקניות הצעירות היו נהדרות, הן שיחקו עם הרבה חופש, הן אוהבות את המשחק. החגיגות הולכות להיות גדולות".
"אעכל את זה כנראה רק בסוף הקריירה"
המנצחת הגדולה על התזמורת היא כמובן המאמנת ההולנדית סרינה ויחמן, שלקחה את היורו בפעם השנייה ברציפות אחרי הזכייה ב-2017 עם מולדתה. אנגליה תחת הדרכתה עדיין לא הפסידה ואת הטורניר סיימה עם יחס שערים מטורף של 2:22. "אין לי סודות", צחקה ויחמן. "אני לא חושב שאני עוד מבינה מה קורה - אני צריכה קצת זמן".
"זה בלתי ייאמן", הוסיפה ההולנדית. "השחקניות ממש רצו לזכות בתואר והשתפרו מיום ליום. חיינו את זה. היה משחק קשה וצמוד, אבל הצלחנו לנצח. כמו שהנבחרות הקודמות פתחו לנו את הדלת, הנבחרת הזו תפתח את הדלת לדור הבא".
לוסי ברונז כבר קיבלה תיאבון ואמרה: "אני אעכל את זה כנראה רק בסוף הקריירה שלי. השחקניות הצעירות בטח יחשבו שלזכות בתארים כך זה נורמלי ורגיל. אנחנו חייבות לנסוע ולזכות במונדיאל עכשיו".
גם מלכת אנגליה אליזבת השנייה בירכה את הנבחרת על התואר הראשון של המדינה מאז גביע העולם ההוא ב-1966. "משפחתי ואני מברכים אתכן על הזכייה ביורו לנשים", נכתב בהודעה, "זה הישג נפלא לכל הנבחרת, כולל הצוות. זכיתם לשבחים על התצוגות שלכן בצדק. כולכן היוויתן דוגמה והשראה לילדות ונשים היום ובעתיד. אני מקווה שתהיו גאות במה שהשגתן כמו בתוצאה שלכן היום".
התמונה האייקונית, גרסת 2022
ב-1999 נוצרה אחת מתמונות הספורט האיקוניות בכל הזמנים, ובוודאי המפורסמת ביותר של כדורגל הנשים. ברנדי צ'סטיין דייקה בפנדל האחרון מול סין, הביאה לארה"ב את גביע העולם, ובטירוף החגיגות גלשה על ברכיה, הסירה את החולצה וחשפה את חזיית הספורט שלה. זה היה רגע משנה עולמות מבחינה תרבותית וחברתית. החל מאמש, לפחות בבריטניה, צ'סטיין פינתה את מקומה לקלואי קלי.
החלוצה בת ה-24 של מנצ'סטר סיטי הייתה הראשונה לשלוח רגל ארוכה לכדור שהסתובב ברחבה, נעצה אותו ברשת, ונכנסה לנצח לספרי ההיסטוריה של אנגליה בתור האישה שאחראית לזכייה באליפות אירופה הראשונה בתולדותיה. התמונה שלה תישאר חקוקה כמו זו של צ'סטיין, שאתמול הפתיעה ולא שכחת לברך את "היורשת". "ראיתי את המחווה שלך, כל הכבוד. מעכשיו תהני מבירות וארוחות ערב חינם בכל רחבי אנגליה. לחיים!", צייצה צ'סטיין.
התקשורת האנגלית הייתה כמובן באקסטזה בעקבות הניצחון. "שואגות", נכתב ב"דיילי סטאר". ה"גרדיאן" הלך על כותרת ראויה: "משנות את המשחק". רוב הצהובונים פשוט הלכו על הקלישאה שסוף-סוף התגשמה: "הכדורגל חזר הביתה".
מייסון מאונט ופיל פודן חוגגים את הזכייה של נבחרת הנשים
גרמניה בהלם: "היינו קרובות, זה לא הספיק"
מהעבר השני, גרמניה ניסתה לעכל את ההפסד. סווניה הות' אמרה: "זה כואב. נתנו את הכול במשך 120 דקות ולא נתנו לפיגור לגמור אותנו. לרוע המזל לא השגנו את הפרס שלנו. אנחנו צריכים לתת לזה לשקוע. אנחנו עדיין שמחות וגאות שהצלחנו לגעת בכל כך הרבה אנשים".
המאמנת מרטינה פוס טקלנבורג: "היינו קרובות, אבל אנגליה הצליחה לעמוד בלחץ שלנו. ברכות להן. אנחנו עצובות מאוד שהפסדנו. אנחנו בתהליך, זה לא הספיק אז אנחנו צריכות קצת יותר. אנחנו גדלות ממשחקים כאלה". על החיסרון של אלכס פופ אמרה המאמנת: "אלכס הייתה עושה משהו עם הנוכחות שלה, אבל זה לא עבד".
מאמן נבחרת גרמניה (גברים) האנזי פליק סיכם: "אני מצטער מאוד עבור מרטינס פוס טקלנבורג וכל הנבחרת שהן לא זכו בתואר. יחד עם זאת, הן יכולות להתבונן אחורה בגאווה על הטורניר. התשוקה, ההתלהבות והרוח הקבוצתית במהלך הטורניר היוו לי השראה. זה היה מדהים בדשא ומחוצה לו. השחקנים נראו כמו יחידה אחת ולכן הפסידו רק בגמר למארחת".
