מאוד קל לייחס את מה שקורה עכשיו למנצ'סטר סיטי, שהיציאה לפגרת הנבחרות הגיעה לה בול בזמן, לפציעה של רודרי. זו המשוואה הכי קלה בעולם, שיעור ראשון באלגברה לילדים האומללים שעוברים בחטיבת הביניים מ"חשבון" ל"מתמטיקה": שחקן השנה בעולם על המגרש – היחידה שיכולה לעצור את סיטי היא אלופת אירופה ריאל מדריד; שחקן השנה בעולם גמר את העונה ויצא מהתמונה – פפ גווארדיולה סופג ארבעה הפסדים רצופים בפעם הראשונה בקריירת האימון שלו. אבל האמת הרבה יותר מסובכת.
ההיעדרות של רודרי היא רק מכת חשמל אחת בתוך סופת הברקים שנחתה על הצד התכול של מנצ'סטר. מה שממלא את האוויר באצטדיון הוא חוסר ודאות: בנוגע לעתיד המועדון לאור הפרות הפייר־פליי החמורות הנידונות כיום באנגליה, בנוגע להמשך דרכו של המנג'ר פפ, בנוגע ליכולת של השחקנים השבעים לשנות את כיוון העונה, בנוגע להחלטות שיתקבלו תחת הוגו ויאנה, האיש שיחליף בקיץ את המנהל המקצועי המבריק צ'יקי בגיריסטיין שבנה את הסגל. ההון מהמפרץ הפך את המועדון לאימפריה, ועונת 2024/25 עלולה לסמל את סוף העידן.
5 צפייה בגלריה
בתוך סופת ברקים. הולאנד, לואיס ודה בריינה מודים לקהל אחרי ההפסד לברייטון
(צילום: Bryn Lennon/Getty Images)
פפ רואה את הסוף?
הנקודה שחייבים להתחיל בה: סיטי תיענש. אם אברטון ונוטינגהאם ספגו הפחתת נקודות משמעותית בעקבות עבירות הרבה פחות חמורות מאשר אלו המיוחסות לסיטי, אז דעת הקהל הציבורית, התקשורת ויתר מועדוני הפרמייר־ליג לא יאפשרו לעורכי הדין למסמס את 115 ההאשמות שהוגשו. אולי זה יימתח לתוך העונה הבאה, אבל זה יקרה.
פפ התלונן שאנשים "רוצים לראות את סיטי נמחקת מעל פני האדמה", אבל לא יהיה מדובר בפירוק או בהורדת ליגה, אלא ככל הנראה בהפחתה של עשרות נקודות שתאפשר לסיטי לשרוד בכל זאת איכשהו בזכות הניצחונות שתשיג לאורך העונה. אולי היא תיאלץ להישאר מחוץ למפעל אירופי למשך עונה, ותיפגע מקצועית וכלכלית בשל כך. זה לא מה שיגמור את המועדון. למעשה, זה אפילו יכול להכניס בשחקנים ובצוות המקצועי רוח חדשה של "העולם כולו נגדנו" בדרך לקאמבק מפואר.
הדבר החשוב בנוגע לניתוח הנוכחי של סיטי הוא שכרגע העניין לא רלוונטי – זה לא משהו שהשחקנים עוסקים בו, זו לא הסיבה להפסדים, אלא רק עוד היבט שמוסיף אי־נוחות, ממש כמו ההיעדרות של רודרי. הבעיה העיקרית היא התחושה שעכשיו, בניגוד לכל תקופה אחרת בקדנציה של פפ, לסיטי אין את מה שדרוש כדי לצאת מהמקום שאליו נכנסה.
אחרי התבוסה לספורטינג ליסבון בליגת האלופות הייתה נקודה מרתקת שעלתה באנגליה: באופן נדיר, פפ לא ידע להגיב במשחק הזה. הוא לא ערך שינוי טקטי, לא מצא דרך להקשות על הפורטוגלים. הוא קפא והתקבע במקומו. בין אם מדובר בעייפות החומר אצלו או בחורים בסגל שלא איפשרו לו לשנות כיוון, זו טרמינולוגיה שמעולם לא השתמשו בה בהקשר שלו.
קיבעון וחוסר אנרגיה הם הסברים הגיוניים בנוגע לפפ עצמו. מאמני־על כמו צ'אבי ויורגן קלופ דיברו בשנה האחרונה על העומס הנפשי שכרוך בתפקיד, הלחץ האינסופי, ובמקרה של פפ כבר נוצרה ציפייה שימציא מחדש את הכדורגל בכל חודש. ועדיין, יותר נכון לדבר ספציפית על המשבר המקצועי. צ'יקי, בעונתו האחרונה, וייתכן שגם תחת מגבלות כלכליות שתחתן פעל המועדון מתוך חשש להפרות נוספות, לא נתן לפפ את כל מה שצריך. אותן מגבלות עלולות גם להקשות על תיקון המצב בחלון ההעברות בינואר. רומנטי יותר לדבר על עננה של ענישה ודברים בלתי מדידים כמו ירידה כללית באנרגיה של המועדון, אבל לפעמים ההסבר הפשוט ביותר הוא הנכון ביותר: הסגל של סיטי פחות טוב השנה.
צרות בצרורות
ההשוואה בין משחק הגומלין מול ריאל ברבע גמר ליגת האלופות בעונה שעברה, שאליו סיטי הגיעה קרוב לשיא כוחה, לבין ארבעת ההפסדים הרצופים, מעלה פערים רציניים בכלים העומדים לרשותו של פפ, משלושה כיוונים: עזיבה, פציעות וקריסה ביכולת.
5 צפייה בגלריה
הסגל פחות טוב השנה. שחקני מנצ'סטר סיטי מאוכזבים בהפסד לספורטינג ליסבון
(AP Photo/Armando Franca)
החלק הראשון מורכב משחקן אחד בלבד: חוליאן אלבארס. הארגנטינאי הוא היחיד מבין אלו ששיחקו אז ולא נמצאים היום במועדון. אלבארס היה מותרות: חלוץ ברמה הגבוהה ביותר שמשמש כגיבוי לארלינג הולאנד, ומסוגל לשחק גם מאחוריו. שובר שוויון, קלף מנצח, וגם פתרון לא ישים לטווח הארוך. אין שום סיכוי להחזיק לאורך זמן שחקן ברמה כזו ככוכב משלים, ואחרי שנתיים הוא רצה את התפקיד הראשי בהצגה ועזב לאתלטיקו מדריד. לא רק שסיטי לא מצאה חלופה ברמה כזו, אלא שבכלל אין לה חלופה כלשהי. אין לה בסגל עוד סקורר.
רובן דיאש, ג'ון סטונס, ג'ק גריליש ובעיקר רודרי שייכים לחלק השני. סיטי קורסת תחת הפציעות, ולאחרונה מי שפתח במרכז ההגנה הוא ג'אמיי סימפסון־פיוסי בן ה־19 שלא נותן מענה, כמו גם יתר שחקני הנוער שפפ נאלץ לשתף. המחליפים של רודרי – מטאו קובאצ'יץ' ומתאוש נונש – הם לא אותו דבר. המגן ריקו לואיס מאכזב. הרכש הבולט הקיץ, סאביניו, מקבל הרבה קרדיט ואינו יציב.
ואז מגיעים ללב הצרה: פיל פודן, ז'רמי דוקו, קווין דה בריינה. גם בשנה שעברה סיטי הייתה פצועה, ובתקופה הקשה ביותר פודן לקח אותה על הגב כמעט לבדו. את העונה הזו התחיל לא כשיר, והוא לא חוזר לעצמו. זה לא אותו שחקן. דה בריינה בקושי מצליח לעלות על המגרש ולא בטוח שהוא מספיק בריא כדי להחזיק ברמה הזו. דוקו הוא וירטואוז שלא מספק מספרים, רק טריקים ודריבלים.
ופפ מביט על הקלפים שביד, ואובד עצות. יש עוד הרבה משחקים בליגת האלופות והפער בליגה מליברפול הוא רק חמש נקודות, אבל ייתכן שמכלול הבעיות הנוכחי של סיטי הוא פשוט יותר מדי עבורה.
