החודשים האחרונים, מאז גמר מונדיאל הנשים, עשו עוול לקריירה, למורשת וליכולת של ג'ני הרמוסו. כל מה שנקשר בשמה לא היה קשור לכדורגל – ולא באשמתה: הרמוסו הצהירה, הרמוסו הכחישה, הרמוסו התלוננה, הרמוסו מחתה. בעיקר, הרמוסו נלחמה. עבור עצמה, עבור כדורגל הנשים, עבור נשים בעולם באופן כללי, כאלו שאין להן קול. ביום שישי בלילה בסאלרנו חזרנו סוף־סוף למה שבאמת צריך להישמע בהקשר של שחקנית ההתקפה הספרדייה הנפלאה: ג'ני הרמוסו הבקיעה והביאה ניצחון.
משחק ליגת האומות באיטליה היה הראשון של הרמוסו (33) במדי אלופת העולם מאז 20 באוגוסט, כאשר נשיא ההתאחדות הספרדית לואיס רוביאלס "חגג" את הזכייה בכך שנישק אותה בניגוד לרצונה על השפתיים בטקס הענקת הגביע. היא לא יכלה להתעסק רק בכדורגל בחודשיים האלה. היא אולצה להפוך לסמל ולהיאבק: בתחילה היא הוציאה הודעה שלפיה הנשיקה הייתה בהסכמה, אבל במהרה חזרה בה, הסבירה כי אנשי ההתאחדות הפעילו עליה לחצים כבדים לעשות זאת כדי לגונן על רוביאלס, והבהירה כי אותה נשיקה נכפתה עליה.
4 צפייה בגלריה
בחזרה למאבקים ספורטיביים. הרמוסו באימון הנברת הלאומית של ספרד
(צילום: Ivan Romano/Getty Images)
"כשחוגגים שער חושבים על דברים רבים, אבל לפעמים החיים מעניקים לך מתנות קטנות, והפעם חשבתי במהלך המשחק על המון אנשים שעומדים מאחוריי. אני מאושרת מאחר שבזכותם חזרתי ליהנות היום מכדורגל"
בהמשך, לפני כחודש הרמוסו הגישה נגד רוביאלס תלונה במשטרה בטענה לתקיפה מינית. החקירה עדיין נמשכת, גם זו של פיפ"א שהשעתה אותו במהירות. אחרי שסירב להתנצל או לקחת אחריות, ונעזר אפילו בשביתת רעב ביזארית של אמו שהתבצרה בכנסייה, רוביאלס התפטר בסופו של דבר, גם אחרי שכל 23 שחקניות הסגל דרשו זאת (ובסך הכל 81 כדורגלניות ספרדיות).
סביר להניח שבזמן הקרוב עוד נשמע על התפתחויות בפרשה, ופה ושם עולים דיווחים מעניינים – כמו למשל הגילוי שלפני שנתיים מועצת הספורט בספרד דחתה תלונה נגד רוביאלס בחשד לניצול סמכותו לרעה. רוב אנשיו של רוביאלס כבר סיימו את דרכם בהתאחדות, כולל המאמן המושמץ חורחה וילדה שפוטר. המערכת הייתה כל כך מסואבת ושונאת נשים, ששינוי עמוק ואמיתי ייקח עוד הרבה זמן, הרבה מאוד זמן, אבל האומץ של הרמוסו סייע בביצוע כמה צעדים ראשונים קריטיים.
חוסר רגישות משווע
המאבק עכשיו, תודה לאל, הוא ספורטיבי בלבד. ספרד רוצה זהב אולימפי שיתווסף לזכייה במונדיאל ויסגור מעגל שידגיש כי גם אם הסביבה הייתה רעילה, מדובר בנבחרת הגדולה בעולם. לשם כך היא צריכה להבטיח את הכרטיס לפריז 2024, לא משימה קלה – המארחת צרפת כבר שם, ורק עוד שני כרטיסים אירופיים יחולקו דרך ליגת האומות. 16 הטובות ביבשת חולקו לארבעה בתים, ארבע מנצחות הבתים יעלו לפיינל־פור, והעולות לגמר ישחקו בפריז. אחרי חצי הדרך, שלושה מחזורים, ספרד שומרת על מאזן מושלם.
4 צפייה בגלריה
חקירת המקרה עדיין נמשכת. רובילאס והרמוסו על הפודיום בגמר המונדיאל
(צילום: REUTERS/Hannah Mckay)
אחד המכשולים הקשים שעמדו בפני המאמנת החדשה מונטסה טומה היה המשחק באיטליה שלשום. בשני המשחקים הראשונים היא הסתדרה בלי הרמוסו, שמשחקת בפאצ'וקה המקסיקנית, בצעד שהיה כולו מופת של חוסר רגישות משווע במסווה כושל של רגישות. בזמן שפרשת הנשיקה עדיין בערה בחודש שעבר וטומה, ששימשה כעוזרת של וילדה, הרכיבה סגל ראשון באחריותה וראשון בכלל מאז המונדיאל, היא החליטה להשאיר מחוצה לו את הרמוסו – אחת המנהיגות והשחקניות הטובות ביותר של ספרד – וסיפקה תירוץ קלוש: "אנחנו ניצבות לצד ג'ני, אבל חשבנו שזו הדרך הטובה ביותר להגן עליה".
"להגן עליי ממה? ומפני מי?" השיבה הרמוסו בזעם, בהצהרה חזקה, "כל השחקניות בטוחות שזו עוד מניפולציה שנועדה להפחיד אותנו מההשלכות של הצעדים שלנו. זו עוד הוכחה ניצחת לכך שכלום לא השתנה".
אם גם בחלון הנוכחי הרמוסו הייתה מנודה, טומה ומי שנותר בהתאחדות לא היו שורדים את הביקורת הציבורית. אז היא זומנה, נסעה לאיטליה, נכנסה בדקה ה־68, ודקה לסיום נהדף לעברה כדור שאותו שלחה בנגיעה מקצה הרחבה לרשת וקבעה 0:1, שלוש נקודות שהוציאו כמעט בוודאות את האיטלקיות מהתמונה והשאירו מרוץ דו־ראשי על המקום בפריז, שעליו מתחרות ספרד ושוודיה.
"החיוך של כולנו"
"כשחוגגים שער חושבים על דברים רבים, אבל לפעמים החיים מעניקים לך מתנות קטנות", הודתה הרמוסו־קלינשטיין בסיום המשחק, "והפעם חשבתי במהלך המשחק על המון אנשים שעומדים מאחוריי. אני מאושרת מאחר שבזכותם חזרתי ליהנות היום מכדורגל. אין שמחה גדולה יותר מאשר לחזור למגרש, שוב להרגיש טוב, לכבוש שער ניצחון – אני יכולה רק לחייך". "החיוך של ג'ני הוא החיוך של כולנו", אמרה המאמנת שיש לה דרך ארוכה לעשות כדי לשקם את תדמיתה. "כשאיטליה ירדה לאחור, ידעתי שאני צריכה את ג'ני עם יכולת הבעיטה שלה".
לקח להרמוסו זמן לחזור למגרש אחרי המונדיאל. היא הייתה זקוקה למנוחה ממושכת בעקבות העומס האדיר של העונה שעברה, וסביר להניח שבמידה רבה הראש שלה לא היה בהכרח בכדורגל. היא הייתה מגיעה לנבחרת אם היו מזמנים אותה, אבל זה, כאמור, לא קרה. רק בתחילת החודש היא חזרה להרכב פאצ'וקה, וברגע שהתחממה הראתה את כל המכלול שלה עם שלושה שערים בארבעת המחזורים האחרונים.
החיים שלה יהיו מוזרים מאוד בשנה הקרובה. יכול להיות שהיא תיקרא לספרד כדי לתת עדות בפרשת רוביאלס; מחרתיים היא תקווה לעלות בהרכב במשחק בשווייץ בליגת האומות; רוב פעילויות הכדורגל שלה יהיו בכלל במקסיקו. מה שהיא בעיקר רוצה זה לשחק, כי בגיל 33, למרות שהיא בכושר נהדר, הרמוסו כבר קרובה יותר לפרישה מאשר לפריחה.
חברתה לנבחרת, המגינה השמאלית אולגה קרמונה, גיבורת הזכייה במונדיאל, אמרה לפני הניצחון באיטליה: "סבלנו מהרבה אי־ודאות. היו רגעים מתוחים ורגישים, אבל אנחנו חוזרות למצב נורמלי. אני מבקשת מכולם להתחיל לדבר יותר על כדורגל מעתה ואילך. אנחנו מאושרות, ורוצות להראות זאת על המגרש ולהגיע לאולימפיאדה".
זה בדיוק מה שהרמוסו רוצה, אבל בדיוק. שלאט־לאט יפסיקו לזהות אותה כ"זאת שרוביאלס נישק" והיא תחזור להיות "ראיתם את הגול שלה?!" אולי בסוף הקריירה היא תסכים להיות "זאת שבזכותה היחס לכדורגלניות השתנה".
