הצצה למתחם הכדורגל שבונה לואיס סוארס
(באדיבות ONE)
לפני המשחק של באיירן מינכן מול בוכום שלשום, התקשורת הגרמנית עסקה בחסרונו של ג'מאל מוסיאלה בן ה־19. הסופרסטאר הצעיר פתח את העונה בסערה עם ארבעה כיבושים, ולקראת הביקור של הבווארים אצל קבוצת התחתית השאלה הייתה איך היעדרו ישפיע על הקבוצה.
בדקה הרביעית למשחק, לירוי סאנה כבש את הראשון בדרך ל-0:7 של באיירן. גם הוא סופרסטאר, אבל את העונה הוא התחיל כשחקן ספסל, מחליף קבוע במעמד אחר. כשעלה במקום מוסיאלה בהרכב, הוא נתן 90 דקות מעולות. מי זה מוסיאלה?
מעט לאחר מכן, באצטדיון של ליל, קיליאן אמבאפה השווה את שיא הליגה הצרפתית לשער הכי מהיר, כאשר העלה את פ.ס.ז' ליתרון אחרי שמונה שניות. זה היה מהלך מתוכנן מרהיב ביופיו, כשבשיאו לאו מסי שלח כדור על חצי מגרש לחלוץ המושמץ שהקפיץ פנימה. זה הסתיים ב־1:7 פריזאי.
נכון, אותה ליל זכתה באליפות צרפת רק לפני שנתיים, אבל זו הייתה סטייה סטטיסטית. פ.ס.ז' ובאיירן הרגו שתיים מחמש הליגות הגדולות באירופה, ושלושת המחזורים הראשונים היו כל כך קיצוניים, שנראה ששתיהן יכולות להבטיח את התואר כבר באזור החילוף בין 2022 ל־2023. פעם המדרג היה ברור – ליגות כמו אנגליה, ספרד ואיטליה בהן מקבלים מאבקי צמרת נפלאים, בעוד בצרפת ובגרמניה האלופות כבר מיצו את התחרות המקומית ומעמידות את ליגת האלופות כמטרה חשובה יותר. עכשיו המעמד הזה השתנה לטובה ולרעה: פ.ס.ז' ובאיירן היו זוכות בעבר באליפות די בקלות, אבל פה ושם נדרש מאמץ והיו חששות. כעת מסתמן שהליגות שלהן לא מהוות אפילו סוג של מחנה אימונים. הפער עד כדי כך גדול.
וזה לא מעודד עבורן, כי בעוד האנגליות יורקות דם בכל מחזור (ראינו מה קרה למנצ'סטר סיטי ולצ'לסי בדיוק באותו היום), השתיים הללו נתקלות במקרה הטוב ביריבות מאתגרות רק בפברואר, עם פתיחת שלבי הנוקאאוט בליגת האלופות.
בלי חובות, בלי תחרות
מה אומרים שלושת המחזורים הללו? שתיהן היחידות בליגות שלהן שעומדות על שלוש משלוש. בצרפת לא הייתה אפילו קבוצה אחת נוספת עם מאזן מושלם כבר אחרי שני משחקים! הפריזאים הבקיעו 17 שערים – שביעייה ושתי חמישיות – 5.6 כיבושים למשחק. באיירן עם 15, שבתוכם שישייה מול אלופת הליגה האירופית פרנקפורט והשביעייה נגד בוכום. פ.ס.ז' כבשה רביעייה נוספת בסופרקאפ שלה, באיירן חמישייה. ומעבר לכך, המשחקים שלהן מסתיימים לפני שהם מתחילים: פריז עמדה בשניים ממשחקיה על 0:4 ו־0:3 בהפסקה אחרי שערים מוקדמים מאוד, באיירן כבר הבקיעה העונה שלוש פעמים לפני הדקה העשירית.
לבאיירן יש עשר אליפויות רצופות (פ.ס.ז' לקחה 8 מ־10 בתקופה הזו), ורורי סמית' מ"ניו־יורק טיימס" ניסח את הבונדסליגה היטב: "מיתוס של תחרות". לייפציג הגיעה לתקרת זכוכית והכסף של רד בול לא משכנע כוכבים להגיע או להישאר; דורטמונד מוצאת דרכים חדשות להיכשל בכל עונה, וההפסד לברמן בשבת היה מביך – היא הובילה בבית 0:2 עד הדקה ה־89 והפסידה 3:2; לברקוזן, שסיימה שלישית בעונה שעברה ותשחק בליגת האלופות, פתחה את 2022/23 עם אפס נקודות מתשע אפשריות.
באיירן שותה את כל השחקנים הבכירים של היריבות בזה אחר זה, לעתים עם סיכום באמצע העונה. כשצריך, כמו הקיץ עם מתיאס דה ליכט, היא פותחת את הכיס כדי לסתום חורים בהרכב. המודל הכלכלי שלה וההצלחה העקבית מזינים את עצמם, יוצרים ריחוק גדול יותר ויותר משאר קבוצות הליגה. המועדון נחשב בעיני פרשנים רבים כבריא ביותר בעולם: אין לו חובות, מה שנשמע כמעט בלתי אפשרי אם מסתכלים על קבוצות אחרות באותו סדר גודל, בזכות שיתוף פעולה עם חברות ענק כמו אדידס ואליאנץ, ומודל הבעלות בליגה שמחייב רוב לאוהדים ומונע כניסת שייח'ים ואוליגרכים למיניהם שיהפכו את הקערה – בזמן שנותנות החסות נמשכות לבאיירן וממשיכות להעצים אותה עם הסכמים יוקרתיים. באיירן דווקא נגד השיטה הזו, מאחר שהיא מונעת צמיחה פיננסית ברמה של סיטי או פ.ס.ז', למשל, אבל בזירה המקומית היא שומרת על הדומיננטיות שלה.
ובאופק: הסופרליג
המסורת של המועדונים הגרמנים והקהל הנפלא ביציעים עוד מושכים צופים מכל העולם, אבל הליגה הצרפתית, שהצליחה להפוך לכוח שיווקי בזכות ההצטרפות של מסי, הולכת ומאבדת מהעניין שלה בעיני אוהדים בגלל שנראה שלקבוצות האחרות אין בכלל מה למכור. מארסיי ומונאקו, למשל, לא בנויות לפייט ארוך טווח באף מפעל אירופי, אולי רק בליגה האזורית. יש גבול לכמות המשחקים נטולי התחרות, הארלם גלובטרוטרס של הכדורגל, בהם יצפה אוהד ניטרלי מחו"ל. בסוף זה משעמם, מסי או לא.
וכל זה פועל לטובת שלושה מועדונים – ריאל מדריד, ברצלונה ויובנטוס – אלו שעדיין נלחמים על הקמת סופרליג אירופי. פ.ס.ז' ובאיירן, שלא רוצות לשנות סדרי עולם, היו שתי הסרבניות הבולטות לפנייה מראשי הליגה השנויה במחלוקת שקרסה במהרה, בזמן שכל הגדולות מאנגליה, ספרד ואיטליה זינקו על העגלה. זה לא ישתנה בקרוב, אבל מתישהו באופק, אולי כשרצף האליפויות יגיע ל־15, מישהו שם יקלוט את ממדי הנזק שהדומיננטיות המופרזת יצרה. ואז, ליגה בלי אוגסבורג ואז'קסיו, אבל כזו שתחזיר את העניין והתחרות, תישמע כמו רעיון מצוין.
