ברזיל
אפילו רונאלדו אופטימי
סיבה למסיבה: המקום הראשון בדירוג פיפ"א בכניסה לטורניר לא אומר יותר מדי, אבל במקרה של הסלסאו נראה שהוא מוצדק. היא מביסה בכל פעם שהשחקנים שלה עולים למגרש, ניימאר בכושר מעולה מתחילת העונה ומעריץ את המאמן צ'יצ'ה, האופציות בסגל נפלאות.
אנחנו במצב הכנה שונה מאי פעם, מאחר שהשחקנים יגיעו לאימונים היישר מהקבוצות והנבחרות לא יקיימו משחקי ידידות של הרגע האחרון, אבל זה לא אמור לפגוע בברזיל. רוב ההרכב שלה רץ מצוין ביחד כבר זמן רב תחת צ'יצ'ה ואמור להתחבר מחדש תוך שניות.
מקום לדאגה: מרכז ההגנה מדהים באיכותו, עם שמות כמו מרקיניוס, תיאגו סילבה ואדר מיליטאו, אבל עמדות המגינים נראות כמו נקודת התורפה של הסגל הזה. כדי לאפשר לכל השלישייה שהזכרנו לפתוח בהרכב, ולסגור חור באותו זמן, כנראה בלם ריאל מדריד מיליטאו ישחק כמגן ימני, אבל זו לא בדיוק סיטואציה אידיאלית.
מה אומרים: אגדת העבר רונאלדו נשמע אופטימי לקראת הטורניר: "יהיה לחץ על ניימאר בכל מקרה, הוא הסופרסטאר של ברזיל ולא משנה מי משחק לצידו. אבל אני אוהב את ויניסיוס, רודריגו וראפיניה, ואני חושב שהדור הכישרוני החדש יהיה הצוות המסייע הטוב ביותר שהיה לניימאר בתקופה שלו בנבחרת. באופן ברור, זה סגל טוב יותר מזה שהיה לברזיל בשלושת המונדיאלים האחרונים".
צרפת
צרות בחדר ההלבשה
סיבה למסיבה: קארים בנזמה לקח את כדור הזהב, וכעת שחקן השנה בעולם מוכן לשתף פעולה עם קיליאן אמבאפה – מישהו שלאחרונה תופס לא פחות כותרות ממנו – כדי לשמור על התואר העולמי. רשימת השחקנים שלא צפויים להיכלל בסגל לבדה הייתה יכולה להיות מועמדת רצינית להגיע לשלבים הגבוהים בטורניר, וכבר עכשיו דידייה דשאן יוכל לתת מקום מרכזי לשלושה שחקנים צעירים מאוד – ז'ול קונדה, אדוארדו קמאבינגה ואורליין צ'ואמני – שמוכנים להוביל את אלופת העולם שנים קדימה.
מקום לדאגה: כל מה שאינו כדורגל. יש כנראה במרכז האימונים של נבחרת צרפת איזשהו מגנט עצום בגודלו שמושך אצלו צרות במחזוריות. חלק מהשחקנים אפילו לא מתאמצים להסתיר את הסלידה שלהם מחבריהם, אמבאפה מגיע אחרי הנפילה ביורו והשמועות על הפרצופים שהוא עושה בפ.ס.ז' שהפכו אותו למאוס על האוהדים בזירה המקומית והבינלאומית. לדשאן יהיה אתגר רציני להכניס מחדש את כל השדים בחזרה לבקבוק, לפחות לחודש אחד שבו כולם יוכלו להתגייס למאמץ ולהניף שוב את הגביע כפי שעשו ברוסיה לפני ארבע שנים.
מה אומרים: דשאן מודע לכך שהחודשים האחרונים לא היו אידיאלים, עם ניצחון אחד בלבד בשישה משחקים ויכולת נמוכה למדי בליגת האומות, אבל בטוח בשחקנים שלו: "אנחנו אלופי העולם המכהנים. כשאתה בפסגה, קשה לעשות משהו גדול יותר. זה טבעי לחלוטין שיש תקופות פחות טובות, אבל הנבחרת הזו היא כוח משמעותי ואחת הטובות באירופה ובעולם".
ארגנטינה
הריקוד האחרון של מסי
סיבה למסיבה: 35 משחקים ברציפות ללא הפסד, רשימה שמתחילה ביולי 2019. מדובר ברצף הפעיל הארוך בעולם, ואם ארגנטינה לא תעשה טעויות מיותרות בשלב הבתים מול סעודיה, מקסיקו ופולין, היא תיכנס לספרי ההיסטוריה ותשבור את השיא של איטליה שעומד על 37 משחקים. במידה רבה, ולמרות שלאו מסי הצהיר שמדובר במונדיאל האחרון שלו, לא מורגש לחץ לא בריא סביב הנבחרת כפי שהיה בטורנירים הקודמים, אולי בגלל הזכייה בקופה אמריקה ואולי בזכות הביטחון ביכולת שנצבר לאורך השנים האחרונות.
מקום לדאגה: גם אם אנחל די מריה ופאולו דיבאלה יחלימו בזמן, וזה לא בטוח בכלל במיוחד במקרה השני, הם יגיעו למשחקים בכושר לקוי. יש לארגנטינה הרבה שחקנים טובים שמתחרים על מקומות בהרכב, ולאוטרו מרטינס למשל נראה מצוין העונה באינטר, אבל שני הפצועים הם שחקני הכרעה חשובים מאוד שיכולים לנצל את ההתמקדות של היריבות במסי – כפי שקרה בגמר הקופה שבו די מריה כבש את שער הניצחון. אם הם לא יהיו חדים, ארגנטינה תאבד לא מעט מכוח ההרתעה שלה, מהידיעה שיש לה בקנה את הנשק הזה שיכול לגמור משחק גם ביום שבו הכוכב שלה לא בעניינים.
מה אומרים: מסי משדר המון אמונה עצמית לקראת הטורניר, ואמר בין השאר: "ארגנטינה לא מפחדת מאף אחד ומוכנה לשחק ברוגע מול כל יריבה. האוהדים נרגשים ומצפים שנחזור עם הגביע, אבל זה לא יהיה פשוט והמון דברים יכולים לקרות במהלך המשחקים".
ספרד
דור הזהב החדש
סיבה למסיבה: זה מתבשל כבר כמה שנים, וכעת ישנה הרגשה מסוימת שהדור הנוכחי של ספרד הוא זה שמוכן לרשת רשמית את דור הזהב שזכה במונדיאל ובשתי אליפויות אירופה בין 2008 ל־2012. לואיס אנריקה הוא מאמן לא מוערך מספיק, שבדרך כלל מוציא מהשחקנים שלו יותר ממה שהם עושים בקבוצות שלהם. ויש עוד בונוס משמעותי: אלבארו מוראטה נראה טוב מתמיד באתלטיקו מדריד, ואולי סוף־סוף ספרד תוכל לומר בפה מלא, אחרי יותר מדי זמן, שיש לה חלוץ מרכזי חם שאפשר לשחק עליו.
מקום לדאגה: ההגרלה נראית די רע עבור ספרד, ובהנחה הסבירה שתגיע לנוקאאוט היא כנראה תהיה חייבת לעבור מעצמה אחרת בכל אחד מהשלבים. קודם כל מחכה גרמניה כבר בשלב הבתים (שתיהן נראות פייבוריטיות מוחלטות מול יפן וקוסטה־ריקה), ואין פה מסלול נוח – מקום ראשון צפוי להוביל לרבע גמר מול ברזיל, מקום שני עלול לסדר את בלגיה בשמינית. זו יכולה להיות דרך מאתגרת לגמר, אולי בלתי אפשרית.
מה אומרים: לואיס אנריקה יודע בדיוק מה הוא רוצה לראות: "שיטת המשחק ברורה מאוד לכולם. הכל מבוסס על רעיון פשוט של כדורגל: אנחנו טובים יותר מהיריבים אם נשחק כמו שאנחנו יודעים. אם נתחיל לשחק על כדורים ארוכים, נבחרות רבות ינצחו אותנו. נשחק בדרך שלנו גם אם זה יגרום התקפי לב לאוהדים".
אנגליה
סאות'גייט רואה בכוכבים
סיבה למסיבה: אולי האנגלים ירדו דרג בליגת האומות ובמוקדמות היורו אחרי סדרת הופעות איומה, אבל באופן הפוך לגמרי מספרד, הכוכבים של גארת' סאות'גייט נמצאים בכושר אדיר ומפגינים יכולת גבוהה מאוד במדי הקבוצות שלהם – בוקאיו סאקה, הארי קיין, מייסון מאונט, ג'וד בלינגהאם, פיל פודן. מאגר הכישרונות בסגל האנגלי חסר תקדים מבחינת העומק, וישנם שחקנים מעולים שמתחרים על כל העמדות – כולל בשער, מה שפעם נראה כמו פנטזיה בנבחרת שלושת האריות.
מקום לדאגה: הצד השני של אותו מטבע הוא שסאות'גייט לא משתמש בשחקנים הללו באותה דרך שבה הם מתבלטים במועדונים, ולכן רבים מהם, בעיקר הטכניים והנוצצים, מתקשים להביא מספרים בנבחרת. בעבר זו לא הייתה בעיה, כי ההגנה והקישור האחורי החזקים היו נותנים שקט ומאפשרים לשחק כדורגל סבלני שהביא תוצאות. כעת, היריבות הבינו בדיוק איך לשחק מול המערך הזהיר מדי של סאות'גייט ותופסות את הנבחרת שלו פעם אחר פעם חסרת תשובות. אנגליה היא שלם שקטן בצורה מטורפת מסך חלקיו.
מה אומרים: סאות'גייט הפנה הרבה מהחיצים כלפי התקשורת והקהל: "אני לוקח אחריות, אבל זה לא בריא עבור השחקנים שיש רעש שלילי כזה סביבם. אני רוצה שהם ישחקו בצורה חופשית ושכולם יעמדו מאחוריהם. אפשר להצליח רק אם כולם דוחפים את הנבחרת באותו כיוון ולכולם יש אותה אנרגיה חיובית".
גרמניה
כרגיל, אחת הפייבוריטיות
סיבה למסיבה: לא משנה איך ייראו הסגל, ההגרלה, מזג האוויר, מולד הירח ויחסי ההימורים, גרמניה תגיע לכל טורניר גדול כאחת הפייבוריטיות. לפעמים החדות שלה יכולה להיראות קצת בעייתית, עדות לכך שמעולם לא נמצא תחליף למירוסלאב קלוזה שיתרגם את הסגנון האטרקטיבי לשערים, אבל משהו מבעבע שם, והחלק הקדמי מהווה סכנה רצינית יותר, בוערת ומדאיגה לכל יריבה. סקוררים צעירים ועולים כמו ג'מאל מוסיאלה וקאי האברץ הם האחראים המרכזיים לכך, בעיקר כי הם מביאים רעיונות חדשים ומכניסים התלהבות לנבחרת שנכנסה לסוג של שבלונה מסוימת והייתה זקוקה לדם חדש.
מקום לדאגה: התהליך של חילופי הדורות מאז הזכייה במונדיאל 2014 ועד היום היה ממושך מדי ולא בוצע בצורה אופטימלית, מה שהוביל לתוצאות חלשות מהצפוי במונדיאל ובאליפויות אירופה. מצד אחד הבנייה הזו הותירה בסגל שכבות בריאות של שחקנים ותיקים (כן, תומאס מולר עוד פה), שמות מנוסים וכישרונות מסעירים, אבל לגרמניה אין את השחקן האחד הזה שאפשר לסמן מעל כולם כאיש המוביל. לא רק מנהיג, אלא ווינר שבעשר הדקות האחרונות הקהל מתרגש מהמחשבה שהכדור יגיע אליו. יש שם כוכבי־על שעובדים טוב בצוות, לא משיח. ביורו האחרון החיסרון הזה בלט מאוד ופגע בגרמניה, שלא מצאה את העוגן שלה.
מה אומרים: מולר היה כן כשדיבר לפני מספר שבועות: "אפשר לראות שרבים מאיתנו לא עוברים את התקופה הקלה ביותר בקבוצות שלנו".
הולנד
חזרה להיות מאיימת
סיבה למסיבה: הולנד זכתה בלוטו הנקרא "מי תקבל את קטאר כראש בית", וכעת היא פייבוריטית לסיים בו ראשונה, למרות שהאיום הסנגלי אמיתי. זה לא רק הבית עצמו, אלא העובדה שהבכורה בו צפויה לסדר הגרלה נוחה מאוד בשמינית הגמר בדמות הסגנית מהבית הפשוט יחסית של אנגליה (ארה"ב, וויילס או איראן). אם הולנד לא תעשה שטויות כמו במשחק מול צ'כיה באליפות אירופה האחרונה, היא יכולה למצוא את עצמה במהירות ברבע הגמר – ואז הכל פתוח. אותה אליפות אירופה הייתה הזירה שבה הולנד חזרה להיות נבחרת מאיימת בטורניר גדול, אחרי השפל הגדול שעברה, ועם האוכל בא התיאבון.
מקום לדאגה: כמו במקרה של ליברפול שמרגישה זאת מאז תחילת העונה שעברה, הולנד עומדת ללמוד היטב איך הדברים נראים כשג'ורג'יניו ויינאלדום לא נמצא בסביבה. הוא ישב בול על התפקיד שלו בנבחרת, מנוע מרחבה לרחבה שמתמחה בכניסה ל־16 מקו שני, וכשהוא מפוקס במאה אחוז הכדורגל של הולנד בנוי סביבו ותלוי בו. הפציעה הקשה במדי רומא הרסה לו את העונה ואולי גם להולנד את הסיכוי להפתיע וללכת עד הסוף.
מה אומרים: כוכב העבר פטריק קלייברט הזהיר את שחקני הנבחרת שלא יחשבו שהדברים יבואו להם בלי מאמץ: "לפני הכל אנחנו צריכים לעבור את שלב הבתים, וזה בית קשה, ואז לקחת את הדברים צעד אחרי צעד. למארחת קטאר תהיה הרבה תמיכה ביתית, והמשחק מול סנגל יהיה מסובך".
פורטוגל
הו רונאלדו, רונאלדו
סיבה למסיבה: הדברים לא השתנו מאז היורו – לדעת רבים, הסגל הזה של פורטוגל עולה בצורה ניכרת על סגלים מצליחים קודמים, בטח האפרורי שזכה ביורו 2016. פורטוגל לא פחות ממסעירה, והמחשבה על מה שיכול לייצר השילוב בין כמה מהשמות האלה פשוט מרגשת. זה מגיע מכל עבר, ופתאום לקראת המונדיאל גם רפאל לאאו הוא חוד החנית של אלופת איטליה מילאן, ודיוגו דאלוט התבגר במנצ'סטר יונייטד. ההרכב איכותי, שלם ובעל פוטנציאל לזכייה בלי שמישהו יתפלא על כך.
מקום לדאגה: טוב, לא נפתיע אף אחד עם ענייני כריסטיאנו רונאלדו. לא נחזור על כל השתלשלות העניינים, נזכיר רק את הפרק האחרון שבו הפך משחקן הרכב קבוע בליגה האירופית בלבד למושעה שנזרק לקבוצת המילואים לאחר שסירב לעלות מהספסל. מקצועית בלבד, בעוד הרוב המוחלט של שחקני המונדיאל יגיע בכושר משחק מצוין מהליגות השונות, רונאלדו בנחיתות עצומה מאחר שכנראה לא ישחק עד לטורניר. הוא רגיל לבוא אחרי שהתחמם מול קבוצות גדולות, לא כאיש ששיא היכולת העונתי שלו הגיע מול אומוניה ניקוסיה.
מה אומרים: המאמן פרננדו סנטוס ניסה להרגיע את הזירה סביב רונאלדו: "אני לא מודאג. אני עוקב אחרי המצב שלו, שם לב לכל מה שקורה ועם שאר השחקנים בין אם הם משחקים או לא משחקים, כדי לראות אם הם מוכנים לנבחרת".
בלגיה
המאמי העולמית
סיבה למסיבה: בלגיה היא סוג של מאמי עולמית. כולם נהנים לראות אותה משחקת ולראות אותה מצליחה (אולי חוץ מההולנדים?), והיא קלאסית בתור הנבחרת השנייה שאתה נכנס איתה למונדיאל, בתור זו שתעודד כתוכנית ב' במקרה שהנבחרת האהודה עליך לא מצליחה. פשוט כיף לראות איך היא זורמת, עם קווין דה בריינה במרכז העניינים. השוער הטוב בעולם, תיבו קורטואה, הוא דובדבן על הקצפת. זו נבחרת כזו שאם תזכה אתה יודע שתעשה זאת בזכות כדורגל שמח כמו שהיא אוהבת.
מקום לדאגה: אתם מסתכלים על הנבחרת שהדיחה את ברזיל ברבע הגמר ב־2018 בתצוגת כדורגל מהפנטת, ולא רואים הבדל גדול ממה שתראו בקטאר מבחינת כוח האדם. אדן הזאר עם סימן השאלה הקבוע, הרבה דה בריינה ורומלו לוקאקו. הנבחרת הנפלאה הזו ממשיכה לסחוב, אבל כמכלול אין ברירה אלא להודות שהיא עברה את השיא שלה, שהגיע עם המקום השלישי במונדיאל הקודם. נראה שהמומנטום שלה עבר בכל הנוגע לסיכוי אמיתי לזכות בטורניר כזה. עד שכוכב חדש בדמות ז'רמי דוקו הלהיב את הבלגים ביורו האחרון, גם הוא חזר לאלמוניות ולא מספק זריחה מחודשת.
מה אומרים: הפרשן קריסטוף טרו מנמיך את הרף: "הציפיות מבלגיה לא גבוהות במיוחד הפעם. אני אפילו שומע כבר אנשים שטוענים שלא תעבור הפעם את שלב הבתים שבו מחכות קרואטיה ושתי נבחרות שתמיד יכולות להפתיע אותך בדמות קנדה ומרוקו".
דנמרק
החבר'ה הטובים
סיבה למסיבה: חצי הגמר ביורו לא אמור להיות משהו חד־פעמי – דנמרק חזקה. אם מחפשים איפה זה בולט במיוחד, מדובר במרכז השדה המעולה של כריסטיאן אריקסן ופייר־אמיל הויביירג, ובעובדה שבעידן שבו תפקיד המגינים התוקפים הוא אחד החשובים במגרש, דנמרק היא אחת הנבחרות שמשתמשת בהם בצורה הטובה בעולם. היא גם משחקת עם סוג של חיוך על הפנים – חבר'ה טובים, אוהבים אחד את השני, מתייחסים לכדורגל בגישה הנכונה. הם רוצים להתבלט גם מעבר למדי המחאה שלהם, אלו שיציגו גרסה מטושטשת של סמל ההתאחדות והלוגו של המארחת כאמירה נגד קיום המשחקים בקטאר.
מקום לדאגה: מהיורו ועד עכשיו, שני מוציאים בולטים לפועל נדחקו לאחור בבמה העולמית. הפציעות הרסו את ההתקדמות של מיקל דאמסגור הפנטסטי, אחד מכוכבי היורו, וכיום הוא מחכה להזדמנות להתניע מחדש על הספסל של מושבת הדנים בברנטפורד; מרטין בריית'ווייט נמחק על ידי ברצלונה, עבר ליריבה העירונית אספניול, ועדיין לא נראה כמו כובש השערים החד שהיה פעם. הכדורגל ההתקפי של דנמרק מאפשר לשחקנים רבים לאיים על השער, אבל הטובים ביותר בכך לא בכושר הבקעה.
מה אומרים: הקשר הויביירג מרוצה ממה שהוא רואה: "אנחנו לא ברזיל, גרמניה או צרפת, אבל יש אצלנו משהו מיוחד שאין בנבחרות אחרות".
