יותם יקיר, מנכ"ל מוזיאוני חיפה, מדבר על האירוע לציון 40 שנה למונדיאל 1982
(צילום: ליאור אל-חי)
בזה אחר זה הם עלו על הבמה שהוקמה בחצר מוזיאון חיפה, שיתפו בחוויות המיוחדות של גביע העולם 1982 בספרד, הנחשב עד היום לאחד המונדיאלים הטובים ביותר ששוחקו. גם במרחק 40 שנה, הקהל הצביע ברגליים, גמע כל מילה ולבסוף ביקש לעשות סלפי עם הכוכבים אשר היו חלק מאותה חוויה. האורח המרכזי: לא אחר מאשר כוכב נבחרת איטליה ההיא, אנטוניו קבריני, הנחשב עד היום לאחד המגינים השמאליים הטובים בתולדות ארץ המגף ומי שהניף אז גם את הגביע.
כ-250 איש ישבו בקהל. הם צפו בסדרה של פאנלים מרתקים, תחת הכותרת "המונדיאל הבלתי נשכח". על הבמה ישבו יורם ארבל ואורי לוי ששידרו את המונדיאל, בקיץ בו מצאה עצמה ישראל במלחמה בלבנון (מלחמת שלום הגליל), השופט הבינלאומי לשעבר אברהם קליין אשר ניהל את ה-2:3 הבלתי נשכח של איטליה על ברזיל ברבע הגמר ושימש כקוון במשחק הגמר בין איטליה למערב גרמניה. אורח נוסף היה ערן ריקליס, במאי סרט הדרמה-מלחמה "גמר גביע", שסיפר את סיפור המונדיאל מזווית קצת שונה.
"אומרים תמיד לצורכי יחסי ציבור שזה ערב נדיר וחד פעמי, אבל במקרה הזה זו לא הייתה קלישאה. זה באמת היה ערב נדיר וחד פעמי. לא יהיה עוד אחד כזה", אמר יותם יקיר, מנכ"ל מוזיאוני חיפה, שעמד מאחורי הפקת האירוע ביחד עם שגרירות איטליה בישראל ומכון התרבות האיטלקי בחיפה. "זה ערב שנוגע באנשים ובגלל זה הם נהרו לכאן. כל מי שחווה את הקיץ הזה, קיץ של מונדיאל אבל גם של מלחמה, התרגש מאוד מהאירוע".
השדר יורם ארבל, שחגג במונדיאל ההוא יום הולדת 40 והגיע לראשונה למשחקים כשדר מוביל, סיפר כי לאחר דיונים שהתקיימו ברשות השידור, הוחלט שהגביע העולמי בספרד ישודר בכל זאת למרות המלחמה כל זאת "למען מורל העם".
ארבל: "אני זוכר ששלחו אותנו למלון זול על הרמבלס בברצלונה, מלון שיש שם פעילות שאתם יכולים לתאר לעצמכם מה קורה שם. בלתי אפשרי היה לישון שם בלילה, משאים ומתנים בין הזונות לבין הסרסורים בקומה למטה. התקשרתי לבוס שלנו ואמרתי לו זה לא הולך ככה, אנחנו צריכים לישון בלילה כדי שנוכל לשדר ביום. הוא צעק עלי, 'אתה לא מתבייש. בחורינו מתפלשים בבוץ בלבנון ולך לא נוח במיטה?' יום אחרי זה צלצלתי לקצין הביטחון של רשות השידור ואמרתי לו שאני מרגיש לא בטוח כי יש אנשים חשודים במלון, ומה לעשות? הוא אמר 'תעוף משם', אז עפנו משם למלון אחר".
אורי לוי סיפר כי השהייה במונדיאל הייתה קשה לו במיוחד, כי חבריו היו באותם השבועות בעומק לבנון ואחיו הצנחן לחם בסולטן יעקוב. "כשחזרתי, חיכה לי צו 8 בנתב"ג, למחרת כבר הייתי בביירות", שחזר לוי. "בפרק זמן של 24 שעות, עשיתי נסיעה ממדריד, לת"א, משם לירושלים לקחת דברים, חזרתי לת"א ומשם אוטובוס לביירות. שם הייתי שלושה חודשים מילואים. איש צבא בביירות, ימים קשים מאוד, עצובים. המעבר ממונדיאל שהוא שיא השמחה למצב של מלחמה, זה מטורף. לא פחות מזה".
אברהם קליין (88), ששפט את המשחק הענק בין איטליה לברזיל, שיתף את הקהל כיצד הצליח לראות לפני שריקת הסיום, כי כדור שבעט אחד משחקני ברזיל לעבר השער האיטלקי, בפיגור 3:2, נעצר על ידי השוער דינו זוף על קו השער ולא עבר אותו.
"לא היה אז VAR", סיפר קליין, "כאשר ראיתי את ברזיל תוקפת את איטליה וידעתי שהקוון לא רואה את קו השער, הקפדתי לעמוד בכל התקפה של ברזיל במצב שאני רואה אותו. ואכן, כאשר זוף עצר את הכדור על קו השער, וכל ברזיל והעולם צעקו: גול, הרמתי מיד את ידיי למעלה בתנועת ביטול מספר פעמים. לאחר הרבה שנים, פגשתי את דינו זוף אשר שיבח אותי שלא אישרתי את השער".
אנטוניו קבריני, שהחטיא במשחק הגמר פנדל עבור איטליה במחצית הראשונה, סיפר כי מבחינת חבריו לנבחרת זה לא שינה דבר כאשר ירדו למחצית. "ידענו שאנחנו הולכים לקחת את הגביע הזה", תיאר מי שהיה ידוע בכינויו "אנטוניו היפה". "כל איטליה הייתה אחרינו וידענו במשחק הגמר שאנחנו פייבוריטים. כשחקנים ידענו שזה הרגע הגדול בקריירה שלנו. יש בי עצב גדול על לכתו של פאולו רוסי, לפני קצת פחות משנתיים, שהיה השחקן המצטיין במונדיאל הזה. הוא היה חבר טוב וקרוב שלי מאז שהיינו שחקנים צעירים. אהבתי אותו מאוד".
