כשרוברט לבנדובסקי עזב את באיירן מינכן לברצלונה בקיץ האחרון, הוא לקח איתו את הכישרון הכמעט ייחודי שיש לו בכיבוש שערים בסיטונאות, והותיר אחריו חור בגודל חלוץ שכבש 344 שערים ב-375 הופעותיו בקבוצה. באשר לשאלת מילוי החור שנפער, הפרשנים נחלקו בין שתי אמונות רווחות - האחת היא שסאדיו מאנה שהגיע מליברפול ייכנס לנעליו בעמדת החלוץ, והשנייה היא שאת הפולני אי אפשר להחליף, ובהיעדרו באיירן עלולה לאבד העונה את ההגמוניה המחולטת שלה בגרמניה. מעטים הם שחשבו שהיורש של לבנדובסקי כבר נמצא בסגל של באיירן, וספק אם מישהו - שאינו מחזיק ברשותו כדור בדולח - האמין שמדובר יהיה דווקא באריק מקסים שופו-מוטינג, החלוץ הקמרוני בן ה-33.
סיפור הפריחה של שופו-מוטינג הוא סוריאליסטי, כמעט כמו כל הקריירה של החלוץ שנראה הרבה יותר כמו שחקן כדורסל מאשר שחקן כדורגל (מתנשא לגובה של 1.91 מטר). עד העונה, טובי הפרשנים מצאו עצמם מבולבלים בניסיון להסביר איך הוא הגיע לקבוצה ברמה של באיירן, ומה בדיוק התפקיד שלו במארג שלה. במהלך רוב הקריירה הוא הוכיח עצמו כשחקן חביב בקבוצות אמצע טבלה ומטה בגרמניה ואנגליה, אך מעולם לא סיפק רמיזות לכך שהוא שייך לרמות גבוהות יותר, והראייה המרכזית לכך היא דווקא ארבע העונות הקודמות, אותן העביר כנטע זר בסגלים עמוסי הכישרון של באיירן ופריז סן ז'רמן.
בעונה הקודמת הוא פתח רק במשחק אחד במסגרת הליגה, ובסך הכול כבש תשעה שערים ובישל חמישה נוספים ב-25 הופעות בכל המסגרות, שברובן המוחלט עלה כמחליף. את העונה שלפניה, הראשונה שלו בבאיירן, הוא סיים עם מספר דומה של שערים לצד בישול אחד. לפני שהגיע לאלופת גרמניה הוא העביר כאמור שתי עונות בצורה דומה למדי על הספסל של פ.ס.ז', במדיה כבש תשעה שערים ב-51 הופעות. לשם השוואה, בארבע העונות הקודמות כבש לבנדובסקי 193 שערים, יותר מפי שבעה מ-27 השערים שכבש שופו-מוטינג באותה תקופת זמן.
כשם שאף חובב מרוצים לא מצפה מפרה להתחרות בסוס, איש בבאיירן לא ציפה משופו-מוטינג למלא אפילו מעט מהחור שהשאיר לבנדובסקי. אלא שבכדורגל, בניגוד למרוצים, לפעמים הפרה הופכת דומה לסוס. טווח הדגימה הוא עוד קטן ונדרש עוד הרבה מאוד זמן לפני שניתן יהיה לצאת בהצהרות מרחיקות לכת, אבל שופו-מוטינג מערער את הסדר הקיים בחודש האחרון. המחשבה עליו בתור לבדנדובסקי הקמרוני היא עדיין בגדר פנטזיה של אוהדי באיירן, אבל לפחות היא קיימת.
את העונה הוא בכלל החל עם פציעה ולמעשה פתח בהרכב לראשונה רק בניצחון 0:5 על פרייבורג לפני שלושה מחזורים, רק שמאז הוא פתח בכל אחד מששת משחקיה של באיירן בכל המסגרות, בהם כבש שבעה שערים (לפחות אחד בכל משחק) ובישל שלושה נוספים. בסך הכול, הוא כבש תשעה מתוך 22 השערים האחרונים של באיירן. כשהוא בגיל שיותר מתאים לפרישה מאשר הגעה לשיא, כבש שופו-מוטינג ביותר מארבעה משחקים ברציפות בפעם הראשונה בקריירה שלו. שלושת המשחקים האחרונים שלו בליגה הם גם הפעם הראשונה בה הוא כובש בשלושה משחקי בונדסליגה רצופים מאז שעשה זאת במדי מיינץ אי שם ב-2014.
שופו-מוטינג מלהיב לא רק בזכות המספרים, אלא גם, ואולי בעיקר, בזכות היכולת שלו לשפר את חבריו, בין אם זה בעזרת ייצור מצבים ובין אם זה בעזרת ייצור שטחים. בשל חזותו הכבדה הוא נתפש כחלוץ רחבה איטי, אבל התנועה הבלתי פוסקת שלו בשטחים נרחבים במגרש מאפשרת לשחקני ההתקפה האחרים של באיירן להיות מסוכנים יותר. כל הקבוצה טובה בהרבה כששופו-מוטינג על המגרש. באיירן התחילה את העונה לא טוב, אבל איתו בהרכב היא ניצחה בכל משחקיה, וכעת – כשהיא במקום השני, רחוקה רק נקודה מהמוליכה המפתיעה אוניון ברלין - זה כנראה רק עניין של זמן עד שתשוב לפסגת הבונדסליגה.
"שופו נמצא בתקופה מצוינת עכשיו", אמר מאמנו יוליאן נאגלסמן אחרי הניצחון 0:3 על ברצלונה בליגת האלופות, במהלכו חשף שופו-מוטינג את עצמו החדש על אחת הבמות הגדולות בעולם עם שער והפועה מצוינת, ועוד כשהוא חולק את המגרש עם לבנדובסקי. "מאז שהוא בהרכב אנחנו משחקים טוב מאוד בהתקפה", המשיך המאמן, "הוא כובש הרבה שערים שזה טוב לביטחון העצמי שלו, והוא עוזר לנו מאוד".
לצערו של נאגלסמן, המומנטום החיובי של קבוצתו יקבל השהייה על ידי המונדיאל בקטאר שיוצא לדרך בעוד כשבועיים. את שופו-מוטינג זה דווקא יכול לשרת. כנראה שגם בפנטזיות המופרעות ביותר שלו הוא לא חלם להגיע לטורניר הגדול בעולם בכושר כזה. אחרי שכלל לא נכלל בהרכב במשחקיה של קמרון באליפות אפריקה שנערכה השנה, במונדיאל הוא כמובן מיועד להיות השחקן המוביל בהתקפה של הנבחרת. קמרון אמנם הציגה כדורגל רע במשחקי ההכנה והיא הנבחרת החלשה בבית ז' שכולל את ברזיל, שוויץ וסרביה - אבל שופו-מוטינג כבר הוכיח העונה שבכדורגל הכול יכול לקרות, וזה יהיה סיפר נפלא אם יעשה זאת פעם נוספת.
המשחק בין האלופה לעולה החדשה המפתיעה (נמצאת כרגע במקום השביעי) מפגיש בין שני השחקנים שחילקו הכי הרבה מסירות מפתח העונה בפרמייר-ליג – קווין דה בריינה (40) ואנדראס פריירה (36). בעוד אצל הבלגי של סיטי מדובר במשהו שגרתי לחלוטין, עבור פריירה בן ה-26 זו הפתעה גדולה.
הקשר הברזילאי גדל במנצ'סטר יונייטד ונחשב לשחקן מבטיח מאוד בתחילת דרכו, אבל לא הצליח לממש את הפוטנציאל והעביר שנים בספסל של קבוצתו או בהשאלות, ובקיץ הוא נמכר לפולהאם תמורת 9.5 מיליון אירו. בינתיים, מסתמן שהוא היה מצדיק גם סכום גבוה בהרבה. כל ההתקפות של פולהאם עוברות דרך פריירה, שבישל ארבעה שערים וכבש אחד נוסף, והשותפות שלו עם אלכסנדר מיטרוביץ' היא קצת כמו דוגמה אנושית לשותפות של דה בריינה עם ארלינג הולאנד.
נאפולי היא ההפתעה הגדולה של העונה באירופה, וזה הרבה בזכות קים מין-ג'ה, שמסתמן כמועמד בכיר לתואר תגלית העונה. הבלם הקוריאני בן ה-25 הגיע בקיץ מפנרבחצ'ה כשחקן יחסית אלמוני, ונדרש למשימה שאמורה הייתה להיות גדולה על מידותיו – להיכנס לנעליו העצומות של קאלידו קוליבאלי, אחד הבלמים הטובים בעולם וסמל נפוליטני ששיחק בקבוצה במשך שמונה עונות.
17 הופעות בלבד של ג'ה בנאפולי הספיקו לאוהדים כדי להפסיק להתגעגע לקוליבאלי. הבלם הוא השחקן הטוב ביותר בחוליית ההגנה של המוליכה שספגה תשעה שערים בלבד ב-12 משחקיה בליגה (הכי מעט מלבד לאציו ואטאלנטה שספגו שמונה שערים כל אחת). מרשימה ביותר היא התרומה של ג'ה למשחק ההתקפה - הוא כבש כבר שני שערים בנגיחה, מחלק מסירות מפתח, ובניצחון האחרון על ססואולו הוא שבר את שיא המסירות המדויקות במשחק סרייה א' עם 109 השלמות ב-95% דיוק.
משום מקום, הודיע ג'רארד פיקה ביום חמישי שהמשחק הקרוב של ברצלונה יהיה האחרון שלו בקריירה. פיקה בן ה-35 זכה בשמונה אליפויות ספרד, שבע פעמים בגביע המלך ושלוש פעמים בליגת האלופות. בנוסף, הוא גם זכה שלוש פעמים בסופרקאפ האירופי ושלוש פעמים בגביע העולם למועדונים. הוא גם היה חלק מתור הזהב של נבחרת ספרד ורשם שם לא פחות מ-102 הופעות, במהלכן כבש 5 שערים. הוא זכה עם לה רוחה במונדיאל 2010 וביורו ב-2012. בקיצור, הוא זכה בכל תואר אפשרי.
בעלי הזיכרון הקצר בטח ישכחו לו את רשימת ההישגים בשל היכולת הפושרת שהציג בעונות האחרונות, אבל הפרישה של פיקה היא הזדמנות להיזכר שמדובר בבלם נהדר וייחודי שתרם רבות להגדרת עידן היסטורי. חשוב מכך, הפרישה של פיקה היא הזדמנות מצוינת להזכיר שבעונת 2006/07 הוא שיחק בסארגוסה.
