הגיבורים הלאומיים של ירדן בימים אלה הם מרוקאי וטג'יקי. הראשון הוא חוסיין עמוטה, המאמן שלקח את הנבחרת להישג השיא בתולדותיה, חצי גמר אליפות אסיה, שם תפגוש היום (17.00) את דרום-קוריאה; השני הוא וחדאט חנונוב, כובש השער העצמי ברבע הגמר שהעלה את ירדן למעמד היוקרתי.
רק שני ניצחונות, על יריבות אדירות (בחצי הגמר השני ייפגשו מחר איראן והאלופה המכהנת קטאר), מפרידים בינה לבין סנסציה ברמה גדולה יותר מהזכייה ההיא של יוון ביורו 2004.
סביר להניח שאתם חושבים שדרום-קוריאה תנצח בלי בעיות, עם סון יונג-מין והשחקנים האירופאים שלצידו, אבל קחו בחשבון שהשתיים נפגשו בשלב הבתים, והקוריאנים חילצו נקודה (2:2) רק בזכות שער עצמי בדקה ה-91. האופי של ירדן, אחת הנבחרות ההתקפיות בטורניר, התבלט בעיקר בשמינית הגמר מול עיראק, כששני שערים עמוק בתוספת הזמן קבעו מהפך וניצחון 2:3. זה קצת נשכח לאור שערוריית השיפוט, במשחק שבו נראה היה שהשופט האוסטרלי ממוצא איראני התנכל לעיראקים.
"האביריים"
בעבר ראינו רק הבלחה אחת כזו, כשירדן הדהימה בקמפיין קרוב לשלמות במוקדמות מונדיאל 2014 לפני שנכנעה לאורוגוואי בפלייאוף הביניבשתי (5:0 כואב בעמאן, בסגנון הזיכרונות של השכנה בפלייאוף היורו מול דנמרק, 0:0 חסר חשיבות בגומלין). מעבר לכך היא לא עשתה יותר מדי, ביקרה פעמיים ברבע גמר אליפות אסיה מבלי להשאיר חותם, ונשארה בצל של נבחרת הכדורסל החזקה, אחת הטובות ביבשת, ששיחקה בשני גביעי העולם האחרונים. הירדנים אפילו חטפו שישייה מיפן במשחק ההכנה האחרון לפני הטורניר, אבל היפנים כבר בחוץ והם עוד פה. נשמע כמו הזיה בהשראת המגן השמאלי של הירדנים, מוחמד אבו-חשיש.
קוראים להם "אלנשאמא", "האביריים", כינוי מקובל לכל הירדנים שאומץ על ידי הנבחרת. ירדן מטורפת עליהם. הם מייצגים אותה על כל גווניה, מצפון עד דרום. כאשר אוהדי עיראק קראו בלעג "אחת, שתיים, איפה המנסף?" (המאכל הירדני העממי) שחקני ירדן השיבו להם כאשר חגגו שערים כשהם יושבים במעגל ומדמים את אכילתו. המלך עבדאללה כל כך התרשם מההישג, שעל פי אחד הדיווחים בירדן כבר העניק לכל שחקן 100 אלף דולר, סכום לא נורמלי עבורם. עלייה לגמר, או אפילו זכייה שלא תיאמן, צפויים לסדר בונוסים שהם לא מסוגלים לדמיין. וכשאנחנו אומרים שכל ירדן בעניין, אנחנו מתכוונים לזה – קפטן הנבחרת הוא המגן/בלם אחסאן חדאד מאל-פייסלי, שחקן מהמיעוט הנוצרי בממלכה.
לגיונרים מלבנון ומלזיה
עמוטה היה מאמן מצליח בליגה המרוקאית לפני שלקח את האתגר בנבחרת המדורגת 87 בעולם (12 מקומות מתחת לישראל). זה נראה כמו כישלון מוחלט בחודשים הראשונים. הוא נכנס לתפקיד ביוני האחרון, ופתח עם 6:0 צורב במשחק ידידות בנורווגיה. למעשה, הוא הפסיד ברוב המשחקים שניהל, ובירדן התחילו להתגעגע לעדנאן חאמד העיראקי, המאמן המיתולוגי, שהחליט לעזוב בתום חוזהו והיה זה שהעלה אותה לטורניר. בסופו של דבר מדובר בסגל מוגבל מאוד, רובו מקומי עם "לגיונרים" מלבנון ומלזיה, למשל. אבל עמוטה למד את הנוסחה בדרך והביא אותה לשלמות באליפות אסיה. הוא משנה את הסגנון בהתאם ליריבה ומכין תחבולות טקטיות לפי הבסיס של שלישיית בלמים, מה שנותן לירדן את יתרון ההפתעה במקרים רבים.
5 צפייה בגלריה
היה מאמן מצליח בליגה המרוקאית לפני שלקח את האתגר. עמוטה
(צילום: REUTERS/Ibraheem Al Omari)
על היחס אליו עד כה אפשר היה ללמוד מחאתם סביל, אחד האוהדים המלווים את הנבחרת בקטאר. "העלייה לחצי הגמר הייתה פנטזיה", הוא אמר בהתלהבות. "אנחנו עם פסימי, והיינו עוד יותר פסימיים בגלל התוצאות הגרועות שהשגנו מאז המינוי של עמוטה". אוהד אחר, סאמר חראצנה, הבטיח לחברים שלו שאם הנבחרת תנצח את טג'יקיסטן הוא יחלק 100 מנות מנסף ברחובות קטאר. לא דווח אם הוא עמד בהבטחה, אבל סביר להניח שטירוף הכדורגל גרם לו לעשות זאת בשמחה.
לא רוצים להתעורר
אבל יש מישהו שאינו חלק מכל הקרנבל הזה, ולפני הטורניר לא היו מצפים לכך בירדן. זה היה אמור להיות רגע השיא של כוכב קבוצת אל-חוסיין, חמזה אל-דרדור (32), מלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים עם 33 כיבושים. הצעירים תפסו לו את המקום בהרכב, אבל הוא עדיין נחשב לדמות חשובה בחדר ההלבשה. זה הסתיים באותו משחק מול עיראק.
אחרי השוויון בדקה ה-95, אל-דרדור זינק מהספסל ורץ לחגוג בהתרסה מול העיראקים. עמוטה הזועם ואנשי הצוות המקצועי ניסו למשוך אותו בחזרה, אבל החלוץ איבד שליטה והחל להשתולל. הוא דחף את המאמן וחלק מאנשי הצוות, נכנס לאטרף וגם ספג אדום. בצל חגיגות הניצחון (שתי דקות מאוחר יותר ירדן הכריעה את המשחק), ההתאחדות העיפה את אל-דרדור בחזרה הביתה, דבר שנשמע בדיוני עד לאחרונה.
"העיניים שלנו על הגביע", אמר הבלם עבדאללה נסיב אחרי הניצחון על טג'יקיסטן. "הוכחנו שהכל אפשרי". זו מדינה שלא יודעת איך ייראו השבועות הקרובים, אחרי ששלושה חיילים אמריקאים נהרגו בשטחה בתקיפה של מיליציה פרו-איראנית, ונגררה לבלגן האזורי שבו העדיפה להישאר בתפקיד המבקרת הארסית של ישראל, שמעיב על השלום השברירי ממילא בין הצדדים. היא מתנחמת בינתיים בהצלחה ספורטיבית בלתי צפויה, אחרי הכנה רעה לטורניר וגירוד כרטיס לשמינית הגמר מהמקום השלישי בבית. פלא שהם לא רוצים להתעורר מהחלום?
פורסם לראשונה: 01:30, 06.02.24
