אז קארים בנזמה עזב מועדון פאר, שנה אחרי שזכה בכדור הזהב, קרוב לוודאי בשביל לשחק בליגת הפאר בסעודיה. לאו מסי עוזב כנראה את האורות של פריז ואת הנוסטלגיה של ברצלונה, לטובת סטיפת דולרים בניחוח של נפט. אחריהם כבר משתרכת שורה של שחקנים (רוברט לבנדובסקי וסרחיו בוסקטס הוא בין השמות שבראש הרשימה), שהולכים לסיים את הקריירה בממלכה הסעודית, במשכורת שנתית שאפילו הם רק היו יכולים לחלום עליה כשהיו בשיא פריחתם.
כמו הפנסיונרים שעוזבים את הצפון לטובת מיאמי באמריקה, ככה גם הפנסיונרים של הכדורגל נוסעים לסעודיה, להרבה שמש ולעוד יותר אפסים בחשבון הבנק. מה נגיד: אם סעודיה לא הצליחה לדחוק את עצמה לתוך מפת הכדורגל העולמי, אז כריסטיאנו רונאלדו יבוא אל סעודיה.
צריך לזכור, כדורגל הוא רק נדבך עיקרי בהשקעה העצומה של המדינה בספורט, וההשקעה הזו היא רק חלק מקמפיין ענק – 2030, שעתיד להפוך את פניה של ערב הסעודית מממלכת נפט למדינת תיירותית. כזו שאמורה למגנט אליה עד שנת היעד מאה מיליון תיירים בשנה (היום מבקרים בה 15 מיליון, בעיקר תיירי דת).
הקמפיין כולל פרויקטים עתידניים מטורפים, איים צפים, סקי במדבר ועוד. אבל סעודיה למדה היטב מקטאר את השיעור על חשיבות הספורט כדי להלבין את תדמית המדינה בעיני המערב. זה התחיל מהענקת חסות לתחרויות שונות, אירוח אליפויות ומשחקים, טורנירי טניס ומרוצי מכוניות, ועד הבאת רונאלדו וקניית ניוקאסל ב־2021. סעודיה נכנסת לישורת הסופית של המטרה הספורטיבית הראשונה במעלה עבורה: אירוח המונדיאל ב־2030, העתק לקטאר בסוף השנה שעברה.
מהבחינה הזו, מסי, בנזמה ואחרים הם כבר לא כדורגלנים. הם משחקים בליגה שהיא הרבה מתחת לרמתם, בתחרותיות לא ממש סוחפת שאינם רגילים אליה, באורח חיים זר להם. הם פרזנטורים, לגיונרים יקרים בשירות בית המלוכה הסעודי.
העוקבים של CR7
מדובר אם כן בכביש דו־כיווני. את רונאלדו והאחרים אפשר להבין בקלות. חוץ מהצד המוסרי של לשחק במדינה שאינה מכבדת זכויות אדם בסיסיות, הרי שלפנומן הפורטוגלי לא צריכה להיות שום סיבה לדחות הצעה כזו בשלהי הקריירה: לשחק תחת פחות מאמץ וציפיות, ולהפוך לספורטאי בעל השכר הגבוה בעולם.
כדי להבין את הצד הסעודי, צריך להוריד משתנה אחד מהמשוואה: לשייח'ים הריאדים אין שיקול כלכלי. יש להם עשרות מיליארדים בקרן ההון הסעודית, שמיועדים לשימוש עבור ספורט. ההשקעה הזו היא כמו לבנות פורטפוליו כלכלי. חלק מושקע באנגליה, חלק בארצות אחרות, וחלק מיועד להבאת שחקנים שירימו את קרנה של המדינה כלפי פנים וכלפי חוץ.
לרונאלדו יש יותר עוקבים ברשתות החברתיות מאשר קבוצות שלמות על הפלנטה. זה מה שהוא מביא לסעודים, וגם קשר מהודק יותר לצעירים במדינה. 70 אחוזים מתושבי ערב־הסעודית הם מתחת לגיל 35. הם רעבים לשינויים, לחידושים. רונאלדו, מסי או בנזמה הם פצצת עידוד לסטטוס האוניברסלי שלהם ולהערכה העצמית.
תוסיפו לכך את העובדה שרכישות ספורט אחרות על ידי מדינות המפרץ (כמו מנצ'סטר סיטי ופריז סן־ז'רמן) - שנחשבות לכאורה לבזבוז כספים בחו"ל, היו בפועל הדלק לפרויקטים אחרים של המשקיע (חברות התעופה של קטאר והאיחוד) – ואפשר להבין מדוע סעודיה כל כך מעוניינת להשקיע בכדורגל ובכדורגלנים. חלק מהפרויקט הכלכלי 2030 של קברניטי הממלכה הוא חברת תעופה חדשה, שתתחרה בשכנותיה.
הסכנה לספורט האמריקאי
במבט לעתיד, מדובר בסכנה לכדורגל האירופי. החתמות על סכומי כסף כאלה יקזזו בסופו של דבר מאיכות הסגלים של הקבוצות, בערך שלהן וביכולתן לייצר רווחים דרך ספונסרים וחוזי טלוויזיה כדי להשקיע בעצמן. אבל היום הזה עוד רחוק. הכדורגל בסעודיה הוא עדיין לא ברמה שמצדיקה תסריט כזה בצורה מיידית.
עם זאת, הכסף הסעודי עלול להרוס את ליגת הכדורגל האמריקאית, בדיוק כפי שעשה כשהקים אלטרנטיבה לסבב הגולף וזיעזע את הענף. אחד הנדבכים החשובים בבניית קבוצת כדורגל בארה"ב הוא החתמת שחקנים אירופים בשלהי הקריירה. למעשה, כל קבוצה רשאית להחתים שלושה שחקנים שאינם נחשבים במסגרת תקרת השכר שלה, בדיוק עבור המטרה הזו. הסעודים דורכים על המשבצת הזו. לורנצו אינסינייה, שעזב בשנה שעברה את נאפולי לטובת טורונטו, קיבל כותרות בנוסח: "העדיף את הכסף הגדול", אחרי שחתם על חוזה שמעניק לו 12.4 מיליון דולר לשנה. בסעודיה זה היה יכול להיות התקציב עבור האכלת חיות המחמד שלו.
יותר מכך, מכיוון שחוקי אופ"א החדשים קובעים כי מועדון יוכל להוציא רק עד 90 אחוזים מהכנסותיו על שכר (מספר שיירד ל־75% ב־2025), צפוי להתרחש תסריט אחר: המועדונים ימשיכו לשלם משכורות עתק לכוכבים הגדולים, אבל הבטן של הסגל תיפגע קשות באיכות. שחקנים בינוניים שירגישו כי הם מתוגמלים פחות מכפי שהם מעריכים את עצמם, יוכלו בקלות להיענות לכסף הגדול מסעודיה.
בארסה קטנה באל-הילאל
אל־נאסר, למרות הגעתו של רונאלדו בחורף שעבר, לא זכתה באליפות. אבל שימו לב למספרים הבאים: כשרונאלדו הגיע לקבוצה, היו לו אישית 536 מיליון עוקבים באינסטגרם, ולקבוצה עצמה 850 אלף בלבד. לאל־הילאל, היריבה העיקרית והקבוצה שלפי השמועות תחתים את מסי, יש 3.7 מיליון עוקבים. שבועות ספורים לאחר הגעת הפורטוגלי, קפץ מספר העוקבים של אל־נאסר ל־11 מיליון.
אם יש משהו שאנשי שיווק ופרסום וזכייני שידור אוהבים, זה מספרים כגון אלה. מי שמע על אל־נאסר מחוץ לאסיה, עד שרונאלדו חתם שם? עכשיו מחכים לקבוצה חוזי טלוויזיה קורצים וספונסרים שרוצים ששמם יהיה מקושר למותג כל כך פופולרי. במבט ראשון נדמה שרונאלדו הוא המרוויח העיקרי מחוזה העתק שלו עם הסעודים, אבל בטווח הרחוק יכול להיות שהסעודים יסחטו הרבה יותר כסף (והלבנת שלטון) מרונאלדו.
או קחו את הוגו לוריס. השוער הצרפתי בן ה־36 של טוטנהאם סבל מעונה נוראית, ויתקשה למצוא מקום בהרכב של קבוצת צמרת אירופית בעונה הבאה. הוא יוכל להצטרף לקבוצה בינונית או להיות שוער שני בקבוצה גדולה. הסעודים מציעים לו אופציה ג': 350 אלף יורו לשבוע.
ג'ורדי אלבה אמור לפי התוכנית להצטרף לבוסקטס ולמסי, כדי ליצור מיני בארסה באל־הילאל. אנגולו קאנטה הוא מקרה מעניין במיוחד. מדובר אמנם באחד הקשרים הטובים בעולם, אבל אחרי פציעה שהשביתה אותו כמעט כל השנה, הוא מסיים חוזה בצ'לסי. במועדון אמרו שרוצים לחדש את החוזה, וברצלונה אותתה שהיא מעוניינת בו. הקשר הצרפתי יצטרך לבחור בין שני מועדוני הענק הללו, לבין ההצעה שמנופפת לו אל־נאסר כדי להצטרף לרונאלדו. ההחלטה של קאנטה עשויה לסמן את הכיוון שאליו ילך הכדורגל העולמי בשנים הבאות.
