קבלת פנים חגיגית: רומא מנצחת את קרמונזה
(באדיבות ONE)
כמו ילד קטן שמקבל גלידה לארוחת הצהריים, ואז גם לארוחת הערב, במשך שבוע שלם. ככה הגיבו אוהדי רומא להחתמתו של פאולו דיבאלה. אחרי שקבוצתם הפכה לראשונה שזוכה בקונפרנס-ליג, ועם התקווה לאפקט העונה השנייה של ז'וזה מוריניו, ציפיות האוהדים לקראת זו הנוכחית היו גדולות עוד קודם.
הגעתו של דיבאלה בחינם מיובנטוס - ההחתמה הגדולה ביותר של רומא בשנים האחרונות – כבר לגמרי הוציאה אותם מהכלים. כ-8,000 אוהדים נלהבים גדשו את רחובות עיר הבירה בזמן הצגתו של מי שאמור – גם אם לא בעונה הקרובה - להחזיר את הסקודטו לרומא, בו היא לא זכתה מאז עונת 2000/01. מלבד עצם הגעתו שהטריפה את האוהדים, דיבאלה גם סירב לקבל את המספר 10 המזוהה עם השחקן הגדול בתולדות רומא, פרנצ'סקו טוטי, על אף שזה הציע לו את החולצה בעצמו, ובכך העצים את "הקראש" עליו אפילו יותר.
שחקן ההתקפה הארגנטינאי, 28, הצטרף הקיץ לזאבים אחרי שבע עונות בשחור-לבן של יובנטוס, במהלכן חווה לא מעט רגעי שיא אישיים וקבוצתיים. דיבאלה זכה בחמש אליפויות, ארבעה גביעים, ושלושה תארי סופרקאפ, והוא הכובש התשיעי בטיבו בהיסטוריה הארוכה של הגברת הזקנה, עם 115 שערים. גם בעונה שעברה, בה היה רחוק מאוד משיאו, עשרת שערי הליגה שדיבאלה כבש הספיקו כדי שיהפוך למלך השערים של הקבוצה (דושאן ולאחוביץ' הצטרף בינואר וכבש תשעה).
עם זאת, ישנה סיבה לכך שדיבאלה הגיע הקיץ כשחקן חופשי לרומא ולא לאחת מהקבוצות הגדולות של היבשת. הקדנציה הארוכה שלו ביובנטוס - שהתאפיינה בקוטביות - הוכיחה שכמו קטר של רכבת, תפקידו הייעודי של דיבאלה הוא להיות מוביל ולא מובל. כשקיבל את מעמד השחקן המרכזי של קבוצתו, כמו בעונת 2017/18, בה כבש 26 שערים בכל המסגרות כששיחק בחוד הקבוצה לצד גונסאלו היגוואין (חלוץ אדיר אך לא שחקן על), הוא היה אחד השחקנים הטובים בעולם.
לעומת זאת, התקופות האפורות ביותר בקריירה של דיבאלה הגיעו בשלוש העונות שבמהלכן חלק את המגרש עם כריסטיאנו רונאלדו. מלבד בעונת 2019/20, שבמהלכה נבחר דיבאלה לשחקן העונה אחרי שכבש 11 שערי ליגה ובישל 11 נוספים, שיתוף הפעולה בינהים לקח אותו צעד משמעותי אחורה. הסופרסטאר הפורטוגלי חתם ביובנטוס בקיץ 2018, הציג את מספריו הרגילים בעונתו הראשונה באיטליה - כבש 28 שערים בכל המסגרות, להם הוסיף 11 בישולים – וסחף את יובנטוס לאליפות נוספת. השתלטותו על הקבוצה באה לצד ואולי על חשבון ירידה חדה ומידית ביכולת ובתפוקה של דיבאלה, שבאותה עונה כבש עשרה שערים בכל המסגרות (חמישה בלבד בליגה), ולא הצליח למצוא את עצמו במארג הקבוצתי החדש, בו הוא נועד להיות הסייד קיק.
העובדה כי דיבאלה פרח בזמנים בהם נקרא להנהיג, וקמל מתי שהיה צריך להיות שחקן המשנה בהצגה של קבוצתו, היא בדיוק הסיבה שבגללה השידוך עם רומא עשוי להתברר בעתיד כהצלחה ענקית. זה לא שברומא אין שחקנים טובים, תמי אברהם (בן 24) וניקולו זאניולו (בן 23) עוד עשויים להתגלות יום אחד כגדולים יותר, אך הם עוד צעירים ובוסריים מדי על מנת להוביל לבדם את הקבוצה לתחרות אמיתית על תואר האליפות. לשם כך, רומא הייתה זקוקה לשחקן מוכח ומנוסה, ובדיוק למשבצת הזאת דיבאלה נכנס. מוריניו מציב את קבוצתו במערך 3-4-2-1, אך כבר בשני משחקי הליגה הראשונים (ניצחונות 0:1 על סלרניטה וקרמונזה), ניתן לראות כי דיבאלה מקבל תפקיד חופשי על המגרש. הוא נע באופן קבוע בין תפקודו המוגדר במערך, כקשר התקפי בצד ימין, לבין עמדת החלוץ השני לצד אברהם, ואפילו יורד למטה ומסייע בהובלת הכדור ללורנצו פלגריני ובראיין כריסטנטה, צמד הקשרים המרכזיים.
בשני השערים שקבוצתו כבשה העונה הוא לא היה מעורב, אך במחזור השני נגד קרמונזה, רשם דיבאלה שישה איומים על השער (הכי הרבה על המגרש), סיפק שש מסירות מפתח (הכי הרבה על המגרש), ונגע בכדור 51 פעמים (הכי הרבה מלבד פלגריני וכריסטנטה, שמתוקף תפקידם על המגרש, טבעי שיובילו בקטגוריה זו). כעת, לוח המשחקים של הליגה סידר לו פגישת פנים אל פנים מוקדמת עם עברו. כבר במחזור השלישי יוצאים דיבאלה ורומא למשחק חוץ ביובנטוס, שבמדיה פרץ, כבש, שמח, זכה בתארים, אך גם לא הצליח לעמוד בציפיות שתלו בו, ולבסוף עזב בטעם מר כאשר לא מעט מאוהדי הקבוצה הראו לו את כעסם וקראו לו רודף בצע משום שלא חידש את חוזהו. ברומא, הציפיות מדיבאלה הן גבוהות אפילו יותר מאלה שלא עמד בהן אצל הגברת הזקנה. במידה והפעם יצליח להתעלות, יוכתר דיבאלה כקיסר החדש של רומא. במידה ויכשל, יסומן כמי שעל אף היותו מוכשר מאוד, לא באמת שייך לרמות הגבוהות ביותר.
גיר'ונה, הסניף הספרדי של קבוצות הבת של מנצ'סטר סיטי, חוזרת לאצטדיונה הביתי מונטילבי, ארבעה ימים בלבד אחרי הניצחון 1:3 המרשים על חטאפה. הפעם מחכה לה אתגר קשה יותר בדמותה של סלטה ויגו, אך העולה החדשה בהחלט מסוגלת להשלים ניצחון ביתי נוסף, כזה שייתן לה הרבה אוויר לנשימה כבר בפתיחת העונה.
השחקן המעניין ביותר בג'ירונה העונה הוא ולנטין "טאטי" קסטיאנוס, החלוץ הארגנטינאי בן ה-23 שהגיע הקיץ בהשאלה מניו יורק סיטי FC, הסניף האמריקאי של קבוצות הבת של מנצ'סטר סיטי, וכבש את השער השלישי בניצחון על חטאפה. קסטיאנוס היה אחד השחקנים הטובים ב-MLS מאז הצטרף לליגה בקיץ 2018, וב-2021 גם הוביל את קבוצתו לאליפות ראשונה עם 22 שערים במסגרת הליגה והפלייאוף. גם העונה, 13 השערים שכבש ב-17 המשחקים בהם לקח חלק, הם גורם מרכזי לכך שניו יורק נאבקת על המקום הראשון במזרח, אך מאז שעזב, הקבוצה מדשדשת וניצחה פעם אחת בחמישה משחקים. הבחירה להעביר בהשאלה את אחד השחקנים החשובים של אלופת ארה"ב - אם לא החשוב ביותר - לעולה החדשה ללה ליגה, מספרת הרבה על סדר העדיפויות של סיטי פוטבול גרופ.
אומללות היא ניסוח עדין עבור פתיחת העונה של בוכום, שבינתיים נראית כמי שתפקידה הוא לאזן את נוכחותה של באיירן מינכן בליגה. זאת שלא יכולה להפסיד אל מול זאת שלא יכולה לנצח. בוכום היא אחת משתי הקבוצות היחידות שהפסידה את כל שלושת משחקי הפתיחה העונה (לצד באייר לברקוזן), ואחרי שנרמסה 7:0 על ידי באיירן במחזור האחרון, היא נמצאת במקום האחרון בטבלה עם מינוס תשע בעמודת הפרש השערים.
לצערה, משחק חוץ מול פרייבורג הוא ממש לא קרקע פורייה ליציאה ממשבר. מעבר להיותה של המארחת אחת הקבוצות הטובות בגרמניה (סיימה במקום השישי בעונה שעברה ונמצאת במקום החמישי כעת), בפעם האחרונה שהקבוצות נפגשו המשחק הסתיים בניצחון 0:3 לפרייבורג, וסביר להניח שהפעם התוצאה לא תהיה שונה.
פתיחת העונה של ארסנל מהווה תמונת מראה לזו של העונה הקודמת. המספרים הם כמעט אותם מספרים, רק הפוך. בעונה הקודמת היא הפסידה את שלושת משחקיה הראשונים, בהם ספגה תשעה שערים ולא כבשה כלל. העונה, היא ניצחה את שלושת משחקיה הראשונים, בהם כבשה תשעה שערים וספגה רק שניים.
למהפך המלא שארסנל הצליחה לעשות בתוך שנה בלבד יש מספר גורמים, אך בעוד הקרדיט המוצדק מפוזר בין המאמן מיקל ארטטה, גבריאל ז'סוס המלהיב, והשחקנים הצעירים שעשו קפיצת מדרגה ענקית במהלך העונה הקודמת, חשוב גם לשים לב למרכז ההגנה של הקבוצה. בהפסד 5:0 למנצ'סטר סיטי במחזור השלישי של העונה הקודמת, הבלמים שפתחו בהרכב הם קאלום צ'יימברס (עבר לאסטון וילה), רוב הולדינג (טרם שיחק העונה), וסיאד קולסינאץ' (עבר למארסיי). לעומת זאת, את משחקיה העונה פתחה ארסנל עם חוליית בלמים הכוללת את וויליאם סאליבה (שחזר מעונת השאלה נפלאה במארסיי), בן ווייט וגבריאל מגאלייש (שהגיעו בעונה שעברה ותרמו במהלכה למזעור את נזקי הפתיחה). במקרה של מרכז ההגנה של התותחנים מודל 2022/23 לעומת זה של 2021/22, גם הביטוי "כמו להשוות פרארי לפורשה", הוא לא מספיק מדויק כדי לבטא את פערי הרמות.
