זה היה יכול להיות התסריט המושלם. אם רק באיירן מינכן הייתה מצליחה לשרוד ולשמור עוד חמש דקות על היתרון במדריד, רק חמש דקות (בלי תוספת זמן), והיינו מקבלים את הסיפור של העשור: באיירן בגמר נגד בורוסיה דורטמונד, שוב בוומבלי, 11 שנים אחרי שהבווארים ניצחו באותו מעמד את הצהובים-שחורים משער בדקה ה-89 של אריין רובן. דורטמונד עשתה את שלה: היא ניצחה בחוץ את פריז סן ז'רמן משער של מאטס הומלס, עוד שריד של הגמר ההוא מ-2013, אחרי שהספיק מאז לעבור לבאיירן ולחזור לדורטמונד.
הבעיה עם תסריטים מושלמים היא שאסור להם להתכתב עם החיים האמיתיים, ולחמש דקות אחרונות במדריד במשחק קובע, כשריאל בפיגור, אין שום התחשבות בתסריטי מדע בדיוני. שם יכול להיות רק סוף אחד. עוד בעיה עם התסריט הזה, היא שמדובר פה במרקו רויס, אולי דמות הכדורגל הטראגית ביותר בעשור וקצת האחרונים. אצל רויס אין תסריטים מושלמים ואין סוף שמח. יש תקליט מופת מלא בשריטות.
זה השיר המפתיע ששחקני דורטמונד חגגו איתו
(ONE)
כישרון גדול, נאמנות מיוחדת במינה
רויס, שקיבל את השם מרקו מהוריו לאחר שער הוולה של מרקו ואן באסטן נגד ברית המועצות באליפות אירופה 1988, נולד לפני 34 שנים בדורטמונד. הוא גדל במועדון, ואחרי שלוש שנים ברוט-וייס אאלן ובורוסיה מינגשלדבאך הוא חזר לדורטמונד ב-2012/13, לשלד שכלל את הומלס, מריו גצה ורוברט לבנדובסקי, קבוצה שמגיעה אחרי אליפות ב-2011 ודאבל ב-2012. רויס זכה עם דורטמונד בסופרקאפ ובגביע הגרמני, אבל הכי קרוב שהוא הגיע לאליפות, נגמר, איך לא, בטרגדיה ספורטיבית.
הוא היה פעמיים כדורגלן השנה בגרמניה והיה אמור להיות אחד הכוכבים הראשיים של הנבחרת שנסעה לברזיל ב-2014, אבל נפצע בקרסול (יותר מכל דבר אחר, הקריירה של רויס התאפיינה בפציעות), לא נסע עם חבריו והמנשאפט זכו בגביע העולמי בלעדיו. הפעם הבאה שרויס היה זמין וכשיר לנבחרת בטורניר גדול הייתה במונדיאל 2018, וגרמניה עפה כבר בבית המוקדם אחרי הפסדים למקסיקו ודרום קוריאה.
בסוף השבוע שעבר רויס הודיע כי לאחר 12 שנים בדורטמונד, מהם חמש כקפטן הקבוצה, הוא לא יאריך את חוזהו. בשבת הוא הוליך את הצהובים-שחורים ל-1:5 על אוגסבורג, כשהוא מבקיע את השער הרביעי ומבשל פעמיים. הוא הוחלף בדקה ה-66 כדי שיוכל לקבל מחוות מרגשות מהקהל. לאחר הניצחון, השחקנים וצוות האימון דחפו את רויס ללכת לבדו לכיוון השער הדרומי כדי לקבל שוב אהבה מהשרופים. "זה סיפור מאוד מיוחד בכדורגל המודרני", אמר לאחר המשחק מאמן דורטמונד, אדין טרזיץ', "כששחקן אחד מקדיש את כל הקריירה ואת כולו עבור מועדון אחד".
למרות שרויס לא זכה עם דורטמונד באליפות, ולמרות שהוא לא הצליח למלא את הציפיות המטורפות ממנו, בעיקר בגלל פציעות, הוא היה אהוב הקהל. הוא אולי נפצע בצורה שחייבה אותו לנוח מעל לשלושה שבועות 12 פעמים בקריירה, והוא נפצע והוחלף במחצית במשחק גמר הגביע ב-2017, אבל בניגוד להומלס, לבנדובסקי וגצה שעזבו את דורטמונד ליריבתה המושבעת באיירן מינכן (גצה עשה את זה שבוע לפני גמר ליגת האלופות בין הקבוצות ב-2013), רויס נשאר נאמן למועדון. הוא מעולם לא רצה לעזוב את הבית.
שלושה ימים לפני הגומלין בפריז, רויס הזכיר בהבלחות מבריקות למה לפני כעשור הוא נחשב לקרם של הכדורגל העולמי. הוא היה החבילה השלמה: לוחם, טקטיקן, דריבלר, כובש שערים, מהיר, טכני ברמות יוצאות דופן. עם השער שכבש הומלס נגד פ.ס.ז', הוא נתן לרויס עוד הזדמנות אחת, אחרונה, לזכות בתואר גדול.
סוף ידוע מראש
האכזבה הגדולה ביותר, "היום הקשה ביותר בקריירה שלי" לפי הגדרתו של רויס עצמו, לא הייתה הפציעה והאכזבות בנבחרת ולא ההפסד בגמר הצ'מפיונס, אלא ב-27 במאי 2023. דורטמונד אירחה במחזור הסיום של הבונדסליגה את מיינץ לעיני 81,365 אוהדים. ניצחון והיא אלופה. רויס נכנס למשחק כמחליף אחרי שדורטמונד פיגרה בשני שערים והחמיצה פנדל. הוא עזר לקבוצה להשוות, אבל שער ניצחון בדקות האחרונות של באיירן מינכן בקלן נתן לבווארים עוד אליפות. כשנשמעה שריקת הסיום ונודעה התוצאה בקלן, רויס קרס אל כר הדשא ובכה במשך דקות ארוכות.
יש הרבה שמועות בקשר להמשך הקריירה של רויס. הוא היה כאמור נאמן לדורטמונד ולמעשה בשלוש הקבוצות שבהן שיחק, הוא מעולם לא עזב את מדינת נורדריין וסטפאליה. רויס לא אוהב דברים חדשים, הוא לא אוהב מבחנים. זו הסיבה שבגללה נתפס כשהוא נוהג ללא רשיון (למעשה עם רשיון מזוייף מהולנד) ונאלץ לשלם קנס של יותר מחצי מיליון אירו על העבירה, שנחשבת בגרמניה לפלילית.
החותם שרויס מותיר בדורטמונד הוא מוזר. אין בכלל ספק שהוא אגדת מועדון, אבל הוא לא משאיר מאחוריו שום זיכרון קולקטיבי. אין עונה אחת יוצאת דופן שלו. אין איזה משחק שהוא לקח עליו בעלות, אין גול שלו לפנתיאון.
"עכשיו, אנחנו חייבים לנצח בגמר", הוא אמר אחרי הנצחון בפריז, "אחרת זה יהיה חרא מוחלט". ב-1 ביוני, יום לאחר יום הולדתו ה-35, רויס יעלה לגמר בוומבלי, נגד ריאל מדריד הפעם, בהזדמנות אחרונה להשאיר בדורטמונד את "רגע מרקו רויס". התסריט המושלם יהיה כמובן שער ניצחון שלו בתוספת הזמן במצב של 1:1. אם זה יקרה, אולי דורטמונד באמת תאמץ את הרעיון של ג'יידון סאנצ'ו לפיו היא לא צריכה לתת לאף שחקן בעתיד ללבוש את חולצה עם המספר 11, זו של רויס.
אבל זה מרקו רויס, ואין פה האפי אנדינג, רק דרמה שסופה הידוע מראש הוא טרגדיה ספורטיבית נוספת. דורטמונד בטח תפסיד אחרי שרויס יחמיץ פנדל מכריע, או תוביל שתי דקות לסוף, רויס יוחלף כדי לקבל את מחיאות הכפיים של המשחק האחרון שלו במועדון, ועוד לפני שהוא ישים עליו את הז'קט - אתם כבר יודעים מה הולך לקרות.
