אצלנו, בישראל הקטנה זה קרה כבר במהלך העונה שעברה, כשאיריס אנטמן ניהלה משחק כמאמנת הפועל נוף הגליל, בליגה הלאומית לגברים. במולדת הכדורגל, אנגליה, חיכו עד אתמול (רביעי), עד לרגע שהאנה דינגלי עמדה ראשונה על הקווים כמאמנת קבוצת גברים, פורסט גרין רוברס (מהליגה הרביעית באנגליה – ליג2), והפכה לאחד הדברים הכי מדוברים באי הבריטי.
האירוע התרחש באצטדיון אוקפילד, מגרשה הביתי של מלקסהאם טאון, ממחוז ווילטשייר, לא רחוק מאוקספורד. תוצאת הסיום במשחק ההכנה של הקבוצות הייתה 1:1 אבל זה באמת היה הדבר המשני במשחק הזה.
דינגלי, יש לציין, קיבלה את המושכות באופן זמני. זאת לאחר שפורסט גרין רוברס, שירדה בעונה שעברה מהליגה השלישית, פיטרה השבוע את המנג'ר דאנקן פרגוסון (אקס אברטון). מבחינת היו"ר דייל וינס, דינגלי, שבארבע השנים האחרונות מנהלת את האקדמיה הצעירה של המועדון, הפכה באופן טבעי למי שיכלה לשמש ממלאת מקום, בטח כשבמשך שני העשורים האחרונים היא אימנה גברים, אולם לא במסגרת מקצוענית.
"החלק המצחיק הוא, שהפסקתי לספור את הפעמים שחשבו שאני הפיזיותרפיסטית, כשעמדתי בעבר על הקווים בקבוצות גברים לא מקצועניות", היא אמרה אמש, רגע לפני שריקת הפתיחה. "והחלק הנחמד בכל הסיטואציה הזאת היא שיש הרבה בנות צעירות שלא מאמינות שאפשר להגיע למעמד הזה. אני מקווה שאנחנו נותנים להן השראה, בכדורגל ובכל ענף, שאין את תקרות הזכוכית האלה ואם נוצרת הזדמנות חייבים לקחת אותה".
כשוינס נשאל האם הוא מתכוון לתת לדינגלי מינוי קבע, הוא ענה: "אני לא יודע אם היא בכלל מעוניינת. יהיו לנו מאות מועמדים, נעשה עבודה יסודית ונמנה לפי היכולות. זה לא משנה מה המגדר שלך, המיניות שלך, הגזע שלך. זה משהו שלא מעניין אותנו. אני כן מקווה שהמהלך הזה יעורר השראה לדור של מאמנות, שיחשבו שאין דבר שהן לא יכולות לעשות, גם בכדורגל גברים".
אגב, המינוי של דינגלי הוא חלק מהצביון של המועדון שמקדם אג'נדות פרוגרסיביות כדרך חיים. בעונה שעברה פורסט גרין רוברס הפכה לקבוצה הראשונה שנסעה למשחק ברכב בעל אפס פליטות, כמה חודשים לאחר שהשתמשו בשלטי הפרסום שלהם כדי לקדם קמפיין חירום אקלימי.
"לפני 12 שנה כשהצלתי את פורסט גרין כולם אמרו שאג'נדה סביבתית לא שייכת לכדורגל", אומר וינס. "עכשיו כולם מדברים על איכות הסביבה בהקשר של כדורגל. וזה אותו דבר עם נשים בכדורגל. הגיע הזמן שלא רק בכדורגל אלא בעוד ענפי ספורט אנשים יתחילו לחשוב במושגים של 'לעזאזל, האם באמת יש גבולות?'".
