כל מי שבילה שעתיים ואפילו פחות מזה באנגליה יודע שבכל טורניר גדול כולם מחכים לרגע שבו הרחובות יתחילו לשיר "זה מגיע הביתה/הכדורגל מגיע הביתה", בתקווה שהפעם הנבחרת תשבור את הנאחס ותצליח לנצח בגמר.
אולי בעוד חודש וחצי זה גם יקרה, ביורו 2024, אבל בינתיים הכדורגל כובש את רחובות הבירה לונדון מהרבה סיבות שלא קשורות למקום, באופן מצחיק: הקבוצות שישחקו בגמר ליגת האלופות מחר (שבת, 22:00) מגיעות מספרד וגרמניה, וכך גם רוב האוהדים של ריאל מדריד ודורטמונד שיפקדו את וומבלי. ג'וד בלינגהאם, קשר ריאל ולפני כן דורטמונד, וחברו הטוב ג'יידון סאנצ'ו שמשחק בצד השני, הם כל מה שאנגלי בגמר הזה. אפילו העובדה שזאת ליגת האלופות של אירופה קצת אירונית, אחרי שאנגליה החליטה להמר על עתידה ולצאת מהאיחוד האירופי.
כל השערים של ריאל מדריד העונה בלה ליגה
(באדיבות one)
כל זה לא באמת מפריע לאיש: הרבה יותר כיף לראות את כיכר טרפלגר מוקפת בדגלי הצ'מפיונס מאשר משמשת כבמה מרכזית להפגנות אנטי־ישראליות. גם מתחמים בולטים אחרים במרכז העיר הוסבו כדי להפוך את הגמר לפסטיבל אחד גדול. הציפייה היא שמעבר לעשרות האלפים שהצליחו לרכוש כרטיס יגיעו עוד עשרות אלפים שלא הצליחו, אבל מקווים לחוויה מספיק חזקה וצבעונית בעיר שיודעת לעשות שמח כשיש סיבה וגם כשאין, למשל במתחמי ענק שהוקמו בהייד פארק (עבור אוהדי דורטמונד) או באזור גשר ווטרלו (עבור אוהדי ריאל).
אירוע עם חשיבות לאומית
אבל מאחורי החזות החגיגית מסתתר פחד אמיתי, ולא רק החשש הקבוע מאירועי טרור, שהתגבר לאחר איום של דאעש לפני רבע הגמר בין ארסנל לבאיירן מינכן. מוקד לא פחות חמור של דאגה נעוץ בפעם הקודמת שבה וומבלי אירח אירוע כדורגל ענק, גמר היורו ביולי 2021 בין אנגליה לאיטליה. השערורייה הייתה יכולה להיגמר באסון: לא פחות מ־2,000 אוהדים הצליחו להיכנס למשחק ללא כרטיס ו־6,000 אוהדים נוספים המתינו בחוץ, במטרה להסתער פנימה במידה שאנגליה תנצח. התקרית כונתה בעיתונות "יום של בושה לאומית" והיא "מככבת" גם בדוקו של נטפליקס "הגמר: ההסתערות על וומבלי".
זה לא הכל: גם שני גמרי הצ'מפיונס הקודמים, באיסטנבול (2023) ובפריז (2022), לא נשארו בתודעה בזכות הכדורגל: באיסטנבול הביקורת הייתה על הארגון הכושל, שגרם לכך שהקהל צעד מרחקים אינסופיים ונשאר בלי מים בדרך. בפריז, הדוחק והכאוס הובילו לכך שאוהדים ואוהדות של ליברפול וריאל חטפו גז מדמיע.
הנטייה במקרים כאלה היא להאשים את האנגלים, בין אם הם המארחים או האורחים (או במקרה של היורו – גם וגם). אבל אולי הפעם דווקא בזכותם זה ייראה אחרת, עם היערכות שלפחות על הנייר נראית רצינית ואף מוכתרת בתקשורת בתור "מבצע האבטחה הגדול בהיסטוריה של וומבלי": 2,500 דיילים ודיילות ימתינו בסמוך לאצטדיון כדי לקבל את הבאים והבאות ולוודא שיש באמתחתם כרטיסים תקפים, לפני ביקורת נוספת בכניסה עצמה.
חמישה מיליון ליש"ט הושקעו בתשתיות, בהן חיזוק דלתות שכמעט נעקרו ממקומן לפני שלוש שנים, וגם שימוש בחדר בקרה כדי לפקח שאף אחד לא נכנס למקומות שהוא לא צריך להימצא בהם. "המון עבודה הושקעה בזה", אמר כריס בראיינט, המנהל בפועל של וומבלי, שמכהן גם כראש אגף התחרויות והאירועים של ההתאחדות האנגלית, "זהו אירוע עם חשיבות לאומית והזדמנות להראות שלונדון פנטסטית בניהול אירועים גדולים".
עם הפנים ליורו 2024
לפחות בסעיף האווירה נראה שהכל עובד לפי התוכנית. אמש החלו רשמית האירועים והעיר עמוסה בתיירי כדורגל ולצדם גם גזלנים משופשפים ומיומנים. שמש נעימה של סוף מאי מקבלת את האורחים (עם קצת גשם, שלא יתלהבו יותר מדי) וכולם מקווים לעבור את המשוכה בהצלחה לפני אירוע הספורט אליו האומה נושאת עיניים: יורו 2024 בגרמניה, שם אנגליה מועמדת רצינית לזכייה. בכל זאת, עם כל הכבוד לגמר ליגת האלופות ולכישוריה של לונדון בתחום הפקות קרחנה ממוסדות, כשהאנגלים שרים "הכדורגל בא הביתה", הם חולמים על הנפת הגביע אחרי 58 שנה במדבר רווי אכזבות והפסדים בפנדלים.
פורסם לראשונה: 01:30, 31.05.24
