שכול

אנחנו גם כאן, עקבו אחרינו

תגיות

שכול

אחים שכולים נפגשו בסדנה עם בעלי חיים: "כאן אף אחד לא מסתכל עליי כמשהו חריג"

אחים ואחיות שכולים, רבים מהם מהמלחמה הנוכחית, השתתפו בסדנה חווייתית עם חיות שבה אפשר לשתף, לפרוק, להקשיב – ואפילו להתלוצץ. באירוע שיזמה עמותת "האחים שלנו" הם הרגישו חופשיים יותר לדבר על האובדן ולהתייעץ עם אחים שכולים ממלחמות יום כיפור ומלבנון. "עמרי היה רוצה שנמשיך ליהנות מהחיים", אומרת נעמה דוד, אחותו של סרן (במיל') עמרי יוסף דוד ז"ל שנהרג בצפון עזה, "מאז נפילתו אני חווה כעס ויגון, אבל מותר לי גם לשמוח"

יואב קרן | 04.03.24

"אפירוגון" דן באבות שכולים - ישראלי ופלסטיני - ומציג סימטריה מכעיסה

הספר של קולום מק'קאן, שראה אור בהוצאת ספרים קטנה, עוסק בשני אבות שאיבדו את בנותיהם בסכסוך הדמים והוא מרשים מבחינות רבות. אלא שהסופר האירי הנודע לא מסתכן בעמדתו המוסרית, גולש לקיטש גדוש בטענות טריוויאליות ומנסה ליצור השוואה כשהוא מתעלם מהפגמים לאורך הדרך, ולפעמים אפילו מידרדר בלי משים לתפיסה אנטישמית מסורתית

אריק גלסנר | 01.03.24

תמונה אחת שווה שלושה גיבורים

התמונה הזו קורעת את הלב: ארבעה מפקדים צעירים בסוף מסלול, כל החיים לפניהם. שלושה מהם - אסף חממי, יהונתן "ברנש" צור ובניה שראל ז"ל - זינקו ראשונים לאש ונהרגו. י', הלוחם היחיד שנותר מהצילום, והחברים מיחידת "רימון", נזכרים בסיפורים הקטנים מאחורי דמויות המופת: מי נתן סטירות לחיילים שגידלו זקן, מי דהר על 180 בטויוטה, מי היה חביב הבנות ומי יכול היה לתקוע בזנ"ט בידיים חשופות: "הם היו מנהיגים מלידה"

ליאור אוחנה | 17.02.24

"רק בסרט בכיתי על אבא בפעם הראשונה בחיי"

יעל מגרי"ל־ידידיה ובתה נעמה, שהסרט "המנצחים" מבוסס על סיפור חייהן, מספרות בריאיון משותף על האב שנפל בגבעת התחמושת (ואותו מגלם ידין גלמן, שנפצע קשה בבארי) ועל החבר הטוב של האב שהתחתן עם יעל וגידל את נעמה

אורית מרלין-רוזנצוייג | 16.02.24

"ביחד ננצח"? קצת יהיר. עדיף "ביחד נתגבר"

אל מול תמונות הנופלים, כבר אין מקום ל"ביחד ננצח". לעומת זאת, "ביחד נתגבר" מנחם יותר והרבה יותר מלכד, ממש מזמין את כולם לשלב ידיים - ומתאים למצבנו הנוכחי, כאומה שקוברת את מתיה ואין בקרב אזרחיה מי שלא מלקק את הפצעים

סמדר שיר | 14.02.24

אבלין שמעיה עם עם תמונת בעלה ובנה, קובי ואושר שמעיה ז"ל

איבדו בני משפחה במלחמה: "קשה כששואלים אותי 'איך את?' מה אפשר לענות?"

איך אפשר לדבר על ענייני יומיום עם מישהי שאיבדה לאחרונה את בתה? האם זה חוסר טקט לשאול אלמנה "מה נשמע"? מי שאיבדו את היקר מכל, ומתמודדים גם עם התגובות של חברים ומכרים שרוצים לנחם, מסבירים מה היו רוצים שיגידו להם וממה עדיף להימנע

לימור גל | 11.02.24

"אני מתחננת שכל אזרחי ישראל יידעו מי הקריב את חייו למענם. תזכרו בבקשה את הפנים שלו, את השם שלו, תזכרו אותו לתמיד"

סדריק גרין נולד בישראל אבל נאבק להיות ישראלי: להרגיש שייך למרות החשש התמידי לגבי הארכת האשרה של אמו בארץ, להתגייס לקרבי ולהפוך למצטיין למרות ההסתבכויות בתיכון, להקים בית עם דניאלה, שסיפורה דומה לשלו | בדירתם הקטנה בוכה עכשיו האלמנה בת ה–22 על אהובה שנהרג השבוע באסון בעזה: "העתיד כולו היה לפנינו והוא היה כל כך יפה וכל כך מבטיח" | והאם אימלדה מוסיפה: "עכשיו, אחרי שנתתי למדינה את הבן שלי, אני מקווה שייתנו לי להישאר"

עודד שלום | צילומים: אלי אטיאס | 27.01.24

בין גדי איזנקוט לדוֹד עזרא

דוד שלי עזרא סירב להיות גיבור או סמל כשאיבד את בנו הבכור עמית. הוא המשיך לסרב גם כשאיבד את בנו הצעיר אביעד. הוא בחר במוות כמו שהמוות בחר בו. צפייה בריאיון עם איזנקוט ושיחה אישית עם מרים פרץ - גרמו לי לחשוב על הפנים הרבות של השכול הישראלי | נעם חורב בטור אישי

נעם חורב | 26.01.24

איך להתמודד עם השכול כשאתה בארון בזמן המלחמה?

"טראומה לאומית מחמירה את האתגרים הקיימים איתם מתמודדת הקהילה, במיוחד במקרים בהם אנחנו נשארות להתמודד עם הדברים בסביבה שלא מבינה את האתגר ואת ההתמודדות הזאת", מסבירה מנהלת מערך הטיפול של האגודה למען הלהט"ב, ומציעה לא להישאר לבד עם החששות והקשיים, וליצור קשר עם האגודה כדי לקבל תמיכה ואוזן קשבת זמינה

חגי אייד | 25.01.24

כאב, הדחקה ואפילו קנאה: מה מרגישים כשהופכים לאחים ולאחיות שכולים

הכאב שיופיע גם בלי שתבינו, האנשים שירצו לעזור ואתם לא תמיד תקשיבו, ההורים שישתנו, הסליחה שלא תבקשו, הקשרים שתנתקו ולעיתים גם הקנאה שתרגישו: מה קורה לנו כשאנחנו הופכים לאחים ולאחיות שכולים, ואיך בכלל ממשיכים בחיים? אשת החינוך שאיבדה אחיין ואבא עם התשובות וההסברים

דפנה פלר | 23.01.24

"וואו, איזה סיפורים יהיו לי כשאחזור": קטעים מתוך יומנו של רני תמיר ז"ל שנפל בעזה

יומנו של רני תמיר ז"ל, שנכתב במשך חודשיים מתוך עזה עד לנפילתו בקרב, הוא לא רק יומן אישי ופרטי של מושבניק בן 20, קצת שטותניק, חובב טיולים ואוכל טוב. הוא יומן מלחמה - מסמך מרתק ואמיץ שחושף את השאלות הערכיות שעוברות בראשו של לוחם ("אני חלק ממעגל לא נגמר של דם"), את תחושת השליחות ("חשבתי כמה אני מוכן להקריב את עצמי") וגם את רגעי האימה ("נסוגנו. זה היה פחד מוות"). באישורם של הוריו, שרון ואלדד, שעוד לא אזרו את האומץ לקרוא אותו בעצמם, אנחנו מפרסמים עכשיו קטעים מתוכו. לזכרו

סמדר שיר | 09.01.24

כתבות קודמות כתבות נוספות

תגיות חמות

היום

השבוע

החודש

צה"ל ישראל כ"ץ גלי בהרב-מיארה חרבות ברזל הרצי הלוי רמטכ"ל שלמה קרעי לבנון אסותא תינוקת

תגיות חמות

היום

השבוע

החודש

צה"ל ישראל כ"ץ גלי בהרב-מיארה חרבות ברזל הרצי הלוי רמטכ"ל שלמה קרעי לבנון אסותא תינוקת