בשיתוף מאגמה
ככה בדיוק רציתי. סופו של יום, שקיעה אדירה צובעת את השמיים ועוטפת אותנו. אבק הדרכים דבק בבגדים. ריח של קפה שחור על גזיה בשטח, סביבנו טבע אינסופי שכל הזמן רוחש בו משהו, מרחבים עצומים שהעין לא יכולה להתרגל אליהם. מרחוק נשמעים קולות בשפה שאני לא מבין.
ואנחנו, חבורה של אנשים שכבר ראו משהו בעולם הזה, אחי הגדול לידי ואנחנו שותים את הקפה, מחייכים אחד לשני ושותים את החיים.
לפעמים אני חושב שטיולים הם הדבר ששמר על המשפחה שלנו. אני זוכר אותנו עם אבא ואמא, מחפשים אירוסים בגלבוע, הולכים עם פנסי ראש בטיול אור ירח בנחל חווארים, מרחיקים עד סיני כשהכל עוד היה פשוט. אחר כך הגיעו הטיולים המשותפים לחו"ל: לא חזרנו משם עם סיפורים על מוזיאון בפריס או הצגה בלונדון. זה תמיד היה מפלים ביוון, או כפרים נסתרים בפורטוגל. עוצרים לפיקניקים בשטח, פותחים מפה, מקימים אוהל איפה שבא לנו לישון. אחי, אני וההורים. כמו ברית של אלה שסומכים אחד על השני. עד סוף העולם.
שנים פינטזנו על אפריקה. אחי ואני. בונים אוהל בסלון וחולמים על לובנגולו מלך זולו. השנים עברו, ההורים לא איתנו יותר אבל אם יש משהו שהם הותירו בנו זאת האהבה לטיולים. אני מקווה שאנחנו מנחילים את האהבה הזאת גם לילדים שלנו.
לפני שנתיים בערך החלטנו שהגיע הזמן לבנות את הטיול שלנו לאפריקה. מכירים את זה שחלומות פוגשים מציאות? אז די מהר גילינו שתכלס, זה לא יקרה. למי יש זמן לתכנן טיול לבד באפריקה? זה יום לימודים ארוך ובין עומס העבודה - משפחה - ילדים לך תתחיל לסמן שבילים, למדוד מרחקים ולנסות להשכיר רכב באפריקה (ועוד עם הגה בצד ימין) זה לא פשוט כמו לקפוץ לקמפינג בחוף ינאי או הטיול שעשינו יחד באוסטרליה, לפני שהיו לנו משפחות משל עצמנו. הפנטזיה של אפריקה הלכה והתרחקה.
אבל אז, רגע לפני שנפרדנו מהחלום קיבלתי טלפון מהאח הזה שלי:
- מצאתי!
- מה מצאת?
- מצאתי את הדרך המושלמת לטייל בטנזניה: טיול ג'יפים בנהיגה עצמית. הכי עצמאיים, הכי חופש , הכי קרוב שאפשר לטבע.
- אז יצאנו לאפריקה.
עצמאיים לבחור דרכים קטנות
טנזניה מופלאה ומרתקת. יש בה שמורות טבע ענקיות, כפרים קטנים, שבטים אקזוטיים, כל קסמי אפריקה ופלאיה נגלים לעינינו, כל החלומות שחלמתי מתגשמים לי מול העיניים והלב לא מפסיק להתרגש. זה העולם בדיוק כמו שאלוהים ברא אותו. אלו עוצמות של מרחבים ושקיעות, נופי בראשית ויופי שקשה לתאר כי איך אפשר להסביר ג'ירפה בטבע? איך אפשר לתאר זברות מרהיבות ביופיין שחולפות על פנינו, משפחת פילים באגם מפיגה את החום, כפירי אריות נאבקים על מקומם בלהקה. היפופוטם שרץ לפתע על הדרך בה אנחנו נוהגים, חופשיים בשטח, רחוקים ממסלולי התיירים שכולם כבר עשו, עצמאיים לבחור דרכים קטנות שלוקחות אותנו בדיוק למקומות בהם אפשר לראות את פלאי הספארי.
כולנו בהלם. מהמהירות, מהאכזריות, מה"קיל" שהתרחש מול עינינו. הנמר הוא החיה היחידה ממשפחת החתוליים שמסוגלת גם לצוד ביעילות קטלנית וגם לגרור את הטרף הכבד ולאכול אותו על העץ, שם הוא רחוק מתחרות ומוגן יחסית מפני טורפים ושאר בעלי חיים שריח הבשר הטרי עושה להם תאבון ובא להם לקחת חלק בחגיגה.
"דיס איז נייצ'ר" מחייך אלינו גודפרי, המדריך המקומי ואנחנו ממשיכים בדרכנו ללוד'ג, קצת יותר מאוחר משתכננו, אבל מי יכול לתכנן משהו באפריקה?
בלילה, לפני שאנחנו נרדמים, ישנים באותו חדר כמו פעם, אחי שואל אותי אם אני זוכר את הלילה ההוא, כשישנו באוהל עם ההורים במדבר יהודה. כמה חודשים לפני בר המצווה שלי. "מה היה שם?" אני שואל אותו. לא ממש זוכר. "רצית לראות נמר" הוא עונה לי. רצית לראות נמר.
בפסח הקרוב יוצא טיול ג'יפים בנהיגה עצמית לטנזניה וזנזיבר -
בשיתוף מאגמה
