בשיתוף מאגמה 13
נתחיל בגילוי נאות: אנחנו מאד גאים בילדים שלנו כשהם נהיים עצמאיים ויש להם עניינים וחברים משלהם אבל מצד שני, מה כבר ביקשנו? לקבל יותר מ"בסדר" לשאלה: "מה נשמע"?
אחת הדרכים המיוחדות להתחבר למתבגרים שלנו היא לעזוב הכל ולצאת ביחד למסע: להתנתק מהשגרה, לקחת לעצמנו זמן משותף ולצאת למקום חדש.
עוד בנושא
אז מה בעצם קורה להורים וילדים במסע?
נויה שגיב, מנהלת מסע מאגמה 13 עונה: "אחד הדברים שקורים במסע זה שפתאום להורה יש ההזדמנות לראות את הילד שלו בעיניים אחרות וחדשות, ליהנות מתכונות שלו שאולי בבית פחות באות לידי ביטוי ולפעמים גם ממש "לגלות אותו מחדש". דרך אגב, לפעמים גם הילדים מגלים את ההורים שלהם: הם לומדים שאמא נוהגת מעולה, שאבא מצחיק וזורם ושבסך הכל די כיף להם לטייל עם ההורים שלהם.
וזה לא קורה כשנוסעים ללונדון או פריז?
כל טיול בעולם הוא זמן מתנה שאנחנו נותנים לעצמנו. אבל כשהוא קורה בשטח ולא באתרי תיירות מלאי אוטובוסים ומרכזי קניות נוצרת הזדמנות מיוחדת לחזור לפשטות. להיזכר בעוצמה של הטבע ובמה שעושה לנו מפגש עם נוף מרהיב. דווקא כשמטיילים במדינות המכונות "עולם שלישי" , כשפוגשים אנשים שחיים בתנאים מאוד דלים ובכל זאת הם שמחים בחלקם ומחייכים, נוצרת הזדמנות להרחיב את החשיבה ואת תפיסת העולם. בעיני יש בזה משהו שהופך ילדים לאנשים רחבי אופקים.
מה קורה בשטח שיוצר את החיבור הזה?
חוויות שמתרחשות בשטח ובטבע, שמעלות את הדופק ומזרימות אדרנלין כמו נהיגת שטח, טיולי אופניים, טיולים רגליים, פעילויות אתגריות או לינה ובישול בשטח הופכות להיות סוג של דבק שמחבר אותנו. כי עשינו את זה יחד. רק אני והילד שלי. ואף אחד לא יוכל לקחת מאיתנו את החוויה הנפלאה הזאת.
לא ידעתי שהוא יודע להחליף פנצ'ר
כשדניאל, הבן של אורן מיכאלי הגיע לגיל 14 הוא החליט לנסוע איתו לטיול ג'יפים בארמניה: "לא האמנתי למה שגיליתי וראיתי במסע. אני לא מדבר רק על הנופים שבחוץ, אלא על הילד שיש לי בבית: גיליתי בן סקרן, רגיש, יצירתי בטירוף ושמח לעזור. יש פנצ'ר? דניאל קופץ לעזור להחליף את הגלגל. "מאיפה אתה יודע להחליף גלגל?" אני שואל אותו "ראיתי אותך מחליף", הוא עונה לי. ואני בכלל לא ידעתי שהוא מסתכל עלי.
צריך מתנדבים לשטוף כלים בשטח? הוא מתנדב. בבית אני רב איתו בשביל שיפנה את המדיח.
אני זוכר שבתחילת המסע התפעלתי נורא: איך המסע מוציא ממנו כאלה דברים? אחר כך הבנתי, שזה שם, כל הזמן, גם בבית, גם בתנועת נוער. אבל עכשיו אני סוף סוף פנוי לראות את זה".
לא פעם ההחלטה לצאת למסע מיוחד מתרחשת סביב שנת הבר מצווה. למה?
ענת פלד, אמא של אוריה עונה: "יש בחיים צמתים שגורמים לנו לחשוב ולדייק. דיברנו הרבה בבית על המשמעות של השנה הזו ואיך היינו רוצים לציין את השלב הזה בחיים. היה ברור שלנו, כמשפחה, הכי מתאים לצאת למסע משותף עם הילדים".
יעל, אמא של נועם מוסיפה: "לקראת הבת מצווה של נועם רצינו לנסוע לטייל בחו"ל אבל חיפשנו משהו מיוחד. אחרי בדיקות, החלטנו לצאת, ביחד, רק אני ונועם, למסע שישלב גם טיולים רגליים ולינה בשטח. זו הייתה הבחירה של נועם ואני זרמתי איתה למרות שאני לא ממש טיפוס של שטח. אני מודה שמעט חטפתי רגליים קרות: גם ברמה הטכנית (תהיה לנו מקלחת?) וגם ברמה האישית: מה אם אני, האמא, לא אהיה "מגניבה וזורמת"? ובכלל, איך יהיה לנו ביחד?".
"מרגע שפגשנו את צוות המסע משהו בי נרגע והבנתי שהכל יהיה בסדר, אבל היום אני יכולה להגיד שלא היה רק בסדר, שזאת חוויה מכוננת ביחסים שלנו. מצאנו את עצמנו מדברות בלי סוף, שרות, צוחקות ופשוט נהנות ביחד. נזכרתי שיש מלא דברים לדבר עליהם עם הבת שלי, חוץ מלבדוק אם היא הכינה שיעורים"
לפגוש עולם שונה
עדי ולירון מלכי מוסיפים עוד נקודת מבט: "הילדים שלנו גדלים בנוחות מאוד גדולה. אנחנו עובדים קשה כדי שיהיה להם הכל ואולי זה יוצר קצת פינוק ותחושה ש"הכל מגיע לנו" יכולנו לנסוע איתם לשופינג ופארקי שעשועים אבל בחרנו לחשוף אותם לעולם אחר לגמרי ממה שהם מכירים. בארמניה הם ראו ילדים שחיים בפשטות מוחלטת, משפחות שלמות שעובדות בשדה, אנשים חייכנים ומקסימים שהזמינו אותנו לחלוק איתם לחם וגבינה שהכינו במו ידיהם בלי לשאול מי אנחנו או מה יש לנו. מחוות אנושיות שגרמו לכולנו גם לחשוב הרבה".
עדי מוסיף: "בוא נגיד שלא צריך להיות פסיכולוג גדול כדי להבין דבר פשוט: כשנמצאים ביחד ועושים דברים חווייתים וכיפים נוצרים זכרונות נפלאים והאמת היא שגם אנחנו ההורים רוצים קצת לצאת מהשגרה ולהנות עם הילדים שלנו. רוצה לשמוע עוד סוד? גם הילדים רוצים להיות איתנו. ממש איתנו. בלי אייפונים ו"האח הגדול" ברקע.