שיאים ישנים של בוגדנות

אשתו הראשונה של שמשון, אחר כך דלילה, אחר כך הסולטן הממלוכי בייברס: תל אשקלון וגן לאומי אפולוניה מסתירים סיפורים עסיסיים של עורמה והונאה

ynetעדכון אחרון: 24.08.17 , 10:31

בשיתוף רשות הטבע והגנים

גן לאומי אשקלון

עלילות שמשון ומשהו על בצלי שאלוט - לצרפתים, ששפתם עשירה וציורית, יש משפט קצת שוביניסטי, אבל הם מתעקשים שהוא תמיד קולע. "חפש את האישה" (cherchez la femme), הם אומרים - ומתכוונים לכך שאם אתה רואה גברים שמתנהגים באופן קצת משונה, חפש את האישה שגרמה להם לעשות זאת.

(צילום: גדי קבלו)

בכל מה שקשור ליחסיו עם המין החזק (הנשים), שמשון הגיבור נטה להסתבך. כולם מכירים את עלילות דלילה, אבל למעשה, גם אשתו הראשונה, פלישתית מהעיר תמנה, הצליחה לסבך אותו. לדוגמה, יום אחד הציג שמשון בפני 30 פלישתים חידת חמיצר סבוכה: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק" (שופטים, י"ד, י"ד). אף אחד לא הצליח לפתור את התעלומה של השופט היהודי. במקום להפסיד בכבוד, הם איימו על רעייתו - וזו סיפקה את הסחורה בדרכי עורמה. בעקבות זאת התפרע שמשון באשקלון ולקח בכוח את חליפותיהם של 30 פלישתים. וכל זה עוד לפני מערכת היחסים המוטרפת עם דלילה.

(צילום: רשות הטבע והגנים)

אבל עם כל הכבוד לשמשון, הנה עוד כמה דברים שלא ידעתם על אשקלון: בחפירות בתל אשקלון נחשף בית קברות שבו נמצאו שלדים של יותר מ־1,500 כלבים. מסתבר שבמאה החמישית לפני הספירה נהגו תושבי העיר לקבור כלבים בבתי קברות ייעודיים, ואולי אף סגדו להם.

ויש גם אנקדוטה קולינרית: מכירים את הבצל הקטן שעונה לשם "שאלוט". ובכן, אשקלון הייתה אחד ממוקדי גידולו בעולם העתיק, ומכאן כנראה הגיע שמו (תגידו "שאלוט" ו"אשקלון" בקול רם. נשמע בהחלט דומה).

ולסיום, בביקור שלכם בגן לאומי אשקלון תגיעו אל שער כנעני העשוי אבני כורכר ולבני בוץ. מסתבר שהשער, שנבנה ככל הנראה בסביבות 1850 לפני הספירה, הוא אחד השערים מהקדומים בעולם כולו שהשתמרו.

(צילום: רשות הטבע והגנים)

ואחרי כל האנקדוטות הללו, כדאי לדעת שאשקלון מוזכרת גם בקינת דוד על שאול ויהונתן, שקיפחו את חייהם בקרב מול הפלישתים בגלבוע. "אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון, פן תשמחנה בנות פלישתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב, א 20), קונן דוד.

בני אדם ישבו באשקלון כבר לפני כ־10,000 שנים, ובתקופת המקרא העיר הייתה אחת מחמשת סרני פלשתים. סנחריב היה פה, וגם נבוכדנצר, היוונים, החשמונאים, הרומאים, הביזנטים, הערבים, הצלבנים והממלוכים. כולם רצו ליהנות מהנוף ומהבריזה מול הים.

(צילום: זיו ריינשטיין)

הבילוי שאחרי הסיפור: תל אשקלון הוא הגן הלאומי הראשון שהוכרז בישראל (1965). הוא משלב אתר עתיקות מרתק יחד עם מרחב פנאי מטופח. זה אומר שאפשר לטייל, לטבול בים, לערוך פיקניק או לעשות את שלושתם.

בין מוקדי העניין המרכזיים תמצאו כאמור את השער הכנעני הקדום, מצוק נישא שממנו נקודות תצפית נהדרות אל הים, סוללת עפר אדירה (כנענית אף היא), בזיליקה רומית שבה שרידי מבנה עמודים, חומות מהתקופה הצלבנית, בארות ושפע של מדשאות ופינות מוצלות שמיועדות למנוחה מכל הגודש ההיסטורי הזה. בכל מקרה, אל תשכחו להצטייד בבגד ים. במקום מוצעת חוברת הפעילות המשפחתית "פקחים צעירים", וישנו חניון לילה ושפע של פעילויות מיוחדות לקיץ (ראו פירוט בעמוד 6).

הגעה: מכביש 4 פונים בכניסה הראשית לעיר ונוסעים מערבה בשדרות דוד בן־גוריון כ־5 ק"מ, עד מעגל התנועה שבקצה הרחוב, ופונים שמאלה לרחוב בן עמר.

(צילום: רשות הטבע והגנים)

גן לאומי אפולוניה

עורמתו של בייברס יפה העיניים - צבע ארגמן, מכירים? ברור. אם אתם רוצים לצבוע את החיים בארגמן אורגינל, רדו אל חוף הים עם מגדיר חלזונות, איתרו חילזון ימי שעונה לשם "ארגמונית אדומת־פה", נקזו את הבלוטה התת־זימית שלו, תרתיחו את מה שבקע משם, ואחרי זמן־מה תקבלו צבע ארגמן אורגינל. כך לפחות נהגו לעשות הפיניקים, שהיו מומחים לעניין.

אתם כמובן לא תעשו זאת, כדי שלא לפגוע בחיות הבר ובערכי הטבע. אבל הפיניקים - שהיו יורדי ים מיומנים - נהגו להפיק את הארגמן, שהיה מבוקש למדי בתעשיית צביעת האריגים. הם עשו זאת במספר מוקדים, אחד מהם היה החוף באפולוניה. אבל הם כמובן לא קראו למקום אפולוניה, מאחר שהיוונים עדיין לא היו בסביבה. עבורם זה היה "ארשוף", על שם אל הסער הפיניקי רשף. ואתם בהחלט לא רוצים להתעסק עם האל הכנעני הזה, שנהג לירות חיצים שגרמו למחלת הדבר. לצד רשף כלל היכל התהילה של האלים הפיניקים גם שמות פחות ידועים כגון מלקרת, תנית, ירחיבול. והיתה אפילו ענת - אלת המלחמה, הציד והפריון.

(צילום: יובל חן)

אחרי הפיניקים ישבו כאן היוונים ואחריהם הרומאים, וארכיאולוגים רבים אוהבים לספר שוב ושוב (ושוב) את הבדיחה שהווילה הראשונה בהרצליה פיתוח היא בעצם וילה רומית. הומור של ארכיאולוגים.

פרק מיוחד בתולדות המקום ניכר לעין היטב גם היום, בדמות מצודת הענק החולשת על קטע מהמצוק, ומספקת מבט ישיר אל הים הכחול. וכאן אנו מגיעים אל אחד מגיבורי המקום. קוראים לו אלמלכ אלט'אהר רכן אלדין ביברס אלבנדקדארי - אבל אתם יכולים פשוט לקרוא לו בייברס. הסולטן הממלוכי בן המאה ה־13 התהדר בלוק מרשים - עור כהה, עיניים כחולות וקול כריזמטי. בצעירותו נמכר לעבדות במחיר מצחיק, בגלל פגם באחת מעיניו בדמות כתם לבן. עם השנים טיפס בסולם הדרגות, ושליחות חייו הייתה להמשיך את מה שהחל צלאח א־דין: לסלק את הצלבנים מאזורנו. והוא אכן עשה זאת בהצלחה ובערמומיות יתרה.

המבצר שבנו האבירים ההוספיטלרים בארשוף נחנך בשנת 1241, אבל בשנת 1265 - בסך הכל 24 שנים מאוחר יותר, כבר חנה למרגלותיו בייברס. וכשבייברס בא, הוא לא בא לשחק משחקים. הוא בא כדי לכבוש ולהרוס. הקרב על המבצר האיתן, שכלל מצור הדוק, נמשך 40 יום. האבירים מצמצו ראשונים: הם הסכימו להיכנע, בתנאי שבייברס ירשה להם לצאת בחיים. בייברס הסכים, אבל ברגע האמת לקח את כולם בשבי (לא לפני שאילץ אותם להרוס במו ידיהם את חומות המבצר שבנו בעמל רב). מוסר השכל: לעולם אל תסמכו על ממלוכים.

(צילום: יובל חן)

הבילוי שאחרי הסיפור: מהמבצר נותר לא מעט. אל תוותרו על הצצה זהירה מטה, אל חוף הים הפוטוגני, היישר ממרפסת התצפית. "שביל הים" ייקח אתכם בין מוקדי עניין נוספים, בהם הווילה הרומית, כבשן זכוכית קדום ועוד. בשעות בין ערביים אין מקום רומנטי מזה באזור כולו. במקום מוצעת חוברת הפעילות המשפחתית "פקחים צעירים", ושפע של פעילויות ערב באוגוסט, בימים רביעי וחמישי.

הגעה: בצומת כפר שמריהו פונים לכיוון הרצליה פיתוח. בכיכר השנייה פונים ימינה לרחוב וינגייט וממשיכים ישר עד לגן הלאומי.

למידע על סיורי ופעילויות רשות הטבע והגנים באוגוסט: 3639*, ובאתר רשות הטבע והגנים