אבא ושתי בנותיו בלונדון: חוויה או עבודה?
אפשר לספר על טיול - חצי משפחתי - בלונדון בדרך אחת בה שומעים רק כמה כיף היה, איזה מעניין במוזיאון וכמה מרגש בטקס החלפת המשמרות. ואפשר לספר עליו ברזולוציות קצת יותר מדוייקות או במילים אחרות - את האמת. כי לא תמיד הייאוש נעשה כאן יותר נוח, פשוט צריך לדעת מראש למה מגיעים ואיך מתכוננים. ליאור קורן נסע לעיר האהובה עליו כדי לנסות להנחיל גם לבנותיו הצעירות את חוויית ההתאהבות וחזר עם הרבה רשמים וטיפים
בשיתוף Xplorer
כבר הרבה זמן שאני חולם להעביר את אהבתי הגדולה ללונדון אל שתי בנותיי, האחת בת שש וחצי והשנייה בת עשר וחצי. החלום התגשם וסוף סוף נסענו אל בירת הממלכה הבריטית, אז איך היתה חוויית "לונדון עם אבא" אתם תוהים? כבר בזמן הטיול העליתי תמונות יפייפיות ברשתות החברתית, נכון שהכל נראה מושלם וכולם מקנאים בכם? כך זה נראה מאחורי הקלעים.
קר ורטוב ברחובות, ליהי - "איפה כובע הצמר?", "הלך לאיבוד אבא", היא עונה. אוקיי, קר אז נקנה חדש. למחרת - "ליהי, איפה כובע הצמר החדש?", "לא יודעת אבא", עונה באדישות. "ואיפה הכפפות החדשות?", "מצאתי רק אחת אבא".
מגיעים לדירה בערב: "ילדות, מחר צריך לקום מוקדם לפני שיהיו תורים במוזיאון השעווה מאדאם טוסו". 11 בלילה נכנס למיטה לבד בייאוש. יוצאים בשעה 10 בבוקר מהבית, רואים תור של קילומטרים, מוותרים.
למחרת מנסים שוב, מגיעים שוב לתור ענק. רק בפעם השלישית נצליח להגיע בשעה מוקדמת וניכנס. "אבא, אני רוצה גלידה, רוצה המבורגר, רוצה פיצה, רוצה אוטובוס עם גג פתוח, רוצה לחזור לחנות בגדים, אבא קר, חם, אבא תחזיק לי את המטריה ואת המעיל, ואת המעיל השני, והכפפות, והכובע. אבא, למה אתה מחזיק רק לנויה? תחזיק גם לי".
"בנות, תראו אילו חיילים מרשימים באדום", "אבא, משעמם. רוצות לראות היכן גר ראש הממשלה של אנגליה? מה, אין כאן מסעדה? בוא נלך. אבא, אני רעבה, אני נשארת כאן". נעצרת באמצע רחוב אלמוני בלונדון עד שאביא לה אוכל.
לינה ותחבורה עם ילדים
נחתנו בלונדון בשעה אחת בלילה, זו אינה שעה להסתובב עם ילדים עייפים ברחובות ולכן הזמנתי מראש מלון בשדה התעופה ובבוקר קמנו רעננים לחוויה החדשה. קחו בחשבון שמה שעבורכם נראה כטרחה, למשל התנהלות בתחבורה הציבורית, מהווה חוויה לילדים: נסענו בשתי רכבות לדירה שהזמנו (כן, עם המזוודות) והבנות נהנו מהדרך, מהנוף בחוץ והנוף האנושי בתוך הקרונות.
בהמשך הטיול, נחילי האדם שגודשים את מחילות הרכבת התחתית בחלק משעות היממה הופכים את התנועה עם שתי ילדות לאתגר מורכב ומלחיץ ולכן גיבשתי כללי ביטחון ברורים.
ראשית, מומלץ לתת לכל ילד פתק עם פרטי קשר של ההורה - כולל כמובן מספר טלפון להתקשרות. שנית, נתתי להן לעלות ראשונות לפניי לרכבת והן ידעו כי אם חלילה הרכבת נוסעת בלעדי, עליהן לרדת בתחנה הראשונה ולהמתין לי. כמובן שחינכתי אותן לעשות כמנהג המקומיים ולהמתין עד שיורדים הנוסעים מדלת הקרון ורק אחר כך להיכנס - בניגוד לאינסטינקט הישראלי שדחק בהן להשתחל במהירות פנימה לפני שיורדים הנוסעים.
מלון או דירה?
כשמגיעים עם שני ילדים והורה או זוג הורים, אז או שנדחסים במלון בחדר אחד ואז כל תזוזה של אחד מעירה את השאר, או ששוכרים שני חדרים, כשבמחירים של לונדון זה נהיה יקר, או ששוכרים דירה ואז מקבלים גם מרווח מחיה, מטבח ולפעמים גם יותר מחדר אמבטיה ושירותים אחד, כך שזו היתה האופציה העדיפה עלי.
בשכירת דירה מקבלים בונוס של חוויית חיים לונדונית מקומית - ילדים נהנים מאורחות המקום, מהדברים הקטנים היום יומיים כמו קניות בסופרמרקט, בישול ארוחות ממרכיבים מקומיים, גילוי גן משחקים קטן ליד הדירה ועוד.
נוהל השכמה ווהשפעתו על עמידה בתורים
להחלפת המשמרות בארמון באקינגהם הגענו כשהמקום גדוש צופים, למוזיאון מאדם טוסו הגענו בשיא התורים, לכן הצטרכנו לאמץ טקטיקות והתנהלות חצי צבאית בבוקר, כמו נוהל השכמה.
היות ובכל זאת מדובר בחופשה ולא בטירונות, הקפדה על השכמה, לפחות הניסיון, היתה רק בימים בהן היתה לכך חשיבות. גם אם זה קשה לילדים בחופש, מה תעדיפו, להתאמץ ולהשכים או לעמוד אחר כך שעות בתור?
לראות את חילופי המשמרות זו חוויה לילדים, בתנאי שעומדים קרוב מספיק להתרחשות וכשלא צריך להרכיב את הילד על הכתפיים בשביל שיראה יותר מכתם אדום במרחק וקצה כובע פרווה שחור.
בנוסף, גם לא חייבים לראות דווקא את הטקס מול ארמון בקינגהאם, ניתן ללכת לטקס חילופי משמרות אחר, למשל של משמרות הפרשים ברחבת הסוסים, שהוא הרבה פחות צפוף ושם מתקרבים הרבה יותר אל ההתרחשות. כאמור, אנחנו הגענו בערך כחצי שעה לפני הטקס המרכזי בארמון והאזור היה כבר עמוס במבקרים.
את הטקס ראינו ממש מרחוק ולאחריו צעדנו בכביש האדמדם אל פארק סיינט ג'יימס ואז ראינו מקרוב קבוצת חיילים צועדת שוב אל ארמון בקינגהאם. נכנסנו לפארק היפייפה עם הברווזים והסנאים החמודים ואז קלטנו בזווית העין את התזמורת צועדת בחזרה לארמון סיינט ג'יימס ושם נערך שוב טקס קצר. בקיצור, למרות שאיחרנו, קיבלנו בסופו של דבר מנה מספקת של משמר הארמון.
להתמקד במה שמעניין ילדים
לונדון מציעה מגוון עשיר של מוזיאונים ויש בהחלט מה להראות לגיל הצעיר. אבל, היות והמוזיאונים ענקיים, רצוי לדעת מראש לאן הולכים. במוזיאון הבריטי למשל, סביר להניח שלא כל התצוגות יעניינו את הילדים ולכן רצוי להתמקד בחדרים ספציפיים: המומיות ממצריים העתיקה מרתקות את הילדים. במוזיאון הטבע, עצמות הדינוזאורים הענקיות יפעילו את הדמיון ואנחנו מצאנו שגם החלק שעסק בגוף האדם עניין את המבקרים הצעירים.
מצד שני, לא כל האטרקציות בעיר הגדולה מתאימות לקצב הילדותי הדינמי. הגלגל הענק - "לונדון איי", זז לאט, לכודים בקפסולה גדולה, הקטנים מבינים מהר את הרעיון ואז נשאר להעביר את הזמן בקפסולה. זו כנראה לא האטרקציה הכי מזהירה לילדים. אבל, גשר המצודה "טאוור ברידג'" עם הרצפה השקופה יאתגר ושם אפשר ללכת בקצב שלנו, מבלי להיות תלויים בדבר אחר.
אגב, בחורף וחלק מהסתיו והאביב עניין המעילים והמטריות עלול להכביד בטיול. במוזיאון הטבע יש שירות שמירת חפצים בכניסה, יעיל במיוחד אם מגיעים עם תיק גב כבד, מעילים ומטריות. המחיר נע סביב פאונד עד 2.5 פאונד לפריט – עבורי זה היה שווה בהחלט.
עבדנו ואהבנו
במהלך הטיול, מצאנו עצמנו צועדים בממוצע כעשרה קילומטרים ביום, זאת בניגוד לתלונות הרגילות בצעדות בארץ. הבנות אפילו רצו במדרגות הרגילות בתחנות התחתית אל פני האדמה במקום להשתמש במדרגות הנעות הארוכות. כמובן שהן גם דרשו ממני לעשות זאת, באמת תודה.
ואם חשבתם לרגע שאני מתלונן, אז טעות גדולה בידכם - זו הייתה חוויה ענקית, גדושה, מגבשת, מסקרנת ומלמדת. אבל, את הטיול הבא נעשה כבר ביחד עם אמא.
לפרטים נוספים ולטיסות זולות הכנסו לאתר.
