נאפולי - לא מה שחשבתי
טיול בנאפולי הוא טיול בעיר גדושה, דחוסה וצבעונית. ליאור קורן ביקר בה בעבר אך ברגע שנכנס לעיר - נבהל וברח החוצה. הפעם לאחר שחזר אליה, הבין שעשה טעות, התאהב בה וגרם גם לנו. היזהרו זה מידבק
כמו רבים, גם אני עשיתי את אותה טעות כשביקרתי בנאפולי: בטיול קודם אל חוף אמלפי שבדרום איטליה נכנסנו לעיר, נבהלנו מהתנועה ומהלכלוך וברחנו כל עוד נפשנו בנו. טעות. נאפולי אולי נראית כמו סערה מבחוץ, אבל צריך להיכנס לתוכה, אל עין הסערה ואז הכל נהיה ברור ויפה כל כך.
במרחק טיסה קצרה מישראל - כשלוש שעות ופחות, נמצאת העיר ששוכנת ליד אחד האזורים היפים ביותר באיטליה. אם יש לכם רק סוף שבוע קצר לבקר בה, כנראה שתתגנב לראשכם המחשבה "אולי עדיף לטייל באזור מסביב".
אבל, עכשיו לאחר שחוויתי על בשרי את המחשבה השגויה הזאת אני יכול להגיד בלב שלם: מומלץ להיכנס לביקור בה, להתרכז בסמטאות שמברכזה ואז תצליחו למצות את הצוף המתוק מהעיר המחוספסת הזו.
"תעלו למדרכה מצלמים כאן סרט"
איך שיצאנו מהמלון שנמצא במרכז ההיסטורי, עצר אותנו ברחוב בחור צעיר. אני כבר דמיינתי אותו מנסה לסחוט אותנו בסגנון המאפייה, אבל הוא בסך הכל ביקש שנעלה על המדרכה ממול כי מצלמים סרט. ואיך אפשר שלא לצלם סרט בעיר שנראית כמו תפאורה אותנטית אחת גדולה?
במהלך סוף שבוע קצר לא הפסקתי לצעוד בסמטאות העיר, כל פינה, בניין, דמות, כל דוכן או מסעדה היוו אובייקט לצילום. אם אתם צלמי רחוב, נאפולי היא גן עדן בשבילכם. רחוב הקניות נקרא "ויה טולדו" (Via Toledo), אבל רחוב אחר – "ספאקנפולי" (Spaccanapoli) הוא ציורי יותר וממבט-על מחלק את העיר לשניים, כשבלב המרכז ההיסטורי, בינות לבניינים צפופים, עם מרפסות מיוחדות.
הרובע הספרדי מטפס במעלה הגבעה, כאן תיחשפו לחיי היום יום, עם חבלי כביסה על המרפסות ודגלים התלויים בין בניינים, בסמטאות צרות וצפופות. התושב הנחמד יצא מפתח הבניין לידו צילמנו, שאל אותנו "מהיכן אתם?", "מישראל", עניתי לו ובבדיחות הדעת "מהיכן אתה?", אני מהבניין הזה, אהבתם? האם ראיתם את ציור הקיר הענק של מראדונה ברחוב הסמוך? תהנו". כן, נחמד כל כך.
אל "גלריה אומבאטו אונו" שווה להיכנס ולהתרשם בעיקר מהארכיטקטורה המרשימה. עם זאת, יש תחושה שהמקום קצת "מבוזבז". זהו מבנה יפייפה מהמאה ה-19, יש בתוכו כמה בתי קפה, אחד מקדונלד'ס וכמה חנויות, אבל קצת ריק מדי.
מי אמר כנסייה ולא קיבל?
מתחת לנאפולי, שוכנת גם עיר תחתית והכניסה אליה מתבצעת ממקום שנקרא "נאפולי סוטראנה" (Napoli Sotterranea). יורדים 136 מדרגות מתחת לגובה הרחובות ומגיעים אל מערכת מערות שנחצבו על ידי הרומאים, עם בורות מים ובריכות תת קרקעיות. יש סיור מאורגן שמתקיים כמה פעמים ביום, הוא עורך כשעה ורבע ואינו מומלץ למי שסובל מקלסטרופוביה מאחר ועוברים גם במחילות צרות מאוד. כרטיס כניסה לסיור עלה 10 אירו למבוגר.
ובכלל, נאפולי זו עיר שנבנתה בשכבות. למשל, מתחת לבניין מגורים טיפוסי מסתתר תיאטרון יווני עתיק, יש גם כנסיות תת קרקעיות ומרתפים.
אחד הדברים שיש הכי הרבה בנאפולי הוא כנסיות. כ-460 רק בתוך העיר, חלקן נראות כמו מוזיאון, אחרות כאתר צילום, כל אחת והסגנון שלה. כנסיית "ג'זו נואובו" המפוארת עם תבליטים של פירמידה על חומתה והיא שוכנת במבנה שהיה בעבר ארמון מפואר. מולה כנסייה בשם "סנטה צ'יארה" בסגנון פשוט ומנוגד לגמרי, עם תקרת עץ. הכנסייה הופצצה במלחמת העולם השנייה.
לאלבום התמונות המלא מהטיול בנאפולי
תורת הקפה והמאפה - עסק רציני וטעים
בערב הראשון הספקנו לדגום שני מקומות לאספרסו, עוגת "בבה" ספוגה בסגנון סברינה, אבל מתוקה בדיוק במידה, אחר כך התיישבנו במסעדת פסטה שמגישה הכל ברוטב ראגו עסיסי, אדמוני ועשיר להחריד וכמובן קינוח עם גלידה גדושה ודחוסה בטעם חזק.
מי שנדמה לו כי האיטלקים מחפפים ולא מקפידים על פרטים כמו בארצות מערב אירופה האחרות, לא ביקר בבית קפה בנאפולי. על הבריסטות - מכיני הקפה מיד ארחיב, אבל אפילו השירותים הנקיים או מסדר העוגות ומיני המאפה שקורצים וקשה לעמוד בפניהם - מראים עד כמה רציניים כאן. והמחיר? כואב הלב להשוות לישראל. אספרסו עולה אירו אחד בלבד.
בנאפולי, מתייחסים לקפה בחרדת קודש. מצד אחד, זה דבר בסיסי, מהצד האחר, יש כללים מאוד ברורים להכנה. אספרסו, לרוב צורכים או שותים בעמידה, מקבלים את זריקת הקפאין וממשיכים הלאה עם אנרגיה. יש רשתות של "פיצוציות" בהן ניגשים לקופאי/ת, משלמים ואז עוברים לנקודת הקפה להכנה.
בבתי הקפה של נאפולי, הקפה לא יוצא מהמכונה בלחיצת כפתור חשמלי אלא במשיכה ודחיפה של ידית שיוצרת לחץ מים מדויק להפקת אספרסו וקפוצ'ינו אלוהי.
הבריסטות לבושים במדים יצוגיים, תענוג לצפות בהם מכינים את הקפה. בנאפולי אין חוכמות, הכל פשוט: קפוצ'ינו ואספרסו מוגשים בכוס חרסינה קטנה – עבה ומחוממת, אין התחכמויות, רק טעם מזוקק, מרוכז וטעים. אחד מבתי הקפה המפורסמים ביותר נקרא "קפה גמברינוס" (Caffè Gambrinus). הוא נוסד בשנת 1860 ומהווה דוגמה לאיך בית קפה אמור להראות.
הצוות לבוש מדים מצוחצחים, ויטרינת העוגות והמאפים מפתה כל כך והבריסטות האמונים על הכנת הקפה מקצוענים למראה וגם לטעם.
לצד הקפה הטעים של נאפולי, לא נהוג לאכול בבוקר קרואסון אלא מאפה מקומי שנקרא "ספוליאטלה", או איך שאני קורא לו "מעדן אלוהי". המאפה, שנראה כמו קונכיה, עשוי עשרות שכבות דקיקות של בצק מתפצפץ – עדין וקריספי בו זמנית, זהוב ושחום.
מילוי הריקוטה אינו בסגנון המוכר לנו ממאפים ים תיכוניים כמו הבורקס למשל. מדובר במילוי במרקם גרגירי נימוח, במתיקות עדינה, משולב עם מעט קליפת פרי הדר מסוכר, אנחנו נתקלנו בגרסאות עם לימון ותפוז.
איך הם עושים את זה? משלבים את גבינת הריקוטה עם גרגירי סולת רכים. הפריכות של שכבות הבצק מושגת בעזרת מריחתו בחמאה או בשומן במהלך מתיחת וגלגול הבצק. את הגרסה הקלאסית מגישים ללקוח המאושר לאחר בזיקת מעט אבקת סוכר מלמעלה.
יש גרסאות נוספות ל"ספוליאטלה", בצורות שונות למשל "זנב לובסטר", ממולאות בקרם פטיסייר, בקצפת או במילויים אחרים במגוון צבעים ומרקמים – חגיגה לעיניים ולחיך.
מרגריטה שאהבה פיצה
אי אפשר לדבר על נאפולי מבלי להזכיר את הפיצה. אחד מהמאכלים הכי מפורסמים בעולם. הפיצה הכי פופולרית נקראת "פיצה מרגריטה" והיא מגיעה מנאפולי.
בשנת 1889, מרגריטה מסבויה, מלכת איטליה, אשתו של אומברטו הראשון (וגם בת דודתו), הזמינה בעת שהותה באזור נאפולי את אופה הפיצות הפופולרי ביותר בזמנו, רפאל אספוזיטו, כדי שיכין עבורה את מיטב הפיצות שלו.
אחת מבין הפיצות שהכין, פיצה על בסיס גבינת מוצרלה, ריחן (בזיליקום) ועגבניות, מצאה חן בעיניה במיוחד וכך קיבלה את השם "פיצה מרגריטה". שלושת המרכיבים העיקריים שלה, הגבינה הלבנה, הריחן הירוק ורוטב העגבניות האדום - מסמלים את צבעי הדגל האיטלקי החדש, בזמנו.
בצק הפיצה בנאפולי מזכיר במרקם את הלאפה שאנחנו מכירים כאן היטב. הוא רך וטעים, אבל מי שרגיל לבצק קריספי שמתפצפץ בפה או מחפש פיצה עבה ספוגה בשמן בסגנון האמריקאי, יתאכזב. רבות מהפיצריות בנאפולי מכינות את הפיצות בתנור עצים ולא כזה שפועל על חשמל. וכמה זה עולה? מחיר הפיצה הגדולה באחת מהפיצריות הידועות בעיר עמד על 5.5 אירו, וזה כולל מוצרלה טרייה וארטישוק.
בנאפולי מכינים גם פיצה מטוגנת: מורחים רוטב עגבניות טרי, מפזרים גבינות ותוספות, סוגרים את הבצק ומטגנים בשמן עמוק. התוצאה מפתיעה ברכותה ואינה ספוגה בהמון שמן, מעדן.
נאפולי התגלתה כתוססת מאוד, גם באמצע ינואר, וסמטאות העיר הבלתי נגמרות גדושות צעירים ומבוגרים שנראו כאילו יצאו עכשיו מסרט של האמפרי בוגארט עם אותו סגנון לבוש של סרטי פילם נואר. זה מקום עם סטייל של פעם, משמר רוח שברחה ממקומות רבים אחרים. מתחת לשאון העיר, הבניינים הישנים, הגרפיטי וגם הלכלוך, מסתתר קסם רב ששווה לגלות אותו.
לפרטים נוספים ולטיסות זולות הכנסו לאתר אקספלורר.
