מה עושה צלמת שמתפרנסת מצילומים והדרכת טיולים בעולם בזמן הקורונה? זאת בדיוק הייתה הדילמה של ארין סאליבן, צלמת ובלוגרית מלוס־אנג'לס. עד לקורונה סאליבן, 30, טיילה בעולם והנציחה במצלמה שלה נופים עוצרי נשימה. הבלוג המצליח שלה Erin Outdoors אפילו סידר לה הזמנה להרצאות בוועידת TED בינואר השנה, ואז העולם נעצר. "לפני ההסגר, טיילתי שליש מהזמן שלי", היא מספרת בראיון טלפוני, "והיו שנים שביליתי בדרכים גם תקופות ארוכות יותר. כשנכנסנו לסגר באמצע מארס התחלתי לחשוב מה אוכל לעשות כדי לשמור על הקשר עם הטבע שבחוץ וגם להיות קריאטיבית בבית, וכך יצרתי את סדרת Erin Indoors".
סדרת הצילומים החדשה של סאליבן מעתיקה נופים מפורסמים אל חדר השינה שלה. הצלמת המוכשרת הסתכלה על המשותף בין החפצים בביתה לבין הטבע שבחוץ. היא בחנה צורות, צבעים ומרקמים שונים ויצרה סדרת צילומים מרהיבה ומקורית.
על המיטה שלה, כשהיא מסתייעת בכרית, שקית נייר, ירקות כאספרגוס וכרוב, סוכר ועוד, היא בראה דיונות מדבריות, מערות קרח, אגמים וקניונים בזעיר אנפין. "הזמנתי דמויות רכבת קטנות ברשת כדי ליצור תחושה של גודל, הנחתי את המצלמה בזווית מתאימה מול הנוף שיצרתי והתחלתי לצלם".
הצילומים הלהיבו את העוקבים שלה באינסטגרם שביקשו ממנה שתגלה להם כיצד נערך תהליך הצילום. היא נענתה בשמחה ולצד הקלוז־אפ של הצילום הסופי, הציגה צילומים נוספים של המצלמה הניצבת על חצובה מול למיטה בחדר השינה שלה. מבט מרחוק מגלה שהאגם היפיפה שבו שט זוג בסירה, הוא למעשה קערה ובה ג'ל כחלחל ואספרגוס המודבקים לשולי הקערה כצמחייה עבותה. בצילום רומנטי אחר נראה זוג על רקע שקיעה עד שמגלים שהם עומדים על שידה קטנה כשברקע גזרי נייר. "בן זוגי ואני יוצאים מזה שנה" כתבה סאליבן לצד התמונה "רציתי ליצור אימג' המבוסס על מקום שבו היינו ביחד. השקיעה הזאת נוצרה בהשראת הבלאק אלק פיק בדרום דקוטה ונוצרה מגזרי נייר שהודבקו ביחד. אור המנורה מאחורי הנייר, יוצר אשליה של הרים".
צילום אחר מציג סצנה חורפית של זוג בשלג וסביבו עצים המתגלים כלא יותר מאשר רוזמרין, סודה לשתייה (בשביל השלג), צלחת נייר וסדין שעליהם נוצרה הסצנה. על הצילום הזה כתבה סאליבן: "יש מכת חום בלוס־אנג'לס אבל נראה שהתנאים מצויינים לצעידה ביער רוזמרין".
"האם הייתי מתחילה את הסדרה הזאת אם לא הייתי חייבת להישאר בבית? בשום אופן. הייתי מסופקת עם מה שעשיתי כצלמת מסעות ואני מצפה בכיליון עיניים לצאת שוב לעולם. בקרוב אני מקווה. אבל זאת הזדמנות למתוח את היצירתיות שבי ולנסות משהו חדש", היא אומרת.
"יש לי המון פריבילגיה. הנה אני פה, משחקת עם רוזמרין ודמויות בגודל של ציפור בזמן שאנשים עם עבודות הכרחיות מתייצבים בכל יום במקום העבודה ועובדים שעות ארוכות למרות סכנות הקורונה. אני מקווה שהתמונות יביאו לאנשים קצת שמחה. אני מאמינה שאנו זקוקים לאמנות, אפילו עכשיו, במיוחד עכשיו".
לאחר שיצרה מספר סצנות היא חשבה כיצד להרחיב את הפרויקט. היא פתחה את האשטאג OurGreatIndoors# והזמינה אנשים לשתף אותה בצילומיהם. "רציתי לאתגר אותם כדי שיסתכלו על הקולקטיביות והיצירתיות שלנו ולמצוא את התקווה שאנו יכולים להביא אחד לשני בזמנים כאלה. לשמחתי הרבה אנשים השתתפו בפרויקט הזה. כשאני רואה שאחרים מתלהבים מזה ויוצרים בעצמם פרויקטים דומים, זה גורם לי להרגיש שאני עושה משהו חיובי".
הרומן של סאליבן עם המצלמה התחיל כשהייתה בת 15 כששאלה את מצלמת הניקון של אביה והחלה לצלם תמונות בשחור לבן. "אהבתי את זה שהצילום איפשר לי להנציח פרטים שונים בעולם. לא יכולתי לראות את עצמי עם קריירה רגילה והגשתי מועמדות לבתי ספר לאמנות ושילבתי את אהבתי לצילום, לעיצוב וטבע ב'סאני פרצ'ס' בניו־יורק. לאחר סיום הקולג' הדרכתי מספר שנים קבוצות צעירים ברחבי העולם. בסופו של דבר הקמתי בלוג על המסעות שלי והדבר החזיר אותי לצילום, וזה מה שאני עושה עכשיו במשרה מלאה".
לאן העבודה שלך כמדריכת טיולים לקחה אותך ומה המקום שהרשים אותך ביותר כצלמת?
"לכל רחבי העולם. יש כל כך הרבה מקומות מרתקים ויפיפיים. מערות עם תולעים זוהרות בניו־זילנד הותירו עליי רושם אדיר כשביקרתי שם לראשונה ב־2014. הערבה האוסטרלית היא מקום מיוחד במינו וגם המקדשים בבגאן שבמיאנמר מרהיבים. יש גם הרבה פלאי טבע כאן בארה"ב, יוסמיטי, עמק המוות, הקאסקדים".
האם הנופים שאת יוצרת עכשיו בבית הם בהשראת אותם מקומות?
"כן, הם אולי לא נראים אותו הדבר, למרות שלפעמים הם דווקא מאוד דומים, כמו הקניון שיצרתי משקית נייר או המערה הזוהרת. אני מנסה להעביר את מה שאני מרגישה דרך הצילומים שלי, גם אם הם נעשים באמצעות ירקות או פריטי יומיום".
את מטיילת גם לבד או בעיקר יוצאת עם קבוצות מטיילים?
"בעבר טיילתי לבד. זה נתן לי תחושת חופש נהדרת ועצמאות למרות המתח הכרוך בזה. למזלי מעולם לא נתקלתי בסכנות גדולות מדי כשטיילתי לבד, אבל כשאת מטיילת לבד כאישה את צריכה להיזהר בכל מקום. רוב הטיולים שאליהם אני יוצאת כיום הם עם אנשים נוספים, לפעמים זאת קבוצה שאני מדריכה ולפעמים עם בן זוגי. לטיולי סולו יש פינה מיוחדת בליבי ואני משתדלת לפנק את עצמי בכמה כאלו לאורך השנה".
למרות שסאליבן הפכה את הטיולים למקצוע, בילדותה היא דווקא לא טיילה הרבה, ובטח שלא למקומות רחוקים. "כשהייתי ילדה נסענו בעיקר לים, אבל כשמלאו לי 21 התחלתי לנסוע בעולם. ההורים שלי לא היו טיילים גדולים ובתחילה האהבה שלי לטיולים הדאיגה אותם. הם תמיד דואגים לי, אבל הם קיבלו התרגלו לעניין בסוף".
איך הרגשת כשהזמינו אותך ל־ TED?
"זה היה מרגש והזדמנות אדירה עבורי. דיברתי שם על השימוש בצילום ככלי שמאפשר לחוות את הרגע. יש זמנים שאנו פשוט מצלמים תמונה מתוך הרגל וממשיכים הלאה. האם כשאנחנו עושים זאת אנחנו באמת חווים את המקום ונוכחים בו? רציתי לבחון את התופעה הזאת. קשה לגעת בנושא כה רחב בתשע דקות, אבל זה היה אתגר שמאוד הערכתי שניתן לי".
ולאן תסעי ברגע שיהיה אפשר?
"הדבר הראשון שאעשה הוא לצאת להליכה מקומית. הטבע בדרום קליפורניה כל כך יפה ואני נרגשת לשוב לטייל עם תחושה חדשה של הכרת תודה. התקופה הזאת מזכירה לנו שאי־אפשר לקחת את הטבע כמובן מאליו. בהמשך אשמח לטוס ליוון, שיש לי אליה קשר חזק".
בעידן שבו אנשים מנסים בכל רגע לצלם כמה שיותר תמונות רק כדי להעלות לפייסבוק ולהוכיח שהם היו שם, במקום ליהנות מהרגע והמקום, סאליבן ממליצה לזכור להניח מדי פעם את המצלמה. "בפעם הבאה שאתם חשים דחף לשלוף את המצלמה או הטלפון", אמרה בהרצאתה, "עצרו רגע, קחו נשימה ארוכה, והביטו סביבכם, מה אתם רואים? האם אתם חווים את הרגע עם עוד מישהו? זכרו שהרגע הזה מגיע רק פעם אחת. צילום יכול להיות חוויה נהדרת אבל אל תניחו לו להיות מחסום ביניכם לבין המציאות שסביבכם. אל תפסידו רגע אחד קסום בגלל שאתם חוששים להפסיד את התמונה".
