איליה סוקולוב מקדיש מדי יום רבע שעה לחיפושי אינטרנט. לא, הוא לא מחפש עבודה חדשה, וגם לא בודק את החדשות. הוא פשוט מקיש בשלוש שפות את המילה "נטושים". משם הוא ממשיך את המסע שלו, שמביא אותו ליעדים מוזרים ואפילו מסוכנים.
איליה סוקולוב בעקבות מבנים נטושים
"אם אני רואה שכתוב שטח פרטי, 99.9% שאני לא אכנס לשם כי זו הסגת גבול, אבל למקומות ציבוריים שכתוב שיש בהם סכנת קריסה אני כן נכנס, אני לוקח אחריות על עצמי". למשל הפעם ההיא שבה שוטט בתוך בונקר נטוש קרוב לגבול עם סוריה. "הייתה לי שם הפתעה. על הדלת הייתה מדבקה - נא לא לפתוח את הדלת. אבל אם כתוב לא לפתוח, אני חייב לפתוח. אז פתחתי, וכמעט קיבלתי ברזל ענק בפנים שהיה קשור שם על כבל".
סיורים במקומות נטושים:
וזו ההזדמנות להזכיר – הכניסה למקומות נטושים היא מסוכנת. המסעות של סוקולוב, כפי שהוא בעצמו אומר, יכולים להסתיים בקריסת מבנה, בתקיפה או בפגיעה, והם כלל וכלל לא מומלצים.
סוקולוב (33), מאבטח במשרד ממשלתי ובלוגר בזמנו הפנוי, החל להתעניין במקומות נטושים לפני כמה שנים - כשנתקל ביוטיוב בסרטון של סיור במקום נטוש. "חשבתי, למה לא לעשות אותו הדבר בארץ?". אחרי תחקיר אינטרנטי קצר הגיע לבסיס נטוש במרכז תל אביב ליד עזריאלי: "היה קל להיכנס לשם, רק גדר בגובה של מטר וחצי עם המון פרצות. זה כנראה אחד המקומות הכי קלים שנכנסתי אליהם. היה שם בעיקר ציוד משרדי: מספריים, מחשבים והמון-המון מסמכים. לא רציתי למצוא מסמכים סודיים או סודיים ביותר, מה שקורה לפעמים", הוא מגחך.
מאז התיאבון רק גדל. סוקולוב קנה ציוד צילום ומיקרופון מקצועי ופתח ערוץ יוטיוב, ועד היום ביקר כבר בלמעלה מ-40 מקומות נטושים בארץ ובעולם. כל סרטון צבר עשרות אלפי צפיות. "אנשים רוצה לראות מה יש בפנים, אבל בטלוויזיה בבית או מול המחשב, לא להיכנס לבד", הוא מסביר את העניין בסרטונים שלו, "אני לא פוחד אז זו לא בעיה. זו חוויה - מה יכול לקרות בפנים, מה נשאר בפנים, מה לא נשאר בפנים".
מה באמת אתה רואה בפנים?
"לפעמים זה סתם קיר עם גרפיטי, ולפעמים יותר מזה. פעם אחת הייתי בבית חולים נטוש בקפריסין ומצאתי ארון מלא בבגדים, המון תרופות, מלא במסמכים. נתן הרגשה שאנשים יצאו משם לפני יומיים. לא מצאתי אף פעם סמים או נשק, אבל כן שמעתי שאנשים לפעמים מוצאים את זה".
בעלי חיים ראית?
"ראיתי המון עטלפים. בבית קולנוע השרון למשל, אתה נכנס ושומע אותם כמו רעש של מנוע של מטוס".
גם אנשים הוא פגש. בבית החולים רמת המרפא ברמת גן, שבו אנחנו משוחחים עימו, הוא אפילו הותקף באבנים. "המקום הזה נמצא ממש בסמיכות לבנייני מגורים. כשנכנסתי שמעתי קולות, וחשבתי שזה מהמרפסות של בתי המגורים, אבל אז הגעתי עד לסוף המבנה וקלטתי שמדברים ממש מאחורי הגב שלי. ברחתי בריצה. אחרי חודש חזרתי עם חבר ומצאנו כל מיני גרפיטי, כנראה של כת השטן. גם בובה מרוחה בדם שהייתה על הקיר. דברים לא כל כך נעימים".
סוקולוב לא לבד. הוא חלק מקהילה של חובבי מקומות נטושים, שמשתפים זה את זה בניסיונות שלהם בערוצי טלגרם ובעמודי אינסטגרם. המרדף שלו אחרי מבנים נוספים הביא אותו גם אל מחוץ לישראל: "המקום הראשון שצילמתי בחו"ל היה בקפריסין, נכנסתי למלון נטוש שנחשב בין המקומות הנטושים המפחידים בעולם".
ולמה הוא זכה בתואר המפוקפק-משהו? סוקולוב מספר סיפור מעניין: "לבעל המלון היו שלושה בנים. לאחר מותו של האב הבנים היו על סף פשיטת רגל, וכשהם הבינו את זה הם התאבדו זה אחרי זה בתוך בית המלון והוא נסגר. אנשים שגרו בכפרים שמסביב למלון התחילו לגנוב ממנו את כל הרכוש, אבל לפי טענתם בלילות דמויות של האחים היו מגיעים אליהם הביתה ודורשים את הפריטים בחזרה. עד היום במתחם המלון יש המון ציוד של המלון שלא נוגעים בו: צלחות, ספות, ארונות וכל מיני כלים".
אנשים עדיין מפחדים מרוחות הרפאים?
"כן. אנשים שגרים שם בסביבה מפחדים להיכנס. כשאני הייתי שם לא הרגשתי משהו מיוחד או מפחיד".
מלבד מבנים רדופי רוחות הוא מגיע גם למקומות שנחשבים מסוכנים באמת, כמו העיר צ'רנוביל באוקראינה, שפונתה בעקבות הפיצוץ הקטלני בכור הגרעיני והכניסה אליה מוגבלת עד היום, 33 שנה אחרי האסון, בגלל הקרינה. "יש לי חברים שעובדים באוקראינה בתפקידים מיוחדים, והם השיגו לי את האישורים הנדרשים. שכרנו מונה גייגר מקצועי (מודד קרינה), וכל אחד מחברי המשלחת קיבל צמיד מיוחד, שבאמצעותו מדדנו את כמות הקרינה הגרעינית שנספגה בגוף".
מה מרגישים שם?
"מרגישים שם את השקט. שקט מוחלט. חגיגה של טבע. היינו בבתים נטושים ובאיזושהי מעבדה נטושה. זו חוויה, ואני חושב שאחרי הקורונה אני גם אחזור לשם".
בינתיים הגבולות עדיין סגורים, וסוקולוב לא מפסיק לחפש מקומות נטושים בארץ - וחושש מהיום שבו לא ימצא יותר מבנים שכאלה.
איך אתה מתכונן לכניסה למבנה נטוש? מה אתה לוקח איתך?
"אני לוקח מצלמה עם פלאש מאוד חזק עם כמה סוללות נוספות, כרטיס זיכרון וזהו. מתקשר לאשתי, אומר שאני נכנס וש'אם תוך שעה-שעה וחצי אני לא זמין - את מתקשרת למשטרה'".
קרה פעם?
"למזלנו לא".
אתה לוקח איתך משהו להגנה עצמית?
"ידיים".
הסביבה הקרובה שלו לא מתנגדת לתחביב המסוכן, ואפילו מפרגנת. "אשתי תומכת, היינו יחד בפולין במבנים נטושים. החברים גם תומכים. לפני שבוע כמה מהם הצטרפו אליי לבונקר נטוש – 700 מטר מגבול לבנון. אני לא זוכר אנשים שחשבו שזה בזבוז זמן, אבל כן יש תגובות כמו 'אתה מטומטם, אתה מפגר, זה דברים מפגרים מה שאתה עושה'. כל אחד והתגובות שלו, אם בן אדם כתב תגובה רעה, הוא עדיין נכנס לראות את הסרטון".
איך אתה מוצא את כל המקומות האלה?
"כל יום במשך 15-10 דקות אני מחפש באינטרנט. אני מחפש גם ברוסית, גם באנגלית וגם בעברית מקומות נטושים ועושה לי רשימה. אחר כך אני מחפש תמונות, ואם זה בארץ אני פשוט נוסע. היו כמה פעמים שהגעתי למקום וגיליתי שהוא בשיפוץ או לא היה בכלל, פשוט השטח היה ריק. אבל כבר התרגלתי לזה".
יש עוד מקום שבו תרצה לבקר במיוחד?
"יש מקום בקפריסין הטורקית שאני מאוד רוצה להגיע אליו, אני לא יכול לספר על המקום הזה. אומרים שזו שכונה שלמה נטושה עם בתים שנשארו עם הכול בפנים - ברמה של הצלחת עם המרק ועם המזלג בתוך הצלחת. המקום הזה מאובטח ברמה גבוהה, ועד היום אף בן אדם שהגיע לשם לא הצליח לצלם בתוכו. לאחד האנשים שתפסו שם לקחו את המצלמה, נתנו לו קנס של 500 יורו, הוא היה בבית מעצר ארבעה ימים, ואחר כך השתחרר עם איסור כניסה לטורקיה לעשר שנים".
וגם זה לא מפחיד אותו, כנראה: "בשביל המקום הזה אני מוכן לשבת ארבעה ימים בבית מעצר, לשלם 500 יורו וגם לקבל עשר שנים איסור כניסה לטורקיה ולאבד מצלמה. את כרטיס הזיכרון אני יודע איך להחביא".
