בימים כתיקונם, בתקופה זו של השנה, נתב"ג כבר היה עמוס בישראלים שעושים את דרכם ליעד אקזוטי מעבר לים, או לפחות למדינה שמזג האוויר בה נסבל ומאפשר שהייה בחוץ גם במשך היום. ואולם, במציאות הנוכחית של מגפה ומשבר כלכלי נתב"ג כמעט שומם לגמרי, הדיוטי-פרי סגור ואי הוודאות הכלכלית גורמת לחלק מהישראלים לוותר על החופשה השנתית שלהם מתוך הנחה שמדובר במותרות.
כתבות נוספות למנויים:
ואכן, אם נבחן את הדברים ונעמיד יציאה לחופשה אל מול רכישת מזון או תרופות, למשל, ברור על מה מהדברים מרבית האנשים יוותרו מבלי לחשוב פעמיים. אך אם נבחן זאת מול קניית בגדים למשל, יש סיכוי - לפחות על פי מחקרים שנערכו בשנים האחרונות - כי דווקא החופשה היא זו שרצוי יהיה לפתוח את הארנק עבורה, בעיקר משום שהיא מאפשרת להשתחרר מהמתח היומיומי ובכך למעשה מיטיבה עם הנפש.
כך למשל, מחקר שנערך במשך 20 שנה על ידי החוקר תומאס גילוביץ' מאוניברסיטת קורנל מצא שלאורך זמן אנשים מדווחים על תחושת סיפוק הולכת ודועכת ממוצרים שרכשו, לצד תחושת סיפוק הולכת וגואה מחוויות שעליהן שילמו. ובמילים אחרות - האושר, כך מסתמן, טמון בחוויה עצמה.
"כל מערכת באשר היא זקוקה למנוחה על מנת שתוכל לשמור על תפקוד טוב ויעיל", אומר פרופ' אורן קפלן, המנהל האקדמי של הקורס לפסיכולוגיה חיובית באוניברסיטת תל אביב. "מכונות זקוקות להפוגה כדי לא להתחמם ולהתבלות, הקרקע זקוקה לשנת שמיטה לשם התחדשות, ספורטאים זקוקים להפוגה כדי לתת לשרירים ולגוף להתאושש מפעילות מאומצת, וכמובן - חופשה ושעות מנוחה הן חלק מהחוק של מדינת רווחה".
לדברי קפלן, על מנת להצליח להבין את המשמעות של החופשה עבור הנפש האנושית, יש לבחון אותה מזווית רחבה הרבה יותר מאשר היכן היא מתנהלת (למשל באיי יוון או בחופי ישראל) וכמה היא עלתה. "חופשה יכולה לשמש מטרה שונה לאנשים שונים בתקופות שונות. למשל מנוחה והתאוששות, זמן איכות עם משפחה, חברים ואנשים קרובים, גילוי של דברים חדשים, הרפתקה, עשיית דברים משמעותיים שאין אליהם פנאי ביומיום ואפילו 'בריחה' ממשהו מטריד".
בבדיקה שנערכה ב-2018 על ידי חברת אקספידיה, המספקת שירותי תיירות בינלאומיים, נמצא כי 81% מהאמריקנים יוצאים לחופשה כדי לשפר את בריאות הנפש, בעוד שכ-91% רואים ביציאה לנופש אפשרות טובה לאתחל ולרענן את מערכות הגוף.
ממצא זה עלה בקנה אחד עם מחקר שנערך כמה שנים קודם לכן, אשר בחן את מצבן הנפשי של נשים בוויסקונסין שבארה"ב. מתוך המשתתפות במחקר, 1,500 נשים העידו על עצמן כי הן יוצאות לחופשה לפחות פעמיים בשנה - ובהתאמה לכך נמצא כי הן פחות מתוחות, מדוכאות ועייפות מאלו שלא נהגו לצאת לחופשות באותה תדירות. בנוסף, אותן נשים אף דיווחו על חיי נישואים מאושרים יותר.
"ככל שהחופשה מספקת יותר ממה שהאדם זקוק לו - בין אם במודע ובין אם באופן בלתי מודע - כך ההנאה והסיפוק ממנה גדלים", מוסיף קפלן. "בנוסף, היא מאפשרת לנו גם לעשות את הדברים המספקים והמהנים ביותר עבורנו מתוך בחירה ושליטה, ובכך היא למעשה משפרת את המרכיבים החשובים ביותר שיוצרים אושר לפי מודל ה-PERMA של פרופ' מרטין סליגמן (פסיכולוג יהודי-אמריקני, ממייסדי הפסיכולוגיה החיובית - י"י), שמורכב מרגשות חיוביים והנאה, מעורבות ופעילות בדבר מה שמעורר התלהבות כמו מערכות יחסים, משמעות והישגים".
חופשה מסייעת לאיזון הנפשי והפיזי שלנו, זה כבר ברור, אך האם ביכולתה להפוך אותנו גם לעובדים טובים יותר? לדברי ד"ר טל בן שחר, פסיכותרפיסט, כותב, מרצה וחוקר ישראלי בנושאי פסיכולוגיה חיובית ואושר, התשובה היא בהחלט כן.
"הוכח כבר ששמירה על בריאות טובה - פיזית ומנטלית - היא עיקרון חשוב בדרך לאושר, בשל העובדה שהיא מחזקת את היכולת להתמודד עם לחץ ומתח, שהם מנת חלקו של כל מנהל ועובד בעולם המודרני", מסביר בן שחר. "אפשר להשוות לחץ בעבודה לאימון בחדר כושר; אנחנו מפעילים לחץ גדול על השרירים, ואז עוצרים כדי להתאושש. לכן, הדרך היעילה והטובה ביותר לשמירה על בריאות העובד, בכל רמה, היא במתן הזדמנויות למנוחה במהלך היום, השבוע והשנה".
לדבריו, "זה מתחיל מאותן 45 דקות של ארוחת צהריים עם הקולגות, בלי הטלפון וללא המחשב, ממשיך בפינות הקפה שבהן אפשר לשבת במשך עשר דקות ולהתמקד רק במה שאנחנו עושים באותו הרגע, ומסתיים ביום שבת שצריך להיות מוקדש למנוחה מהעבודה, כל אחד על פי דרכו (אפילו אלוהים היה צריך לנוח אחרי שישה ימי עבודה), וכן בחופשה השנתית".
בנוגע להיבט האחרון, אגב, מציע ד"ר בן שחר להמיר את החופשה השנתית הארוכה בכמה חופשות קצרות במהלך השנה, שיאפשרו לעובדים למלא את המצברים. "ולא רק לעובדים, גם המנהל צריך לצאת לחופש. בדרך זו הוא גם מעביר לעובדיו את המסר שכולם יכולים לצאת להפוגה בת כמה ימים, ובמקביל יכול למלא את האנרגיות שהתרוקנו במהלך השגרה".
למרות זאת, במציאות היומיומית נראה כי עובדים רבים, בדרגות שונות, מתקשים לצאת לחופשה על חשבון ימי העבודה. רבים מהם מדווחים על תחושות לחץ ועומס, זאת לעומת אלו שמקפידים על הפוגה בת כמה ימים מדי כמה חודשים שמאפשרת להם לנוח.
"מה שהרבה אנשים לא מבינים זה שלמעשה לחץ הוא לאו דווקא הבעיה. חשבו על האנלוגיה הבאה: לאחר אימון מאומץ בחדר הכושר, אנחנו יכולים להתחזק כמו שצריך באמצעות מתן מנוחה ראויה לשרירים שלנו בין סטים וגם בין אימונים. באופן דומה, מתח מחוץ לחדר הכושר יכול לחזק אותנו ברמה הפסיכולוגית, אך רק בתנאי שיש לנו די זמן להחלמה ממנו", מסביר בן שחר.
"מכאן שהבעיה למעשה אינה הלחץ, אלא היעדר זמן ההחלמה. כשאנחנו מכניסים זמן החלמה קבוע לחיינו באמצעות משחק, מדיטציה, התעמלות וחופשה, הרי שבמקום תשישות נהפוך לחזקים, יעילים וחיוביים יותר".
בדומה לדבריו של ד"ר בן שחר, גם פרופ' קפלן ממליץ על חופשות לפרקי זמן קצרים באופן יחסי, על מנת להפיק מהן את התועלת המקסימלית. "כאשר מדובר על חופשה שכרוכה בהפוגה מעבודה, הזמן האופטימלי שלה נע בין שלושה לשבעה ימים. מובן שאפשר ליהנות גם מחופשה ארוכה, אבל אפקט ההתאוששות מתרחש כבר אחרי שלושה ימים, כך שתוספת ימי החופשה לאחר מכן פחות משמעותית". לדבריו, "מאחר שלא ניתן לקבל חופשות ארוכות רבות ממקום העבודה, עדיף לחלק את החופשה השנתית למספר חופשות קטנות יותר במהלך השנה".
בשנות ה-90 קמה קבוצה בתוכנית להתנהגות ארגונית בפקולטה לניהול של אוניברסיטת תל אביב, בראשות פרופ' דב עדן, פרופ' דליה עציון ופרופ' מינה וסטמן, שהחלה לערוך מחקרי חופשה (הפוגה או אתנחתא) מהעבודה, לשם בדיקת לחצים, מתחים ורווחה נפשית לפני, תוך כדי ואחרי החופשה, על כל התהליכים השונים שנכללים בה.
קבוצה זו התבססה על תיאוריית שימור המשאבים של הובפול, הטוענת שלחץ מתרחש כאשר יש איום של איבוד משאבים, כאשר יש איבוד משאבים בפועל וכאשר משקיעים משאבים על מנת להרוויח משאבים - והתהליך נכשל.
"במחקרים שערכנו, ההשערה הייתה שחופשה היא התהליך ההפוך של לחצים בעבודה, ולכן ניתן למנוע במהלכה הפסד משאבים ולהגיע לרווח של משאבים חדשים, כגון הידוק קשרים אישיים וחברתיים, העשרת ידע וחוויות חדשות, הרפיה, לימוד כישורים חדשים ועוד", מסבירה פרופ' מינה וסטמן מאוניברסיטת תל אביב.
במחקרים נשאלו הנשאלים שלוש פעמים (לפני חופשה, במהלכה ולאחריה) על אודות תחושותיהם, וברובם נאספו נתונים מכמה נקודות זמן. בכל המחקרים נמצא שבמהלך החופשה חלה ירידה בלחץ הדם וכן בלחץ הנפשי ובשחיקה, וכן שלאחריה חלה ירידה בהיעדרויות ממקום העבודה.
ישנם כמה גורמים המשפיעים על הצלחת החופשה להניב תוצאות, והגורם שנמנה עם המשפיעים ביותר הוא תחושת הניתוק. "הכוונה כאן היא לניתוק מדרישות העבודה אבל גם לניתוק מנטלי. במחקרים שערכנו נמצא כי עובדים שהתנתקו מעבודתם דיווחו על רווחה נפשית גבוהה יותר מאשר אלה שהמשיכו לחשוב על עבודתם במהלך רוב החופשה", אומרת פרופ' וסטמן.
"במחקר של עציון, עדן ולפידות - שהשווה בין כאלה שיצאו למילואים לבעלי נתונים דומים שעובדים באותו ארגון ולא יצאו למילואים - נמצא כי תחושת הלחץ והשחיקה של המילואימניקים ירדה בתום התקופה, ואילו אצל שאר הנבדקים לא חל כל שינוי במדדים האלו. בהסתמך על ממצא זה, טענתי כי גם נסיעות עסקים לחו"ל מהוות סוג של אתנחתא", מוסיפה וסטמן.
בסדרת מחקרים שערכה יחד עם פרופ' דליה עציון ועם ד"ר שושי חן, נמצא כי השחיקה בקרב אנשים שטסו לנסיעות עסקים בחו"ל הייתה נמוכה יותר עם החזרה ארצה, ובמקביל הם דיווחו כי תחושת הנמרצות עלתה. "לטענתי, למרות העומס וקשיים אחרים שהאדם חווה בתקופת נסיעות העסקים, יש גם אפשרות להפיק מכך רווחים (קשרים חדשים, ביקורים במופעי תרבות בסוף יום העבודה וצבירת חוויות חדשות), וכן להתנתק פיזית ממקום העבודה, למרות כל אמצעי התקשורת הקיימים", מסבירה פרופ' וסטמן.
למרות היתרונות הרבים של החופשה, במחקרים שערכה הקבוצה וכן במחקרים של חוקרים בארצות אחרות נמצא כי יתרונות אלו מתפוגגים במשך הזמן עם החזרה לעבודה, וכעבור שבועיים עד שלושה ממועד החזרה לעבודה הלחץ, המתח והרווחה הנפשית חוזרים לרמה שבה היו לפני היציאה לנופש.
אומנם תהליך ההתפוגגות הוא ממצא מאכזב, אך יש לזכור שההפסקה של הלחצים והמתחים מאפשרת מילוי מצברים (גם אם זה לזמן קצר), כך שהפרט מרוויח מכך גם נפשית וגם פיזית. "בשל החשיבות הרבה שיש לתופעת התפוגגות אפקט החופשה, הרי שיש צורך למצוא דרכים להאריך את משך ההתפוגגות. אחת ההצעות שהועלתה, אך לא נחקרה, היא שימוש תכוף בתמונות או בסרטים על חוויות ומראות מהחופשה, על מנת להיזכר לעיתים קרובות בחוויות החיוביות", מסבירה פרופ' וסטמן.
פרופ' קפלן מסכים אף הוא כי למרכיב הנוסטלגיה ישנה יכולת השפעה חיובית על אופן ההתמודדות עם החזרה לשגרה, הכוללת בהרבה מהמקרים גם תחושת צער עד כדי מיני-דיכאון. "סוף החופשה יכול להוות מקור לאכזבה ולתסכול - אם בשל הצורך לחזור לשגרה, דרך הקושי של הילדים אחרי כמה ימים יחד, ועד המחשבה על הפן הכלכלי בעקבות היציאה אליה. לכן, חוקרים שמעוניינים לבדוק את החוויה במהלך החופשה מעדיפים לתשאל את הנופשים על אודות עמדותיהם כמה ימים לפני סיומה, ולא לאחריה או בתחילתה", מסביר פרופ' קפלן ומדגיש, "במקרה שבו הנחיתה מהחופשה תהיה היישר למציאות קשה - היא בהחלט עלולה להיות מושפעת לשלילה אפילו יותר".
לדבריו, "העובדה שאדם מתקשה לצאת לחופשה, כמו בתקופה הנוכחית למשל, יכולה אף היא להוות מקור לתסכול עבור חלק מהאנשים, ובעיקר תשפיע על אלה שמורגלים לצאת לחופשות ויודעים איך להפיק מהן את המיטב. עם זאת", מוסיף קפלן, "ניתן להפיק הנאה וסיפוק מיציאות קטנות יותר מהשגרה, בסופי שבוע ואף בסופו של יום העבודה. למעשה, היציאה הקבועה לצורך ספורט או למפגשים חברתיים היא דרך פשוטה וטובה לא פחות מאשר יציאה נדירה יותר לחופשות ארוכות".
עבור רובנו, כאמור, חופשה נתפסת כאלמנט שאמור לספק לנו אושר, ולכן גם הציפייה שתענה על הצרכים שלנו היא גבוהה במיוחד. כאשר היא אינה מצליחה לענות על הציפייה הזו, רבים מהאנשים עלולים לסבול מתחושות החמצה וכעס עד כדי מצוקה של ממש. במקרים מסוימים, חופשה לא מוצלחת עלולה אפילו להביא לפירוק הזוגיות.
מכאן מסתמן כי דווקא הציפייה הגדולה מהחופשה היא-היא "עקב אכילס" שלה, מכיוון שהסיכוי להתאכזב גדול יותר מאשר במצבים יומיומיים שבהם לרוב אין ציפיות ואין אכזבות. למעשה, עד כמה שזה עשוי להיתפס כמוזר, יש כאלה שנהנים מהחופשה רק לאחר שחזרו ממנה. הסיבה לכך, במרבית מהמקרים, היא היציאה מתוך אזור הנוחות המוכר.
"ישנם כאלה שמצהירים על עצמם שהם לא נהנים מהחופשה ואפילו סובלים בגללה משלל סיבות; המיטה לא נוחה, האוכל לא מוכר והמתח שהם חשים במקום חדש. למרות זאת, הם מודעים לכך שהם 'אמורים' ליהנות ולכן מצלמים וחולקים את התמונות עם הרשת החברתית שלהם, ולמעשה נהנים מעצם הידיעה שהיו בחופשה", מסביר פרופ' קפלן.
ומה בכל זאת עשוי להעלות את רמת ההנאה מהחופשה? לפי מחקרים שבדקו את הנושא, נראה כי ביקורים של בני משפחה אהובים וחברים, לצד פעילויות חברתיות שונות במהלך הנופש, משפיעים לטובה על זמן האיכות וביכולתם להעלות את התועלת שבחופשה. המחקר אף הצביע על כך שפעילות גופנית עשויה לתרום להנאה, אך חשוב לסייג זאת בכך שאם אדם אינו חובב ספורט, הרי שפעילויות ספורטיביות לא יעלו את הנאתו. ובמילים אחרות - חייבת להיות התאמה בין אופי האדם לאופי החופשה.
"חופשה יכולה להפחית את הלחצים והמתחים ולהעלות את הרווחה הנפשית רק בתנאי שתתאים לאדם מבחינת המועד ומשך הזמן שלה, ובתנאי שיצליח לחוות נתק ממקום העבודה. חיבור מתמיד לאינטרנט ושימוש בטלפונים ניידים מפריעים להתנתקות המיטבית, ולכן ההמלצה היא לנטרל את הטכנולוגיה לפחות לכמה שעות מדי יום במהלך החופשה", מסכמת פרופ' וסטמן.
פורסם לראשונה: 06:25, 31.07.20