בניגוד לרוב המתאמנים, הספורטאים האלו לא הרגישו בכלל בחסרונם של חדרי כושר בזמן משבר הקורונה. עבורם כל העולם הוא חדר כושר אחד ענק. כל מעקה או חומה שאתם עוקפים מסביב ברחוב הם מתקני אימונים לגיטימיים. הכירו את הפארקור, ענף הספורט שבו המטרה היא להגיע מנקודה לנקודה תוך התמודדות עם מכשולים מאתגרים בדרך.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
- בתים לרכישה החל מאירו אחד: העיירה האיטלקית שהפכה לסנסציה עולמית
- סוד פראי ומסוכן: מסע למעיינות החמים של ים המלח
(צילום : נדב אבס)
"זה הספורט הכי מושלם לימים האלה", אומר מדריך הפארקור גור מיטלמן, "אנחנו לוקחים את כל האנרגיות שיש לנו ומנהלים אותן לתוך תנועה. זה כמו לנגן בשבילנו, זו האמנות שלנו והדרך שלנו להשתחרר".
שורשיו של הספורט האתגרי הזה בצרפת. סבסטיאן פוקן ודויד בל פיתחו אותו בשנות ה-90, תוך שהם מתבססים על תרגילי מכשולים מאימונים של הקומנדו הצרפתי. הפריצה הגדולה של הענף הייתה בתחילת שנות ה-2000. הבמאי הצרפתי הנודע לוק בסון ("ניקיטה", "האלמנט החמישי") נחשף למעלליה של חבורת יאמאקסי, חבורת הפארקור הראשונה. נפעם מהביצועים של פעלולני יאמאקסי, בסון כתב תסריט לסרט עלילתי שבו מגלמת החבורה כנופיה שעושה מעשה רובין הוד, וגונבת כסף מעשירים כדי לממן ניתוח לב של ילד עני. הסרט עשה שירות מצוין לתרבות הפארקור וחשף המונים לספורט הייחודי. בכל העולם החלו לצוץ חבורות פארקור, ומקומה של ישראל לא נפקד. יצאנו לפגוש את הפארקוריסטים המקומיים, להתפעל מהביצועים המטורפים שלהם ולשמוע איך הם מתמודדים עם הפחד ועם הסכנות הרבות הכרוכות בענף.
כדי לצלם את חבורת הפארקוריסטים הישראלית, או טרייסרים, אם רוצים להשתמש במונח המדויק, התכנסנו במבנה נטוש וסודי שקירותיו מעוטרים בציורי גרפיטי מדהימים וצבעוניים. הכניסה למקום, כיאה לפארקור, היא באמצעות טיפוס לקומה הראשונה של המבנה בעזרתה של פירמידה אנושית. כמו צוות טקטי מיומן, הטרייסרים טיפסו במהירות והעלו אותי ואת הצלם במשיכות ידיים, ותוך שימוש בגב ובראש של המתנדבים הקשוחים.
"בפארקור המטרה היא להגיע מנקודה א' לנקודה ב' בדרך הכי יעילה ומהירה שיש. עם השנים התחום התפתח ונקרא כעת Free Running (ריצה חופשית). אנחנו מתייחסים לעולם כאל בלוק ציור גדול שאנחנו מציירים בו את האמנות שלנו", מסביר מיטלמן.
לאחר תצוגת תכלית מרשימה של החבורה, מיטלמן המדריך מציע לי לנסות לבצע תרגיל פארקור בסיסי, הכולל גלגלון על ספסל אבן מאולתר. המחשבה על ביצוע פעילות ספורטיבית מסוכנת בסגנון אקסטרים ללא מזרן וללא אמצעי הגנה בסיסיים מטרידה מאוד, אבל מיטלמן מצליח לשכנע אותי שיהיה בסדר, ושאם אקשיב להוראותיו המדויקות אצא ללא שריטה וללא גב שבור. התרגול דורש מאמץ פיזי וכושר טוב, אבל הקושי העיקרי הוא הפחד המשתק מנפילה כואבת על רצפת הבטון המלוכלכת והמאובקת של המבנה. אחרי כמה דקות מורטות עצבים הצלחתי לבצע גלגלון אלכסוני מעל ספסל האבן המחוספס ואפילו להישאר בחיים. בניגוד לחדר הכושר, פה אין מגבת לספיגת זיעה, אין מזגן והידיים נשארות מלאות בחול, אבל לצד זה האדרנלין המשובח שהציף את גופי היה שווה את המאמץ, ועודד אותי להמשיך לתרגיל הבא.
.
אחרי שסיימתי להתנסות בפארקור בעצמי, חזרתי לשוחח עם החבר'ה המיומנים יותר. באופן מדהים לא רק שההשלכות של משבר הקורונה לא פגעו בהם, הן אפילו שדרגו את הספורט שלהם. "יכולנו לגלות עוד מקומת חדשים. המון בניינים היו ריקים. היה לנו בעצם גן עדן שיכולנו להסתובב בו בלי אנשים שמפריעים מסביב", מספר בהתלהבות איציק יאקובוביץ.
יאקובוביץ הוא דמות חריגה בנוף של הטרייסרים הצעירים. הוא כבר בן 44, אבל לא מוריד את הרגל מהגז וממשיך להתאמן במלוא הרצינות. "הפארקור ממלא אותי באושר ועוזר לי לעבור את החיים בצורה הרבה יותר מעניינת", הוא מסביר.
לצד ההנאה הרבה והאתגר, אי אפשר להתעלם מאלמנט הסכנה שבענף. בל, מממציאי הפארקור, הגדיר אותו כ"אמנות התנועה בסביבה עירונית או טבעית, תוך ניצול של מבנים ומכשולים שלא נבנו במקור למטרה הזו". השימוש במבנים שלא נועדו למטרה הזו טומן בחובו סכנה כמובן. כשהוצבה חומה בלב העיר, אף אחד לא תכנן אותה באופן כזה שתהיה בטיחותית למי שמנסה לקפוץ מעליה. "אנחנו מתחילים בפארקור מהבסיס, מקפיצה קטנה וממש לא מסוכנת", מסביר הטרייסר גיא דוידוב. "ברגע שאתה שולט בזה אתה מרשה לעצמך לנסות דברים יותר קשים, כמובן תוך שאתה מודע ליכולות של הגוף שלך".
"פארקור יותר מסוכן מספורט רגיל", מבהיר יאקובוביץ, "אבל כמו בכל דבר, אם אתה לומד ומתרגל המון את הטכניקה בחוץ ובאולם, אתה מבטיח שתעשה את הדברים באופן כזה שלא תיפצע. אני אישית נפצעתי בעבר, נקעתי רגל, נקעתי את עצם הבריח".
האטרקטיביות והפופולריות העולה של הפארקור לא נעלמו גם מעיניו של הספורט הממסדי. התאחדות ההתעמלות הבינלאומית צירפה את הפארקור כענף רשמי תחתיה. בסוף החודש הייתה אמורה להתקיים ביפן אליפות העולם הראשונה בפארקור תחת התאחדות ההתעמלות – אך זו נדחתה בגלל מגפת הקורונה. מי יודע, אולי בעתיד הרחוק יותר הפארקור גם יוכר כענף אולימפי, ואחד מאותם פארקוריסטים מקומיים יהפוך לאגדה ספורטיבית ישראלית, ממש כמו יתר המדליסטים האולימפיים שלנו.
