אם נצטרך להגדיר במילה אחת את סוד הקסם שהפך את פורטוגל ליעד פופולרי, נראה שזו תהיה המילה "קצב". השילוב בין אורח החיים האיטי והנינוח, שאנחנו כל כך כמהים לו בתוך סיר הלחץ הישראלי, לבין הטמפרמנט והישירות המוכרים גרם לכך שמספר התיירים הישראלים הנכנסים למדינה עולה מדי שנה ב-20%. אבל גם מעבר לקצב, בהרבה מובנים פורטוגל היא ארץ האפשרויות הבלתי נגמרות עבור הישראלים. יזמים בעלי חוש עסקי יגלו הזדמנויות לתקוע יתד ולספור את הכסף. לעומתם, אלו שמעדיפים לעבוד בחקלאות ולהתמזג עם הטבע ימצאו פינה שקטה ללא שום קושי. ישראלים שמתגוררים בה אף הגדירו את פורטוגל כספה נוחה: "ברגע שאתה מתיישב בה, אין לך כוח לזוז לשום מקום אחר ואתה פשוט נשאר".
כתבות נוספות למנויים:
לכל אלו יש להוסיף רשימת הטבות עבור המעוניינים ברילוקיישן או בהשקעה, ובהן תיקון החוק משנת 2015, שמקנה אזרחות פורטוגלית גם לחלקים נרחבים מיהדות המזרח; מדד שביעות הרצון של תושבים שחיים מחוץ לארצות המוצא שלהם, שבו פורטוגל נמצאת במקום השלישי בעולם; והעובדה שאין בה כמעט אלימות וכמעט שאין אנטישמיות, ושהיא מעניקה הקלות כלכליות ומקבלת בלב חפץ זרים שמעוניינים להשקיע בה. עכשיו כבר די ברור מדוע הישראלים נוהרים לכאן. ובעצם לא רק הישראלים – גם אנגלים, גרמנים, בלגים, הולנדים ובעיקר המתעשרים החדשים מסין הרחוקה מוצאים בה כר פורה להתעצמות כלכלית.
הדובדבן שבקצפת הוא מחירי הנדל"ן המפתים שלה. כך למשל, חווה בת מאתיים דונם באזורים החקלאיים בדרום-מזרח פורטוגל, שעליה שני בתים שדורשים שיפוץ מהיסוד, עולה מאה אלף יורו. דוגמה נוספת? חבורת הייטקיסטים לשעבר קנו הר בגודל שני מגרשי כדורגל, עם עצי אגוזים ודובדבנים מניבים בני מאות שנים ומפל קטן הזורם ביניהם, ב-700 אלף שקלים. מחיר של דירת חדר וחצי בחדרה.
לאירית גבריאלה פרוידניים, הנספחת הכלכלית של שגרירות פורטוגל בישראל, יש תפיסה מעניינת באשר לחיבה היתרה של הישראלים לפורטוגל: "זה לא רק הקצב השונה, זה גם העניין שפורטוגל היא מדינה שיש לה רק גבול אחד – עם ספרד, וכל שאר החיבורים שלה הם עם הים הפתוח. מכיוון שישראל היא מדינה מוקפת אויבים, הישראלים מרגישים בטוחים יותר במקום שבו הם יכולים לצאת אל הים הפתוח, והם אפילו לא מודעים לכך. זה מצוי אצלם בתת המודע", אומרת פרוידניים, ואני מיד חושבת על יעד נוסף ודומה שהישראלים מכוונים אליו את חרטום הספינה - יוון על שלל האיים שלה. "ישראלים רבים רוצים שהילדים והנכדים שלהם יזכו בעתיד בטוח, או באלטרנטיבה במקרה שהחלום היהודי לא יתקיים במדינת היהודים".
כלומר, הם לא מאמינים בהישרדות ובעמידות של מדינת ישראל?
"אני חושבת שהם לא מאמינים, לא בגלל ישראל עצמה, אלא בגלל האויבים המקיפים אותה ובגלל שב-12 השנים האחרונות הממשלה בישראל שכנעה את הישראלים שזה המצב. בואי לא נשכח כמובן שגם מבחינה כלכלית, לישראלים נוח מאוד אצלנו בפורטוגל. תנסי לקנות דירה בישראל, כלומר לא בדימונה, בלי שאת מגיעה עם ירושה או עם משכורת היי-טק. זה בלתי אפשרי. לעומת זאת, בפורטוגל הישראלים קונים בזול, מקבלים תמורה טובה לכסף שלהם ומרגישים בטוחים ורגועים, ולא לחינם הבקשות לדרכונים פורטוגליים גבוהות כל כך".
6 צפייה בגלריה
''הישראלים מרגישים בטוחים יותר במקום שבו הם יכולים לצאת אל הים הפתוח''
(צילום: Shutterstock)
למרות כל הסיבות המצוינות, הנהירה הישראלית לפורטוגל – ודאי זו התיירותית - לא הייתה מתאפשרת אלמלא הטיסות הישירות שהחלו מישראל. "פורטוגל היא אחד היעדים באירופה שנפתחו הכי מאוחר למטיילים", אומר אומר רענן בן-בסט, מנכ"ל החברה הגיאוגרפית. "בזמן שרוב דור ההורים שלנו חרש את אירופה המערבית, פורטוגל הייתה נגישה פחות, וכאשר נפתחה היא הפכה יעד מסקרן עבור הישראלים. אבל עדיין היה קשה להגיע לשם, מכיוון שעדיין לא נפתח קו של טיסות ישירות. אז היא נשארה יעד שהמון מטיילים ישראלים סימנו, אבל לא הגיעו אליו.
"ברגע שנפתחו טיסות ישירות, ישראלים עלו על המטוסים והבינו שפורטו וליסבון מאוד מעניינות ומיוחדות. שתיהן כמו ירושלים ותל אביב – אחת עתיקה ומסורתית, אחת יותר תוססת. הישראלים גילו את שתיהן, וכאשר הישראלי מרוצה, הוא חוזר. אז אם לפני עשור לא הגיעו לכאן, תודעתית ופרקטית, היום מדובר ביעד רותח".
ד"ר יוסי הרפז הוא מרצה בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שחוקר זהויות והגירה ובין היתר גם את התשוקה של ישראלים לדרכון זר. בניסיון להסביר מדוע אירופה בכלל, ופורטוגל בפרט, הפכו ליעד נחשק, הוא מציין בראש ובראשונה את החיפוש של הישראלים אחר קצב חיים איטי ומאפשר יותר. זאת לעומת הגירה לארצות הברית, למשל, שהמניעים שלה הם כלכליים וקרייריסטיים.
"ישראלים שעוקרים לאירופה לא עושים את זה כי הם מחפשים משכורת יותר טובה, אלא כי הם מחפשים אורח חיים שונה, איטי וזול יותר, קוסמופוליטי ועם זאת רגוע. מחפשים את השקט וקצב חיים מאוזן שכל כך חסר לנו בישראל, שהיא מדינה יקרה, דחוסה, לחוצה וקטנה. הכול סיר לחץ אצלנו, ואין מרחבי אפשרויות. אם היינו בגודל של ארצות הברית אנשים אולי היו מוצאים את הפינות בתוך המדינה, כי תראי כמה מעט אמריקנים עוזבים את ארצות הברית. יש להם מגוון אופציות לסגנונות חיים, והם לא צריכים לצאת מהמדינה כדי למצוא את עצמם. אבל מי שמחפש קצב אחר אצלנו, לא ימצא אותו בארץ".
אז מדוע מחפשים אותו דווקא בפורטוגל? ד"ר הרפז אומר שזה בגלל השילוב בין קצב תאילנדי לשירותים אירופיים. "אם נשווה את פורטוגל לתאילנד, אז בפורטוגל הכול מסודר, אמין, מטופח. יש מערכת בריאות, יש סדר, ועדיין יש שלווה. יוקר מחיה נמוך, קצב איטי ואפיל אירופי. כשמוסיפים לכך את שלל הסיבות הטכניות שמקילות על ההגעה של ישראלים לפורטוגל עבור מי שרוצה לצאת ממערכת חיים יקרה ומלחיצה, מדובר בשילוב מנצח".
ולמה יש לנו, הישראלים, את התשוקה לאירופה?
"כשאנחנו מדרגים מדינות בעולם, יש סולם הנחות ותפיסות לגבי מה יותר יוקרתי ומה שלא. במחקר שלי מצאתי שכל המדינות שמסביב לליבה של אירופה - גם הבלקן ורוסיה, גם מדינות ערב וטורקיה ובכלל זה ישראל – תופסות את אירופה המערבית כסימן לאיכות ויוקרה".
אבל פורטוגל זה ממש לא איכות ויוקרה, או שהאפיל האירופי כבר שטף אותה?
"זה נושא מעניין, כי ראיינתי אנשים עם דרכונים רומניים או הונגריים והם לא מנפנפים בהם, אלא אומרים שיש להם 'דרכון אירופי', בעוד שישראלים עם דרכון פורטוגלי אומרים שיש להם 'דרכון פורטוגלי' ולא שוטפים אותו בכסות אירופית. יש משהו בפורטוגל שמושך את הישראלים. מהפכת הדרכונים עזרה לפורטוגל להיכנס לתודעה הישראלית, במובן של אפשרות לחיות במדינה, אבל ההיכרות איתה, והעובדה שהיא קלה לזרים עם כסף שיגיעו להניע את גלגלי הכלכלה, הפכה אותה אטרקטיבית במיוחד, ועבור שני הצדדים זה ווין-ווין".
עד היום כ-50 אלף ישראלים הגישו בקשה לדרכון פורטוגלי, אבל לא כל מי שהוציא דרכון עשה רילוקיישן, ולא כל מי שעשה רילוקיישן ביצע זאת באמצעות הדרכון. בפורטוגל יש כמה מלכודות כלכליות שמטרתן למשוך משקיעים. כך למשל, מי שמשקיע בפורטוגל במשך חמש שנים יזכה בדרכון. עידוד נוסף הוא באמצעות מיסים נמוכים יחסית לעסקים - 20% בלבד. הפיתיונות הללו מושכים לפורטוגל יזמים ישראלים, שמזהים בה כר פורה להצלחה. "בפורטוגל הכול נבנה בשנים האחרונות כמערכת הגירה, ויזות וכלכלה שתכליתה להקל על זרים כדי שישקיעו את כספיהם במדינה", מציין ד"ר הרפז. "ההחלטה שפורטוגל קיבלה היא לעודד כניסה של זרים ושל הכסף שלהם. למשל, היא מציעה מעמד של תושב קבע למי שקונה בה נדל"ן מסכום מסוים, וזה מושך מאוד סינים לקנות בית בחצי מיליון יורו תמורת ההיתר להסתובב בלי ויזה באיחוד האירופי".
פיתיון מנצח נוסף שמשתמשים בו בפורטוגל כדי למשוך משקיעים זרים הוא מימון בנקאי. הבנקים מאפשרים לזרים לקבל מימון של עד 70% עבור השקעה במדינה. ויש כמובן פלח נוסף של תאבי פורטוגל שזוכים להקלות כלכליות - הפנסיונרים מארצות חשוכות שמש, כמו אנגליה וגרמניה, שעוקרים לפורטוגל במטרה לבזבז את כספי הפנסיה שלהם תחת השמש הפורטוגלית המלטפת.
רוב הישראלים שעושים רילוקיישן לפורטוגל חיים באזור ליסבון, חלק נוסף בפורטו, ויש גם כמה מאות ישראלים שבמשך השנים האחרונות קנו במחירים מצחיקים חוות בדרום-מזרח הארץ. חלק מהם פתחו בשטחים אלו בתי אירוח ובתי קיץ, וחלקם שדרגו אותם לחוות אורגניות או לבתי מלאכה. יש כאלו שאפילו בחרו לחיות בסוג של קומונה.
ויטל ארליך ועומר קטנוב הם זוג ישראלים בני 30, הורים לריו, תינוק בן תשעה חודשים, שעשו רילוקיישן לפורטוגל ומצאו בה עתיד חדש. בעמוד הפייסבוק שלהם, "ויטל ועומר חיים את פורטוגל", הם משתפים בכל מה שצריך לדעת כדי לטייל כאן או לתקוע פה יתד, כולל טיפים להתמודדות עם הליכים בירוקרטיים, כלים למציאת רכב וגם מידע תיירותי כמו איפה לאכול (גם בחומוסיות של ישראלים) ולאן לטייל.
"לא היה מידע בשום נושא כשהגענו לכאן", אומרת ארליך בשיחת וואטסאפ. "לא הצלחנו להבין איך עושים המרת רישיון נהיגה או מהם מחירי הדירות האמיתיים - ולא אלה שאומרים לנו אחרי שמבינים שאנחנו זרים שלא יודעים את השפה".
עד כדי כך?
"ברור. זה שונה לגמרי כשאת מדברת כאן פורטוגזית, לכן הדבר הראשון שעשינו זה ללמוד את השפה. הישראלים גילו את פורטוגל בחמש-שש השנים האחרונות, בזכות הטיסות הסדירות והזכאות לדרכונים. כשאנחנו הגענו לכאן לפני שלוש שנים, כל מי שפגשנו ברחוב אמר לנו 'וואו, אתם הישראלים הראשונים שאני פוגש'. היום המצב שונה לגמרי".
הם הגיעו לפורטוגל כחלק מטיול ירח דבש, לאחר שהתחתנו בניו יורק וחיפשו את היעד הכי זול לטייל אליו. "עשינו קמפינג בכל פורטוגל, בצפון, בדרום ובחופים, קלטנו שזו מדינה מהממת שמקבלת זרים, עם אנשים סופר-נחמדים ואפשרות לחיות חיים נוחים, רגועים וכיפיים, בלי סיבוכים. משהו במנטליות הפורטוגלית פתוח מאוד, וגם כישראלית אני לא מרגישה שאני צריכה להסתיר את המקור שלי. מקבלים פה כל אחד ואין אנטישמיות, מהר מאוד הרגשנו בבית. ובנוסף, יש פה המון אפשרויות נדל"ניות".
וכך למעשה התחיל העסק שהקימו. "כשטיילנו עם האוהל ורצינו לישון באייר בי.אנ.בי, קלטנו שהכול מפוצץ והמחירים בשמיים, ואז הבנו שיש פער בין ההשכרה לקנייה, התחלנו לחקור את הנושא ואיגדנו קבוצת רכישה. הפרויקט שלנו הוא בעצם בניין שקנינו ושיפצנו. אנחנו משכירים בו חדרים לטווחי ביניים, מחודש עד שמונה חודשים. זה מקום שמגיעים אליו כדי להתיישב ולהכיר את העיר. הדיירים שלנו הם בני 27 עד 40, והם מקבלים כאן מתחם אורבני בקומת הכניסה, עם מטבח ובר ופינות עבודה לנוודים דיגיטליים, ומקום לארח סדנאות ואירועים. מכאן התחלנו ללוות משקיעים בדירות ובשטחים ובכל מה שאפשר לקנות בפורטוגל".
יאללה, תפתחו לבני 50 ומעלה, אאסוף חברים ונבוא גם.
"אל תצחקי, אנחנו שם לגמרי כי הסצנה של הפנסיונרים בפורטוגל משוגעת. יש פה ויזה מיוחדת שנועדה לפנסיונרים, והיא רלבנטית גם למי שקונים נכסים ומשקיעים פה, ולמעשה פטורים ממס על כל הכסף הזר שהם שמכניסים לפורטוגל. ויש גם הקלות במס בהמשך".
יש הרבה פנסיונרים ישראלים בפורטוגל?
"כן, אבל הם עדיין לא הרוב. פורטוגל מלאה באנגלים וגרמנים ואיטלקים וסינים ואוסטרלים והולנדים, וגם האמריקנים גילו אותה וקונים בטירוף. רוב הפנסיונרים מתיישבים בדרום פורטוגל, וקונים בתים בזול יחסית לעולם. המחיה זולה, החיים כיפיים, יש חופים וים ומגרשי גולף וטבע ומפלים, ואפשר לחיות בכל מיני סגנונות חיים – מעירוני עם בתי קפה ומסעדות ועד וייב כפרי מנותק - לגדל לעצמך את העיזים והירקות ולשכוח מהעולם".
ארליך מזכירה שכל הטוב הזה נוח מאוד עבור מי שמגיעים עם כסף מבחוץ ולא מנסים להתפרנס כאן, אלא אם הם יזמים חרוצים, משום שהמשכורות נמוכות. משכורת מינימום, למשל, עומדת על 700 יורו בלבד, חצי מאשר בארץ. השכר הממוצע, לעומת זאת, הוא מעל אלפיים יורו. "זה לא חלום הרילוקיישן של הישראלים באמריקה. לעומת זאת, עבור ישראלים שעובדים מרחוק בעבודות אונליין או נוודים דיגיטליים, זה נהדר להתיישב פה, כי מרוויחים את הכסף בחוץ ומבזבזים אותו בפורטוגל".
מהן ההמלצות לישראלים שרוצים לעבור לחיות בפורטוגל?
"קודם כל ללמוד את השפה, כי בלי פורטוגזית אי אפשר להסתדר כאן. היא לא פשוטה בהתחלה, אבל כשקולטים אותה הכול מסתדר. אנחנו פה שלוש שנים, ואנחנו קוראים וכותבים ומדברים בפורטוגזית ועושים חוזים בפורטוגזית. עשינו חמישה קורסים אחד אחרי השני, ולקחנו את זה ברצינות כי רצינו להשתלב ולהזיז עניינים אז שברנו שיניים".
בואי נדבר על יזמות.
"המדינה כאן מתנהלת כמו ישראל של שנות ה-70, והישראלים יודעים להפיק מזה דברים טובים. מצד שני, יש כאלה שמגיעים לפה לזמן מסוים ולא מסתדרים וחוזרים, כי זה לא מסודר ומתוקתק כמו בגרמניה למשל. נושאים כמו זכויות סוציאליות לא מפותחים פה כמו במקומות אחרים, וכל מי שמגיע צריך להמציא את עצמו, אבל זה נוח וזה אפשרי וזה ידידותי. הנה, בזמן יחסית קצר יש לנו עסק שרץ ועובד ואנחנו מתפתחים פה והראש עובד, והרעיונות שוצפים".
הקצב, היא מספרת, שונה מישראל - לטוב ולרע. "כל דבר בירוקרטי שאעשה ייגרר מעבר למצופה. אמרו יומיים? קחי בחשבון חודש, אמרו חודש? תתכונני חצי שנה קדימה. שום דבר לא מתבצע בזמן, וזה הקושי כשעובדים פה. גם אם את רוצה שדברים יזוזו מהר, זה לא תלוי בך, אלא באיש מקצוע שיגיד 'אני אבוא מחר', אבל הוא יבוא אחרי שבועיים. ואז הוא יגיד 'אשלח הצעת מחיר במייל', ונעלם שוב ולא שולח. ואת רודפת אחריו שבועיים שיזכור כדי להתקדם, ואחרי חודש הוא שולח משהו שלא קשור למציאות".
וזה לא מכניס אותך לסטרס? הרי באת להירגע.
"בשנה הראשונה הייתי מתעצבנת המון, כי רציתי לזוז ואף אחד לא זז. חשבתי שאני מאבדת את זה, ועכשיו אני חושבת שזה נחמד שאין את הסטרס בעבודה, שאת לא צריכה להיות זמינה ולהגיב תגובות מהירות לכל דבר שנכנס. יודעים שהכול לוקח זמן ועובדים בסבבה.
"אנחנו עובדים ומקדמים דברים בקצב הישראלי, אבל תהליך שיכולתי לסיים תוך חודשיים אני לוקחת בחשבון שפה זה ייקח לי כפול. בנינו לעצמנו גם צוות שאנחנו יכולים לסמוך עליו, והאנשים שלנו הם בקצב שלנו. עכשיו אנחנו עובדים עם חברה אוקראינית שמשפצת לנו את הנכסים, אז הם מתייצבים חצי שעה לפני הזמן שקבעתי איתם. אני גם מדברת רוסית מהבית, אז זה עוזר. מצאתי את הפתרונות שטובים לי. ועם הפורטוגלים? אני מרשה לעצמי לעצור ולהצטרף לדרינק, כי אני מבינה שלא יעזור לי, הדברים יזוזו בקצב שלהם".
אז אולי הם הצודקים וצריך לתת את הזמן. בעיקר אחרי שנת קורונה שבה למדנו שאפשר לעצור.
"יכול להיות. לפעמים אני חושבת למה, מה כל המאמץ? למה הריצות? הרי אפשר לעצור את החיים כאן, ללכת לים וליהנות. ועכשיו כשאני חושבת על זה, אז הסיפור הוא על האופי השונה של פורטוגלים וישראלים - הם כל היום יושבים ושותים דרינקים ונהנים מהשמש, ואנחנו רצים מכאן לשם ורוצים שדברים יקרו".
הם לא מסתכלים עליכם ברחמנות מבעד לבקבוק המשקה?
"הם נפעמים מהיכולות שלנו, כי הם לא מבינים איך מצליחים לעשות כל כך הרבה דברים בבת אחת בזמן קצר".
את שמחה שריו גדל בפורטוגל?
"ממש. אני חושבת שזו אחת המתנות הגדולות שיכולתי לתת לו, לגדול פה ברוגע ובאווירה בינלאומית. ריו כרגע נמצא עם מטפלת איטלקית בבית שלנו ועוד לא הולך למסגרת, אז הוא לומד איטלקית ופורטוגזית, אנחנו גם מדברים איתו אנגלית ועברית ורוסית. אני לא יודעת באיזו שפה הוא יתחיל לדבר".
עכשיו שנפתחו השמיים באים חברים?
"מבול של טלפונים מחברים, יש ביקורים שמתחילים מהיום ויימשכו עד אוגוסט ונראה איך נשרוד את זה, אבל אנחנו גם מתגעגעים ורוצים לבקר בארץ. מתגעגעים גם לאוכל הישראלי".
גם כאשר יושבים בפורטוגל, עדיין מתגעגעים לאוכל הישראלי?
"אין על האוכל הישראלי. אנחנו נשמח לעוד כמה מסעדות ישראליות פה בפורטו. בליסבון יש כמה, אבל הן מתרכזות סביב פלאפל וחומוס. לדעתי יש מקום גם לקולינריה הישראלית". היין, לעומת זאת, מדהים בעיניה: "לא משנה איזה יין תקני, גם אם ביורו אחד בסופר, הוא יהיה מעולה". שלא לדבר על סצנת הגלישה המרשימה של פורטוגל, שארליך מצפה שתסחוף עוד ישראלים. "יש פה המון תחרויות בינלאומיות, שמצטרפות לכך ש-40% מההכנסות של פורטוגל הן מתיירות".
גם בן בסט מסכים שחופי הים הם סיבה נוספת למשיכה הישראלית. "לצד מזג האוויר הנוח והאווירה הכיפית, יש בפורטוגל טבע מדהים של רכסים ונהרות ובעיקר הים היפהפה שלה, עם חופים מאוד נחשבים בקצה של אירופה, שממנו והלאה זה רק אמריקה. אז מבחינה תיירותית היא נוחה ומגוונת, ואפשר לעשות אותה גם ברכב ובקרוואן".
לצד הנופים עוצרי הנשימה ואתרים היסטוריים מהעבר המרשים של המדינה, יש בפורטוגל גם חיי לילה תוססים, בעיקר בליסבון, בפורטו ובעיירות גולשים. "את יכולה להיכנס לחניון ותתקיים שם מסיבה מדהימה", מגלה בן-בסט, "ויש סצנה של רופ-טופ, וברים שנמצאים בבנייני משרדים, ומלונות בוטיק בשכונה העתיקה של ליסבון, אלפאמה, שעוברת בדיוק את מה שעברה תל אביב עם מלונות בוטיק כמו נורמן ומונטיפיורי. וכמובן יש מועדוני פאדו בכל מקום, סצנת יין מפותחת מאוד בזכות היקבים של עמק הדורו, וכל זה במחירים נוחים שהישראלים כל כך אוהבים".
אז ויטל, מהן התוכניות קדימה?
"ליהנות מהחיים".
הפכת לפורטוגלית.
"כן", היא צוחקת, "זה התהליך".
