אם גם אתם התמכרתם לסדרה "טהרן", שמשודרת בכאן 11, והתחלתם למצוא את עצמכם מדברים אל בן/בת הזוג במבטא איראני או לפחות מדמיינים איך זה לבקר שם - אם היינו חיים בעולם חופשי ללא גבולות וללא קורונה - הכתבה הזאת בשבילכם.
התחברנו אל מומחה לאיראן ומי שגם עזר ליוצרי הסדרה לא מעט (ואפילו מופיע כנהג המונית בפרק הראשון) - רני עמרני, כדי לקבל ממנו המלצות לטיול בטהרן.
עמרני נולד באיראן ועלה לארץ בגיל 17 לפני 25 שנה, "ברחתי מאיראן בדרך בלתי חוקית אבל מאז לא מפסיק להתעדכן בכל מה שקורה שם", נזכר עמרני, שכיום מנהל תחנת רדיו פרסי. "יש לי קשר מאוד מיוחד עם המדינה ואני בקשר מתמיד עם איראנים".
עמרני מדבר על תיירות הפנים במדינה, שלאור מצבה של המדינה - שהפכה מאוד לא פופולרית בקרב מדינות המערב בעיקר, גדלה משמעותית.
"כיום יש הרבה מדינות שלאיראנים לא קל עד בלתי אפשרי להיכנס אליהן. ובאלו שהם כן מצליחים להיכנס ולטייל בהן, קשה להם להתקיים שם בגלל ערך המטבע האיראני שהפך את הכל ליקר בצורה בלתי הגיונית עבורם. לכן הם מטיילים יותר בתוך המדינה", מסביר עמרני ומוסיף שיש לאיראן ולטהרן בפרט הרבה מקומות יפים לטייל בהם.
סימן ההיכר של הבירה: מגדל אזאדי
מגדל אזאדי (Azadi) הוא אחד מסימני ההיכר המפורסמים יותר של טהרן והוא ממוקם בכיכר מרכזית בעיר בעלת אותו השם "כיכר אזאדי". המגדל, שגובהו 45 ס"מ, קיבל את שמו הנוכחי לאחר הפיכת האייתוללה חומייני ב-1979.
שמו הקודם היה מגדל שאהיאד (SHAHYAD) כשפירוש השם הוא מזכרת המלך. שאה - מלך, יאד - מזכרת או זיכרון. לכן מייד אחרי המהפכה שינו את השם כדי למחוק את זכר מלכות השאה באיראן.
בשנת 1971 הוא נפתח והיה לאחד הפרויקטים הגדולים המדינה. האדריכל המבנה היה צעיר בן 24 בשם חוסיין אמאנט שבדיוק סיים לימודי ארכיטקטורה באוניברסיטה של טהרן ועכשיו חי בקנדה.
כיום הוא משמש בעיקר כמוזיאון שבו מוצגים פרטים מכל דורות המלכות באיראן ולמעשה כך נחשף המבקר לכל ההיסטוריה במדינה. המוזיאון נמצא בכניסה למבנה, בקומה הראשונה ולמעלה היה מצפה שהשקיף על כל העיר, בו היו גם משקפות, סטייל האמפייר סטייט בניו יורק ותצפיות דומות במגדלים גבוהים שיש בלא מעט ערים גדולות. אך בזמן חומייני המבנה נסגר והוזנח וכבר שנים רבות שהתצפית סגורה. המוזיאון נשאר ופתוח לציבור המטיילים.
ריאה ירוקה: פארק מאלט
בפארק מאלט (Mellat) שנמצא בעיר, מעבר למרחבים הפתוחים והמדשאות הירוקות יש גם אגם גדול ובו דגים וברווזים. ילדי טהרן נוהגים להגיע לכאן עם אופניים, קורקינטים וסקייטבורד כדי לרדת במהירות בשיפוע גדול שנמצא בפארק. "אני בילדותי הייתי מככב שם עם סקייטבורד", מספר עמרני.
דבר נוסף ומעניין שקורה בפארק הוא המפגשים של הקהילה היהודית בעיר. לדברי עמרני, הוא זוכר שבכל מוצאי שבת היו מגיעים הרבה יהודים ומתאספים בכניסה לפארק.
שם היו מתעדכנים אחד בחיי השני, מתעסקים בשידוכים בין בני הקהילה ומדברים על עסקים. "לאחרונה שאלתי מאזינה יהודייה מטהרן האם המנהג הזה עדיין קיים והאם המפגשים האלו בפארק עדיין מתקיימים והיא ענתה שכן", אומר עמרני.
ורסאי הגרסה האיראנית: ארמון גולסטאן
ארמון מלכותי הנמצא במבנה ובשטח יפהפיים. הארמון עצמו מעוטר ובתוכו ישנו מוזיאון המציג חפצים בעלי ערך, כמו כס-מלכות משיש המכונה "כסא הטווס". הכסא הובא על ידי השאה נאדר שאה אפשארי ב-1739, לאחר שחזר מהודו עם שלל מלחמה רב. בארמון נמצאים אוצרות נוספים של מלכי השושלת הקג'ארית - אליה נחזור בהמשך.
הארמון נבנה לפני 440 שנה, בסוף השושלת הספווית - שהוקמה בידי שושלת איראנית שיעית ממוצא טורקמני וכורדי. מאז הוא העבר שינויים רבים.
בזמן השושלת הקאג'ארית, במלכותו של מוחמד חאן קאג'אר, הגדילו את הארמון. בזמן השאה קאג'אר בזבזו הרבה יותר כסף על הארמונות המלכים של שושלת זו היו מאוד מושחתים ופחות מתחשבים ברצון העם שחי אז בעוני גדול.
לעומתם, בזמן השושלת האחרונה באיראן - שושלת פהלווי, בה שלטו רזא שאה ואחריו בנו מוחמד רזא שאה - השאה האחרון, רוב הכסף הושקע בעם מאשר בארמונות שלהם, לכן ארמון סעאדת אבאד שהיה ארמונו של השאה האחרון היה כבר הרבה פחות מושקע.
הארמון גולסטאן נחשב לאחד מהאתרים השמורים של יונסקו.
כשתקציבים היו הולכים לארמונות: מתחם סעדתאבאד
ארמון נוסף שהפך למוזיאון הוא ארמון סעדתאבאד (Sa'dabad Palace). כאן מדובר במתחם שמכיל מספר ארמונות המשתרע על פני כ-3,000 דונם. כאן אפשר לראות שטחים רחבים ירוקים ומטופחים, מבנים היסטוריים ומוזיאונים. ארמון נוסף שנמצא כאן הוא ארמון ניאווראן.
להבדיל מהארמון הקודם - גולסטאן, בארמון סעדתאבאד תמצאו יותר עבודות מזכוכית ופחות משיש.
עד עובדה שחשוב לציין היא שמתחם זה היה שייך לשושלת רזא שאה ונבנה ב-1921, מכאן שהוא פחות מפואר כמו הארמון של שושלת קאג'אר שכאמור בזבזה את כספי העם בארמונות שלה ופחות בתשתיות ובעם עצמו כמו שושלת השאה האחרונה של איראן.
המפל של טהרן
כפי שכבר אפשר להבין מהרשימה - יש לטהרן גם הרבה טבע וחלקים ירוקים לצד הצדדים האורבניים שלה.
אחד היפים שבהם הוא המפל של טהרן (Tehran Artificial Waterfall). המפל נמצא בתוך פארק שמכיל גם ואגם וגם תצפית על כל טהרן. הפארק נמצא בצפון טהרן ומושך אליו תיירים רבים.
באתר טריפ אדווייזר אף קיבל ציון גבוה מצד המבקרים שהשאירו עליו חוות דעת חיוביות.
מגדל התקשורת: בורג' מילאד
כמעט לכל עיר גדולה שמכבדת את עצמה ישנו מגדל טלוויזיה גבוה, כזה שהופך עם השנים לסימן ההיכר של העיר. וכך גם בטהרן ומגדל מילאד (ידוע גם כבורג'-דואר מילאד) - מגדל התקשורת המרכזי בבירת איראן שנבנה ב-2007.
המגדל, שגובהו 435 מטרים נחשב לגבוה ביותר באיראן והשישי בגובהו בעולם. מעבר לחברת התקשורת מילאד שאותה הוא משמש, יש בו גם מלון ברמת חמישה כוכבים, מרכז קונגרסים וכנסים, מסעדות בחלק העליון המעוגל לצד תצפית עם נוף פנורמי על כל טהרן וספרייה שנחשבת למיוחדת.
אם אתם אורחי המלון או המסעדה הכניסה תהיה עבורכם חופשית לבניין. למגדל יש בסיס מתומן, המסמל את האדריכלות הפרסית המסורתית.
הכי פרסי שיש: מוזיאון שטיחים
אי אפשר לדבר על איראן מבלי לדבר על שטיח פרסי. מוזיאון השטיחים של איראן נמצא בפארק לאלה (Laleh Park) וקיים מ-1976.
המבנה המיוחד שלו מבחוץ כבר מכניס לאווירה מאחר שהאדריכל שלו בנה אותו בצורת נול שטיחים.
תמצאו כאן כמעט את כל הסגנונות של שטיחים פרסיים וגם שטיחים הסטוריים מכל מיני תקופות באיראן. מעבר למוזיאון השטיחים יש כאן גם ספרייה עם כ-7,000 ספרים
אחרי הביקור במוזיאון שווה גם להסתובב בפארק לאלה היפה, גדוש המזרקות והשטחים הירוקים.
גשר טאביאט
גשר טאביאט (Tabiat Bridge) משמעותו - "גשר הטבע", מקום שמומלץ מאוד לטיולי משפחות. גובהו 270 מטרים והוא מחבר בין שני פארקים - זו גם סיבת הקמתו.
לאחר שסללו כביש ראשי שחצה והפריד למעשה בין שני הפארקים, הוחלט לחבר ביניהם בצורה עילית. מעצבת הגשר, ליללה ארגיהאן, אמרה שהיה לה חשוב שאנשים שצועדים עליו, ישהו בו כמה רגעים ויביטו סביב ולא סתם רק יעברו אותו.
מסעדות בטבע
בדרבנד בצפון טהרן תמצאו מספר מסעדות שנמצאות על ההרים מעל נהר שוצף והרבה ירוק מסביב. המסעדות הן בסגנון פרסי עתיק עם נופים מרהיבים ואוכל פרסי אותנטי.
כדאי לדעת שבמסעדות מסורתיות באיראן לא נהוג לשבת על כסאות לצד שולחנות אלא על מיטות מעוטרות בכריות עם ציפיות פרסיות, כשהמיטות נמצאות על שטיחים. כפי שנהוג בכל בית פרסי עתיק.
מסעדת מסעודיה
מסעדה בסגנון אחר שבולטת באופייה ויופייה היא מסעדת מסעודיה. היא בנויה בתוך אחד מארמונות המלכים באיראן שעם השנים הוסב למסעדה יוקרתית ואחריו הוסבו עוד ארמונות רבים.
מדובר במבנה משושלת הק'אג'אר - הידועים בגדרנותם והחשיבות הגדולה ששמו על מראה הארמונות שלהם, גם אם זה על חשבון כספם של בני עמם.
ארמון מארמר
ואם כבר הק'אג'ארים אז הנה המלצה לביקור בעוד אחד מהארמונות של השושלת - ארמון מארמר (Marmar Palace), אשר נקרא גם "ארמון השיש".
הארמון נבנה ב-1934 ולקח שלוש שנים לסיימו. הוא גם שימש את שושלת השאה האחרונה: את רזא שאה ואז את בנו מוחמד רזא שאה, השאה האחרון באיראן.
