ההתחלה לא בישרה טובות. התוכנית הייתה לטייל במזרח קנדה ובנובה סקוטיה, טיול שעיקרו טבע ונוף, אבל אחרי 12 שעות טיסה ארוכות נפלנו על פקיד הגירה ארוך זקן וחמור סבר, שבגסות רבה ניסה לברר אם אנחנו מהגרים פוטנציאלים/ מחבלים/ פורעי חוק נמלטים או סתם מסתננים. גילנו המופלג וכרטיס הטיסה חזרה לא ממש שיכנעו אותו, אבל לבסוף נכנסנו לקנדה. מכאן הדברים רק הלכו והשתפרו, והמפגשים הרבים עם הקנדים גרמו לנו להתאהב באוכלוסייה המגוונת שפגשנו.
המסע המדהים שלנו בקנדה
(צילום: יואב ארד. עריכה: אסף ארדיטי)
בשנים האחרונות, לאור הוזלת מחירי הטיסות ופתיחת יעדים חדשים, שומעים יותר ויותר על נופים "כמו באלפים". אבל כשמגיעים ליעד מגלים שישנה נקודה אחת שבה אם מסתכלים מערבה, עוצמים עין אחת ומפעילים חזק את הדמיון - מתגלה איזשהו בדל נוף שמזכיר במשהו הר מיוער. במזרח קנדה לא צריך להתאמץ הרבה. ברגע שיוצאים מהערים הגדולות מתוודעים לנוף עוצר נשימה.
הרים, יערות, כמויות אינסופיות של מים, מפרצים, מפלים, חיות בר - והכל נגיש ומזמין. לישראלים, שכל זרזיף מים הופך בעיניהם לשמורה עתירת מטיילים, קשה לתפוס את העובדה שלמפל גועש - שנראה כמו שילוב של נחל סער והתנור בימים טובים - אפילו לא טרחו לתת שם ואגם שלא רואים את קצהו אפילו לא מסומן במפה.
תכנון הטיול היה פשוט, והסתמך על שני מקורות מצוינים. אתר האינטרנט של גילי חסקין וספרה של נטע דגני, "קנדה מזרח". הם מציעים מסלול טיול דומה מאוד, אבל אין צורך להיצמד באדיקות לכל אתר ועיר שהם מציינים. אפשר לוותר על חלק מהאתרים ולהחליף אותם בחופשיות בעיירות אחרות הנקרות על דרככם, בהתאם לזמן ולחשק.
סגנון כפרי פשוט ותמים
התקופה הטובה ביותר לטיול כזה היא הסתיו, חודשים ספטמבר ואוקטובר. העין אינה שבעה ממראות השלכת וממגוון הצבעים - ירוק, כתום ואדום בוהק. לא סתם מופיע בדגל של קנדה עלה מייפל אדום. המציאות צבעונית יותר מכל ציור, הצבעים עזים והמראות משובבים את הנפש בשעות הנהיגה הארוכות.
המחיר של טיול סתווי הוא מזג האוויר שמתחיל להתקדר. עם זאת, ימי הסגריר המעוננים, הרוחות העזות והגלים המשתברים הוסיפו נופך אותנטי לחוויית ההיכרות עם קנדה האמיתית. נכון שאיכות הצילומים נפגעה, אבל ניחוח עצי האדר המתפצפצים בקמין וספל שוקו חם עם כפית סירופ מייפל, מפצים על צילום מוחמץ.
נובה סקוטיה היא מחוז מזרחי מבודד - כמעט אי המחובר ליבשה ברצועה צרה - שבו השתמר סגנון כפרי פשוט ותמים, כמו פעם. מקור ההכנסה העיקרי נותר הדיג, ולפיכך ישנם אינספור כפרי דייגים אמיתיים ופעילים. בכל כפר ומפרץ מתנוסס מגדלור, וימי הסגריר הערפיליים מסייעים להבין את חשיבותם של המגדלורים האלה. במוזיאון המגדלור בדינגוול (Dingwall) למדנו פרק מרתק על החיים בבדידות. המגדלור ניצב על אי המרוחק יום הפלגה מהאי השכן.
מפעיל המגדלור התגורר בו עם אשתו ושמונת ילדיו 25 שנים בבדידות מוחלטת, שבועיים חופשה בשנה וניתוק של שישה חודשים ללא ספינות בגלל החורף העז. כל ארבע שעות, גם בלילה, היה עליו לצאת מהבית בקור מקפיא, למתוח את הקפיץ המכני ולוודא שהמגדלור לא כבה. בהרבה עיירות קטנות מצויים מוזיאונים על נושאים שונים וכדאי לבקר בהם.
הקהילות הקטנות, הבידוד והחורף העז תורמים לחיי קהילה ערים, והתושבים מאירי פנים וחפצי שיחה. לבית של מרי וג'ו, ליד פגיס קוב (Peggy’s cove), נקלענו במקרה כי היה שם שלט של גלריה. הם אירחו אותנו בחום ובשמחה בביתם בן שני החדרים, וסיפרו שגודל הבית נובע מהצורך בחימום עז ובפינוי שלג.
הם מאושרים מחייהם, ולאחר ניסיון מגורים קצר בעיר הגדולה נמלטו חזרה לכפר שבו מתגוררות כמה עשרות משפחות. המוטו של שביעות רצון כללית, חיבור לנוף ואהבת הטבע עבר כחוט השני בכל שיחותינו. ניסינו להבין עד כמה החורף הקשה פוגם באיכות החיים, ולשווק להם את ישראל השמשית, אבל מתברר שכך הם רוצים וכך הם רגילים לחיות.
ההפרדה המוחלטת בין דת ומדינה גורמת למוסדות הדת לקיים פעילות חברתית וקהילתית כדי לגייס כסף ולשרוד. כך הוזמנו לארוחת ערב כפרית המאורגנת על ידי הכנסייה האנגליקנית, ותמורת 75 שקל נפרש בפנינו מזנון של "אכול כפי יכולתך", עם שלל פירות ים שרק לפני שעות ספורות נשלו מהמים ולצידם סלטים וקינוחים.
המחירים בקנדה מפתיעים לטובה. בקצה הצפוני והנידח של נובה סקוטיה, במרכול כפרי המקבל את כל מצרכיו ממשאיות הנוסעות אלפי קילומטרים, מצאנו עגבניות אדומות, עסיסיות ועשירות בטעם שעלו כמחצית ממחירן בישראל.
אין בנובה סקוטיה מלונות חמישה כוכבים, אבל האירוח פשוט ומפנק. את לילותינו העברנו בפונדקים ובמלונות קטנים, לרוב על קו המים (נהר, אגם או אוקיינוס), זכינו באירוח חם ושילמנו שליש ממה שהיינו משלמים על צימר בגליל.
טיול נופי וחווייתי כזה מצריך נהיגה מרובה. קשה לקלוט כמה הארץ גדולה, ואילו מרחקים יש לגמוע בדרך ממקום למקום. אבל הנהיגה קלה והכבישים מתוחזקים ומעולים. הדרך מלאה בשלטים המזהירים מפני מפגש עם איילים, אבל אנחנו פגשנו בדרך רק סנאים, דביבונים, כלבי ים ובעלי כנף מכל סוג ומין. את האייל הקורא - החיה הלאומית של קנדה - פגשנו רק על חולצות טי.
חופי מזרח קנדה משופעים בלווייתנים, ובשיט במעבורות המחברות בין האיים מקבלים תצפית נפלאה על משפחות של לווייתני בלוגה לבנים. בנוסף, בכל עיירה מציעים הפלגות לתצפית בלווייתנים, חלקן על סירות זודיאק שמהן ניתן לגעת ממש בחוטם הלווייתן, אבל גם בישיבה נינוחה על החוף במפרצים רבים אפשר לראותם מצוין.
איך אפשר לכתוב על קנדה מבלי להתייחס לסירופ המייפל? האדר, העץ הלאומי, מניב כמויות ענק של סירופ מייפל המזוקק במפעלים מוסדרים ובמבשלות ביתיות. הוא נמכר במגוון צבעים ודרגות איכות, כשהסירופים ממזקקות בוטיק בצבע חום כהה הם הטובים (והיקרים) ביותר. שווה לעצור, לטעום ולהצטייד לארץ. קשה למצוא סירופ באיכות כזו מחוץ לקנדה, והטעם באמת מיוחד. בנוסף, במחוזות הכפריים ולאורך הדרכים פזורות סדנאות רבות של אמנים מקומיים. ציירים, פסלים בעץ, יוצרים בזכוכית, קדרים, צורפים ועוד. בכל סדנה ניתן לקבל משקה חם, לרכוש מזכרות ייחודיות ששונות מהזבל התיירותי הנפוץ, וחשוב מכל - להתחכך, לדבר ולהתרשם מהקנדים והחיים במחוזות כה רחוקים ושונים.
שימושון
- כדי ליהנות מצבעי השלכת כדאי להגיע בספטמבר ואוקטובר. מאמצע אוקטובר עד מאי נסגרים כל אתרי התיירות, המלונות והמסעדות. יולי ואוגוסט הם שיא עונת התיירות, ולכן מומלץ להזמין מראש מקומות לינה וכרטיסים למעבורות.
- מומלץ להגיע למעבורת לפחות שעה לפני הזמן. הפסד של מעבורת משמעותו לעיתים הפסד של יום טיול.
- שכירת רכב בקנדה זולה ומחירי הדלק נמוכים. אבל אם מחזירים את הרכב רחוק מנקודת המוצא, עמלת ההחזרה גבוהה מאוד ועלולה להכפיל את דמי ההשכרה.
- לשכות התיירות המקומיות משולטות היטב ופזורות בכל מקום. כדאי להיכנס, להתייעץ ולקבל טיפים. העובדים שם שמחים להמליץ על מקומות מחוץ לנתיבים המתויירים.
- המחירים במסעדות נמוכים, לכן כדאי לאכול במסעדות טובות ולא להסתפק בהמבורגר. עם זאת, מחוץ לערים הגדולות המסעדות נסגרות מוקדם גם בעונת התיירות.
