טיל בהודו האחרת: טיול בקוצ'ין
(צילום: תמר אברהם)
"המדינה של אלוהים" - God’s Own Country. כך נקראת קרלה. ולא בכדי.
תשכחו מכל מה שחשבתם על הודו: מקבצי נדבות, צפיפות, סירחון, פרות מתהלכות ברחוב, בלגן אטומי – כל זה לא נמצא כאן.
לא ה"הודו" שחשבתם
כבר בנחיתה בקרלה מרגישים בהבדל: הכל מסביב ירוק, עצי קוקוסים ובננות עמוסים בפירות בצדי הכביש. הרחובות יחסית נקיים. הדבר היחיד שמזכיר את "הודו האמיתית" זה תרבות או יותר נכון - אי תרבות הנהיגה.
כולם נדחפים. אוטובוסים מצויירים, טוקטוקים, מכוניות, והמון המון המון אופנועים. כאן לפחות הם שומרים על חוק חבישת הקסדה, אבל רק לנהג, הנוסע כנראה פחות חשוב. זה עדיין הודו, כן?
מזג האוויר חם ולח, בכל זאת, אזור טרופי, אך הגשם שמגיע פתאום מצנן את האווירה. מומלץ ביותר להסתובב עם מטריה כי הגשם בא במפתיע והוא יכול להיות גם מבול.
מי את קוצ'ין?
קוצ'ין, או קוצ'י בפי המקומיים, היא עיר נמל הנמצאת בדרום מערב הודו במדינת קרלה. במקומות רבים היא מופרדת מהיבשה על ידי לשונות ים, אי מלאכותי שבנו הבריטים ושפכי נהרות המתנקזים מהרי גהט המערביים.
במשך כ-600 שנה היא משכה אליה סוחרים, חוקרים, ומטיילים מכל קצוות תבל. קוצ'ין, המכונה "מלכת הים הערבי", הייתה מרכז מסחר חשוב בתבלינים בחוף המערבי של הודו החל מהמאה ה-14. אפילו קולומבוס היה אמור להגיע לפה כדי לעשות עסקים.
קרלה היא מהמדינות העשירות בהודו והדבר ניכר מכל עבר. המדינה עשירה אגב לא רק בפן החומרי אלא גם מבחינת ההיצע הטבעי שיש לה.
מצד אחד וילות מפוארות מציצות מבעד לעצים ומצד שני לכל אורך הכבישים נמצאים עצי קוקוס, בננה, מנגו, פפאיה ואגוז, כולם כורעים תחת נטל הפירות הרב. שיחי אננס הגדלים פרא על גדות נתיבי המים המתוקים, מטעי תה וגומי, שדות אורז עצומים.
ישנה גם תעשיית תבלינים ענפה: שיחי הל ושיחי פלפל, עצי קינמון ואגוז מוסקט, פלפלים אדומים חריפים שריחם המתקתק והצורב עולה מכל עבר.
השלום מתחיל מקוצ'ין
לדת אין פה חשיבות. אנשים מקהילות אתניות שונות חיים זה לצד זה: נשים עטופות בבורקה מתהלכות לצד נשים העטויות בסארי המסורתי וליד גברים סיקים עם טורבן צבעוני על הראש. נוצרים, מוסלמים, הינדים ויהודים חיים בהרמוניה. השלום כנראה מתחיל כאן.
העיר בעלת היסטוריה מפוארת ועתיקה. מכיוון שהיתה תחת כיבוש של הפורטוגלים, ההולנדים והבריטים ההשפעה ניכרת בכל מקום.
כשהולכים ברחובות הצרים אי אפשר שלא להתפעל מהר-בגוניות של הבתים וסגנונות הארכיטקטורה.
מסגדים עתיקים וחדשים לצד כנסייה פורטוגזית מהמאה ה-16, כנסיית פרנציסקוס הקדוש, שבה היה קבור מגלה הארצות ואסקו דה גמה עד ששרידיו הועברו חזרה לפורטוגל. כיום ישנה מצבה לזכרו בתוך הכנסייה.
למי שרוצה קצת להבין את ההיסטוריה של העיר והתרבות העתיקה מוזמן לבקר בארמון מטנצ'רי (Mattancherry Palace) הידוע בכינויו גם כארמון ההולנדי.
הארמון נבנה בידי הפורטוגזים לפני כ-500 שנה והוענק לשושלת הראג'ות של קוצ'ין על מנת לפייס את המלך לאחר שבזזו והשחיתו מקדש הינדו.
ההולנדים שיפצו את הארמון וכיום הוא משמש כמן מוזיאון. הארמון לא נראה ממש כמו ארמון. נכנסים לחדר קטן למדי - פעם היה משכנו של המלך. על הקיר ישנם פרסקות המתארות סיפורים מהמיתולוגיה ההודית, רמאיאנה ומהבהרטה.
ואיך אפשר בלי - הצד היהודי
לא רחוק משם, ליד הנהר, נמצאת שכונת "ג'ו טאון" ׁ(Jewtown), הלוא היא שכונת היהודים.
הולכים בסמטאות צרות, בין הבתים, חולפים על פני מקדש הינדי ומגיעים לבית כנסת "פראדסי" בן 450 שנה.
בית הכנסת לא ממש מרשים אך הוא זכר לקהילה יהודית ענפה, מהעתיקות שבקהילות ישראל. רוב היהודים עלו לישראל בשנות ה-50 או היגרו לארצות הברית וכיום נותרו בקוצ'ין מספר משפחות בודדות.
בית הכנסת זה הואה היחיד משבעת בתי הכנסת בקוצ'ין שעודנו פעיל.
מחוץ לבית הכנסת ישנן חנויות ענתיקות לצד חנויות מזכרות רבות. הסוחרים קוראים לך מכל עבר. אי אפשר לעבור בסמטאות הצרות בלי שמישהו יקרא לך בעברית "שלום".
כל חנות די דומה לאחרת. מלאות בפיצ'יפקס. פילים בכל מני גדלים, גמלים שלא ברור מה הם עושים שם, פסלי בודהא וקרישנה וכל מני אלים לא מזוהים, לצד יודאיקא מכסף של מנורות ומזוזות.
בסמטה אחרת ישנו שוק תבלינים גדול. הריחות והצבעים מתערבבים להם ויוצרים אווירה קסומה.
דרך אגב, מי שרוצה חוויית קניות מערבית יותר יכול לנסוע לאנרוקולום, השכונה הסמוכה. שם תוכלו להיכנס לקניון הגדול "לולו". הקניון נבנה לפני כמה שנים והוא מכיל מאות חנויות מערביות לכל דבר.
ארוחה אותנטית אמיתית בנמל
חלק אחר מעניין בעיר ששווה ביקור הוא הנמל. הדייגים המקומיים מורידים רשתות דיג סיניות ענקיות בזמן הגאות ואחרי כמה שעות מעלים אותן עמוסות בפירות ים ובדגים.
לאורך הגדה ישנם דוכנים עם השלל שנתפס באותו היום. סרטנים, לובסטרים, מני דגים, שרימפסים. למרות כמויות הדגים, הריח הוא בהחלט נסבל.
אחד הדייגים, שמכר את מרכולתו, הציע לי תמורת כמה רופי לבשל את הדגים שאקנה ממנו. הצעה לא רעה למישהי שלא ממש יודעת לבשל.
הדגים ומאכלי הים הם חלק בלתי נפרד מהמטבח בקוצ'ין. בתחילת הארוחה מביאים לשולחן חטיפי בננות מטוגנות בשמן קוקוס לצד מטבל, איך לא, חריף.
המטבח הקוצ'יני, בדומה למטבחי הודו אחרים, הוא חריף מאוד. בכל מקום ביקשתי שיורידו את מידת החריפות. הם חייכו והנהנו. נראה שהם כבר מכירים כנראה תיירים שלא מסוגלים להתמודד עם האש שיוצאת מהפה.
ואכן המנות היו חריפות אך במידה שאפשר היה לאכול בלי שייצא עשן מהאוזניים.
המטבח כולל מנות צמחוניות לצד מנות דגים, מאכלי ים ועוף, אך הוא לא שלם בלי הקוקוס הגדל בשפע במדינת קרלה. כמעט בכל תפריט אפשר למצוא משהו עם מרכיב של קוקוס.
הכל מתובל מאוד כמסורת האוכל ההודי. הם משתמשים בשלל תבלינים כיאה לעיר הידועה במסחר התבלינים שבה. ישנה אפילו מנה הנקראת 65 על שם 65 התבלינים שיש בה.
לצד הצ'אפטי והנאן - הלחמים המסורתיים, הוגש גם הפאפאדם. מן סוג של קרקר נפוח העשוי מקמח אורז. קצת חסר טעם אבל ממתן את החריפות בין ביס לביס. והוא גם נשנוש נחמד.
קצת קולטורה קוצ'ינית
מי שרוצה לספוג קצת קולטורה - תאטרון הקטאקלי זה המקום.
מדובר על הריקוד הלאומי של קרלה המשלב פנטומימה, ריקוד, מוזיקת תופים ומציג סיפורים מהמיתולוגיה ההודית.
במקור המופע נמשך כשש שעות, מהשקיעה ועד הזריחה. לתיירים ישנו תקציר, מעין היכרות עם המסורת.
בתחילת המופע ניתן לצפות בשחקנים מתאפרים במשחות העשויות מצבעים טבעיים. הדבר לוקח כחצי שעה, קצת מעייף אבל בהחלט מעניין.
מומלץ לקרוא את הדף שמחולק בכניסה המסביר את הסיפור ומה קורה בכל סצינה. אני לא קראתי ולא הבנתי כלום אבל זה היה כל כך שונה מכל דבר שראיתי, כך שהייתי מרותקת.
ועכשיו - טבע
אחרי שספגנו קצת תרבות אפשר לצאת אל הטבע.
במרחק של כשעתיים וחצי נסיעה מגיעים למפל אטיראפילי (Athirappilly).
המפל, שגובהו כ-25 מטר ורוחבו כמאה מטר, הוא המפל הגדול ביותר בקרלה ונשפך אל נהר צ'לקונדי. אני הגעתי אליו בנסיעה דרך כבישים מתפתלים העוברים באמצע הג'ונגל. אחת הדרכים היפות שנסעתי בהן.
עונת התיירות בקוצ'ין היא בחודשי החורף, בין אוקטובר למרץ, אך מומלץ לבקר במפלים דווקא בעונה הגשומה, אז המפל הוא בשיא תפארתו. מים שוצפים נשפכים לעבר הנהר למטה.
האטרקציה הלא פחות חשובה היא הקופים. לאורך השביל המוביל למפל ישנם עשרות קופים המתרוצצים להם בין הרגליים. המקומיים הזהירו אותי שהם יחטפו לי את הטלפון. עם זאת, אני החלטתי לקחת את הסיכון ולצלם ללא הרף.
לצד המפלים ישנם מספר מלונות בוטיק מדהימים ביופיים המשקיפים על המפלים. באחד המלונות נמצא בית על עץ המשקיף גם הוא על המפלים והכל בתוך ג'ונגל אחד ענקי. גם זו דרך לקום בבוקר.
ניתן גם לעשות ספארי ג'ונגל. אורכו כ-90 ק"מ ברחבי רכס שוליאר דרך יערות הגשם של קרלה. אם יתמזל מזלכם תוכלו לראות חיות בר מגוונות, ביניהן, פיל אסייתי, נמר, ביזון ושלל ציפורים נדירות.
ולבסוף: החופים והריזורטים המפנקים
אחרי הטרק הגיע הזמן להירגע קצת. כשעה וחצי נסיעה מקוצ'ין נמצא גן העדן בהתגלמותו. חוף מררי הוא מקום מושלם לחופשה עם משפחה או חברים.
כאן הפשטות היא התפאורה המושלמת. ישנם כמה ריזורטים המפוזרים לאורך החוף.
בקסנדרי פרל (Xandari Pearl) ישנן 27 בקתות או בונגלוס מפוזרים על פני שטח רחב ידיים, שבילים קטנים ומפותלים יובילו אתכם דרך גינות ירק שונות, גינת פרפרים, עצים מכל עבר, בריכות, הכל ירוק ושופע, עד שמגיעים לחוף הים.
החולות הלבנים, בריזת הים מפזרת את השיער, עצי הקוקוס הרבים מסביב, השמיים הכחולים והחוף שאינו נגמר.
הבונגלוס עוצבו בקונספט של יוקרה נינוחה בסביבה טבעית ושופעת:
חדר שינה גדול ומרווח שממנו יוצאים לבריכה פרטית גדולה (עם מים חמים באופן טבעי) וערסל מתחת לעץ בננות. מומלץ ביותר לשכשך במי הבריכה כשיורד מבול. חוויה בלתי רגילה.
חדר הרחצה משתלב בצורה אורגנית כאשר המקלחת היא מתחת לכיפת השמיים באוויר הפתוח. אל דאגה, הכל מגודר בחומה כך שיש פרטיות מקסימלית.
מי צריך יותר מזה? רק צריך להירגע, לקחת נשימה עמוקה ולחיות את הטבע.
"ונציה של קרלה"
כדי להשלים את החופשה מומלץ לעשות שייט בתעלות הבקווטר (Backwater). המקומיים קוראים לאזור ה"ונציה של קרלה".
קרלה מתהדרת בנתיבי מים רבים לאורך חופיה של המדינה, המשמשים כאמצעי תעבורה פופולריים בין הכפרים, אך גם כאטרקציה התיירותית, ב-ה' הידיעה של המקום.
ישנם סוגים שונים של שייט: בסירה קטנה, בתעלות העוברות בין הכפרים, שייט במעבורת המשמשת כמונית, והמיוחד מביניהם: בית סירה - house boat. במקור שימשו הסירות הללו כדרך הובלה של אורז ותבלינים וכיום הומרו כאמור לאטרקציה תיירותית.
השייט כולל ארוחה שהשף מכין מהשלל שנתפס באותו היום לצד תבשילי אורז ומגוון סלטים.
בצידי גדות התעלות הצרות ניתן לראות את הבתים השוכנים ממש על קו המים. לפני כשנה, בסופת המונסון הגדולה שהתרחשה בהודו, מרבית הבתים הוצפו ורבים נשארו ללא קורת גג.
מומלץ כהודו למתחילים ומפונקים
לסיכום, למי שמפחד לנסוע להודו זה המקום בשבילכם ולמי שכבר ביקר בהודו ודי נרתע זו חוויה מתקנת עבורו.
כעת גם לא תצטרכו לטוס כל כך הרבה ובכמה טיסות.
היום (ו') ארקיע מתחילה להפעיל את הקו החדש שלה לכאן עם טיסות ישירות לקוצ'ין מבלי הצורך בעצירות קונקשן.
מחיר הטיסות יחל מ-299 דולר לכיוון כולל מזוודה וארוחה. הטיסות יארכו שש שעות וחצי ויתקיימו פעמיים בשבוע.
הכותבת הייתה אורחת של לשכת התיירות של קרלה, הודו וחברת ארקיע.
