ברוכים הבאים לאיי סוקורו
(אלון צנגוט)
את חופשת הפסח שלנו בחרנו לעשות באחד היעדים המרוחקים והמיוחדים בעולם, מסוג המקומות שרואים רק בערוצי הטבע. לאחר מסע של שלוש טיסות (מתל אביב למדריד ומשם למקסיקו סיטי ולבסוף לסאן קאבו לוקס) התחלנו את הטיול בעיירת הנופש המקסיקנית לה פאס, במפגשים עם אוכלוסיית אריות הים השובבים שלה, ואולי גם תצפית קרובה עם כרישי הלווייתן שבאזור.
בים קורטס הענקי, התחום בין מקסיקו לבאחה קליפורניה, חיה אוכלוסיית ענק של אריות ים במושבות של כמה עשרות עד כמה מאות בכל אחת. באיונים ובסלעים המרובים שמול חופי לה פאס שוכנת אחת המושבות הגדולות והמרתקות ביותר, ומספרים שאריות הים שבה הם הידידותיים ביותר בכל מקסיקו.
כשהגענו למושבה שלהם נדהמנו לראות את החבורה רובצת על הגב עם הבטן כלפי השמש, במעין שנת צהריים או שעת שיזוף. רק לאחר כמה דקות שבהן צללנו בסביבתם, האריות (שמזכירים יותר כלבלבים חמודים במשקל 250 קילוגרם) התפנו לשחק איתנו תופסת. לא היה לנו באמת סיכוי.
את כרישי הלווייתן תפסנו קודם לכן בשמורה ייעודית בפאתי המפרץ. צבר הפלנקטון הרב (אורגניזמים קטנים שמהווים מזון) מביא עימו עשרות כרישי לווייתן לאזור. לאחר חיפוש מוקפד של כ-25 דקות, ואולי תחושת ייאוש שהתחלפה מיד באושר עילאי, מצאנו את מבוקשנו ובצורה מסודרת, על פי חוקי השמורה, קפצה כל קבוצה בתורה לשחייה לצד הדג הכי גדול בים.
אומנם זהו אזור נידח ומרוחק מישראל, אבל זו עדיין מקסיקו, וישראלים ממילא יש בכל מקום בעולם. אחרי הצלילות פגשנו באחד מהחופים הפרטיים ישראלי-אמריקני חובב ים שהחליט לאמץ אותנו לכבוד ערב ליל הסדר, ולהקפיץ אותנו חזרה למלון שלנו ביאכטת תענוגות מפוארת, עם סיפון עליון ענקי וכיפי שכולל ג'קוזי ובר משקאות כיד המלך. אין ספק, לאליהו הנביא פנים רבות, והשנה פגשנו אותו במקסיקו עם היאכטה הפרטית שלו.
לאחר שנפרדנו לשלום מלה פאס הגענו לקאבו סן לוקאס, עיירת הנופש והמסיבות של מקסיקו. לא השתהנו בעיר, ועלינו על ספינת צלילה מפנקת בשם Nautilus Explorer, שתהיה הבית שלנו בתשעת הימים הקרובים. צוות הספינה קיבל אותנו בברכת שלום ומשקה, ולאחר תדרוך קצר יצאנו אל מרחבי האוקיינוס בהפלגה שאורכת כ-35 שעות.
האי הראשון היה סן בנדיקטו (San Benedicto), אחד מארבעת איי הארכיפלג רבילחיחדוס (Revillagigedos), אשר מכונים גם איי סוקורו על שם האי הגדול מבין הארבעה. אלה הם איים וולקניים שנוצרו בהתפרצויות של הר געש על קרקעית הים, וצמחו יום אחד מתוך הים. האיים אינם מיושבים ואין בהם נפש אדם, פרט לאי סוקורו עצמו, שבו ישנם בסיס קטן של חיל הים המקסיקני ובית נופש נידח של הנשיא המקסיקני.
האיים מנותקים ממדף היבשת של אמריקה וניצבים לבדם בלב האוקיינוס, והם מקור משיכה ובית גידול לאלפי מינים של בעלי חיים ימיים, בהם כרישים ממינים רבים, לווייתנים, דולפינים וכמובן ידידותינו, המנטות האוקייניות.
הנוף והטופוגרפיה התת-ימיים בסוקורו שונים מבאתרי צלילה האופייניים לאזורים הטרופיים של האוקיינוסים, שבהם ניתן לראות שוניות אלמוגים צבעוניות ועשירות. כאן הנוף השולט מורכב מלבה שחורה ומטופוגרפיה סלעית, שעולה מהקרקעית העמוקה ועד לפני המים.
דוגמה מצוינת היא האי הקטן בחבורה, רוקה פרטידה (Roca Partida) - "הסלע החצוי". העובדה שהנוף סלעי והקרקעית אינה חולית תורמת במידה משמעותית לראות המצוינת מתחת למים, שהמרחק הממוצע שלה בסוקורו הוא מעל 30 מטרים – אפשר ממש להביט אל האופק במצולות הים.
את הצלילה באתר הסלע החצוי התחלנו בהקפה של הסלע, וכבר בתחילת הצלילה הגיחו מנטת ענק וחבורה של דולפינים, ומעלינו במים הרדודים חגו עשרות כרישים. ברוב המקרים פשוט לא ידענו לאן להסתכל, כמות לא נורמלית של דגה ואקשן אמיתי עם מרדפים של כרישים, להקות דגים עצומות - מה עוד אפשר לבקש.
לצד הסלע ניתן היה לחזות גם במעין "מרפסות" שבהן מתקבצים להם עשרות כרישים עצלים מהמין "כריש לבן קצוות", שתופסים ביום מנוחה מהציד הלילי.
בצלילה הבאה ברוקה פרטידה, המדריך החליט לקחת אותנו "לכחול", הכוונה לצלילה כאשר לא מבחינים בקרקעית ולמעשה לשום נקודת ייחוס אחרת ברקע, ממש "אבודים בחלל". לאחר כעשר דקות של צלילה במים כחולים המדריך מצביע על האופק, ושם אנחנו מגלים להקת פטישנים ("כרישי פטיש") ששוחה לה להנאתה. איזו עוצמה לראות את החבורה הזו. יצור כל כך אצילי ומרגש, ועם זאת מוזר למראה, כביכול טעות של הטבע. אבל זו אינה טעות כלל, ומדענים העלו הרבה תיאוריות מבוססות על הסיבה לראש המוזר – רובן קשורות לסיוע חושי בלכידת הטרף. אין כמו הטבע.
המנטה האוקיינית מגיעה לממדים אדירים, עם מוטת כנף של כ-8-7 מטרים, ולמשקל שיא של כשני טון. המחקרים גילו שהמנטה מפגינה מנת משכל גבוהה למדי, וצלחה מבחן קוגניציה ידוע המכונה "מבחן המראה", שבו למעשה היא מצליחה לזהות את עצמה במראה שהוצבה לה.
הצלילה לצידן באי סוקורו הייתה חוויה מרגשת. המנטות לא הפסיקו לבחון אותנו, וסיפקו לכל אחד מאתנו אין-ספור רגעים שבהם הזמן כאילו עמד מלכת, ולרגע התחושה הייתה שזה רק אני והמנטה בעולם, ושנינו רוקדים אל עבר השקיעה. כמעט בכל צלילה זכינו לאינטארקציה עם בעל החיים המדהים הזה, ובאחת הצלילות התמל מזלנו אף יותר וצפינו במיצג חיזור, שנראה כמו ריקוד עדין אך מטורף של מספר מנטות שנעו בתיאום מושלם זו עם זו. הריגוש היה בשיא.
לצד המנטות, שהפכו לסמל של האיים עקב ההתנהגות הייחודית שלהן כלפי צוללים, גם בעלי חיים אחרים, כמו למשל דולפינים, מפגינים כאן סקרנות רבה ואפילו חיבה גלויה כלפי הצוללים. בבוקר הצלילות האחרון שלנו באיים צללנו באתר שנקרא The Boiler, מכיוון שעקב צורתו הייחודית פני המים נראים כמבעבעים, כמו בקומקום חשמלי בשעת הרתיחה.
לאחר כעשר דקות צלילה, בעודנו משייטים לנו בעומק של כ-20 מטרים סביב מצוק תת-ימי מרשים, הבחנו בהתקבצות של כ-30 דולפינים סמוך לפני המים. ניכר בבירור שהדולפינים תקשרו זה עם זה בשריקות וציוצים, ו"תזמנו" ירידה מתואמת לעברנו. בעודנו מביטים למעלה נדהמנו לחוות גשם של דולפינים שיורד אלינו במהירות רק כדי לבחון את התיירים החדשים שבאו לבקר בממלכה שלהם. להקת הדולפינים העצומה ליוותה אותנו במהלך הצלילה, וחרתה בזיכרון ובלב את אחת החוויות המיוחדות ביותר שחווינו אי פעם מתחת למים.
ריקודים על הסיפון
(אלון צנגוט)
חודש אפריל מסמל את סוף עונת הנדידה של הלווייתנים גדולי הסנפיר (Humpback Whales) באזור, ואת תחילתה של עונת ה-Baitball, כלומר "כדור הדגיגים" - בתרגום חופשי: שלל דגים שבעקבותיו מגיעים גם הטורפים שבראש מארג המזון, ובראשם כמובן הכרישים. בחרתי בתקופה הזו במכוון כדי ליהנות מכל תופעות הטבע, והים מצידו פשוט נענה לבקשותיי.
התמזל מזלנו וצפינו בגדולי הסנפיר מזנקים מעל לפני המים. ראינו את "לווייתני" העבשן (False Killer Whale), שהם למעשה ממשפחת הדולפיניים, שוחים בלהקה לידנו ולא עוזבים אותנו מבלי להפגין גם הם מחזה ראווה. ראינו מספרים אדירים של כרישים במרבית הצלילות, ובאחד הבקרים אף זכינו לביקור של כריש לווייתן שהגיע עד לירכתי האונייה. תוך 20 שניות הכנתי את המצלמה התת-ימית וקפצתי למים, בלי ציוד הצלילה, רק לשנרקל ולהיות במים עם בעל החיים המדהים הזה – הדג הכי גדול באוקיינוסים.
הצלילות, בעלי החיים והאקשן מתחת למים - ובין לבין גם השהייה בספינה מפנקת עם צוות מקצועי ואדיב - הופכים את סוקורו לאחד מיעדי הצלילה הטובים בעולם, אשר מספק חוויות מרגשות שייזכרו כל החיים.
אלון צנגוט הוא צלם תת-ימי, ומארגן הרפתקאות צלילה ליעדים בכל העולם במסגרת קבוצת "הגמל המעופף" שהקים
