על הפסטיבל האזרחי שייח' אבריק השלישי כבר שמעתם? האירוע התיירותי שמתקיים זו השנה השלישית בקריית טבעון נחשב, כך לפי מארגניו, לפסטיבל האזרחי הגדול בעולם.
מה זה פסטיבל אזרחי? משהו שהחברה שלנו קצת צריכה בימים אלו. פסטיבל שלא ממומן על ידי גורמים זרים, חברות בעלי אינטרסים, מדינה או עירייה אלא על ידי אזרחי המקום בלבד.
הפסטיבל, שדי ייחודי בנוף הישראלי ובכלל, נוצר ביוזמת אנשי קהילת טבעון, שיוצרים, מפיקים, מגייסים את המימון ומארגנים את כלל אירועי הפסטיבל.
אחרי חודשים של תעמולות ושיסוע, נראה שלהעביר את סוף השבוע הקרוב באירוע שמנסה לחבר ולקרב - זה רעיון לא רע בכלל.
הפסטיבל כולל כולל בין 2,000 ל-3,000 יוצרים מכל רחבי הארץ ולהם כ-700 אירועי אומנות שונים. האירועים מתאימים לכל המשפחה, כשהכל - ללא תשלום. כך חצרות העיר, הבתים והיערות בטבעון הופכים לבמה ענקית במשך ארבעה ימים, בין התאריכים: 10-13 באפריל. כלומר הפסטיבל התחיל אתמול ברביעי ויימשך עד שבת.
כמות האנשים שמגיעים לפסטיבל שהחל לפני שלוש שנים, הכפילה את עצמה משנה שעברה, ובסדרת האירועים השנה צפויים להגיע 40 אלף איש.
"זה מודל ייחודי שפותח כאן ובגלל ההצלחה שהוא גרף, באים מהארץ ומהעולם לראותו במטרה להעתיק אותו לערים נוספות", מספרים ל-ynet יוצרי הפסטיבל ומוסיפים כי בשנה הקרובה מתכוונים כבר להעתיק את המתכונת שלו בערים בצרפת וביפן.
מה בפסטיבל?
נתחיל משמו של הפסטיבל "שייח' אבריק" שנובע קודם כל ממיקומו הגיאוגרפי. השם מגיע משמן של גבעות שייח' אבריק שעליהן הוקמה טבעון.
שנית, הסמליות: המילה "אבריק" בערבית היא כד ששותים ממנו. לפי יוצרי הפסטיבל, אגדה מספרת כי המים שנשפכו מכדו השבור של שייח' אבריק הפכו למעיין שמימיו מרפאים. "המשמעות שבחברה שיש בה משהו מרוסק, ניתן לחיות באמצעות מים תרבותיים, הזנת החברה ואיחודה דרך התרבות", אומרים היוצרים.
אחד מהדברים הייחודים שניתן למצוא כאן הוא קונספט הבתים המארחים. תושבי טבעון פותחים את בתיהם, חצרותיהם, סלוניהם - כך שמתקיימים באלו מופעי תרבות רבים.
תמצאו כאן מגוון יוזמות מוזיקה ותיאטרון שמתארחות בבתים. בנוסף, אנשים מאפשרים לאורחים ללון בבתיהם - אם בחדרים פנוים או על ידי הקמת אוהלים בחצר. יש כאלה גם שפותחים בתי קפה ומתחמי אוכל כי מבחינת תושבי טבעון - הם המארחים של הפסטיבל.
בנוסף, במשך ימי הפסטיבל יתקיימו בו סדנאות לתנועה החל מיוגה ועד לאמנויות הלחימה, אשר יועברו על ידי מורים ומובילי דרך בתחום עבודת הגוף והתנועה. כך, ניתן למצוא מגוון רחב של סדנאות כמו איקידו - אומנות לחימה יפנית. סדנת קשתות ווג'י וסדנת "דוג'ו בטבע". הסדנאות מתקיימות באוויר הפתוח, מתחת לכיפת השמיים.
ישנן גם פעילויות לילדים כמו סדנת ספרות לילדים, מופעי קרקס והרבה מופעי מוזיקה.
"השפעת הפסטיבל על העיירה המנומנמת שלי"
עוד אנקדוטה יפה בפסטיבל היא הצד הנשי המרכזי בו. הרבה מנשות טבעון לוקחות חלק מהפקת ויצירת האירוע וגם בתיעודו. חלקן שיתפו ברגשותיהן ונתנו את הזווית שלהן מאחורי הקלעים.
"בשנה שעברה 'נודבתי' להיות אחראית מתחם, כהרגלי הסכמתי בלי לחשוב לעומק במה הדבר כרוך. להיות חלק מהפסטיבל המדהים הזה שכולו התנדבות ונתינה, שצמח מתוך האזרחים, שמנגיש תרבות איכותית וסופג את השמחה של האורחים, זו משמעותה של שמחה אמיתית עבורי", מספרת מירי פלג, מפיקה בפסטיבל.
דנה לוי-יון היא גרפיקאית וזו השנה השנייה בה היא מעצבת את התוכנייה של הפסטיבל "פריט הדפוס שלא מוותרים עליו ומשקיעים בו המון תכנון ומחשבה", לדבריה.
"כבת טבעון אני רואה בבירור את ההשפעה של הפסטיבל על העיירה המנומנמת שלי", אומרת לוי-יון, "רוח חדשה של אנשים שאוהבים את המקום הזה לא פחות ממני, יוזמים, מפגישים, וגורמים לדבר הגדול הזה לקרות".
לוי-יון מספרת גם על ההתרגשות שלה מהעשייה עצמה: "ההנאה הפרטית שלי בימי הפסטיבל היא לראות את מאות האנשים שמגיעים לטבעון ומסתובבים ברחובות עם התוכנייה, פותחים, מסמנים, (יש כאלה שאפילו שומרים אותה למזכרת) ומעבר לכך שאני רוצה שתראה מגניבה, חשוב שתהיה שימושית ומזמינה לכל 700 האירועים שבה. מקווה שהצלחתי.
שירלי מרום, מפיקה בפסטיבל מספרת כי "שייח׳ אבריק מבחינתי הוא התמצית הגולמית של אהבה - נתינה אינסופית ששכרה בעצם היותה, הן מצד היוצרים הן מצד המשתתפים בפסטיבל, שכולם כאחד שותפים בהצלחתו במוכנותם להתמסר לדבר הזה ולתת לו לשטוף את כל החושים. הפסטיבל הכי טוב בעולם, כבר אמרתי?"
"אחד הדברים הכי מיוחדים שקורים בפסטיבל שאני רואה מאחורי העדשה, זה שנרקמים חיבורים מפתיעים בין אנשים בתחומים שונים שיוצרים יחד משהו חדש ומרגש. הדבר השני שנפלא לראות זה איך רוח היצירה מהדהדת ומשפיעה על כל מי שמסביבה ומאפשרת יצירה חדשה וספונטנית בזמן אמת, וזה משהו שלא תקראו עליו בתוכניה", אומרת מיכל אגוזי, אחת הצלמות בפסטיבל.