כשסיגל כהן צילמה ילד אנונימי בן תשע הנושא על ידיו את אחותו הבוכייה בת השנתיים בזנזיבר, היא לא שיערה בנפשה שתפגוש אותו 21 שנים מאוחר יותר - בדיוק באותו המקום שבו צילמה אותו בילדותו.
(צילום: נועה גליקשטיין)
את התמונה צילמה כהן - עורכת דין וצלמת - במסגרת טיול שערכה במדינה ב-1998, בסמוך ל-Jambo spice farm Dole, חוות גידול לתבלינים ופירות הנמצאת במרחק של כ-40 דקות נסיעה מסטון טאון (Stone Town) - העיר העתיקה של זנזיבר סיטי, בירת זנזיבר.
"תמיד נדהמתי משמחת החיים והתום של הילדים, בעיקר ילדים בעולם השלישי", אומרת כהן. "במהלך הטיול צילמתי ילדים שונים ברחבי האי, ומבין כולם זה שהכי ריגש אותי היה אותו תצלום של הילד היפהפה - שאת שמו לא ידעתי - שטיפל באחותו הקטנה בבגרות ובמסירות רבה, כזו שמאפיינת רק ילדים שהופכים למבוגרים בעל כורחם".
"זו הייתה סגירת מעגל עבור שנינו"
זנזיבר הוא, למעשה, שמה של קבוצת איים המורכבת מכמה איים קטנים ושני איים גדולים – זנזיבר ופמבה, הנחשבת לחלק מהרפובליקה המאוחדת של טנזניה שבמזרח אפריקה.
האי הטרופי, שזכה גם לכינוי "אי התבלינים" בשל התבלינים הייחודיים הגדלים בו, משמש כאטרקציה תיירותית אהודה במיוחד על תיירים מכל העולם, הנהנים מבתי המלון המפנקים, מהשווקים הצבעוניים ומהאווירה הרגועה שבו. אל מול אלו, מתגלה ניגוד מעניין של מדינת עולם שלישי ותושבים עניים במיוחד המתקשים להתפרנס בכבוד.
10 צפייה בגלריה
מצד אחד - גן עדן לתיירים, מצד שני - מדינת עולם שלישי ענייה עבור התושבים
(צילום: סיגל כהן)
בחודש אוקטובר האחרון, 21 שנה אחרי הטיול הקודם שלה במדינה, שבה כהן אל זנזיבר, הפעם עם שלוש בנותיה (תאומות בנות 10 וילדה נוספת בת 8) ואמה. ביום שלפני הטיסה, החליטה כהן לפרסם פוסט בפייסבוק שבו כתבה כי היא חוזרת לזנזיבר כעבור 21 שנה, ועבורה זוהי סגירת מעגל. לפוסט, היא צירפה את תמונתו של הילד האנונימי האוחז באחותו הבוכייה.
"פרסמתי את התמונה הזו משום שהיא נגעה לליבי אז, וגם היום. לרגע לא שיערתי שהיקום באמת יזמן עבורי את האפשרות לסגירת מעגל עם הילד מהתמונה. בכל זאת, בזנזיבר יש 1.3 מיליון אנשים, אז מה הסיכוי שנצליח להיפגש?".
אבל מתברר שבחיים ישנן פעמים שבהן המציאות עולה על כל דמיון, והמפגש בין הילד האנונימי (שהתברר בהמשך כי שמו הוא אדוארד) לכהן - הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך.
"מיד לאחר שנחתנו בזנזיבר, החלטתי להראות את התמונה הישנה לנהג שהגיע לקחת אותנו משדה התעופה, וזה שגם ילווה אותנו לאורך כל הטיול, ולברר איתו האם הוא מכיר את הילד הזה", היא משחזרת. "הוא התבונן בעיון רב בצילום, ולתדהמתי השיב לי בחיוב: 'אני מכיר את הילד הזה, שמו אדוארד והוא למד איתי בכיתה'. לא האמנתי למשמע אוזניי, כי בכל זאת - מה הסיכויים שיקרה דבר כזה?".
אדוארד, כך הסתבר לה בהמשך, חגג לא מזמן יום הולדת 30 והוא כבר נשוי ואב לילד. גם האחות מהתמונה, אליזה, נשואה ואם לילד. שני האחים מתגוררים יחד עם משפחתם בעיירה הסמוכה לחוות התבלינים, בה צולמה התמונה המקורית.
מאותו הרגע, כהן והנהג פעלו בנחישות על מנת לאתר את אדוארד, שמצידו לא היה מודע כלל לכל ההתרחשות. לבסוף, בזכות העובדה שהנהג שמר את מספרו של קרוב משפחתו של אדוארד, הצליחו השניים להשיג תמונה עדכנית שלו, וכבר ממבט ראשון היה ברור שמדובר באותו האדם.
"לקבל תמונה שלו מהילדות - זאת המתנה הכי טובה שאדוארד יכול היה לבקש"
הניסיונות לאתר את אדוארד ארכו לא מעט זמן, וכהן כבר כמעט וויתרה על הפנטזיה למפגש מחודש ביניהם. אבל גם כאן המציאות הוכיחה את עצמה ככזו שיכולה לעלות על כל דמיון - ודווקא ביום שלפני חזרתם ארצה, כשכהן ומשפחתה עשו את דרכם לכיוון החווה הסמוכה לעיירה בה הוא מתגורר, אדוארד ענה סוף-סוף לטלפון.
"אני לא אשכח את זה; השעה הייתה 16:00 אחר הצהריים, אדוארד בדיוק סיים את יום עבודתו וגבי, הנהג, סיפר לו שנמצאת איתו כאן 'מוזונגו' (הכינוי לאנשים לבנים בזנזיבר, א.ה) שצילמה אותו ואת אחותו לפני 21 שנים, ואמר לו שהיא מעוניינת לפגוש אותו ולהראות לו את התמונה", נזכרת כהן.
איך אדוארד הגיב לשיחה?
"אני חושבת שהוא מאוד הופתע ובטוח גם התרגש לא מעט. בסופו של דבר, צריך להבין שלאנשים האלו אין תמונות או צילומים שלהם מהילדות, ולקבל תמונה של עצמך כילד זו מתנה גדולה מאוד".
המפגש בין השניים, נקבע לאותו המקום בו צולמה התמונה לפני 21 שנה. לאורך הנסיעה, שהייתה עמוסה בפקקים, כהן מתארת לא מעט חששות מכך שדבר מה ישתבש בסופו של דבר, והמפגש לא ייצא לפועל. "רציתי כל כך להראות לו את התמונה הישנה, וגם לפגוש אותו ולראות איך הוא נראה היום. המחשבה על כך ריגשה אותי כל כך, במיוחד נוכח העובדה שאני נמצאת עם בנותיי ועם אמי".
ספרי קצת על המפגש ביניכם.
"למרות החששות שלי, בסופו של דבר הגענו לחווה לפני אדוארד, שהגיע לשם רק כעבור שעה, כשהוא רכוב על קטנוע. לפניי עמד בחור בן 30, עם פני 'בייבי פייס', מבט צנוע ועיניים טובות שממש מדברות איתך. הפגישה עצמה הייתה מרגשת מאוד; הראיתי לו את התמונה בה הוא מחזיק את אחותו, וכמובן שהצטלמנו יחד".
ואיך הוא הגיב לתמונה?
"אדוארד לא מדבר אנגלית, אבל העיניים הטובות שלו אמרו הכול; הוא היה מחויך מאוד, זיהה מיד את עצמו ואת אחותו ולמרות הביישנות שלו - הוא התקשה להסתיר את ההתרגשות מהתמונה ומהמפגש עצמו.
"גם אני מאד התרגשתי. החזרה לזנזיבר אחרי 21 שנה, הפעם בתור אימא עם שלוש בנותיי, הייתה מבחינתי סגירת מעגל לכשעצמה. המפגש עם אדוארד הוסיף על התחושה הזאת, והפך את כל הטיול הזה למשהו שבחלומות הפרועים ביותר שלי לא האמנתי שיכול לקרות, וקרה כנגד כל הסיכויים".
10 צפייה בגלריה
"תמיד נדהמתי משמחת החיים והתום של הילדים, בעיקר ילדים בעולם השלישי"
(צילום: סיגל כהן)
הבאת לאדוארד עותק של התמונה הנוסטלגית?
"את התמונה עצמה לא הבאתי איתי, וכל מה שהיה לי זה את הצילום שלה אותו העליתי לפוסט בפייסבוק. הרי ההחלטה לחפש את אדוארד עלתה אצלי רק ביום בו הגענו לזנזיבר, לפני כן לא האמנתי שיש סיכוי שאפגוש את הילד מהתמונה הישנה שאין לי אפילו שבריר מידע לגביו - לא כתובת, לא שם ולא איך הוא נראה כיום. אגב, גם מעשית יהיה קושי להביא לו עותק של התמונה, מכיוון שהיא צולמה לפני הרבה שנים בפילם שכעת הוא דהוי וישן, ואיכות הצילום נפגמת עם השנים".
למרות זאת, בתום הפגישה המרגשת שלחה כהן לאדוארד את התמונה ההיסטורית לוואטסאפ, אותה יכול יהיה לראות רק אם יתחבר לאינטרנט, עבורו עליו לשלם סכום מכובד.
"שאלתי אותו האם יש אפשרות לשלוח את התמונה בדואר, אבל הוא אמר שבמקום שבו הוא מתגורר אין כתובות מדויקות וסביר שלא יצליח לקבל את מה שאשלח. בכל מקרה, ברור לי שבביקור הבא בזנזיבר, אקח איתי את התמונה הנוסטלגית והדבר הראשון שאעשה הוא להגיע לאדוארד ולהראות לו אותה".
