ירח דבש בדרום קוריאה?! מי שמכיר אותי לא התפלא שזה מה שבחרתי, התחלתי להתעניין בדרום קוריאה כבר ב-2008 כשצפיתי בדרמה הקוריאנית "היהלום שבכתר". לא נזקקתי להרבה מאמץ כדי לשכנע את ליאור בעלי לזרום איתי ליעד האסייתי. כשהתחלנו לתכנן את הטיול גילינו שיש אינספור יעדים ואטרקציות. ויתרנו מראש על מרדף שבמהלכו "נספיק כמה שיותר" והתרכזנו בכמה יעדים מרכזיים שנהנה מהם כמו שצריך.
התחלנו! היעד: סיאול
אז יצאנו לדרך. אחרי 14 שעות טיסה, עם קונקשן במוסקבה באמצע, נחתנו בנמל התעופה אינצ'ון הסמוך לסיאול, בירת דרום קוריאה. את פנינו קיבל רובוט שמטייל ברחבי השדה ומנחה אנשים אבודים (כמונו) אל היציאה. "אמרתי לך שקוריאה מדהימה!", "קראתי בקול לבעלי. משם הדרך לעיר הבירה שבה מתגוררים כ-9.8 מיליון תושבים הייתה מהירה – קנינו כרטיס Tmoney (הרב-קו של קוריאה) ועלינו לאוטובוס מרווח, עם WiFi חינם, שלקח אותנו לדירת ה-Airbnb שהזמנו.
מיד הבנו שאנחנו במקום טוב עם תמהיל של צעירים ומבוגרים, חנויות ודוכני אוכל, בתי קפה (ברחבי העיר יש כ-20 אלף כאלה!), בית קולנוע, תחנת רכבת במרחק הליכה ועוד. כשראיתי בני נוער בלבוש מסורתי שרים שירי חג בקוריאנית, הרגשתי כאילו נכנסתי לאחת הסדרות הקוריאניות שאני כה אוהבת.
סיאול היא שילוב בין מודרניות עכשוויות להיסטוריה ותרבות עתיקה. דרום קוריאה הייתה לפני מאות ואלפי שנים ממלכה חזקה שעיצבה את פני האזור, וארמונות המלכים נשמרו עד היום ומתוחזקים באופן שוטף. חלקם מוכרים כאתרי מורשת לאומית על ידי אונסק"ו.
בדרך לארמון המלך (Gyeongbokgung), הגדול והמפורסם ביותר בסיאול, ראינו זוג קוריאנים הולכים יד ביד ולובשים האנבוק (Hanbok) מסורתי – ובשנייה נדלקתי: "זה כמו בסדרות", אמרתי לבו זוגי, "אני רוצה גם". ליד הארמון מצאנו חנות שבה אפשר לשכור האנבוק, והשאר היסטוריה.
הופה, גאנגנם סטייל!
גאנגנם סטייל זה השיר שגילה לעולם את הקיי-פופ (Korea-Pop). השיר מדבר על סגנון החיים באזור הגאנגנם בסיאול, סגנון ששונה מאוד מסיאול המסורתית ונחשב למערבי יותר. בכל פינה יש נורות ניאון בוהקות בצבעים מתחלפים, מוזיקה, מסעדות, ברים, מועדונים ורכבי יוקרה.
פרט לגאנגנם ולארמונות, סיאול מוצפת בשכונות שכיף לטייל בהן, והן כוללות מבחר עצום של אוכל רחוב, מסעדות, בתי קפה, מועדוני מוזיקה, מופעים וחנויות. אחת מאותן שכונות היא מיונגדונג (Myeongdong) הקרובה למגדל סיאול, שהדרך אליו עוברת בטיפוס מדרגות רבות או ברכבל. בחרנו במדרגות, ואפילו עשינו קצת כושר בדרך למעלה.
סיימנו את המסלול בארוחה בשוק האוכל במיונגדונג. היה קשה לבחור מה לאכול מתוך מיליון ואחד הדברים שיש. בואו ניתן לתמונות לדבר.
בוקנסאן, טרק עם אימא אדמה
מהשכונות המשכנו לבוקנסאן (Bukhansan) - שמורת טבע יפהפייה וגדולה שנמצאת במרחק נסיעה קצרה מהעיר וכוללת מסלולים בדרגות קושי שונות. התפלאנו לראות גם אנשים מבוגרים מאוד (בגיל של סבתא שלי) וגם ילדים בני 8-7, שעושים את המסלולים שאנחנו עשינו.
מגדלי המשאלות
מי שמטייל בהרים נתקל מעת לעת במגדל משאלות מאבנים. בעבר האמינו הקוריאנים שאם יש לך משאלה ואתה רוצה להתפלל עבורה, אז אם תתפלל על אבן, עץ, או ירח המשאלה שלך תתגשם. גם כיום יש עדיין אנשים שמאמינים בזה, ובונים מגדלי אבנים.
ביקור בגבול המפורז עם צפון קוריאה
למחרת בבוקר קמנו מוקדם והצטרפנו לסיור באחד מהמקומות המרתקים בעולם עם מדריכה שסיפרה לנו על תולדות המקום, על משפחות שחצויות בין שתי הקוריאות, על גיבורים שחצו את הגבולות וסיכנו הכול, על היחסים הדיפלומטיים בין המדינות ועוד. בדרך לעמדת התצפית על שטחי צפון קוריאה עוברים בשטחי האזור המפורז. כשמביטים אל הצפון רואים בעיקר צחיחות ושממה אל מול הדרום הפורח.
במסגרת הביקור נכנסנו לתוך מנהרה עמוקה וארוכה שמסתננים מהצד הצפוני חפרו לתוך הצד הדרומי. אחרי המנהרה (שממנה אין לנו תמונות כי אסור להכניס טלפונים) המשכנו אל תחנת הרכבת שמובילה לצפון קוריאה. הרכבת נבנתה בשיתוף פעולה בין הצפון לדרום כשהיחסים בין המדינות היו טובים יותר. הספקנו להחתים את המחברת (כי אסור על הדרכון) בחותמת של פיונגיאנג, כאילו ביקרנו בצפון.
שלום לך בודהה
הדת הנפוצה בקוריאה היא הבודהיזם. כמעט בכל מקום ראינו מנזר או מקדש שבו, אם רצינו, עצרנו להירגע מהמולת היומיום ולקחנו כמה נשימות כדי להתחבר שוב אל עצמנו. המיוחד בבודהיזם הקוריאני זה שהוא משלב בין מרבית הכללים של זרמי הבודהיזם בעולם.
רומנטיקה זה כאן
עוד לפני שהגענו ידעתי (מהדרמות הקוריאניות בטלוויזיה) שלקוריאנים יש מחוות רומנטיות רבות. שמנו לב להמון זוגות ברחובות סיאול שמתחבקים, הולכים יד ביד, מחייכים ועוזרים זה לזה עם דברים. אי אפשר להתעלם מזה, זה בכל מקום. הרומנטיקה מאוד מורגשת באוויר.
ממשיכים, היעד: ג'אונג'ו
לא שבענו מסיאול והמשכנו לעיר ג'אונג'ו (Jeonju), ששוכנת במרחק שעתיים וחצי של נסיעה באוטובוס. כשהגענו ישר הבחנו שקצב החיים שם אחר, רגוע יותר. לא ראינו כמעט תיירים, ומהר מאוד נטמענו בין המקומיים והרגשנו הכי חופשיים בעולם.
המשכנו לכפר ההאנוק (כפר קוריאני מסורתי) שם ספגנו את האווירה המיוחדת וטעמנו מהאוכל המקומי. מסתבר שג'אונג'ו מאוד מפורסמת בדרום קוריאה בגלל האוכל שלה. שוטטנו ברחובות, גילינו פינות נסתרות, עברנו בין פארקים לשכונות, בין הרים לכפרים, והכל במקום אחד. פשוט מדהים. (לאוהבי הקניות, יש שם מציאות מטורפות).
מתקדמים, היעד: בוסן
נסיעה נוספת של שלוש שעות באוטובוס מג'אונג'ו הביאה אותנו לעיר הנמל בוסן (שנקראת לפעמים גם פוסן). בוסן היא העיר השנייה בגודלה בדרום קוריאה, אחרי סיאול, וכל יום מרגיש בה כמו פסטיבל או קרנבל. יש בה הכול - חופים צלולים, טיילות יפות, קניונים מפוארים, שכונות מסורתיות, מקדשים עתיקים והרים שאפשר לטייל בהם. והכול - כמעט ללא תיירים מערביים מסביב.
הספא הקוריאני – ההיי-לייט של הטיול
אחד הדברים הכי כיפיים בבוסן (ובקוריאה בכלל) היה הספא הקוריאני. זו מסורת בקוריאה להתפנק במרחצאות ובחדרי סאונה, והספא הגדול והמפואר ביותר במדינה נמצא בבוסן. על הפרק: יותר מארבע קומות, 22 סוגי מרחצאות, עשרה סוגי סאונות, מסאז'ים, חדר כושר ועוד. אז איפה המלכוד? הרחצה במרחצאות היא בעירום, נשים וגברים בנפרד.
בהתחלה חששנו (יותר נכון, אני חששתי), כי נראה לי מוזר להיות עירומה ליד נשים אחרות שאיני מכירה, ועוד לנסות להירגע תוך כדי. בסוף החלטתי לזרום עם זה. רציתי להבין מה מיוחד בזה. אין ספק שזו הייתה החוויה של הטיול. אחרי שכל אחד מאיתנו נהנה במרחצאות והתקלח נפגשנו באזורים המשותפים, שם הכרנו תיירים ומקומיים ונהנינו משיחות מעניינות. בלי טלפונים, בלי תכנונים, בלי לחץ.
"יש פה יותר בתי קפה מבניו יורק!" (מייקל, ניו יורק)
אחד הדברים שמייחדים את קוריאה הוא אהבת הקפה. יש בתי קפה בכל מקום, באמת, אפילו בסוף מסלולי הטרקים שעשינו כשחשבנו שאנחנו באזורים נידחים. ואני לא מדברת על בתי קפה קטנים, לא פעם הם מתפרשים על פני ארבע קומות. איך הם מרשים לעצמם לבזבז כל כך הרבה נדל"ן? למה הם ממשיכים לפתוח עוד בתי קפה, חשבנו בצורה ישראלית אופיינית. בבוסן פגשנו את מייקל, בחור מניו יורק שהבחין גם הוא בתופעה וטען כי "יש פה יותר בתי קפה מבניו יורק!".
גמצ'און – הכפר ששוחזר
אטרקציה יפה נוספת בבוסן היא הכפר המשוחזר גמצ'און (gamcheon), שנצבע וקושט בצורה יפהפייה על ידי סטודנטים ותושבים מקומיים, על מנת לעזור לתושבי הכפר העניים להרוויח כסף מתיירות.
הדובדבן שבקצפת: האי ג'ג'ו
ג'ג'ו (Jeju) הוא האי הגדול ביותר בדרום קוריאה. הוא נקרא גם "אי האהבה", "אי ירח הדבש" ו"אי הבריאות" בשל הריחוק שלו מהזיהום העירוני. באי יש פינות יפהפיות של טבע עוצר נשימה, חופים צלולים, שטחים עצומים של פרחים ומטעי הדרים.
תושבי האי מאמינים שיצור בשם דול הרבינג שומר עליהם מפני רוחות רעות, ואף מברך אותם בפוריות, בריאות וחיים טובים. בכל מקום אפשר לראות פסלים של דמותו.
לכבוש את האלסאן
האלסאן (Hallasan) הוא הר געש לא פעיל המתנשא לגובה של 2,000 מטר (הגבוה ביותר בקוריאה). ההר מושך מטיילים רבים בכל עונות השנה, ומובן שגם אנחנו טיפסנו. זה לקח לנו יום שלם, אבל הפסגה הייתה לגמרי שווה את זה– מחכה שם אגם יפיפיה שמלא במרבית השנה.
הנשים הצוללות
בג'ג'ו הכרנו את תופעת ה"נשים הצוללות", סיפור גבורה של קוריאניות שיצאו להשיג אוכל כשהגברים נקראו למלחמות. הן לימדו את עצמן איך לצלול ללא בלוני חמצן לעומק של עד 20 מטר, וכך צדו מאכלי ים. ראינו זאת במו עינינו - נשים בנות 80-70 (אחת הייתה אפילו בת 90!) צוללות וחוזרות עם שלל. לא קשה להבין מדוע הן מוכרות כגיבורות.
האי או-דו, כשחשבנו שאי אפשר להתעלות יותר מזה
לקראת סוף הטיול, כשהתחלנו לסכם עד כמה דרום קוריאה היא מדינה מדהימה ואיך היינו יכולים לטייל בה עוד חודש, גילינו מתנה נוספת – האי הקטן או-דו (U-do), שנמצא במרחק הפלגה קצרה במעבורת מג'ג'ו. אפשר לשכור באי אופניים, אופנוע או מכונית ולטייל בו. בדרך אפשר לעצור במסעדות נחמדות, בבתי קפה (כמובן), ולשוחח עם מקומיים שכמעט תמיד יזמינו אותך לטעום ממשהו עם בוטנים שגדלים במקום. גלידה, שייק, המבורגר, הכול הולך.
לא סתם קראתי לזה "חלום שהתגשם", זה באמת היה חלום. הכול היה מושלם. כשהייתי קטנה, לא כך דמיינתי שירח הדבש שלי ייראה. חשבתי, כמו רובנו אני מניחה, שזה יהיה באיזה אי עם קוקוס ומנגו. בדיעבד, לא הייתי מחליפה את החוויה שהייתה לנו בשום יעד אחר בעולם. תודה לך קוריאה, נתראה שוב בקרוב.
הכותבת היא מנהלת את הדף פייסבוק "הקוריאנית" שבו היא מנגישה מידע בעברית למטיילי ואוהבי דרום קוריאה, יוצרת הבלוג southkorea.co.il, נציגה רשמית של ארגון תיירות קוריאה העולמי, עובדת לקידום תרבות דרום קוריאה בישראל ומרצה על היעד למטיילים במסגרת שיתוף פעולה עם חברת "למטייל"