ריצה מעולם לא הייתה כוס היין שלי (עדיף לבן יבש). לפני חמש שנים, הבנתי שאני אולי מפספס משהו כשהפייסבוק שלי התחיל להתמלא בתמונות של חברים ממרתונים בארץ וברחבי העולם. שיחת טלפון אחת למאמן ריצה מהידועים בברנז'ה הספורטיבית, יניב כתר ("גונדה"), שינתה את חיי.
ביקשתי ממנו ללמד אותי לרוץ, והוא נענה. מהתלמיד שקיבל 55 בבגרות בספורט באורח נס, מצאתי עצמי במהרה גומא קילומטרים בטיילת תל-אביב בחמש בבוקר עם עוד מאות משוגעים לעניין.
מאז הספקתי לרוץ שלוש פעמים את מקצה עשרת הקילומטרים במרתון תל-אביב שנערך מדי שנה בפברואר, ואפילו לסמן וי על מקצה חצי המרתון (21.1 קילומטרים) ולסיים אותו בהצלחה בפחות משעתיים. לכן, כשהגיעה אליי הצעה לסקר - ולראשונה בחיי לרוץ מעבר לים - את מרתון הבוז'ולה שנערך בצרפת בסמוך לעיר ליון, "מרתון שמשלב ריצה ויין", לא באמת חשבתי פעמיים.
מוכן נפשית לריצת חצי המרתון התייצבתי על קו הזינוק, רק כדי לגלות שהמרוץ הזה לא דומה לשום מרוץ שהכרתי עד היום: 18 אלף רצים, מ־65 מדינות, מחופשים כולם בהשקעה שלא הייתה מביישת שום מסיבת פורים נוצצת בישראל, באווירת קרנבל שכוללת שירים וריקודים, מחכים בגשם זלעפות שלא מפסיק לרדת לשנייה, וכל זה עוד לפני שמישהו כאן שתה כוס יין אחת.
מה גורם לכולם להתחפש ובמקביל לרוץ ולגמוע יין כבר יותר מ־20 שנה במרוץ שהפך לקאלט? השקת יין הבוז'ולה הראשון של העונה. מדי שנה, ביום החמישי לחודש נובמבר, נורית יריית הפתיחה, ובצרפת, וגם בכל רחבי העולם, חוגגים את האירוע.
בדרכי לקו המרוץ, סוף-סוף יש לי תירוץ לא להיפרד מהנייד. סטורי רודף סטורי ומועלה במהירות לאינסטגרם שלי לטובת 17 אלף העוקבים שלי, במטרה לנסות ולהעביר את האווירה המטורפת סביבי. בעודי מחפש את נקודת הזינוק, אני מגלה אישה שהתחפשה לעץ אשוח, כולל נורות שנדלקות בלחיצה, וככה בדיוק היא מתכננת לרוץ 13 קילומטרים.
עם כל הכבוד לצרפתים, כולנו יודעים שהכי כיף זה לגלות מעבר לים עוד ישראלים שאפשר לרכל איתם בעברית בלי שאף אחד יבין. ככה מצאתי את עצמי בסלפי עם חבורת נשים בשנות ה־40 מצפון הארץ, שעזבו הכל רק כדי להתחפש לרקדניות, ולפי מצב הרוח שלהן הן כנראה שתו עוד במלון (ובצדק).
פגשתי גם חבורת "זוחלים" שהגיעו מישראל כדי לעודד חבר שהשתתף בחצי המרתון, בעוד שהם הסתפקו ב"מרוץ משפחות" של 2 קילומטרים. "אני מעדיפה לשתות יין מאשר לרוץ", אמרה בחיוך רחב אחת הזוחלות.
הישראלים כאן מאוד אוהבים את השילוב של יין וריצה, ויש מצב שאם היה ענף באולימפיאדה שמאפשר את השילוב הזה, היינו מסיימים במקום גבוה. בינתיים נסתפק בעובדה שהשנה 165 ישראלים רצו במרוץ הבוז'ולה – במשלחת הגדולה ביותר שהגיעה מחוץ לצרפת. בהחלט בלטנו בין 18 אלף הרצים, שהתחלקו בין המקצים השונים – מרתון מלא, חצי מרתון, 13 קילומטר ומקצה משפחות.
הכרוז מזניק את מקצה חצי המרתון, שבו 6,500 רצים, ואני, מחופש למיני־מאוס, מרגיש שיכולתי להשקיע יותר. במטרים הראשונים אני מבין שאף אחד לא מתחרה בשני, או מנסה לשבור שיא אישי, והמטרה היא רק ליהנות, וכמה שיותר.
הנוף עוצר הנשימה, בין הכרמים והכפרים הפסטורליים, מצליח להשכיח ממני את העובדה שקר וגשום. נקודת העצירה הראשונה מגיעה אחרי קילומטרים ספורים של ריצה. לצד בקבוקי מים, כוסות יין אדום מחולקות בנדיבות רבה לרצים, שמסתערים על השלל, ולצידן מוגשות גבינות מקומיות. עבור המקומיים, בעלי היקבים, זו הזדמנות מעולה לפתוח את שעריהם בפני הרצים ולהגיש כל אחד את היין הפרטי שלו.
לפעמים הרגשתי יותר כמו בחדר בריחה מאשר בחצי מרתון. זה מה שקורה כשהמסלול עובר דרך החצרות של התושבים וכולל לא מעט רגעים קסומים. בקילומטר ה־13, נקודה שרבים נשברים בה, מצאתי את עצמי בתוך מסיבת ריקודים בתוך האנגר, בריקוד רכבת סוער עם רצים מכל העולם כאילו אין קו סיום שמחכה.
אחרי שעתיים ו־53 דקות של ריצה, מבושם קלות אחרי לא מעט כוסות יין שעברו בגרון, וגם על קיבה מלאה בזכות הגבינות שטעמתי לאורך כל הדרך, הגעתי לנקודת הסיום, ולראשונה בחיי באמת הצטערתי שהמקצה נגמר.
וכמה זה עולה? חברת התיירות תלמה נסיעות שיווקה השנה לראשונה חבילה למרתון הבוז'ולה, במחיר של 630 יורו. החבילה כללה טיסה לליון בחברת טרנסאוויה, 3 לילות במלון 4 כוכבים במרכז העיר על בסיס ארוחת בוקר, העברות משדה התעופה, הסעות למרוץ וההשתתפות בו (מרתון מלא – 70 יורו, חצי מרתון – 40 יורו). המחיר עשוי להשתנות בשנה הבאה. מכירת חבילות למרתונים בעולם נפתחת כשמונה חודשים לפני המועד, באתר Talmasport.co.il.
הכתב היה אורח חברת תלמה תיירות ונסיעות
