(צילום: אלכס גמבורג, שמוליק דודפור)
בחודשי החורף הטמפרטורה הקרירה של מי המעיינות האהובים יורדת עד להכאיב והטבילה המופלאה של הקיץ הופכת לחוויה בלתי נעימה ולעיתים אף בלתי אפשרית. לכן נדרכתי, ואולי אף נלחצתי, כאשר פנה אליי ג'ו גוטמן, מדריך חשיפה לקור, והציע לי להצטרף אליו ואל חבריו הנועזים לטבילה חורפית וקיצונית בעין עוזי, מעיין יפייפה בהרי ירושלים.
שעת בוקר חורפית בעין עוזי, מחניית הרכבים יש עלייה תלולה שגורמת לנו להזיע. גוטמן הבדרן מנצל את ההזדמנות כדי לעודד אותי: "אל תדאג, תכף יהיה לך קר".
מדובר באחד המעיינות הכי יפים בהרי ירושלים והוא כולל שתי בריכות: הבריכה הראשונה היא הבריכה הגדולה והיא משקיפה על הנוף המרהיב של היערות המוריקים, בית חולים הדסה והשדות והכרמים של מושב ספיר שבמרחק. הבריכה השנייה היא קטנה יותר ומוצלת, ולכן גם המים בה קרים יותר מאשר בבריכה הגדולה – ועומדים על כ-9 מעלות . כמו כדי להכעיס, דווקא בה הוחלט לטבול.
בחודשי הקיץ המעיין מלא במבקרים רעשניים, מוזיקאים, סטלנים, עמדות קפה ומתפללים. בחודש פברואר המעיין ריק ושקט מרגש ממלא את האוויר. תוך שניות החבורה עוברת לבגדי ים ואני עדיין לבוש במעיל, מתעניין ברקפות ובשלל הכלניות האדומות שגדלות סביב המעיין. גוטמן מסמן לי להצטרף אליו ומתחיל לרדת במדרגות האבן אל המים הקפואים שבבריכה.
"זה בריא אם עושים את זה נכון ואם מקבלים את הליווי המקצועי", הוא אומר. "יש לזה הרבה השלכות טובות – גם לגוף וגם לנפש. מי שמתרגל את הדברים האלה ביום-ביום נהנה גם מחוסן מנטלי מאוד חזק וגם מבריאות פיזית יותר טובה, ויש עוד הרבה יתרונות".
אחריו נכנס באיטיות יוסי אהרוני, גולש ידוע ורב מעללים, מחלוצי החשיפה לקור בישראל ומטפל בקור. הוא נכנס לאט-לאט לתוך המקפיא הייחודי שהטבע יצר עבורנו בתוך בריכת האבן הקדומה ונראה שהוא נהנה מכל רגע.
"תקשיבו זה High מטורף, משתחרר נוראדרנלין שמזנק ב-530 אחוז, ערך הדופמין בגוף עולה ב-250 אחוז. זה משהו שאתה לוקח איתך להמשך היום, אתה מסגל את זה גם להמון סיטואציות של סטרס בחיי היום-יום. כמובן שהחוויה צריכה להיות בליווי וצריכה להיות מדויקת ונכונה, חוויה טובה, ואז זה כלי שבעצם כל אחד יכול ליישם באתגרים שכולנו חווים".
גם גוטמן, מדריך הגלישה הוותיק שעשה הסבה לטיפולים בקור, מתפייט בהתלהבות מהסיטואציה בעודו הופך לארטיק אנושי: "כמו שאנשים מתמכרים לריצה ואומרים שזה כיף לרוץ בגלל התוצאה שאתה מקבל בסוף האירוע, התוצאה פה היא באמת ה-High המטורף הזה של המשך היום. היה לי איזה פרויקט שלא הצלחתי לקדם במשך שנה, ופתאום אחרי אמבטיית קרח, תוך 24 שעות, הכל נכתב, כל הקובץ נרשם ונשלח. אז יש פה באמת איזה דרייב מאוד חזק שמקבלים, וכשמכניסים את זה ליום-יום למקלחות הקרות שאנחנו עושים כל יום...".
רגע ג'ו, גם בבית אתה מתקלח במים קפואים?
"אני מתקלח בדיוק כמו כל בן אדם במקלחת רגילה לגמרי, אבל שתי דקות אחרונות על המים הכי קרים שיש, 365 ימים בשנה, וזה כלי פנטסטי. אני פותח את היום בתחושה שכבר עכשיו התגברתי על משהו, הצלחתי לנצח במשהו, כי מי שמצליח להתקלח במים קרים, יוכל להצליח כנראה לעשות עוד הרבה דברים אחרים".
האחרונה בחבורת המשוגעים שנהנים מטבילה מאתגרת במי קרח של מעיין ירושלמי באמצע חודש פברואר היא נגה ליפשיץ, קונדיטורית מצליחה במסעדה יוקרתית והאחיינית של אהרוני. "זה פגש אותי כשדוד שלי עשה סדנאות חשיפה לקור למשפחה", היא מספרת. "מאז זה נשאר איתי במקלחות קרות בבית ומידי פעם אני מצטרפת אליו לטיולים".
השפתיים של ליפשיץ מעט רועדות, לעומת המדריכים בעלי הניסיון, על פניה ממש מורגש כי המים בטמפרטורה קרה מאוד. "קצת קר כן", היא מודה, "אבל מתרגלים ויש אנרגיה טובה והחשמל עובר בגוף ובו זמנית יש גם רוגע. זה חד משמעית עוזר לסטרס וטוב לגוף ולנפש. אני קונדיטורית שעובדת תחת הרבה לחץ והטבילה במים קפואים עוזרת לי להתמודד עם כל סטרס של העבודה".
כיוון שכולם נכנסו והגיע התור שלי להיכנס למים הקפואים, התחלתי להרגיש במצוקה גופנית. אהרוני, החלוץ הישראלי בתחום, מרגיע ומדריך אותי עם חיוך: "דבר ראשון, לכניסה למים יש איזשהו פרוטוקול. החלק ההישרדותי במוח שלנו מקבל הודעה שעומדת להיות סכנה ואותו חלק במוח נכנס למצב הישרדותי. אסף, לפני שאתה נכנס תזהה את החלק הזה במוח שהתחיל לעבוד, ואחת הדרכים להרגיע אותו זה דרך נשימה רגועה".
אני נושם במודעות ולאט לאט יורד במדרגות האבן המחוספסות, מרגיש את הצביטה של הקור מתחילה לנשוך לי את כפות הרגליים ואת החלק ההישרדותי של המוח שצורח לי לברוח. הנשימות האיטיות שאהרוני מתרגל איתי עוזרות לי לשלוט במצב בנוחות מסויימת ואני יורד עוד מדרגה והמים הקרים מכסים לי את הברכיים. עוד שתי נשימות ואני עמוק בתוך המים, מוקף במסה מטורפת של תחושות מנוגדות, אני מאושר שאני בתוך המים ועמדתי באתגר הקיצוני שהצבתי לעצמי ובמקביל חלקים אחרים בגוף משדרים מצוקה ועקצוצים של כאב מתקתק וענוג ממלאים לי את הגפיים.
מסביב כולם מחייכים, מנסים להתנהג כרגיל ולדבר באיטיות על כל מיני דברים שגרתיים שלא קשורים למציאות ההזויה והמקפיאה שכפינו על עצמנו. קשה להסביר את הסיטואציה המוזרה שאולי מובנת לחובבי תרבות הבדס"מ, אבל לאחר דקות ספורות שהתמשכו כנצח ומספר צלילות מאתגרות, התרגול נגמר ואנחנו יוצאים החוצה במהירות למגבת ומחפשים את אור השמש החורפית.
לא יודע איך להסביר את הסיטואציה, עברו כמה שעות טובות מאז הטבילה במים הקפואים ואני עדיין ב-High מטורף מכל היום המאתגר הזה והחיבור היוצא דופן לטבע החורפי שלנו. אמנם אני לא יכול להבטיח לכם שמהיום אקפיד לעשות בבית מקלחות של מים קפואים, אבל אם יש עוד טבילה חורפית במי מעיין קפואים - אז ג'ו, אני בפנים.
