אחרי שסיפרתי לכמה מחבריי הקרובים כי הוזמנתי לסיור עיתונאים תיירותי בטבריה, נאלצתי לספוג בדיחות והערות מעצבנות שאיימו להוציא לי את החשק לנסיעה. לשמחתי הרבה כל חוזי השחורות התבדו, והחופשה המפתיעה בטבריה הייתה מהנה ביותר.
התחלנו את סיור העיתונאים עם ארוחת בוקר מצוינת במלון יו בוטיק כנרת של רשת פתאל, הנמצא בחלק הצפוני של העיר ונושק לקו המים. מדובר במלון מודרני עם חוף פרטי, ספא ונוף מרהיב לאגם הלאומי. בועז יוסף, יו"ר הוועדה הממונה ומי שמתפקד להלכה בשטח כראש העיר, הצטרף אלינו לקפה כדי לשתף אותנו בחזון שלו - "להחזיר את טבריה למפת התיירות הישראלית". במהלך השיחה הוא סיפר על טריאתלון "איש הברזל" הבינלאומי שנערך בטבריה בחודש נובמבר כדוגמה להלך הרוח החדש בעיר. על אף שבטבריה יש תושבים חרדים רבים, התחרות נערכה ביום שישי והסתיימה שעות ארוכות לאחר כניסת השבת. גם הטינופת והלכלוך הרב שאפיינו את הרחובות המאובקים והמוזנחים של העיר כמעט נעלמו מהעין, ונראה כי הניהול החדש והענייני לעיר הכושלת עם הפוטנציאל התיירותי העצום הוא מקור לאופטימיות.
לאחר ששתינו קוקטיילים משמחים בעיצוב קריבי וצבעוני, הגיעה העת להתחיל בסיור התיירותי שנפתח בביקור מסקרן ביקב ברניקי. מדובר במבנה היסטורי משופץ ויפהפה ברחוב בן זכאי, הצמוד לקבר הרמב"ם שבו מתקיימת במקביל פעילות ענפה. באופן מפתיע היינן הראשי והבעלים גדעון בט משתף אותנו כי היקב המטופח פתוח לפעילות בתיאום מראש גם בשבת.
"היקב קרוי על שמה של נסיכה חשמונאית, ומהחצר שלנו ניתן לראות את הר ברניקי הקרוי גם על שמה", סיפר בט. "אנחנו מייצרים יין מכרמי מושב דלתון וכרמים נוספים, ופתוחים לסדנאות וטעימות בימי חמישי ושישי בשעות הצהריים".
על השולחן יש צלחת עמוסה בגבינות צאן משובחות, זיתים מעולים, לחם טרי ושמן זית ריחני, ובט החייכן מוזג לנו יין אדום ומשובח. טעמנו יינות אדומים נוספים וגם יינות לבנים ומרעננים, כך שכשלתי לחלוטין ברישום ומעקב אחר הסוגים השונים, אדמות הטרואר והעפיצות. מה שכן זכור לי הוא חוויה מצוינת של תרבות יין איכותית, חברותה טובה וסיפורים מעניינים של היינן הוותיק ושל אשתו החביבה אסתי בת אליעד, השייכת למשפחה שורשית מטבריה. לאחר שהסתיימה טעימת היין המוצלחת, כל מה שרציתי זה לישון. מתברר כי מעל ליקב נפתחו לאחרונה כמה דירות מעוצבות לאירוח בסטייל נוסטלגי וייחודי של פעם.
החלק השני בביקור המסקרן שלנו בטבריה הוא סיור קולינרי, בהובלת מדריך התיירים הנמרץ ותושב העיר ירון אוסי. אנחנו נפגשים מול מלון לאונרדו הוותיק, בגן עתיקות מנומנם המכיל שרידים של בתי כנסת מתקופת המשנה והתלמוד, חאן ממלוכי ושרידים של מערת קבורה. הטבריינים הוותיקים קוראים לאתר הבור של פלז'ה, על שם המלון ההיסטורי הצמוד שגם הוא נבנה בחלקו על עתיקות מהתקופות הביזנטית והצלבנית.
מתברר כי לקהילה היהודית השורשית של טבריה יש מסורת קולינרית עתיקה וארוכת יומין. אוסי מוביל אותנו לאורך המדרחוב המוזנח של העיר, שנבנה למטרות ניקוז בעקבות השיטפון הגדול משנת 1934 שהרס את העיר התחתית.
התחנה הראשונה בסיור הקולינרי היא בית המאפה של משפחת מזרחי, שם טעמנו מטעמים ייחודיים הקשורים במסורת של יהודי טבריה: "רוסקט" היא חלה עגולה קטנה ומתוקה עם שומשום מתוק, שנאפית במיוחד לשמחות כמו ליל כלולות וביקור במקווה, לבריתות וגם להלוויות. המאפה הטברייני המסורתי השני שטעמנו והיה לי טעים במיוחד הוא "פיתה בסיליק", סוג של סמבוסק ממולא בעלי מנגולד פיקנטיים. ביום חמישי, שהיה נחשב יום ארוך וקשה במיוחד לקראת ההכנות של שבת, נשות טבריה החרוצות היו נוהגות לאפות אותו כתחליף לארוחת צהריים.
הנקודה השנייה בסיור הקולינרי היא בית הטבע והתבלין דלאלי, המייצרת תערובות ריחניות ומתכונים שונים ומשונים של חליטות תה ובריאות ברוח רפואת הרמב"ם. התחנה השלישית וללא ספק המסקרנת ביותר היא האגם הצפוני, חנות דגים אותנטית של דגי הכנרת, בבעלות דור שביעי של סוחרי דגים מדופלמים שעלו ארצה בשנות ה-50 ממצרים. ברגע שהגענו, הארק לימונים נמזג לכוסות קטנות ודג בורי טעים וטרי בטיגון עמוק הוגש לשולחן, והגרון התמלא בשמחה. לחגיגה הספונטנית הצטרפו עוברי אורח מקומיים כולל הסופר המקומי החביב, חיים חצב, שקיבץ לספר הנוסטלגי "לא הלכתי על המים" את מיטב סיפורי הפולקלור הטבריינים של פעם. בזמן שאנחנו זוללים אמיר רפאלי, נציג הדור הצעיר של המשפחה, הסביר על ההבדלים בין סוגי הדגים השונים של האגם האהוב ואפילו נישק צרפתית דג כסיף ענקי.
התחנה האחרונה בסיור הקולינרי המסקרן במדרחוב של טבריה היא דוכן המיצים המפורסם של איציק ג'וסמן. איש המיצים החייכן והאנרגטי טוען כי הוא "מוכר בריאות, אושר והמון אהבה". באופן מפתיע ואולי גם לטובה, מיץ הרימונים הסחוט טרי והארומטי שקיבלתי לטעום היה המשקה הראשון והאחרון ללא אלכוהול בסיור העיתונאים המכובד לטבריה.
השמש החורפית הנעימה החלה לשקוע, ובניגוד למצופה ובאופן מתמיה לא נשלחנו לעשות סיור בטיילת הוותיקה הצמודה למדרחוב, אלא ישר לעשות צ'ק אין במלון גלי כנרת. המלון הוותיק שהוקם בשנת 1946 עבר בתקופת הקורונה שיפוץ מסיבי עם עיצוב מודרני ומפנק. במרפסת של החדר יש ג'קוזי ונוף מטורף של הכנרת, השף החדש והכישרוני של המלון, מקבוצת מחניודה, פינק אותנו על הבר בצלחות מזטים אינסופיות בסטייל בינלאומי, ושתינו וויסקי מקלן יוקרתי.
בניגוד לחוק שמירת הסביבה החופית משנת 2004 ולחוק להסדרת חופי הכנרת משנת 2008, למלון גלי כנרת וגם למלונות ותיקים אחרים בעיר יש חוף פרטי. הגדרות הגבוהות מונעות מאזרחי ישראל לטייל באופן רציף סביב הכנרת, ומייצרות כעס ותסכול בקרב פעילים חברתיים. ראש העיר הממונה טוען כי "יש קונפליקט בין מיצוי החוק החדש לבין הבנייה הישנה. בתכנוני בנייה למלונות חדשים בעיר לא יהיה חוף פרטי. בנוסף, יש כוונה עתידית לייצר שביל תלוי על המים, סוג של מזח עבור טיילת עוקפת גדרות".
ארוחת הערב היוקרתית נערכה במסעדת טוראנס של המלון הסקוטי. מדובר במבנה היסטורי המעוצב בטוב טעם ומלא ביצירות אמנות, ספא מפנק וזוגות רומנטיים דביקים ושיכורים. שתינו מלא יין, והסומלייה הצעיר ששירת אותנו הפליא בידיעותיו. את סוף המשתה המשובח אני זוכר במעומעם - התעוררתי בחדר לזריחה משגעת, שצבעה את הכנרת האהובה בצבעים של אדום בוהק וארגמן חלומי.
לאחר ארוחת הבוקר המצוינת של מלון גלי כנרת הגיע הזמן לחוויה האהובה עליי ביותר בטבריה, טבילה מפנקת במיוחד במרחצאות המים החמים של חמת טבריה. מדובר באתר ארכיאולוגי מטופח ומצוחצח של רשות הטבע והגנים, שעבר לאחרונה שיפוץ ומשלב ביקור בבית כנסת עתיק מתקופת המשנה הכולל פסיפס מדהים ונועז של גלגל המזלות, ושלוש בריכות בטמפרטורות שונות לטבילה נינוחה באוויר הפתוח. מכיוון שאני בעל ניסיון במים רותחים וחובב טבילות ידוע, נכנסתי באיטיות רבה לבריכה הכי חמה, ובטמפרטורה מנצחת של ארבעים מעלות ועם נוף מושלם לכנרת ניסיתי לסכם את החוויה הכוללת והחיובית מאוד של חופשת חורף בטבריה.
אומנם מדובר בהתנסות קצרצרה באמצע השבוע (השמועות אומרות שבסוף השבוע כמעט הכול סגור). האוכל והשירות בבתי המלון היו מצוינים - אומנם יקר מאוד כמו באילת, אבל רק שעתיים נסיעה מהמרכז. במסגרת הסיור הקולינרי האותנטי והמסקרן פגשנו את הטבריינים המקומיים, למדנו על המסורת עתיקת היומין של הקהילה היהודית והצלחנו לקבל הצצה משובחת לפוטנציאל התיירותי הגדול של העיר. היעדרם מהסיור של הטיילת הוותיקה ושל האמפי-תיאטרון הרומאי העצום שקבור תחת שנים של הזנחה וזבל העיבו על האווירה, והדגישו את הצורך בתקציבים ובעבודה רבה לקידום התיירות באזור. טבריה הפתעת אותי, היה ממש כיף, כולי תקווה שיזמינו אותי אלייך לסיור עיתונאים גם בקיץ.
הכותב היה אורח של אגף התיירות בחברה הכלכלית טבריה
