רבים חולפים על פניו של הר תבור, הבולט למרחוק ברחבי הגליל, בכל נסיעה לטיול בצפון הרחוק. אך ההר הירוק כל השנה יכול להיות יעד לטיול יפהפה בפני עצמו, והוא מציע למטיילים מסלולים קלילים לצד מסלולים למטיבי לכת – ומי שעוד לא הספיק העונה לראות חלמוניות ימצא אותן כאן בימים אלו בשיא הפריחה. ריכזנו עבורכם את כל האפשרויות לטיול בהר הגבוה ביותר בגליל התחתון.
למרות התואר "ההר הכי גבוה בגליל התחתון" – הר תבור אינו כה גבוה – ומתנשא לכ-400 מטרים מעל סביבתו ו-562 מטרים מעל פני הים. אף על פי כן, הטיפוס הרגלי אל פסגתו הוא קשה וכולל עליות וירידות מאוד תלולות, ולכן מיועד למטיבי לכת בלבד. אולם הנופים המרהיבים של הגליל ועמק יזרעאל והפריחות הנהדרות בעונה יהיו בהחלט שוות את ההתנשפות מהמסע. מטיילים פחות מנוסים יכולים לעלות אל פסגת ההר עם הרכב דרך הכביש המפותל בצדו המערבי של ההר ולטייל בשביל המקיף את הפסגה, וכן לטייל ב"שביל החלמוניות" בחצי הגובה כפי שיוסבר בהמשך הכתבה.
להעפיל לפסגה דרך חורש אלוני התבור
יש שלושה שבילי טיול רגליים המובילים ממרגלות ההר אל הפסגה – שניים מהם שייכים גם לתוואי "שביל ישראל" שמטפס אל פסגת ההר וגם יורד ממנה באחד ממקטעיו. אנחנו נציג כאן הצעה למסלול מעגלי למטיבי לכת שכולל העפלה להר דרך "שביל ישראל", טיול בשביל סובב הפסגה, לאחר מכן ירידה דרך שביל אחר לכיוון החניה שממנה התחיל הטיול.
נקודת המוצא והסיום של הטיול למטיבי לכת היא בסימון "שביל ישראל" בכניסה לכפר שיבלי – מכביש 65 פונים בצומת גזית צפונה לתוך הכפר, ומעט לאחר תחנת הדלק של חברת "דלק" בכניסה מבחינים בסימון השבילים בצבעים לב-כחול-כתום. מומלץ לחנות מול הכניסה לתחנת הדלק ולהמשיך ברגל לכיוון הכפר, ולאחר מעט יותר מ-100 מטרים תבחינו בצד שמאל בשביל מסומן בכחול. נכנסים אל השביל ומתחילים לטפס לכיוון הפסגה.
בתחילה צועדים בשביל מתון יחסית לצד מטע עצי זית, אך במהרה השביל הכחול מתמזג עם "שביל ישראל" ומוביל אל תוך חורש אלוני התבור הסבוך. מכאן העלייה נעשית תלולה למדי.
חלק גדול מעצי האלון של ארץ ישראל נכרתו במהלך המאות ה-18 וה-19, ויערותיו הושמדו כמעט לחלוטין במהלך מלחמת העולם הראשונה כדי לספק את צורכי העץ של המאמץ המלחמתי הטורקי. בהר תבור החורש המרהיב שרד בזכות קדושתו לדתות השונות לאורך הדורות. בעונה זו פורחים לאורך השביל העולה לפסגה כרכומים וסתווניות, לצד התחלה של נרקיסים ורקפות – ובחודשים הקרובים יצטרפו אליהם כלניות, צבעונים, סחלבים ועוד. הפריחות הולכות ומתעצמות ככל שצוברים גובה – כך שבהחלט שווה להתאמץ.
הטיפוס כאמור אינו קל והוא אורך שעתיים לפחות, אך ההגעה לפסגה מתגמלת ותספק חוויה נהדרת של נוף פלוס תחושת סיפוק. סביב הפסגה מתפתל שביל מסומן בשחור שמקיף את האתרים המרכזיים בפסגה, בהם כנסיית ההִשתָנוּת הפרנציסקנית-קתולית ומנזר ההשתנות היווני-אורתודוכסי שבו כנסייה המוקדשת לאליהו הנביא. על פי המסורת הנוצרית, בהר תבור התרחשה ההשתנות של ישו כאשר שוחח שם עם משה רבנו ואליהו הנביא אשר בישרו לו על מותו הקרב. בשביל הפסגה עצמו יש כמה תצפיות נוף, כאשר כל אחת פונה לכיוון אחר ומאפשרת לצפות במרחבים השונים המקיפים את ההר – ועם קצת דמיון תוכלו אפילו לדמיין את סיסרא וברק מתכתשים למרגלות הר תבור בואך נחל קישון.
במפגש של השביל הכחול עם השביל השחור נפנה ימינה אל השביל השחור, ולאחר הליכה נינוחה של 1.75 ק"מ בשביל הפסגה והקפה כמעט מלאה שלה – פונים ימינה אל השביל האדום היורד מהפסגה לכיוון צומת גזית. לאחר הליכה של 1.6 ק"מ במורד ההר, יש לפנות מהשביל האדום שמאלה אל שביל עפר לא מסומן המוביל אל מעיין עין צאן, ולאחר מכן פוגש את השביל הכחול שדרכו עלינו בהתחלה – וכעת נחזור דרכו אל הרכב.
רחל אשכול מרשות הטבע והגנים מדגישה כי המסלול עלול להיות חלק ומסוכן בימים גשומים ואחריהם, ומומלץ לחכות כמה ימים לאחר יום גשום ולפני שיוצאים לטיול. עוד היא מדגישה כי בראש ההר אזור מוגדר לפיקניקים – אך לא ניתן להבעיר בו אש.
נופים מרהיבים והיסטוריה מרתקת בפסגה
מטיילים שמעדיפים טיול קל יותר יכולים כמובן לעלות עם הרכב ישירות לפסגה ולחנות ברחבת החניה שלפני כנסיית ההשתנות. הכביש צר והפיתולים לאורכו חדים, ולכן יש לנסוע לאט ובזהירות.
לפני הטיול בשביל הפסגה כדאי לבקר בכנסייה שנחשבת לאחת היפות והמפוארות בארץ, והיא פתוחה לביקורים בניגוד למנזר היווני-אורתודוכסי בצדו הצפוני של ההר. הכנסייה הנוכחית נבנתה בשנים 1924-1919 מעל שרידי כנסייה צלבנית עתיקה יותר – אשר חלקם שולבו בכנסייה החדשה. בכנסייה מרפסת תצפית עם נוף מרהיב ופסיפס המתאר את סיפור ההשתנות של ישו לפני תלמידיו ופגישתו עם משה רבינו ואליהו הנביא, והיא פתוחה לביקורים בכל יום בשעות 12:00-8:00 ו-17:00-14:00.
לאחר הביקור בכנסייה ממשיכים לטיול קליל בשביל המקיף את פסגת ההר ומספק תצפית מרהיבה לכל עבר – מתחילים ללכת על כביש הגישה המוביל לכנסייה עד שמגיעים לשער האבן המרשים הנקרא "באב אל-הווא" (שער הרוחות), שהינו שחזור לשער צלבני עתיק. כמה עשרות מטרים לאחר מעבר השער פונים לשביל עפר היוצא שמאלה מן הכביש (אם גבכם אל הכנסייה) ומסומן בצבע שחור וכן בסימון "שביל ישראל".
השביל לוקח את המטיילים בדרך קסומה העוברת בתוך חורש גלילי סבוך שבו עצי אורן, חרוב, אלת המסטיק, אלון מצוי, אלה ארץ-ישראלית וכמובן אלון תבור, וכן פריחות רבות בסתיו, בחורף ובאביב.
חלקו הדרומי של השביל מספק נופים מרהיבים של הגליל התחתון המזרחי, עמק יזרעאל, נחל תבור, הגלבוע והרי הגלעד שמעבר לנהר הירדן – וזה כלום לעומת נקודות התצפית בחלקו הצפוני של השביל שנחשבות ליפות ביותר בארץ. בקטע זה תוכלו לראות היטב את הרמות הנטויות של הגליל התחתון המזרחי לפני שהן צונחות אל בקעת יבנאל, וביום עם ראות טובה ייפרש לפניכם כל המרחב האדיר עד החרמון. מעט הלאה, בהמשך השביל, נראה משמאל פתח של מערה חצובה מעוטר בקשת בנויה – שייתכן ששימשה בעבר למגורי נזירים.
השביל נמשך למרגלות המנזר היווני-אורתודוכסי ופונה שמאלה, כאן נמצא השער המקושת המוביל לרחבה מפולסת שמאחוריה חצובה בסלע קפלת מלכיצדק. הקפלה שייכת לכנסייה היוונית ושעריה נעולים בדרך כלל. על פי המסורת היוונית-אורתודוכסית, זהו "עמק השווה" – המקום שבו נפגשו אברהם ומלכיצדק, מלך שלם. מכאן קצרה הדרך חזרה ל"שער הרוחות", שדרכו עובר הכביש לרחבת החניה שממנה החל הטיול.
14 צפייה בגלריה
הכביש בפסגת התבור ובהמשכו המנזר היווני-אורתודוכסי
(צילום: רחל אשכול, רשות הטבע והגנים)
החלמוניות עדיין פורחות
במדרון הדרומי של התבור, מעל היישוב דבורייה, קיים ריכוז גדול של חלמונית גדולה – אשר פורח בכל שנה יחסית מאוחר, בזמן שהחלמוניות בגולן ובהר מירון כבר נמצאות בסוף תקופת פריחתן.
כדי להגיע לחלמוניות יש לנסוע בכביש העולה לתבור – בעיקול הדרך השלישי מסתעפת ימינה דרך עפר לכיוון היער. יש להחנות את הרכב בכניסה לדרך, בשום אופן אין להמשיך לנסוע בה, המסלול הרגלי מתחיל בשביל זה ומוביל אל החלמוניות לאחר כ-700 מטרים.
חשוב להדגיש: החלמוניות הן פרח מוגן ונדיר. אין לגעת בפרחים ובטח שאין לקטוף אותם, ויש להיזהר מאוד שלא לרמוס פרחים או ניצנים שטרם פרחו אם מתקרבים כדי לצלם או להצטלם!
