לא מזמן ביקרה אותנו נערה שמתגוררת מינקותה מעבר לים והגיעה לחופשת קיץ אצל המשפחה המורחבת בישראל. אחרי כמה ימים בעיר הגדולה, תוך כדי בילוי בחוף תל אביבי, היא אמרה לי: "איזה כיף לכם, אתם חיים בחו"ל". רציתי לעצמי את הקסם שהיא מזהה בעיר החפורה שהייתה פעם לבנה, ותהיתי האם אני יכולה לסגל לעצמי את המבט שלה - המבט של התיירת – זה שמבחין בדברים בפעם הראשונה, או השנייה, או השלישית – וטרם התרגל אליהם עד שהפכו בעיניו לאבק דרכים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
המבט הראשון, שהופך כמעט כל דבר לארוטי כמעט, לנחשק, לכזה שאפשר לחקור ולקלף מעטיפותיו, הוא זה שגורם לנו ליהנות מנסיעות למקומות אחרים ורחוקים. אבל מה בעצם בנוף החדש, ביעד הלא מוכר, גורם לנו להתרגש? מדוע אינני מצלמת בכל רגע בסמארטפון את הנוף הקרוב והשגרתי מתחת לביתי?
"לפעמים הנטייה שלנו היא לחשוב שאנחנו יוצאים לחופשה כדי לנוח, אבל למעשה המוח שלנו במהלך חופשה ממשיך לעבוד במרץ רב ובעומס גבוה יותר בחלק מן המקרים. כבר לקראת החופשה בשלב ההכנה, המוח שלנו עסוק מאוד מחשבתית בלא מעט סימני שאלה של אי ודאות, התרגשות, סקרנות ולעיתים גם לחץ. שאלות כמו איפה נהיה, את מי נפגוש ומה נעשה יוצרות לנו עומס מחשבתי ולעיתים גם מסיחות את דעתנו ממה שחשוב לנו לזכור", אומר איתי עניאל, חוקר ומומחה לפיתוח אסטרטגיות זיכרון.
אבל מה גורם לנו להתרגש בחופשה? הרי גם פה מתחת לבית יש לי בתי קפה וחוף ים.
"השגרה חשובה מאוד ובהרבה מאוד מובנים היא שומרת עלינו, אך יחד עם זאת במקביל המוח שלנו כל הזמן צמא ומשתוקק לקלוט מידע חדש שהוא לא מכיר, או במילים אחרות - ללמוד ולחוות חוויות חדשות. בואי נדמיין מצב שבו את הולכת בחוף הים בתל אביב, ורואה שוב את סוכת המציל ואת שובר הגלים ואת השמשיות בצבע הכתום שכבר ראית עשרות אם לא מאות פעמים. המוח יקלוט גירויים שהוא כבר מכיר והחוויה תהיה די שגרתית, אבל אם פתאום את תראי שם משהו חדש, שונה ומעניין כמו כדור פורח שבדיוק ממריא, מה יקרה לך? כנראה שאת תעצרי, תאמרי לעצמך 'וואו' ואולי גם תשלפי את הסמארטפון ותצלמי. המוח בשלב הזה יסווג את המידע כמעניין ומשמעותי עבורו והחוויה הזאת תישמר בזיכרון האפיזודי שלך לטווח הארוך ואולי גם לכל החיים".
והחופשה היא הכדור הפורח?
"הכדור הפורח מייצג את הגירויים החדשים והמעניינים שהמוח צמא להם. במהלך חופשה הוא נחשף להרבה יותר גירויים כאלה. ככל שהחווית החדשות שנחווה יהיו מעניינות ומשמעותיות יותר עבורנו, כך נצליח לשמר אותן בזיכרון לטווח הארוך למשך זמן רב יותר".
אז בעצם חופשה היא למידה? אבל באנו לנוח.
"במובן הרחב יותר, המוח שלנו נמצא כל הזמן במצב של למידה דרך יצירת קשרים עצביים חדשים. בכל מצב שבו אנחנו קולטים מידע מכל סוג שהוא, אנחנו יוצרים קשרים חדשים ומחזקים קשרים קיימים שכבר מקודדים לנו בזיכרון לטווח הארוך, כך למעשה המוח שלנו כל הזמן משתנה. במהלך חופשה כמות הגירויים החדשים שאנחנו קולטים היא משמעותית גדולה יותר ביחס לשגרה. היציאה מהשגרה משפיעה על העוררות הרגשית שלנו שממקדת אותנו במה ששונה ומעניין יותר עבורנו וכך גם מסייעת לנו לקלוט ולשמור את המידע טוב יותר בזיכרון. נוצרים לנו במוח מסלולי זיכרון אפיזודי חדשים, שמושפעים מחוויות שונות, מקומות חדשים, אנשים שפגשנו, ריחות, טעמים וכל מה שהיה משמעותי עבורנו".
ומה הביטוי ההתנהגותי של זה?
"כשאת באזור הנוחות שלך, בהנחה שלא קורה שום דבר מפתיע – חללית לא נחתה בחצר הבית - אז את לא מוציאה את הטלפון ומצלמת, נכון? אבל מה קורה לך כשאת בחופשה? את באופן תדיר מוציאה את הטלפון ומצלמת, כי את נחשפת כל הזמן לדברים חדשים ולפעמים את גם את אומרת לעצמך בלב: 'אני רוצה לזכור את זה'. כולנו יודעים כמה תמונות אנחנו מצלמים בחופשה של שלושה ימים בחו"ל, וכמה תמונות אנחנו מצלמים כשאנחנו בשגרה הרגילה בבית".
5 צפייה בגלריה
למה אנחנו מצלמים בחופשה? כדי לשמור ולתייג את זה בזיכרון לטווח הארוך
(צילום: shutterstock)
ומהיכן מגיע הדחף לתעד את החדש?
"לפעמים אנחנו פועלים כך מהתת מודע שדוחף אותנו לשמר את הגירויים המעניינים החדשים ולא לשכוח אותם. זוהי סוג של תפיסת התנהגות שהפכה לאינטואיטיבית – לצלם את מה שמעניין ואת מה שהיינו רוצים לשמור בזיכרון".
לא יהיה נכון יותר להגיד שבטיול אנחנו לא חשופים ליותר ריגושים, אלא שיותר דברים טריוויאליים נחווים על ידינו כריגוש?
"נכון, זה תמיד בעיני המתבונן. כשאת בפארק הירקון ורואה פיסת דשא יפה עם נחל, את לא בהכרח תוציאי את הטלפון ותצלמי. כשתראי את אותה פיסת דשא עם נחל באיטליה את תצלמי אותה שוב ושוב, גם כי את מתרגשת יותר ממה שאת רואה וחווה בהקשר שבו את נמצאת, ולכן את גם חשופה למנעד גדול יותר של רגשות. ההקשר שבו אנחנו קולטים את המידע מעודד אותנו לפעמים לשים לב לדברים שאנחנו לא תמיד מבחינים בהם ביומיום".
מה היציאה לחופשה עושה לחושים שלנו? חוש הטעם, הריח? למה אז הם מתחדדים?
"לא החושים שלנו הם אלה שמתחדדים, תפיסת המחשבה שלנו מתחדדת. באזורים הקדמיים של המוח מרוכזים כל התפקודים הניהוליים שלנו – שאגב הם פעילים גם בשיחה הזו שאנחנו מקיימים עכשיו – מיקוד, קשב, קבלת החלטות, זיכרון עבודה, ההחלטה למה להתייחס ולמה לא ועוד. החושים הם לא עצמאיים, הם תמיד מנוהלים על ידי התפקודים הללו, שמחליטים במה אני אתמקד, במה אתעניין וממה אתעלם".
איך המנגנון הזה פועל בעצם? מה התפקיד שלו?
"התפקודים הניהוליים, בואי נקרא להם 'המנצח על התזמורת', הם אלה שבעצם מכוונים אותנו להתמקד בדברים ספציפיים ומנחים את החושים שלנו לשים לב בצורה סלקטיבית לגירויים מסוימים. למשל, כשאני בדרך לעבודה אני לרוב נוסע ולא רואה בסביבתי את הפרחים, הנוף, הבניינים – גם מפני שהתרגלתי וגם כיוון שאני ממוקד מחשבתית במשימה הבאה שלי, בישיבה שאני צריך לנהל, במסמך שאני צריך להגיש. מבחינה מוחית, אני מתעלם מפיסות הדשא מסביב, כי הקשב הסלקטיבי שלי מנותב לשאלה איך אני הולך להצליח במשימה הבאה. לעומת זאת, בטיול אנחנו בתצורה שונה כי 'המנצח על התזמורת' מנחה אותנו במה להתמקד ואומר: 'את בטיול, את לא בעבודה כרגע. את צריכה להתמקד בנופים, בפיסות הדשא, ביופי, בתרבות'. בעצם יש כאן פקודה של המוח שמורה לנו במה להתמקד".
זאת אומרת שיציאה לחופשה חיונית לפעילות המוח כדי ליצור קשרים עצביים חדשים שיחזקו קשרים קיימים.
"נכון. למה אנחנו מתרגשים מכך שאנחנו מטפסים על האייפל או על מגדל בורג' חליפה למשל? בגלל הקשרים הקודמים שיש לנו במוח, שבעזרתם אנחנו יודעים מה המשמעות של הטיפוס הזה. אם לא היית יודעת מה המשמעות של מגדל ולא הייתה לך פרופורציה לגבי גבהים של מגדלים, לא היית מתרגשת ממגדל של 163 קומות, אבל הידע שלך, שמקודד בזיכרון לטווח הארוך, גורם לך להבין שאת נמצאת עכשיו במקום ייחודי ולא שגרתי, במקום אחר ושונה שיש לו ערך רגשי. עצם הידע שיש לנו בעניין, שמאפשר לנו להבין פרופורציונלית וכמותית מה שאנחנו רואים כרגע ומה המשמעות של הגירוי הזה ואיך לקשר אותו לזיכרון לטווח הארוך - זה מה שיכריע את השאלה האם נתרגש או לא מהחוויה. כלומר, המוח ממקד את התפיסה ואומר לך 'את נמצאת במקום 'אחר', שימי לב לריחות, לטעמים, לוויזואליה, לצלילים, לשפה, למוזיקה".
למה זה קורה? המוח צריך לארגן מחדש את השאלה האם זה מקום בטוח או מסוכן?
"כן, אבל לא רק. זה בעיקר בגלל שאני צריך להתנהג בהתאם, להתאים את עצמי להקשר שבו אני נמצא. כשאנחנו במקום חדש, אנחנו שואלים את עצמנו מה החוקים, מה הטעמים, מה המרחקים, מה החידושים, מה שונה, איפה ישנים, איפה אוכלים – כל הזמן יש בתת המודע שאלות שצריך לענות עליהן. בחוף הים הקרוב לביתך את לפעמים מוצאת את עצמך אדישה יותר".
למה אני אדישה? כי כבר פענחתי?
"נכון. זה כמו להיכנס הביתה, את לא רואה מחדש את חדר השינה, את האמבטיה ואת המרפסת. את כבר מכירה את הבית. אבל אם תיכנסי לבית אחרי תקופה ארוכה שלא היית בו, 'תראי' אותו מחדש ותתמקדי יותר בפרטים".
זה נכון. תמיד כשאני חוזרת מחופש ארוך, הבית שלי נראה לי פתאום יותר יפה וגדול.
"נכון כי הבית שלך נראה פתאום אחר, חדש. זה כמו משהו שאת אוהבת ולא אכלת הרבה זמן ופתאום כשאת אוכלת, הערך הרגשי שלו עולה".
עניאל מסביר את השפעת הרגש על הזיכרון שלנו, לדבריו ההשפעה הזו פועלת גם על הזיכרון לטווח הארוך וגם לטווח הקצר. "המוח שלנו זוכר מידע טוב יותר באופן חווייתי וככל שהחוויה תהיה מעניינת יותר כך נצליח לקלוט, לשמור ולשלוף את המידע בצורה יעילה ומהירה יותר", הוא אומר.
יש גם השפעות פחות טובות לעוררות הרגשית?
"כן. כשאנחנו חווים התרגשות, בחלק מן המקרים אנחנו לא מרוכזים ומוסחים. לדוגמה, אנחנו נועלים את דלת הבית וההתרגשות כתוצאה ממחשבה על האירוע המשפחתי שהיה אתמול מסיחה את דעתנו וגורמת לנו לשכוח שנעלנו את הדלת - ולחזור חזרה הביתה כשאנחנו כבר בדרך לעבודה. כדי למנוע מצבים מסוג זה חשוב מאוד להיות ממוקדים מחשבתית בפעולה שאנחנו מבצעים או בחפץ שאנחנו מניחים במקום מסוים, ולא במחשבות אחרות שיכולות כמובן להיות הרבה יותר מעניינות. כשאנחנו בחופשה, ההתרגשות והעומס המחשבתי משפיעים על המוסחות ועל חוסר ריכוז, מה שמעלה את הסיכוי שנשכח דברים מסוימים.
"זה מתחבר לכך שלאנשים יש נטייה לשכוח בחופשות – חפצים, דרכונים, תיק שהנחנו על הכיסא במסעדה ועזבנו בלעדיו בהיסח הדעת. זה נובע מכך שהדרכון בתת מודע לא עניין אותנו בנקודת הזמן שהנחנו אותו, כי הקשב הסלקטיבי שלנו הופנה למחשבות מעניינות אחרות או לגירויים חדשים שהיו בסביבה והסיחו את דעתנו".
אבל אנחנו שוכחים ילדים באוטו דווקא בתוך השגרה ופחות בחופשות.
"חלק גדול ממקרי השיכחה ובפרט באירועים חמורים מסוג זה הם לא בגלל בעיית זיכרון אלא בגלל חוסר מיקוד ומסיחי דעת שונים שחשוב מאוד לנטרל. לדוגמה, אחד ממסיחי הדעת הדומיננטיים הוא הטלפון הנייד שלנו. בהקשר לכך, חשוב מאוד לעצור לדקה של מיקוד וריכוז לפני המעבר ממקום למקום במטרה לבדוק שלקחנו את מה שחשוב ושאנחנו לא מוסחים מחשבתית. הדקה הזאת יכולה למנוע מקרי שיכחה רבים ובחלק מן המקרים גם להציל חיים".
ואפרופו טווח ארוך וקצר, מתי המוח שוכח לגמרי את השפעת החופשה ומגיע הזמן שלו לקשור קשרים חדשים?
"אנחנו קולטים מידע חדש לזיכרון באופן בלתי פוסק ולאורך זמן שוכחים את רוב המידע שאנחנו קולטים, כך המוח שלנו עובד. ככל שהמידע שאנחנו קולטים מהחופשה ובכלל יהיה משמעותי ומעניין יותר עבורנו, כך נצליח לשמר אותו בזיכרון לטווח הארוך למשך זמן רב יותר ואולי גם לכל החיים".
