אף שמעולם לא זכתה בתואר הרשמי כעיר בירה, ניו יורק נחשבת בעיני רבים, ובצדק אם תשאלו אותנו, לבירת העולם המערבי כולו. תמיד קורה בה משהו, ואין בה רגע דל. לא בכדי כינויה הוא "העיר שלא ישנה לעולם". אם זה בגלל הקצב העירוני המסחרר, המיוזיקלס וההצגות בברודוויי, המוזיאונים, המסעדות, השיק, הטיולים בסנטרל פארק או התצפית המהממת מהאמפייר סטייט, תיירים רבים מתאהבים בניו יורק מהמפגש הראשון - וחוזרים אליה פעם אחר פעם.
עוד מקומות לא מוכרים בערים מוכרות מאוד:
אבל גם בעיר מוכרת ומתוירת כניו יורק יש עוד המון פינות נסתרות ומקומות סודיים שמוכרים בעיקר לתושבים הוותיקים. מרק בלינדר, מדריך תיירים ישראלי שמתגורר עם בת זוגו בשכונת קווינס משנת 2009, הסכים לגלות לנו אילו פנינים אפשר לגלות בעיר אם רק מוכנים לרדת מהמסלול המוכר.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אם המקום הבא מוכר לכם, זה לא במקרה: פארק קורונה (Flushing Meadows Corona Park) שימש, בין היתר, לצילומי סצנות לסרט המצליח "גברים בשחור" בכיכובם של וויל סמית וטומי לי ג'ונס. מפיקי הסרט בחרו דווקא בפארק המרוחק יחסית שבמזרח קווינס בגלל המוצגים האותנטיים שנותרו שם, עוד מימי הירידים העולמיים שנערכו בו בשנות ה-30 וה-60. הצלחות המעופפות שמופיעות בסרט הראשון, למשל, ניצבות בפארק עד היום, לצד טילים ורקטות שנשתמרו היטב מהתקופה שבה האמריקאים היו עסוקים בתחרות עם הרוסים מי יגיע לחלל קודם.
מלבד תצוגה מרשימה של טילים, יש בפארק גם מוזיאון לאמנות (Queens Museum) ובו פנורמה ענקית ומדויקת של ניו יורק כולה. הפנורמה מתפרשת על פני למעלה מ-800 מ"ר, ומקיפה את כל חמשת הרבעים של העיר. המשחק המועדף על המקומיים הפוקדים את המקום הוא להצליח לזהות את ביתם ומקומות מפורסמים נוספים בעיר.
עוד במקום: היכל המדע של ניו יורק (מרכז למידה מדעי אינטראקטיבי), גן החיות של קווינס, תיאטרון קווינס וגן בוטני, וכן אגם שבו אפשר לשוט בסירת פדלים שמשכירים במקום. לאורך השנה מתארחים בפארק כמה פסטיבלים שנתיים, בהם חגיגת יום העצמאות הקולומביאני, שנחשבת לאחד האירועים הגדולים של הקהילה הלטינית בניו יורק, פסטיבל סירות הדרקון וטורניר היו.אס אופן (גראנד סלאם) - אליפות ארה"ב הפתוחה בטניס.
בעונת הקיץ נערך שם מדי שבת פסטיבל אוכל עולמי (Queens Night Market), הכולל עשרות דוכנים מכל העולם - החל מאוכל אפגני, דרך דוכן שמוכר מנות מהקריביים ועד לדוכנים אסייתיים ועוד. ההמלצה של מארק היא להגיע לשם כבר בחמש אחר הצהריים, אחרת אתם עלולים לעמוד בתורים עמוסים במקומיים שמנצלים את יום החופש שלהם כדי לאכול אוכל לא מוכר ובמחיר נמוך (6-5 דולרים למנה).
אחרי הבילוי בפארק שווה לעלות על הסאבוויי, לנסוע תחנה אחת ולרדת בשכונת פלאשינג (Flushing), שידועה גם בשם "צ'יינה טאון האמיתית של ניו יורק". השכונה אולי מוכרת לכם בגלל שיר הפתיחה של הסדרה הקומית מלפני כמעט 30 שנה, "נני", שהכירה לנו את פראן דרשר - האישה והקול הבלתי נסבל שגילמה את פראן פיין המתגוררת שם.
השכונה ההיסטורית היא אחת הראשונות שנבנו בעיר, עוד בתקופה שבה ניו יורק לא הייתה עיר ומנהטן נקראה עדיין ניו אמסטרדם. כיום נחשבת פלאשינג לשכונת מהגרים, ובשנים האחרונות היא עוברת תהליך של ג'נטריפיקציה שכחלק ממנו תושבים סינים מבוססים עוברים להתגורר בה, ועל הדרך מנסים להילחם בסוחרי הרחוב שנמצאים שם כבר שנים רבות.
יש שם עשרות דוכני אוכל רחוב, מסעדות קטנות ומשפחתיות והיכלי אוכל סיניים וקוריאניים. היכל האוכל המפורסם ביותר, בקרב המקומיים כמובן, וגם זה שעליו מרק ממליץ במיוחד, נמצא בקומת המרתף של ה-New World Mall (ממש מעל התחנה הסופית של קו 7 שמגיע לשכונה ממנהטן).
אז מה כדאי לאכול שם? לדברי מרק, "מומלץ לשתות תה קר עם כדורי טפיוקה ב-Tiger Sugar, לאכול שיפודי כבש או פלוב מהדוכן האויגורי שנקרא Tarim Uyghur ומביא את האוכל של המיעוט המוסלמי הנרדף בסין, או לנסות את אחד מדוכני הדאמפלינגס או הנודלס. הכול מוגש נקי וטרי, ואל תחששו לטעום מכל מה שמציעים כאן, במיוחד כשמדובר במחירים נמוכים, בטח בהשוואה למה שתוכלו למצוא במנהטן, ובאוכל שיש סיכוי שטרם נתקלתם בו בעבר".
מלבד אוכל אסייתי יש בשכונה גם מוזיאון בשם Bowne House, בית שנשמר היטב ונראה בדיוק כפי שהיה נראה במאה ה-17 ובו התגורר ג'ון בון, שהיה חלק מקהילת הקווייקרים, זרם של נוצרים שהחטא היחיד שלהם הוא שהם רודפי שלום, מתנגדים לאלימות ולא מפריעים לאף אחד. אחד ממושלי ניו יורק באותה תקופה, שהיה ידוע בגזענותו כלפי יהודים, קתולים וגם כלפי הקווייקרים, גירש את ג'ון בון מביתו שבשכונה. לאחר התערבותה של החברה שניהלה את ניו יורק באותה תקופה הוחזר בון לביתו, והמושל הגזען קיבל הוראה להניח לו ולקהילת הקווייקרים לנפשם. כשהאנגלים הגיעו לאזור והפכו את ניו אמסטרדם לניו יורק, חלק מההסכם היה שחופש הדת שבה יישאר כפי שהוא - מה שבהמשך התקבע גם בחוקה האמריקאית. שני בניינים מהמוזיאון נמצא גם מרכז התפילה של הקווייקרים, שממשיך לשמש את הקהילה גם כיום.
אחרי הסיור במוזיאון, שנמשך בין עשרים דקות לרבע שעה, עשו לעצמכם טובה וקפצו לבית הקפה הצרפתי-קוריאני Tous les Jours, שמצליח לשלב בהצלחה רבה בין טכניקות אפייה צרפתיות לטעמים אסייתיים. בין היתר תוכלו לטעום שם לחם חלב אוורירי שאהוב במיוחד על הסינים, היפנים והקוריאנים ומצוין לטוסטים. בנוסף יש שם גם מבחר של עוגות ועוגיות, מאפים מתוקים ומלוחים ומבחר של סוגי קפה ותה.
מפלאשינג עולים שוב על קו 7 המפורסם בסאבוויי, שזכה לכינוי "אינטרנשיונל אקספרס" מכיוון שהוא עובר בין שכונות המהגרים, ונוסעים איתו שתי תחנות עד לשכונת קורונה, שבה מתגוררים בעיקר מהגרים מדרום אמריקה וממרכזה. באופן אירוני משהו זוהי השכונה שנפגעה הכי קשה בעיר במהלך תקופת המגפה.
בשכונה יש שתי נקודות עניין ששווה להגיע אליהן: הראשונה היא מוזיאון לואי ארמסטרונג, ממוזיקאי הג'אז הגדולים ביותר במאה ה-20, שממוקם בבית שבו ארמסטרונג התגורר יחד עם אשתו. במהלך הסיור במוזיאון, שיוצא כל שעה עגולה ונמשך כשעה, מוצג אוסף תמונות והקלטות ייחודי של המוזיקאי האגדי. מומלץ לא רק לחובבי מוזיקת ג'אז.
הליכה בשדרות רוזוולט
הנקודה השנייה שממש לא כדאי לפספס היא כיכר "קורונה פלאזה" שנמצאת על שדרת רוזוולט (Roosevelt ave) שבשכונת קורונה, שאותה מרק מתאר כ"מסעדה הארוכה בעולם". "בשדרה הזאת יש כמות אדירה של עגלות ודוכני אוכל שרובם מגישים מנות מהמטבח המקסיקני, אבל אפשר למצוא שם גם אוכל מהמטבח הפרואני, האקוודורי והקולומביאני, וגם קצת מזה הארגנטינאי", מתאר מרק. "בין היתר יש שם מבחר עצום של סוגי תירס שונים. באמצע השדרה פועלת מאפייה ארגנטינאית שנקראת 'בואנוס איירס', ולא רחוק משם יש עגלת צ'ורוס וטאקוס מקסיקני. ברקע מתנגנת מוזיקה דרום-אמריקאית שמחה והאווירה מעולה".
נזהיר מראש כי באזור פועלים לא מעט בתי בושת, ולאורך השדרה עומדות לא מעט נשים שמנסות לפתות את ההולכים ושבים לקבל מסאז'.
הליכה רגלית בת חצי שעה משדרת רוזוולט תביא אתכם לתחנה הראשונה של הסאבוויי בג'קסון הייטס, השכונה הראשונה בניו יורק שתוכננה מראש. היא הוקמה ב-1916 על שטח שמלבד חוות לא היה בו כלום ושום דבר. באותם ימים גזעניים נאסר על יהודים, שחורים ואיטלקים להתגורר בה.
רוב מבני המגורים בשכונה נבנו לפני 1945, והושפעו מסגנון הבנייה הבריטי: בניינים גבוהים וביניהם גנים מטופחים. בקיץ אפשר להצטרף לסיור מאורגן הנערך בין הגינות האלו. השכונה ידועה גם ככזו שבה התגוררו לא מעט מפורסמים, בהם צ'ארלי צ'פלין, אלפרד היצ'קוק, לוסי לו וסוזן סרנדון. גם המשחק "שבץ נא" הומצא בשכונה על ידי בחור בשם אלפרד בץ.
לעומת שכונת קורונה שמביאה את דרום אמריקה לעיר, בג'קסון הייטס תרגישו כמו בהודו. "רחובות 75-74, שנמצאים בתוך השכונה כאמור, הם ממש הודו הקטנה. יש שם הרבה מאוד אוכל רחוב הודי ובנגלי, הרבה דוכני מומו (דאמפלינג) בנגליים וטיבטיים, ומדי שנה נערך שם גם פסטיבל מומו טיבטי (momo crawl) שכל הכנסותיו מועברות למען טיבט החופשית", מסביר מרק.
מלבד אוכל, ברחוב 74 יש גם חנויות הודיות שמציעות בגדים ותכשיטים בסגנון הודי, בנגלי ופקיסטני, ובכל פינת רחוב יציעו לכם לרכוש פאן - סם לעיסה שמזכיר את הגת של התימנים. "האזור הזה מלוכלך יחסית, וכשמגיעים לשם בפעם הראשונה מרגישים באמת כמו בדלהי או במומבאי, אבל ברגע שמצליחים לעבור את המחסום הזה ומתרגלים מתגלה מקום מופלא.
טיול בג'קסון הייטס
מג'קסון הייטס נעבור לשכונת אלמהרסט, השכונה שבה מתגורר מרק. היא הוקמה ב-1664, ונחשבת לאחת מתשע הצ'יינה טאונז בעיר, אולם לדברי מרק יש רק סיבה אחת להגיע אליה: המסעדות באזור "תאילנד הקטנה". מדובר בכארבעה בניינים שמאכלסים בתוכם עשר מסעדות לפחות, שכל אחת מגישה אוכל מאזור אחר בתאילנד. שתיים מהמסעדות הן בעלות "מישלן גורמאן" (דומה למישלן אבל פחות יוקרתי), ולמרות זאת הן אינן יקרות בהשוואה למסעדות נחשבות אחרות בעיר.
לדברי מרק, הסיבה לכך שמרבית האטרקציות בשכונות המהגרים מסתכמות באוכל היא שלאורך השנים העירייה הזניחה את כל ההיבט התרבותי בהן, והשקיעה בעיקר במנהטן ובאזורים עשירים בברוקלין. למעשה, רוב הניו-יורקרים מגיעים לשכונות הללו רק כדי לאכול.
סיבוב אוכל ב"תאילנד הקטנה"
משכונת אלמהרסט אפשר לעלות על קו 7 החביב עלינו ולנסוע בחזרה לכיוון מנהטן, לאזור שנקרא האנטר'ס פוינט (Hunter’s point). הסיבה העיקרית להגיע לשם היא Hunter's Point South Park, שיספק עבורכם את המנוחה המושלמת אחרי כל האוכל שזללתם - וגם תצפית על הנוף הכי יפה במנהטן.
בפארק עצמו יש משחקים לילדים, מגרש כדורעף ולא מעט ספסלים מבודדים, שמשמשים זוגות מקומיים שמחפשים מקום רומנטי להתבודד בו. באזור עצמו יש גם לא מעט מבשלות בירה קטנות ומקומיות שנמצאות במרחק הליכה זו מזו.
עד 1990, תחנת הרכבת התחתית בניו יורק נחשבה ליעד שעדיף להתרחק ממנו עד כמה שרק אפשר. נדמה היה שכל תחלואי החברה בעיר התנקזו לאותן 450 התחנות הפזורות בין ארבעה מתוך חמשת רובעי העיר: מנהטן, ברוקלין, קווינס והברונקס.
ואולם, בעשרים השנים האחרונות המצב השתפר פלאים, והסאבוויי הפך לגלריית אמנות חינמית. כן, בעודכם ממתינים לרכבת תוכלו להיתקל במוצגים של אמנית פופולרית כמו יאיוי קוסמה או בפסיפס עם פורטרט של המוזיקאי לו ריד. התחנות המומלצות על פי מרק הן רחוב 14 והשדרה השמינית, התחנות החדשות בשדרה ה-2 וכן התחנה שנמצאת מתחת לטיימס סקוור, שבה אפשר למצוא בין היתר חלק מהאוסף של הצייר והפסל היהודי-אמריקאי רוי ליכטנשטיין.
בנוסף, ב-1987 רשות התחבורה בעיר יזמה ומימנה מיזם שנקרא "מוזיקה מתחת לניו יורק" - תוכנית שמאפשרת למוזיקאים תושבי העיר לנגן בתחנות הרכבת התחתית. מלבד המופעים המורשים בתחנות, כל נוסע רשאי לנגן בתחנות כרצונו, כל עוד הוא אינו מפריע לנוסעים האחרים.
אם אתם רוצים לבלות כמו ניו-יורקרים אמיתיים, Rudy's Bar & Grill, שנמצא במרחק של שני מטרים מטיימס סקוור, הוא מקום שממש לא כדאי לכם לפספס. מדובר בבר מקומי וקטן יחסית עם עיצוב לא מאוד מושקע, אבל יש לו משהו שאין להרבה ברים אחרים בעיר: חצי חצר עם גג שעליו אפשר לשבת. הבירות שם זולות במיוחד ועולות 4-3 דולר, ואם זה לא מספיק - על כל משקה שתזמינו תקבלו גם נקניקייה בחינם. את המוזיקה במקום בוחרים הלקוחות בעצמם, ולרוב מתנגן שם רוק קלאסי. שעות הפתיחה במקום הן מ-12:00 בצהריים ועד שתיים בלילה.
במשך יותר ממאה שנה התגוררו כ-7,000 מהגרים בני מעמד הפועלים בבניין מספר 97 ברחוב אורצ'רד שבשכונת הלואר איסט סייד, שכונת מהגרים אז ואחת השכונות המדליקות בניו יורק בימים אלו.
הבניין על כל דירותיו, ששוכן במקום מ-1863, הוסב למוזיאון (Tenement Museum) שמאפשר למבקרים בו לגלות איך חיו המהגרים בניו יורק של פעם (רמז: חלק מהדירות היו נטולות בתי שימוש או חלונות). הביקור במקום נערך בסיור מאורגן בלבד, שנמשך בין שעה לשעתיים.
ואם כבר הגעתם לאזור, מומלץ לערוך סיור בשכונה עצמה שבעבר, בתקופה שבה כל תושב שלישי בעיר היה יהודי, נחשבה לאזור יהודי במיוחד. "אני עורך במקום סיורי אוכל. בין היתר יש שם את 'המעדנייה של כץ', שמפורסמת בעיקר בכריכים המעולים שלה, וחנות חמוצים, כנראה האחרונה שנותרה בעיר, שמגישה את כל סוגי החמוצים שאתם מסוגלים לדמיין, כולל מנגו ואננס מוחמצים".
וממנהטן לברוקלין: Green-Wood Cemetery, פארק מרשים ושקט במיוחד שהיווה את ההשראה לסנטרל פארק, נמצא במיקום מפתיע: בית קברות.
שער הכניסה מעוצב בסגנון גותי מרשים, וגם המצבות עצמן הן בעלות עיצוב ייחודי ושונה. בתוך בית הקברות נמצאת גם באטל היל - הגבעה שבה ב-1776, לאחר שארה"ב הכריזה על עצמאותה, נלחמו ג'ורג' וושינגטון וחייליו באופן מרשים אך ללא הצלחה רבה כנגד הבריטים. על הגבעה ממוקם פסל של האלה הרומית מינרווה (ביוונית: אתנה), צופה על פסל החירות ומצדיעה לו.
לא רחוק משם נמצאת הפיצרייה המפורסמת של לואיג'י (Luigi’s). עוד אפשר למצוא בסביבה את Industry City - פעם קומפלקס של מפעלים ומחסני סחורה ששירתו את הנמל, וכיום אזור בילוי עם מסעדות, מבשלות וחנויות, כולל "הכפר היפני" - אזור ובו דוכני אוכל ומוצרים המיובאים כולם מיפן.
אף שרובם מכירים אותו, בחוף של קוני איילנד (Coney Island) שבברוקלין כמעט שלא תפגשו תיירים. הסיבה לכך נעוצה אולי במרחק שלו ממנהטן (כשעת נסיעה), או בפופולריות של המקום שדעכה מאז פתיחתו של דיסניוורלד בפלורידה ופארקי שעשועים נוספים בחוף המזרחי.
בניסיון להחזיר את ימי הזוהר של המקום, בשנים האחרונות מארגנת עמותת התיירות של קוני איילנד מגוון אירועים, כמו למשל תהלוכת בנות הים שמתקיימת באי מדי קיץ ומושכת אליה מקומיים רבים.
אבל גם ללא כל אירוע מיוחד הטיילת של קוני איילנד אטרקטיבית, בין אם בשל הלונה פארק המפורסם שעדיין פועל בה, דרך מופעי הרחוב שכוללים בולעי חרבות ונערות גומי גמישות במיוחד, ועד לביקור באקווריום ולנקניקייה בלחמנייה שנמכרת כאן בדוכן המיתולוגי נייתנ'ס (Nathan's) מ-1916. באותו נייתנ'ס, אגב, נערכת בכל שנה, ביום העצמאות האמריקאי, תחרות אכילת הנקניקיות שמעוררת עניין רב בתקשורת.
תחרות זלילת נקניקיות בקוני איילנד
(צילום: רויטרס)
