בשיתוף מאגמה
מי שמבקר בביתו של מנחם עבדי, לא יכול לטעות באהבה שלו לבעלי חיים. כלבים? ברור. תוכים? סביר בלא מעט בתים. אבל אל מול האיילים המסתובבים על הדשא הירוק, הפלמינגו הורודים המשכשכים רגליים בבריכת המים, הסוריקטות ועגורי הכתר, נחשי הענק, הלמורים, הקופים, צבי הענק וציפורי האמו שהגיעו לכאן מאוסטרליה - פה אנחנו משפשפים עיניים.
"שלושת ילדי גדלו לתוך אהבת הטבע", מספר עבדי. "קראנו להם בשמות של עצי ארץ ישראל: תומר, שקד ואלון. נטענו עצים אלה בחצר ביתנו, וכבר מגיל צעיר הילדים היו מעורבים בגידול ובטיפול בבעלי החיים. מצד אחד יש בזה קסם גדול ומצד שני זאת גם מחוייבות רבה כי את החיות צריך להאכיל ולטפל בהן יום יום".
תומר, בנו הבכור, נולד בדיוק בזמן שעבדי ערך מחקר בערבה על חתולי חולות. "באותו זמן, גידלנו בבית תוכי מדבר ונחש בואה גדול. את חתול החולות קיבלתי בגיל יומיים מהגן הזאולוגי של אוניברסיטת תל אביב לאחר שאימו מתה בלידה. המטרה הייתה לטפל בו ולדאוג לו תוך כדי למידה מקרוב על התנהגותם של חתולי החולות. כשהגענו הביתה עם הרך הנולד נזהרנו והקפדנו למנוע מפגשים בין החתול והתינוק".
8 צפייה בגלריה
עבדי עם הזאבה המדברית "בת שבע" "הייתה יוצאת מדי פעם להביא לנו אוכל"
(צילום: יוסי אשבול)
"אבל מתברר שלא נזהרנו מספיק, כי אחרי שבוע, ברגע של היסח הדעת, חתול החולות קפץ לתוך עריסת התינוק ותוך שניות שרט את עינו הימנית של תומר ונשך את לחיו. למזלנו לא נגרם נזק לעין אבל מאז נושא עימו תומר צלקת דקיקה החוצה את גבתו הימנית ואת התואר הייחודי 'התינוק היחיד בעולם שהותקף על ידי חתול חולות' ".
מלב האורבניות לטיפול בבעלי בעלי חיים מיוחדים
לאחר ששירת כקצין בצה"ל במשך שש שנים עבר עבדי להתגורר בערבה. שם, במשך 13 שנים היה פקח רשות הטבע והגנים, הממונה על שמירת הטבע באזור הערבה והר הנגב, התמחה בבוטניקה, בגיאומורפולוגיה ובזואולוגיה והתאהב בג'יפים ובמסעות אתגריים. בערבה, גם קשר את חייו עם דנה, שהייתה מדריכה בחברה להגנת הטבע, וגם היא כמותו אוהבת טבע ובעלי חיים.
כיום מנחם עבדי, הוא מנכ"ל משותף ובעלים של חברת מאגמה ומדריך מסעות אקזוטיים ברחבי העולם. אך רק מעטים יודעים שבעצם הוא נולד וגדל בתל אביב, בין כיכר דיזנגוף לתיאטרון הקאמרי.
איך מלב האורבניות, הגעת לניהול מסעות בעולם ולטיפול בבעלי בעלי חיים מיוחדים?
"את ילדותי ביליתי בשכונת מחלול המיתולוגית במרכז תל אביב ליד חוף הילטון. משם התקדמה המשפחה לקומה רביעית, ללא מעלית בבית דירות תל אביבי טיפוסי, עם חדר מדרגות אפלולי שמדיף ריח נפטלין תמידי. מהמרפסת נשקף נוף גגות מסויד משובץ במאות אנטנות טלוויזיה ודודי חשמל אפורים, בקיצור, תפאורה עירונית להפליא. אולי אלה הגנים שירשתי מסבי שגידל יונים בעירק ואולי היה זה המאבק של הנער המתבגר שהייתי לשמר את התחביב המיוחד של גידול חיות, שגרמו לי לברוח כמה שיותר מהר מהמרכז האורבני הצפוף.
"ברגע שיכולתי לקחתי תרמיל, שק שינה וכסף לאוטובוס ויצאתי מהעיר אל המדבר, ההרים והיערות. עקבתי אחרי קוצנים זהובים במצדה, צפיתי ביערונים בכרמל ולכדתי מריוני מדבר במשאבי שדה. עד היום אני משתדל להימנע מערים, תנועה וצפיפות. תאמין או לא אבל רק השנה, בגיל 66, בפעם הראשונה בחיי הייתי בפאריז, ואני עדיין מעדיף על פניה את הסוואנה האפריקאית".
אז דנה אשתך, בעצם הצטרפה אליך לתחביב של גידול בעלי חיים?
להיות פקח רשות הטבע והגנים בערבה, בימים שבהם אף אחד לא הסתובב בשטח ועוד לא החזרנו את סיני הייתה לדבריו חוויה אדירה: "קיבלתי ג'יפ, דלק חופשי, ימים שלמים הסתובבתי לבד בדרום הפראי ובנוסף לכל קיבלתי על זה גם שכר? גן עדן".
באותה תקופה גר איתם גור קרקל צעיר שישן איתם במיטה. "אמו כנראה מתה בשטח כי מצאנו אותו בנחל שחק, רעב, מילל ובוכה. משום מה הוא החליט שנעלי ההליכה של דנה שייכות לו ודאג לסמן אותן בשתן חריף מכל הכיוונים כולל בתוכן. דנה היתה קמה בארבע בבוקר להדריך (אלו השעות הטובות בערבה) ומגלה שתן מסריח בנעליים. לא פשוט".
"והייתה לנו גם את "בת שבע", זאבה מדברית שגידלנו בבית יחד עם הכלבים. בתור זאבה טובה, היא הייתה יוצאת מדי פעם להביא לנו אוכל ובמהלך שיטוטיה, מצאה לא פעם פגרים מסריחים שאותם היתה בולעת, מביאה הביתה ומקיאה אותם כמתנה ללהקה שלה – כלומר אנחנו. במקרה הטוב זה קרה על השטיח בסלון, במקרה הפחות טוב על המיטה בחדר השינה".
בשנות התשעים הגיע עבדי לתפקידי ניהול ב"חברה הגיאוגרפית" והיה מהראשונים שפיתחו את טיולי הג'יפים בעולם לקהל הישראלי. בשנת 2011 הקים יחד עם יפעת יגר את חברת מאגמה העוסקת במסעות ג'יפים ברחבי העולם, שם הוא מביא לידי ביטוי את ניסיונו ואת כישוריו הרבים כשהבולט שבהם, הוא להכין ולמצוא את המסלולים היפים והמיוחדים ולהכשיר אותם לקבוצות שיגיעו אחריו. מלבד בניית המערך התפעולי של המסעות וניהול ה"משרד האחורי" שמטפל באלפי מטיילי הג'יפים של חברת מאגמה, עבדי מקפיד להמשיך ולהדריך טיולים בעצמו כדי להישאר תמיד בקשר קרוב עם השטח.
ואז הגיעה הקורונה. ומה יעשה האיש שחי ונושם טבע ומסעות השמיים סגורים, שבילי הג'יפים חסומים, האריות באפריקה משוטטים בסוואנה בלעדיו? מנחם התכנס בבית וכתב. כולם סביבו הופתעו כשהוציא תחת ידיו ספר, אבל הוא עצמו ידע שגם את החלום הזה הוא יגשים.
"הרבה שנים רציתי לכתוב על החוויות הרבות והמיוחדות שחוויתי דרך גידול בעלי חיים ובמסעותי הרבים בעולם. לא מעט חוקרים מיתולוגיים כמו ג'ארלד דארל ("משפחתי וחיות אחרות") וג'וי אדמסון ("לחופש נולדה") שאפילו ביקרתי בביתה שבשמורת מרו בקניה, העלו זכרונות על הכתב, והיו עבורי מקור להשראה, אבל מעולם משימת הכתיבה לא צלחה. אף פעם לא הייתי פנוי מספיק, וכשהתפניתי, לא תמיד היה לי חשק. בקיצור, כמו התלמיד שהייתי, תמיד מצאתי תירוצים וסיבות. בהרבה מובנים "מזל" שנפלה עלינו מגפת הקורונה שסיפקה לי בשפע את הזמן הנדרש כדי להתפנות סוף סוף לכתיבה ולהעלות חוויות, סיפורים וזכרונות על הכתב".
הספר "ידידיו הטובים של האדם", נכתב בלשון קולחת ומתובלת הומור ועבדי מתאר בו את אהבתו העזה לבעלי חיים ואת חווית הגידול, המחקר והמפגש איתם בארץ ובעולם, כשכל אלה מלווים בידע נרחב ובצילומים נדירים המתארים את החיים במחיצת בעלי חיים.
"כל אחד מהילדים תרם את נקודת מבטו לספר ודנה שותפתי לחיים שהיא אומנית מוכשרת שהיתה כמובן שותפה לגידול בעלי החיים, הוסיפה בכישרון רב איורים שמהווים תוספת משמעותית לספר" .
אז מעכשיו אמרו מנחם עבדי, סופר?
"האמת שבהדרכת טיולים יש הרבה מלהיות "מספר סיפורים": בערב, ליד המדורה, או באמצע שום מקום יש הזדמנות לספר סיפור ולרתק קהל. אבל לכתוב את הספר הייתה הבלחה חד פעמית מבחינתי ואני לא רואה את עצמי אוחז שוב בעט הסופרים. מודה שדרך תהליך העבודה על הספר, נחשפתי לעולמות שלא הכרתי קודם לכן כמו עולם המו"לות. נעזרתי בהוצאת "ביכורים" שגם בתקופה המאוד מורכבת של הקורונה עשו עבודה מעולה בעריכה ובהוצאה לאור. אבל כאמור, נדמה לי שעבורי זו חוויה חד פעמית ואני חוזר לעולם שלי: בעלי החיים שתמיד היו ותמיד יהיו".
"בבקרים בהם אני מתעורר בביתי שבמושב ניר צבי, הכלל הראשון הוא כוס קפה על המרפסת הצופה על הפלמינגו והאיילים לקול שירת התוכים ובעיקר, אני חוזר לפרויקט המרכזי שלי: חברת "מאגמה" שהיא המקום שלנו לחלום חלומות, להגשים אותם ולגלות עולמות".
8 צפייה בגלריה
"דנה היתה קמה בארבע בבוקר להדריך ומגלה שתן מסריח בנעליים". איור של דנה עבדי מתוך הספר ידידיו הטובים של האדם
(צילום: אלבום פרטי)
לסיום, משהו על מסעות בימי קורונה?
לעסוק בתיירות בישראל בעת הזו, זה כמו לשחק ברולטה רוסית. אף אחד לא יודע מה ילד יום ומידי יום ביומו צצות הנחיות חדשות בלי הסברים, בלי קשר למציאות ובצורה קיצונית. הם קוראים לזה "משילות". אבל בסופו של דבר מה שלא הורג מחשל ואנחנו נתגבר על הכל".
לרכישת הספר חייגו: 03-979-6047
בשיתוף מאגמה
