הר בנטל, הר אביטל והר חוזק – שלושה מהרי הגעש הגבוהים ברמת הגולן – מציעים בימים אלו טיול סתווי יפהפה עם נוף מרהיב ופריחה מרגשת של סתוונית התשבץ והחלמונית הגדולה. למטיבי לכת זה עיתוי מצוין לבצע בשלמותם את מקטעים 5 ו-7 של "שביל הגולן", אך גם מטיילים שפחות אוהבים הליכות ארוכות ימצאו כאן מסלולים קלים וקצרים.
הגולן כפי שאנו מכירים אותו כיום נוצר בעקבות פעילות געשית ענפה לאורך 5 מיליון השנים האחרונות – פעילות אשר כללה מחזורים של התפרצויות משמעותיות וביניהן תקופות ארוכות של שקט. כתוצאה מכך, מכוסה רמת הגולן בשכבת בזלת בעובי של מאות מטרים – המעידה על כמות הלבה העצומה שזרמה כאן. הפעילות הגעשית הביאה ליצירתם של כ-60 הרי געש הקיימים כיום בגולן, רובם ערוכים בשתי שורות מקבילות לאורך קו התלים הישראלי. אבל לא צריך להיבהל: זה כבר 100,000 שנים שהרי הגעש בקו התלים נחשבים רדומים, למעט התפרצות בודדת שאירעה באזור לפני כ-4,000 שנה.
ברמה נחנך לפני 15 שנה "שביל הגולן" – מסלול הליכה ארוך של כ-120 קילומטרים, המחבר בין החרמון בצפון לבין יער מבוא חמה המשקיף על הכינרת ממרומי מצוקי האון בדרום הגולן. השביל מסודר מאוד ומחולק ל-13 מקטעים באורך משתנה, בין 6 ל-12 ק"מ לקטע בודד. ניתן לצעוד בכל אחד מהמקטעים בנפרד, וניתן גם לבצע את המסלול בשלמותו במשך שבעה עד תשעה ימים, כאשר בסמוך לכל אחת מנקודות הסיום של כל מקטע קיים חניון לילה שהלינה בו היא חינם. השביל מסומן בשטח בסימון ייחודי בצבעים לבן, כחול וירוק – המסמלים את החרמון, הכינרת והגולן.
מקטע 5 של "שביל הגולן" שאותו נציג כאן מתחיל בבאב אל-הווא ("שער הרוחות") ומסתיים אחרי 11 קילומטרים בעין זיוון – כשבדרך מבקרים אצל האבא והבן של הרי הגעש של הגולן – הר אביטל והר בנטל, אשר היו בימי קדם הר אחד שנחשב להר הגעש הגדול באזור. למעשה, המאגמה שניסתה להתפרץ ממרומי אותו הר קדום לא יכלה לעשות זאת בשל חסימה, והלחץ גרם להתפרצות מצידו המערבי – מה שהוביל ליצירתו של הר בנטל כחרוט וולקני, ובמקביל להתפוצצותה וקריסתה של פסגת הר אביטל המקורית.
היציאה לטיול היא מרחבת עפר שבה ניתן לחנות, לצידו של כביש 959 בצמוד למאגר בנטל – הלוכד מי שיטפונות ונחלים באגן הניקוז של נהר הירמוך, שקודם לכן זרמו אל שטח סוריה – לצורך שימוש חקלאי. המקום מוכר מאוד גם בזכות הקידוחים שמזרימים לעיתים אל המאגר מים חמים ממעמקי האדמה בצינורות, כאשר מי הגשמים אינם מספיקים. על שפת המאגר שלטים ולפיהם הרחצה אסורה ומסוכנת. המסלול של "שביל הגולן" הוא קווי, ויש לדאוג מראש לרכב איסוף בסיום המקטע בחניון שבכניסה לעין זיוון.
36 צפייה בגלריה
מאגר בנטל וברקע הר בראון, הר חרמונית והחרמון - כפי שנראים מתחילת המסלול
(צילום: גלעד כרמלי)
למעוניינים בטיול קצר וקל: מעבר לכביש שלצידו חונים נמצאת שמורת בריכת בראון, ובשוליה בדרך כלל רועים עדרי בקר וסוסים ליד בריכה קטנה יותר שאינה חלק מהשמורה. הבריכה שבלב השמורה נוצרה משפך בזלת שהפך לאגם מי גשם בעומק של כארבעה מטרים, ויש בה מים לאורך כל השנה. בערבית נקרא המקום "באב אל-הווא" – "שער הרוחות" – והטורבינות שהוקמו בסמוך בשנים האחרונות מעידות היטב למה.
בסמוך לבריכה פורחת בסתיו סתוונית התשבץ, ומי שלא בונה על טיול במסלול המלא של בנטל ואביטל יכול לטייל בדרך החקלאית ללא סימון שמקיפה את השמורה ואורכה כ-3 קילומטרים, אשר מציעה נקודות מבט יפות על הבריכה וגם על החרמון. חשוב לדעת כי מדובר בשמורת טבע רגישה, ואין לרדת מהשביל או להיכנס למי בריכה. הבוחרים בטיול סביב השמורה יפגשו לאחר כחצי שעה-שעה של הליכה נינוחה שוב את כביש 959, ומשם יחזרו אל רחבת החניה בהליכה זהירה לאורך הכביש. במהלך הטיול עוברים דרך כמה שערי בקר - יש להשאירם סגורים לאחר המעבר כדי למנוע כניסת פרות לשטח השמורה.
36 צפייה בגלריה
דייג בשולי שמורת בריכת בראון. בריכה זו אינה חלק משמורת הטבע, ובבריכה שבלב השמורה אסור לדוג
(צילום: גלעד כרמלי)
המעוניינים בטיול במקטע המלא של "שביל הגולן" יצעדו מהחניה דרומה על פי הסימון, לצידו של מאגר בנטל. כבר בקטע זה כדאי לחפש בצידי הדרך את פריחתה של סתוונית התשבץ שצבעה ורוד בוהק. סתוונית התשבץ היא פרח נדיר ביותר הצומח בארץ רק על הרי געש בודדים בצפון הגולן. פרחיה בוקעים ישירות מהאדמה היבשה ללא עלים, ועל עלי הכותרת הגדולים שלה מצוירת דוגמת משבצות – ומכאן שמה. חשוב להדגיש: מדובר בפרח מוגן ונדיר מאוד. אין לגעת בפרחים ובטח שאין לקטוף אותם, ויש להיזהר מאוד שלא לרמוס ניצנים שטרם פרחו אם מתקרבים כדי לצלם או להצטלם!
לאחר כרבע שעה הליכה, השביל פוגש שביל אדום אשר עולה מעלה. ב-600 המטרים הבאים "שביל הגולן" מתמזג עם השביל האדום, אך לאחר מכן נפרד ממנו וממשיך על צלע ההר, בעוד שהשביל האדום מטפס מעט בתלילות אל הפסגה. למי שלא מפחד להתעייף מומלץ לסטות מ"שביל הגולן" ולעלות לפסגה בשביל האדום. לאחר כשעה וחצי של טיפוס עם נוף מרהיב אל מאגר בנטל, החרמון ורמת הגולן, מגיעים אל בית הקפה "קופי ענן", שלצידו מוצב צה"לי משוחזר שנבנה במקור על מוצב סורי שננטש במלחמת ששת בימים. ניתן לסייר במחילות ובבונקרים של המוצב ולהאזין להסברים בעמדות האוטומטיות. בסמוך תצפית מרהיבה על רמת הגולן, החרמון ומרחב קונייטרה הסורי. לאחר מכן יורדים בחזרה דרך השביל האדום, וממשיכים דרומה עם "שביל הגולן" על צלע הר בנטל, לכיוון הר אביטל.
חשוב לשים לב כי בצלע ההר דרך רחבה המיועדת לכלי רכב צבאיים וג'יפים – בעוד ששביל ההליכה הרגלי נמצא בגובה מעליה מצד שמאל – וחבל לפספס את הנופים שהוא מציע, ובהם תצפיות רבות ומסקרנות לתוך סוריה.
לאורך השביל כמה טנקים ישראליים נטושים מדגם צנטוריון, ובמעבר בין הר בנטל להר אביטל ניצב על גבעה הצופה לסוריה פסל נדיה כהן – פסל ובו נראית אם ושלושה ילדים קטנים, אשר מתאר את הציפייה של משפחתו של אלי כהן, נדיה אלמנתו ושלושת ילדיה, לשובו של אלי מסוריה, והבאתו לקבורה במדינת ישראל.
המשך השביל עובר בצלע הר אביטל, ולא ניתן לעלות לפסגתו שעליה בסיס צבאי. מצד ימין לשביל ניתן לראות היטב את שכבות אבן הסקוריה האדומה המכסה את ההר.
למעשה, הר אביטל הוא ההר החמישי בגובהו בארץ והוא מתנשא לגובה של 1,204 מטרים מעל פני הים - נמוך בארבעה מטרים בלבד מהר מירון. פסגתו הנוכחית, כפי שהוסבר קודם, היא שריד לחרוט האפר הדרומי שהיה בשולי ההר, אחרי שפסגתו המקורית התפוצצה וקרסה – מה שיצר עמק רחב בתוך ההר, שמשמש כיום לגידולים חקלאיים. הר בנטל שממנו הגענו, אגב, הוא ההר השביעי בגובהו בארץ ופסגתו מתנשאת ל-1,171 מטרים מעל פני הים.
למעוניינים בטיול קצר וקל: בחלקו המזרחי של הר אביטל, לצד כביש 98, פעלה מחצבת סקוריה שנגסה בהר, וכרייתה חשפה שכבות גיאולוגיות מעניינות המלמדות על ההיסטוריה הגעשית של רמת הגולן. בעזרת מועצה אזורית גולן, הקרן לשיקום מחצבות ומשרד התיירות שוקם המקום והפך לפארק וולקני-גיאולוגי שנפתח ב-2013. מי שלא מעוניין לצעוד במסלול המלא יוכל לבקר רק בפארק, שהכניסה אליו היא חינם וניתן ללמוד על התופעות הגעשיות השונות במקום בעזרת שלטי הסבר ועמדות מסבירן.
המשך "שביל הגולן" מוביל בירידה, חלקה מעט תלולה, אל סיום המסלול בחניון שבכניסה לעין זיוון, ליד אנדרטת גדס"ר 134. כ-800 מטרים אחרי תחילת הירידה חשוב לא לפספס את הפנייה שמאלה בשביל המסומן, ולא להמשיך בטעות ישר עם השביל היורד שיוציא אתכם מהמסלול. לאורך הירידה פוגשים שוב פריחה רבה של סתווניות התשבץ וגם של קדד קוצני – ובשלב מסוים נראית לצד השביל ערמת אבנים ענקית שהיא ככל הנראה שריד מאיזשהו מבנה מהתקופה הרומית שנחרב, וטרם נחקר על ידי ארכיאולוגים.
טיפ חשוב: המסלול מומלץ מאוד לטיול גם לקראת סוף החורף, בחודש פברואר – אז נוף ירוק ורענן מחליף את הנוף החום והיבש של הסתיו, החרמון שנראה היטב מהמסלול כבר מכוסה כולו בשלג לבן, ואת הסתווניות מחליפים אירוס הלבנון שפרחיו כחולים והרקפת היוונית שפרחיה ורודים. הטיול מומלץ מאוד גם באביב, אז המסלול כולו שופע בפריחה עונתית מגוונת וצבעונית.
טיול פונץ'-בננה בהר חוזק
למעוניינים בטיול קצר וקל: אחרי הטיול בבנטל ואביטל – או בכלל כטיול נפרד בפני עצמו – מומלץ מאוד לנסוע מעין זיוון נסיעה לא ארוכה אל הר חוזק – כי שם, מלבד סתוונית התשבץ, פורחת בימים אלו גם החלמונית הגדולה שצבעה צהוב עז – לעתים אפילו אלו לצד אלו, במה שיוצר כתמים פוטוגניים בצבעי פונץ'-בננה על רקע סלעי הבזלת שחורים.
הר חוזק הוא ההר הגבוה ביותר ברכס בשנית, שמורכב מרצף של 11 הרי געש. זה גם ההר השמיני בגובהו בארץ, ופסגתו מתנשאת לגובה של 1,158 מטרים.
שטחו של רכס הבשנית הוכרז רשמית כשמורת טבע רק לפני ארבע שנים, ולמרות שזו שמורה לא כל כך מוכרת – היא אוצרת בחובה טבע בלתי מופרע ונדיר: חורש עצי אלון מרשים, אלה אטלנטית, עצי פרי כמו אגס סורי ושזיף הדוב, עצי עוזרר נדירים וכמובן – החלמונית הגדולה וסתוונית התשבץ, שזהו האתר היחיד שבו ניתן לראותן יחדיו. נדגיש שוב: מדובר בפרחים מוגנים ונדירים מאוד, אין לקטוף אותם או לגעת בהם, ויש להיזהר מאוד שלא לדרוך עליהם או לרמוס את הניצנים שטרם פרחו אם מתקרבים לצלם או להצטלם. עם קצת מזל, תפגשו גם כמה מבעלי החיים הרבים שמאכלסים את השמורה: צבאים, זאבים, דלקים, חזירי בר, גיריות, עופות דורסים – בהם גם נשרים, ומגוון ציפורי שיר.
דרך הגישה לשמורה נמצאת כ-5.5 ק"מ דרומית לפנייה החדה ימינה של כביש 98, בנסיעה מכיוון עין זיוון. מכביש 98 פונים מזרחה (שמאלה למגיעים מצפון) אל כביש מפותל העולה לרכס. כאן יש לעקוב אחר סימון השבילים הירוק על עמודי הטלפון בצדו השמאלי של הכביש, עד לצומת שבה מתחיל מסלול ההליכה. את הרכב מחנים מול שער הברזל הקטן והשלט של "שביל הגולן" (מצד ימין לכביש). כ-50 מטר לאחר תחילת ההליכה מגיעים לרחבה סלעית אשר בה פורחים יחדיו פרחי חלמונית גדולה וסתווניות התשבץ.
מכאן ניתן לשוב בחזרה לרכב, או לעשות מסלול קווי וקל במורד ההר שאורכו כ-3 ק"מ לכיוון. ניתן לדאוג מראש לרכב איסוף בנקודת הסיום ליד עין ג'וויזה, או לשוב חזרה באותה הדרך. המסלול קל ומתאים למשפחות עם ילדים.
המסלול אמנם חופף בתחילתו למקטע 7 של "שביל הגולן", אך ההליכה הפעם היא על פי הסימון הירוק – אשר לאחר קצת יותר מקילומטר ימשיך בנפרד במורד ההר וייפרד מ"שביל הגולן", שממשיך על צלע ההר ומוביל בסוף המקטע שאורכו 10 ק"מ אל חורבת חושניה. מכאן ממשיכים לרדת עם השביל המסומן בירוק, בחורש מגוון של אלות אטלנטיות, עץ העומד בשלכת ועליו נצבעים בעונה זו באדום, ושלושה מיני אלון – אלון התבור הגדל באזורים נמוכים וחמים, אלון מצוי הגדל באזור הים-תיכוני, ואלון תולע הגדל באזורים גבוהים, גשומים וקרים – שלושתם יחדיו גדלים אך ורק ברכס בשנית. עם המשך הירידה בשביל החורש, נפרש לעיני המטיילים הנוף הייחודי של הגולן, עם תלי הגעש ומאגרי המים, ואפילו פסגות הגליל העליון.
ממשיכים בירידה לאורך המסלול, חוצים שביל כורכר לבן ולאחר עוד כקילומטר מתחברים לשביל ג'יפים. פונים ימינה ומגיעים לחורבות הכפר הצ'רקסי ג'וויזה. הכפר היה אחד מכמה כפרים צ'רקסיים אשר הוקמו בגולן בסוף המאה ה-19. זאת, לאחר שבני העם הצ'רקסי שנלחמו ברוסים שפלשו לארצם בקווקז נרדפו בגלל דתם המוסלמית וגורשו.
האימפריה העות'מאנית, ששלטה בשטחים נרחבים מדרום לרוסיה וראתה בצ'רקסים לוחמים אמיצים ומנוסים, קלטה אותם בשטחיה ועודדה אותם להתיישב באזורי ספר בעייתיים. כך, אלפים מהם הובאו לרמת הגולן – אזור שאותו היה השלטון העות'מאני מעוניין לייצב מבחינה ביטחונית. הצ'רקסים הצליחו לטעת שורשים באזור ובנו כפרים חקלאיים עם מסורות בנייה ותרבות אירופאית. בתיהם היו בנויים בזלת ועליה גגות של רעפי חרס, אשר דוגמה להם ניתן לראות עד היום בכפרים הצ'רקסיים בריקה וביר אל-עג'ם שמעבר לגבול. במהלך מלחמת ששת הימים בשנת 1967, נטשו תושבי ג'וויזה את הכפר, והבתים נהרסו בעקבות הלחימה. הכפר היה גם ביתם של כמעט 300 בני קבוצה אתנית נוספת – היורוקים – נוודים טורקים שמוצאם מאנטליה.
במקום ניתן לעצור להפסקה ולנוח לצד המים הנובעים מהמעיין בשטח הכפר הנטוש, בצל עצי הצפצפה. לאחר מכן יש להמשיך עוד כ-500 מטרים עד לנקודת סיום המסלול בכביש 98.
לתשומת ליבכם: ברמת הגולן יש להקפיד במיוחד על הליכה אך ורק בשבילי טיול מסומנים ומוסדרים. אסור לרדת משבילים מסומנים ואסור לחצות גדרות בתחומי שמורות – הן למען שמירת הטבע והן בשל חשש מסכנה בטיחותית ומיקוש. באזורים שהוזכרו בכתבה עדיין קיימים שדות מוקשים, ולכן הסטייה מהשבילים המסומנים שתוארו מסוכנת מאוד.
