"כלניות אדמדמות אדמוניות", אומרות מילות השיר שכתב נתן אלתרמן וביצעה שושנה דמארי. אבל הפרח מופיע גם בצבעים אחרים - ורוד, לבן, סגול וכחול. בחברה להגנת הטבע יזמו לפני שנה סקר כדי לברר מה גורם לכלנית לקבל צבע שונה בכל מקום ומהם הגורמים האקולוגיים המשפיעים על מגוון הצבעים של הפרח.
כלניות בדרום
(צילום: רועי עידן)
כלנית מצויה היא הפרח השכיח ביותר והאהוב ביותר בישראל, והיא נפוצה בכל רחבי הארץ וגדלה מהחרמון ועד המדבר. את סקר הכלניות יזמו ד"ר יובל ספיר מהגן הבוטני אוניברסיטת תל אביב וד"ר נירית לביא אלון מהחברה להגנת הטבע, והוא נערך בחודשי הפריחה של הכלניות.
ד"ר ספיר וד"ר לביא-אלון מסבירים כי המקור האבולוציוני של צבעי הפרחים הוא איתות למאביקים על גמול המצפה להם בתוך הפרח, והמאביקים אכן מותאמים לראיית צבעים ונמשכים אל הפרחים. בדרך כלל צבע הפרחים באוכלוסייה הוא אחיד, אך במקרים נדירים יכולים להיות מינים שבהם קיים מגוון צבעי פרחים בתוך האוכלוסייה. כלנית מצויה היא אחת הדוגמאות המפורסמות.
אז מה קובע את צבע הכלנית? הכלניות האדומות נחשבות עמידות יותר ליובש. אולי זו הסיבה שבנגב יש רק כלניות אדומות והכלניות הצבעוניות נעדרות מהאזורים היבשים. אפשרות אחרת היא עמידות למזג האוויר החורפי באזור הים־תיכוני. הכלניות האדומות פורחות לפני הכלניות הלא-אדומות, אז אולי זה משום שהן עמידות יותר לפגעי החורף. זאת בזמן שהאדומות מותאמות יותר לתנאי מזג האוויר באביב.
בחורף 2019 הגיעו 320 דיווחים מ-155 מדווחים שונים, חלקם דיווחו גם יותר מעשר פעמים, כמובן באתרים שונים. פריסת התצפיות הייתה מרשימה: מהחרמון ועד הר הנגב, וריכוז תצפיות גבוה בעיקר מהשפלה והרי ירושלים ומהכרמל והעמקים, וכמובן מהדרום האדום. יוזמי הסקר הרכיבו את מפת הכלניות, ובו פיזור הכלניות האדומות והצבעוניות. מן המפה עולה שכלניות אדומות שולטות באוכלוסיות בדרום ואילו כלניות צבעוניות נצפו רק במקומות שבהם מעל 450 מ"מ משקעים בשנה.
"ניכר שהכלניות האדומות פורחות מוקדם יותר מהכלניות שאינן אדומות, ואוכלוסיות שבהן אין כלל כלניות אדומות פורחות מאוחר עוד יותר. למדנו דברים חדשים", אמרה ד"ר נירית. "כנראה עניין המשקעים מכריע. הכלניות האדומות כנראה מתאימות למזג אוויר יבש יותר. ואולי הסיבה הפוכה - הכלניות הצבעוניות מתאימות יותר למשקעים ועמידות יותר לגשם ולחות".
