בשיתוף רימון טיולים
בשנים האחרונות אפריקה הופכת להיות יעד פופולרי בקרב הרפתקנים או כאלו שכבר חרשו את העולם, ורוצים לגלות מקומות חדשים ומפתיעים. בשקט, בשקט יעד אפריקאי חדש מסעיר את לבבותיהם של ההרפתקנים וחובבי המסעות – אתיופיה.
"אתיופיה לא דומה לשום מדינה ביבשת אפריקה הגדולה", מסביר גולן אלדס מחברת "רימון טיולים", שבספטמבר הקרוב תוציא את קבוצת המטיילים הראשונה שלה לאתיופיה. אלדס, שעמד בראש הצוות שבנה את מסלול הטיול החדש והייחודי, מציין כי אם צריך לסכם במילה אחת את אתיופיה היא תהיה - מגוונת.
"זה למעשה הקו שהוביל אותנו בבניית הטיול. אתיופיה כל כך מגוונת ומלאת ניגודים, כל יום מזמן חוויה חדשה ומסעירה. יום אחד אתה יושב בטקס קפה מסורתי עם שבט צבוע-גוף. ביום השני אתה מבלה בעיר קדושה שנחצבה בסלע לפני 800 שנה. ביום השלישי אתה חוגג כמו מקומי בחגיגות המסקל, וביום הרביעי – פוגש במוזיאון את אחד השרידים הקדומים ביותר של המין האנושי".
אז מה יש לאתיופיה להציע? צאו איתנו למסע בתמונות מרהיבות אל הסוד השמור של אפריקה – בין השבטים האבודים, הציוויליזציות הקדומות שמקורן בממלכת שבא, המסורות המפוארות, הקולינריה המפתיעה, שמורות הטבע הייחודיות והנופים המפעימים. אתיופיה, נעים להכיר:
אתיופיה מצפון ועד דרום
באתיופיה מתגוררים 100 מיליון תושבים ויש בה למעלה מ-80 קבוצות אתניות, אשר מדברות ב-80 שפות שונות. ולמרות הגיוון האתני, לכל האתיופים יש דבר אחד מן המשותף – לכולם הדאגה לשמירה על המסורת ועל הזהות הלאומית.
"אחת הסיבות לגיוון התרבותי והאתני היא העובדה שאתיופיה מעולם לא הייתה קולוניה מערבית, בניגוד לשאר מדינות אפריקה. האתיופים הצליחו לשמר מסורות ותרבויות עתיקות של אלפי שנים, ללא שום חדירה של השפעות מערביות".
אתיופיה היא כאמור מדינה גדולה וכדי לחוות אותה כמו שצריך רצוי להקדיש לטיול לפחות שבועיים. טיול לאתיופיה בדרך כלל נחלק לשני אזורים: "אתיופיה הצפונית תפגיש אתכם עם ההיסטוריה המפוארת, ואילו בדרום תוכלו לחזות בפסיפס האנושי המרתק של תרבויות שבטיות, שרגל מערבית כמעט ולא דרכה בהן".
לחגוג כמו המקומיים
אחד האתרים היפים בצפון אתיופיה הוא לליבלה, עיירה הררית ומוקד עלייה לרגל המכונה גם "ירושלים החדשה". לליבלה, שהוכרזה בשנות ה-70 אתר מורשת עולמית, ידועה ב-11 הכנסיות העתיקות שלה, שנחצבו בסלע וולקני אדום לפני כ- 800 שנים.
האטרקציה המרכזית בלליבלה היא כנסיית ביתה גיורגיס, או כנסיית הצלב הכפול, שנחצבה מאבן אחת בעומק של 30 מטרים. גם עיטורי הכנסייה על הקירות והתקרה נחצבו מאותו סלע. זוהי מופת של ארכיטקטורה שזיכתה את הכנסייה להיכנס לרשימה המכובדת של הפלא השמיני של העולם, לצד הטאג' מהאל והסטונהנג'.
הנצרות, שחדרה לאתיופיה כבר במאה ה-4 לספירה, היא הדת הגדולה במדינה – כ-62% מהאוכלוסייה מגדירים את עצמם בתור נוצרים. שני חגים נוצריים חשובים נחגגים באתיופיה: הטימקט, הנחגג ב-19 בינואר והמסקל ב-27 בספטמבר.
לליבלה הוא המקום המומלץ לחוות את שני החגים הללו כמו המקומיים. בחג הטימקט, המציין את הטבלתו של ישו, המבקרים מוזמנים להצטרף לתהלוכה צבעונית אותה מובילים הכמרים של לליבלה. גם בחג המסקל נערכת בעיירה הקדושה תהלוכה, שבסופה המאמינים מבעירים מדורה גדולה, שרים ורוקדים סביבה לכל אורך הלילה.
בעקבות הציוויליזציות האבודות
"בדרך כלל מסעות תרבותיים לאפריקה כוללים שניים או שלושה מפגשים עם שבטים מקומיים. אנחנו החלטנו לשים את המפגשים האלו במרכז, ולכן תכננו מסלול שכולל מפגש עם לא פחות מ-8 שבטים. זו חוויה אחרת לגמרי", מספר אלדס.
עמק האומו שבדרום אתיופיה הוא אחד האזורים המרתקים באתיופיה, עם ריכוז גדול של קבוצות אתניות שונות המשמרות מסורות ומנהגים אנימיסטיים, המתאפיינים באמונה בכוחות הטבע.
כל השבטים באזור חיים בשלום ולכל אחד מהם יש מאפיין תרבותי ייחודי. אלדס מדגיש כי לא ניתן לבקר באזורים האלו ללא ליווי של מדריך מקומי וכי יש קוד התנהגות שחשוב להקפיד עליו.
שבט המורסי, המונה כ-7,000 בני אדם, הוא אחד השבטים המומלצים לביקור בעמק האומו. המאפיין המזוהה עם השבט הוא דסקיות החרס אותן עונדות נשות השבט על שפתיהן התחתונות. גודל הדסקית מעיד על מעמדה של האישה בשבט, ככל שהדסקית גדולה יותר – כך מעמדה רם יותר.
"לפעמים מזמינים בני השבט את המבקרים להיכנס למרחב מחייתם בתמורה למתנות צנועות מצד המדריך. חשוב לשמור על הנימוס כשמבקרים בשבט, אין לצלם ללא רשות ואין להגיש מתנות ישירות לבני השבט, למרות הרצון העז לעשות זאת".
שבט קארו הוא שבט קטן יחסית המתגורר גם הוא בעמק האומו. השבט המונה כאלף בני אדם שומרים באדיקות על פולקלור ומסורות עתיקות של למעלה מ-500 שנים.
המאפיין המזוהה עם בני השבט הוא ציורי הגוף המרהיבים, אותם הם מציירים מידי יום עם צבעים טבעיים שהם רוקחים בעצמם.
"האורחים שמבקרים בשבט בדרך כלל מתקבלים בטקס קפה מסורתי. לעיתים מזמינים בני השבט את המבקרים לצפות בטקסים חברתיים ובריקודים המסורתיים המיוחדים שלהם".
זאת לא טעות, אנחנו לא בטיול באירופה הקלאסית. זהו המתחם המלכותי "פאסיל גמב" בגונדר שבמזרח אתיופיה. המתחם הקסום, שנראה כאילו נלקח מסיפורי אגדות, כולל 6 טירות וארמונות מוקפים בחומה מבוצרת, כולם נבנו מאבן מקומית. הביקור במתחם, מספר אלדס, לוקח אותנו אחורה בזמן לתקופת הקיסרות האתיופית במאות ה-17 וה-18.
וואלקה, שנמצאת 3 קילומטרים צפונית לגונדר, תעניין במיוחד את הישראלים. "בעבר התגוררו בעיירה אוכלוסיית הפאלאשים, היהודים האתיופיים. רובם עלו לארץ במבצע משה בשנות השמונים".
כיום אין זכר לקהילה היהודית בוואלקה, אך השתמרו בה כמה מבנים של הפאלאשים, שהיו ידועים במלאכות היד המרהיבות שלהם. בין היתר בית הכנסת הישן המעוטר במגן דוד בראשו. בית הכנסת הוא צריף אבן קטן שהשתמרו בו ציורי קיר מרהיבים בצבעי אדום עז.
טעימות אורבניות באדיס אבבה
אדיס אבבה, בירת אתיופיה, מספקת את החוויה האורבנית של הטיול. אבל אל תטעו - אתם לא מגיעים לעיר מערבית של ממש. האורבניות באדיס אבבה היא כאוטית, מבלבלת אך מחשמלת.
מזג האוויר הנוח תורם לאווירה העירונית התוססת והגועשת רוב ימות השנה. באדיס אבבה תמצאו שווקים אותנטיים שניחוחות משכרים של קפה טרי עולים מהם. עבור האתיופים הקפה הוא גאווה לאומית, שכן זן הערביקה הקדום התגלה כאן. מלבד הקפה המצוין ברחובות אדיס אבבה, תמצאו בה גם גלריות, מוזיאונים וחנויות מזכרות ומלאכות יד מקומיות.
שוק מרקטו באדיס אבבה הוא מהשווקים הגדולים באפריקה. זה המקום האידיאלי לקבל טעימה מהחוויה האורבנית של העיר. השוק מחולק למתחמים של אוכל טרי, תבלינים, בגדים, מזכרות, אלקטרוניקה, כלי בית ועוד.
חוויה האתיופית לא יכולה להיות שלמה בלי האינג'ירה, המאכל הלאומי של אתיופיה. זוהי מעין פיתה ספוגית מקמח טף בעלת טעם חמצמץ, והיא מוגשת בדרך כלל עם תבשילי קדרה או עם רטבים חריפים.
המטבח האתיופי מבוסס על אכילה בידיים, מסביר אלדס. האתיופים מאמינים כי אכילה בידיים לא רק מעמיקה את הטעמים אלא גם מחזקת את תחושת הקהילתיות והשיתופיות. את האינג'ירה נהוג לאכול עם היד הימנית בטקס של קריעה וגריפה, שקצת דומה לניגוב החומוס אצלנו.
תכירו את לוסי - שלד אישה הומינידית שחיה לפני 3.2 מיליון שנים. לוסי היא בין השרידים הקדומים ביותר לאבותינו האנושיים שהתפתחו מן הקוף. היא התגלתה בחפירות באתיופיה על ידי חוקרים בשנות השבעים, וכיום היא מוצגת במוזיאון הלאומי באדיס אבבה – בהחלט שווה ביקור.
והנופים, אח, הנופים...
אתיופיה ממוקמת בצפון מזרח אפריקה, כ-4 שעות וחצי טיסה מישראל. בזכות הימצאותה על השבר הסורי אפריקאי, היא ניחנה בטופוגרפיה ייחודית ובנופים פראיים ומרהיבים – ממדבריות ויערות טרופיים ועד נהרות שוצפים, הרי געש פעילים וחיות בר כמו הזאב האתיופי, הבבון גלדה ויעל הוואליה.
אחת האטרקציות האהובות באתיופיה שמעידות על היופי הבלתי נתפס שלה, היא מפלי הנילוס הכחול הממוקמים בצפון מערב המדינה. אחת התופעות היפות שנוצרות בעקבות המפגש של ארבעת ערוצי הנהר הגועשים בגובה 45 מטרים היא ערפילית יפהפה שמוסיפה חן מסתורי לנוף. ההגעה למפלים כוללת מסלול הליכה קליל של כשעה וחצי בטבע ירוק ושוקק צמחייה, חיות בר וציפורים נדירות.
שיט באגם צ'אמו שבדרום הוא ביקור חובה בטיול באתיופיה. האגם ידוע בריכוז הגדול של התנינים הנמצאים בו, ובשיט של כשעתיים תפגשו מקרוב (מאוד!) לא מעט תנינים וחיות נוספות כמו שקנאים והיפופוטמים. "מדובר בחוויה מרגשת ומלאת אדרנלין"
הפארק הלאומי הרי סימיאן שנמצאים בצפון אתיופיה, הם מסוג המקומות שאי אפשר לעכל את היופי שלהם. "כשעומדים על ראש ההר ומביטים אל עבר נוף המצוקים הגעשיים, התחושה היא שהגעתם לגן עדן עלי אדמות".
לסיכום, אומר גולן אלדס כי "טיול לאתיופיה הוא לא עוד סתם טיול, זהו מסע גיאוגרפי ייחודי שמיועד למטיילים סקרנים ובעלי ראש פתוח, שמחפשים קצת מעבר ליעדי הטיולים הבנאליים והשחוקים".
בשיתוף רימון טיולים
פורסם לראשונה: 15:57, 30.03.23
