כביש 10, העובר בצמוד לגבול מצרים, הוא מהיפים בכבישי הארץ. לאורכו נפרסים נופי מדבר מסתוריים שמאפשרים הצצה אל מרחבי סיני, לצד פנינות חמד קטנות וטבעיות שכמעט לא נגעו בהן.
מאז מתקפת הטרור על האוטובוס שהיה בדרכו לאילת ב-2011, רובו של הכביש היה סגור לתנועת אזרחים ושימש רק את כוחות הביטחון. אולם החל מהחודש שעבר, צה"ל פותח את הכביש לתנועת מטיילים אחת לחודש. אז איפה מומלץ לטייל לאורך הכביש? קבלו כמה המלצות – מצפון לדרום.
כשאסף קמר נסע ב-2018 בכביש 10
(ניצן דרור)
אך לפני הכל, כמה דגשים וכללי בטיחות:
- הכביש נפתח אחת לחודש, בימים שישי ושבת בין השעות 8:00 בבוקר עד 17:00 אחר הצהריים. מועדי הפתיחה הקרובים מפורטים באתר תיירות הר הנגב.
- הכביש מפותל, צר ובמצב תחזוקה ירוד מאוד. יש לנהוג בזהירות, באיטיות ובתשומת לב.
- יש להישמע ולהקפיד על ההוראות שיועברו בתדריך קצר של הכוחות המאבטחים את הכביש.
- אין לרדת מהכביש לכיוון גדר המערכת ואין לגעת בה.
- תיתכן סגירה פתאומית של הכביש במקרה של התרעה ביטחונית. במקרה כזה יש להישמע להוראות הצבא.
- מומלץ לא להשאיר בתוך הרכב ציוד יקר או חפצי ערך, במקום קיימת סכנת פריצה.
- יש להגיע עם מיכל דלק מלא או לדאוג למלא אותו בדרך. באזור אין תחנות דלק קרובות למעט בצומת טללים ובמצפה רמון.
- לא לשכוח מים, כובע ונעלי הליכה מתאימות – וגם שקית זבל כדי לא להשאיר את האשפה בשטח.
גן לאומי תל ניצנה
אורכו של הכביש 182 קילומטרים, הוא מתחיל את דרכו בכרם שלום, עובר דרך ניצנה, הר חריף והר כרכום, ומסתיים בצומת סיירים בהצטלבות עם כביש 12. בקצהו הצפוני ממליצים ברשות הטבע והגנים לבקר בגן הלאומי תל ניצנה, השוכן במערבה של רמת הנגב, כארבעה קילומטרים ממזרח לגבול מצרים - וחושף בפני המבקרים את הדרה של אחת מהערים הנבטיות על "דרך הבשמים".
האתר המיוחד משמר את שרידי היישוב הנבטי שנוסד במאה ה-2 לפנה"ס, ושגשג בתקופה הביזנטית כמרכז נוצרי חשוב. בראש הגבעה, שאליה מוביל גרם מדרגות מפואר ומונומנטלי, שרדו כנסיות ומבנים ביזנטיים. בתחום הגן הלאומי נמצאים גם שרידי עוג'ה אל-חפיר העות'מאנית - עיירה שנבנתה כבסיס קדמי של הצבא העותמ'אני במלחמת העולם הראשונה. לקראת המלחמה נבנתה במקום גם תחנת רכבת.
נקודות עניין נוספות באתר: המנזר הצפוני, המצודה הביזנטית, בית החולים הטורקי-גרמני, הכנסייה הדרומית (כנסיית מרים הקדושה), רובע מגורים והבארות, אנדרטה לחללי מבצע חורב לשחרור הנגב במלחמת העצמאות, בריכת המים הפתוחה ו"נתיב השלום" של הפסל דני קרוון.
באתר יש אפילו חניון לילה – חניון שטח שנקרא "בוסתן לאה", והוקם בידי הקהילה החינוכית וההתיישבותית ניצנה ואריה (לובה) אליאב. בבוסתן ניטעו עצי פרי ונשתלה גינת צמחי תבלין, ובחניון עצמו יש שולחנות פיקניק, מעגלי מדורה, פינת מנגל וברזיה. קבוצות המעוניינות בלינה נדרשות לתאם זאת מראש במוקד רשות הטבע והגנים בטלפון *3639.
חמוקי ניצנה
כשני קילומטרים אחרי צומת ניצנה ניצב שלט תמים על הכביש המפנה אל חמוקי ניצנה. את קריאות ההתפעלות שמגיעות אחרי נסיעה קצרה בשביל קוצרים סלעי קירטון טבעי, שנותנים תחושה של כוכב אחר עם מראה קסום ולבן על רקע הנוף המדברי.
המפגש עם הסלעים הלבנים, חלקים, מעוגלים, שקיבלו צורת חמוקיים בתהליך בלייה טבעי יגרום למבקרים במקום לא להוריד את המצלמה לרגע. היופי של המקום עולה מדרגה במיוחד בשעות בין ערביים, סביב השעה 15:00, כשהשמש יורדת נמוך ומקנה לסלעים מראה קסום. חשוב במיוחד להימנע מנהיגה על גבי הסלע – אז המגיעים ברכבי שטח מתבקשים לחנות בקרבת הכביש ולהמשיך את הטיול ברגל.
בור הסבחה
בור הסבחה הוא בור מים נבטי עתיק ויפה, המלא במים קרירים לאורך כל השנה שבהם ניתן להשתכשך. מראש הבור יורד סולם ברזל מגובה בחבלים, המוריד כ-3 מטרים עד למפלס המים. הבור מרוחק כקילומטר מזרחית לכביש. דרך העפר המובילה אליו נמצאת מול עמדת השמירה של כוחות הגבול המצריים, כ-3.6 קילומטרים דרומית למפגש של כביש 10 עם הכביש המוביל לעזוז. הולכים בשביל עד שמגיעים לעמק קטן מוקף גבעות.
מצפור שלוחת קדש ברנע
מקום מרהיב המשקיף אל נופי סיני ומספק נקודת עצירה וצילום מושלמת. המצפור ממוקם על שלוחת קדש ברנע, בגובה 670 מטרים מעל פני הים, באזור שבו הכביש עוזב את המישורים של פתחת ניצנה ומתחיל לטפס על הר הנגב הגבוה. כביש מפותל מוביל אל המצפור המוצל, המשקיף אל עמק שחרון ואל המרחבים של צפון סיני.
מצפור הר חורשה
מצפור מרשים המשקיף אל שלוחת קדש ברנע בצפון ואל רמת ברנע והר חמרן בצפון-מזרח. מבט לכיוון מערב ישלח את המבקרים לתקופות קדומות עם תצפית על עין קודיראת או קדש ברנע המקראית. אותו נווה מדבר שבו חנו בני ישראל בזמן נדודיהם במדבר נמצא כ-8 קילומטרים מערבה מנקודת התצפית.
בורות לוץ
האזור המכונה "בורות לוץ", הוא מקבץ של 17 בורות מים הפזורים על פני שטח של 2 קמ"ר – שריד להתיישבות חקלאית עתיקה שהתקיימה במקום ככל הנראה בתקופה הכנענית, ונותרו ממנה בשטח גורן עתיקה, טרסות ומאגורה (בור מים חצוב במדרון, הכולל מדרגות חצובות המובילות לתוכו).
החקלאים הקדומים בחרו להתיישב דווקא כאן, משום שמדובר באזור גבוה יחסית, אשר זוכה ליותר גשמים מאשר אזורי הנגב האחרים. מעניין לדעת כי בשל גובהו של המקום, כחלק מהשתייכותו להר הנגב, גם בימי אביב חמים יחסית יהיה פה נעים.
בשמורה מסומנים כמה מסלולים, ולמשפחות מומלץ לטייל במסלול הקצר והמעגלי שמסומן בשטח באדום ויוצא מחניון הלילה בורות לוץ. אורכו כ-3 קילומטרים.
השביל הטבעתי הקל ייקח את המטיילים לצד מאגרי המים קדומים, הטרסות, תעלות נושנות לניקוז המים ושאר רמזים מן העבר. בורות המים עצמם מעוטרים בחלקם בצמחים המעידים על הימצאות מים, בעיקר קנה מצוי, המתנשא לגובה. מכל הבורות כולם, הבור הבולט ביותר הוא בור לוץ – שהוא בעצם בריכת מים שקוטרה כ-17 מטר ועומקה כ-4 מטרים – מחזה שלא מצפים למצוא בלב המדבר. באביב לאחר חורפים גשומים פורחים לאורך המסלול פרחים נדירים ומרהיבים כמו הצבעוני הססגוני ואירוס טוביה.
הר רומם ונחל חורשה
טיול רגלי לאוהבי מדבר שאורכו 11 קילומטר. משך הטיול חמש עד שש שעות והוא אינו כרוך בעליות או במורדות ארוכים. מחניון בורות לוץ פונים מערבה לשלט ההכוונה במפגש שבילים שחור-ירוק, וצועדים במסלול השחור לפי השילוט "באר חורשה". בדרך מתגלים רגמים (טומולים) – גלי אבנים שנבנו בימי קדם ובמרכזם בדרך כלל תאי קבורה.
המשך המסלול מפגיש את המטיילים עם אחת מהחידות הגדולות ביותר של הנגב – קיר אבנים ישר כסרגל, בגובה נדבך אחד ובאורך 4.5 קילומטרים, המוכר בשם "קו K". הארכיאולוגים מתארכים את הקיר ואת הטומולים לתקופת הברונזה התיכונה (בין שנת 2000 לפני הספירה לשנת 1550 לפני הספירה) - אולם ההסבר לקיומם מסתורי למדי. אפשר רק לשער שתושבי הנגב באותם ימים היו נוודים או נוודים למחצה שהתפרנסו מציד, ממרעה ומחקלאות בקנה מידה קטן. יש המשערים שהקיר, שרוחבו כ-1.5 מטרים, קשור לפולחן או ליום מסוים שבו השמש נראתה שוקעת מולו.
השביל השחור היורד מאגף מפל קטן ולידו "מטמורה" – צניר סלע שחזיתו בנויה ושימשה לאחסון ציוד של דרי המדבר הקדומים. ליד המטמורה צומחים עצי שקד הרמון – מין עץ נדיר, אנדמי לרכס הרמון, הפורח בפריחה נפלאה בסוף פברואר. בערוץ צומחים גם קרקש קיליקי, שיח גדול הפורח באביב בפריחה צהובה ויפה, ואשחר דו-זרעי, שיח המאפיין את הר הנגב. באביב פורחים לאורך המסלול עיריוני צהוב, צבעוני ההרים, צבעוני ססגוני, שמשון הדור ועוד רבים וטובים.
כאשר הערוץ מגיע לנחל חורשה מתגלה בו מחשוף סלע חווארי, אטום לחלחול מים. תושבי המדבר חפרו כאן באר ובנו קיר אבן גבוה, כדי למנוע מהעפר שבערוץ לגלוש ולסתום אותה. בימינו הבאר חרבה. במעלה נחל חורשה צומחים עצי אלה אטלנטית יפים – הגדול שבהם מציג שלוש זרועות ענקיות, חלולות בחלקן מרוב שנים. נראה כי בעבר הקדום, כאשר אקלים הנגב היה נוח יותר, צמחו בו עצי אלה רבים. אולם בימינו שרדו עצים רק במקומות שזוכים לתוספת מים מהסלעים שמסביב.
הלאה משם עובר השביל לצד סדרה מרהיבה של טרסות עתיקות, החוסמות את הערוץ הרחב של הנחל לאורך כחצי קילומטר. לא נותר אלא לדמיין את מראה הבוסתנים וחלקות הירק שהשתרעו כאן בתקופות קדומות וטופחו על ידי יושבי המדבר שהשכילו לנצל כל טיפה של גשם שירדה כאן. השביל עולה לראש נחל חורשה, יורד לצומת שבילים ובו שלט הכוונה – פונים ימינה בשביל הירוק וצועדים עוד כ-1.5 קילומטרים בחזרה לחניון בורות לוץ.
הר רמון
מעל הפינה הדרום-מערבית של מכתש רמון מתנשא לגובה 1,037 מטרים מעל פני הים הר רמון – הפסגה הגבוהה ביותר בהר הנגב. בלילות החורף יורדות הטמפרטורות באזור זה לעתים קרובות אל מתחת ל-0, ולעתים אף יורד כאן שלג. גם על פסגת הר רמון נמצאים טומולים ו"קו K" עובר גם כאן.
בשל הטופוגרפיה הייחודית של האזור, הנוף מפסגת הר רמון אינו מרשים במיוחד, אך במרחק הליכה קצר לכיוון שפת המכתש נגלה הנוף המרהיב של שבע גבעות הבזלת השחורות שנמצאות בתוכו. הגבעות מכונות "קרני רמון", והגבוהה שבהן היא הר ערוד המתנשא לגובה של 945 מטרים מעל פני הים – גבוה יותר מרוב ההרים סביב המכתש.
כדי להגיע אל רחבת החניה של הר רמון, מכביש 10 ליד הר חריף פונים מזרחה אל כביש 171. אחרי נסיעה של 6 קילומטרים פונים ימינה אל דרך עפר עבירה לכל רכב. מהחניה צועדים בעקבות השביל המסומן באדום אל הפסגה, אשר מסומנת באמצעות אבן גדולה. מהפסגה ממשיכים עם השביל ימינה, חולפים ליד הטומולים ומתחילים במגמת ירידה לכיוון שפת המכתש – שאינה נראית מרחוק, ונראה אותה רק כשממש נגיע אליה. לפני שפת המכתש יש עלייה קצרה אך מעט תלולה – ומיד אחריה נפרש הנוף עוצר הנשימה של קצהו המערבי של מכתש רמון.
מכאן ממשיכים עם השביל שמאלה, לאורך שפת המכתש, עד שמגיעים אל נקודת תצפית נוספת – שמנציחה את זכרם של שבעת האסטרונאוטים חברי צוות המעבורת "קולומביה", בהם האסטרונאוט הישראלי הראשון אילן רמון ז"ל, שנספו עם התרסקותה בפברואר 2003. מנקודת התצפית חוזרים אחורה כמה מטרים ופונים ימינה אל השביל השחור שחוזר אל פסגת הר רמון ואל החניה. מטיילים מטיבי לכת יכולים לתכנן מסלול מעגלי ארוך שכולל גם את מעלה ערוד.
תצפית הר שגיא
המצפור מנציח את שמו של אמיתי מרקין ז"ל – פקח הר הנגב הדרומי ויוזם המצפור, שנהרג בהתרסקות מסוק בעת עבודתו. כאן תפגשו מצפה מרהיב הפורס נוף פנורמי עוצר נשימה. כמעט כל הר הנגב נשקף מנקודה זאת: הר חריף, מצוקי מכתש רמון, בקעת חיסון, הר עריף, ועוד.
אל המצפה מפנה שלט הממוקם בסוף העלייה של כביש 10 להר שגיא - תוצר גיאולוגי של ריבוד מסלע קשה מתקופת האיאוקן מעל שכבות קירטוניות רכות, ששוליו עברו בלייה. למעשה, פסגותיהם של הר שגיא והר כרכום הינן חלק מאותה רמה מוגבהת שנחרצה ובותרה ברבות השנים.
על רמתו המוגבהת של הר שגיא יש פעילות של צבאי הנגב, פראים, עדרי יעלים ובעלי חיים רבים נוספים. בצמוד לחנייה מוצב "שולחן" פיקניק עם כסאות העשויים משרידי החציבה בסלעי המקום. מהרחבה יוצא שביל קצר לכיוון מזרח המוביל לתצפית המרהיבה ועליה לוחיות הסבר.
הר כרכום
הר כרכום נצפה ממרחקים משום שגובה הרמה שמעליה הוא מזדקר הוא כ-800 מטר מעל פני הים. הגישה אל חניון הלילה שלמרגלות ההר מתאפשרת ברכבי 4X4 בלבד. מהחניון יוצאים שני מסלולים רגליים – קצר (עלייה בשביל הכחול וירידה בירוק) וארוך (עלייה בשביל הכחול וירידה בשחור) – ושניהם מעגליים.
על במת ההר מפארים את הסלעים מכוסי ה"פטינה" הכהה ציורים חרותים סלע מתקופות שונות. החרותות נעשו בידי אמנים קדומים, שחשפו בעזרת שבירת קרום הפטינה את הסלע הבהיר שמתחת וכך יצרו דמויות וסמלים שונים. עקב התחדשות הפטינה מזמן היצירה ועד היום יש התכהות הדרגתית של החרותות, וככל שהחרותֶת כהה יותר מעיד הדבר על היותה עתיקה יותר. מהמפורסמות שבהן היא חרותת הסלע הידועה כ"לוחות הברית" – שהוסיפה לתאוריה ולפיה הר כרכום הוא למעשה "הר סיני" המקראי.
על החרותות עצמן אפשר להבחין בתמונות של מחזות ציד, בציורי בעלי חיים, בכתובות בשפה התמודית (שפה שמית עתיקה שנכחדה) בנות כ-2,000 שנה – המאפיינות שבטים נוודיים מהמרחב המדברי של המזרח התיכון, ובמגוון עצום של סמלי פולחן שונים. הר כרכום הוא שמורת טבע מוכרזת, על כן ציורי הסלע מוגנים ואין לקחת אותם מהמקום בשום אופן.
מריכוז זה של חרותות סלע מתפצלים השבילים. השביל הירוק פונה מערבה, עובר מעל מפל נחל כרכום והגב שמעליו ויורד חזרה לחניון הלילה. השביל הכחול ממשיך מזרחה לתצפית מרהיבה על אגן נחל פארן ועל הר צוריעז – ומשם לאתר שזוהה על ידי פרופ’ עמנואל ענתי, החוקר הראשי של ההר, כמקדש פליאוליתי מהקדומים בעולם.
מנקודה זו ממשיכים בשביל מסומן שחור, החוזר מערבה ויורד על שלוחה מתונה בחזרה לחניון הלילה. בין סיום הירידה לחניון נמצא אתר חשוב נוסף - מקדש פתוח קדום ובו 12 מצבות אבן, אשר מזוהות על ידי פרופ’ ענתי כמזבח שהוקם על ידי משה למרגלות הר סיני ומסמל את 12 שבטי ישראל.
הקניון הלבן
הקניון הלבן נמצא באחד המקומות הנידחים ביותר בארץ, אך זהו גם אחד המקומות המרשימים ביותר בארצנו. ערוץ נחל שגיא, יובל של נחל פארן, עובר במקום בתוך קניון צר באורך של יותר מ-100 מטר וברוחב של 5-2 מטרים, אשר מתחתר בסלע קירטון לבן ובוהק. בחורף, שיטפונות בנחל ממלאים את הקניון במים ומעניקים למקום מראה מרהיב.
ההגעה אל הקניון הלבן אפשרית רק באמצעות רכב שטח. כ-13 קילומטרים דרומית להר שגיא פונים מזרחה לעבר שביל עפר מסומן בכחול, ונוסעים עוד כ-13 קילומטרים עד לקניון.
פורסם לראשונה: 10:17, 20.07.21
