החופשה המשפחתית של נועה בזנזיבר
(עריכה ואנימציה: שי שבתאי)
מי טורקיז, חול לבן ועצי דקל – אלה כנראה הדברים הראשונים שעולים לכם בראש כשחושבים על זנזיבר – ואתם לגמרי צודקים.
בזנזיבר באמת יש את כל אלה וגם לא מעט פעילויות שיוציאו אתכם קצת מהמלון. אבל אם תפתחו את העיניים, תגלו שבזנזיבר יש הרבה יותר מזה.
בסוף הוחלט: טסים לזנזיבר
אנחנו שבט של 15 אנשים עם טווח גילים רחב שנע בין שנה וחצי ל-72 שנים. חיפשנו מקום קסום, חיפשנו חוויות ובעיקר חיפשנו משהו קצת אחר.
אחרי סקרי שוק ובעיקר דיונים משפחתיים, החלטנו לטוס לזנזיבר בסוף אוגוסט האחרון ואפשר לומר שקלענו בול.
מה אתה - זנזיבר?
זנזיבר הוא אי, חלק מארכיפלג באפריקה לחופי האוקיינוס ההודי. לאחר איחודו עם טנגניקה (Tanganyika) בשנת 1964 הם הפכו לרפובליקה המאוחדת של טנזניה.
זנזיבר היא החלק הימי של האיחוד וטנגנייקה היא החלק היבשתי. הג'יפים והספארי הם בטנזניה היבשתית, חופשה מסוג קצת אחר.
תושבי זנזיבר הם ברובם המוחלט מוסלמים, אדוקים יותר בכפרים וליברלים יותר בערים. אל דאגה - המילה "ישראל" לא מעלה בהם שום קונוטציה שלילית, להיפך, התיירים הישראלים מאוד אהובים באי.
למה מתאים למשפחות?
יש כמה דברים שהופכים את זנזיבר ליעד שיכול להתאים מאוד לחופשה משפחתית. ראשית, זמן הטיסה מישראל לזנזיבר עומד על חמש שעות וחצי בטיסה ישירה, ורוב הילדים יכולים לעמוד בו.
שנית, הטמפרטורות באי הן יחסית קבועות אבל מומלץ לבקר בין החודשים יולי עד אוקטובר. במילים אחרות, היעד מתאים לחופשה במהלך החופש הגדול ובתקופת החגים.
שלישית, רוב האטרקציות מאוד מתאימות לילדים, כשאלו אפילו הופכים להיות חלק משמעותי בחוויה, וכמובן, יש בריכה ויש חופים.
מה שלא תמיד מספרים לנו
עם זאת, טנזניה (וזנזיבר בתוכה) היא מדינת עולם שלישי ואחת מהמדינות העניות בעולם. זו אולי נקודה שעלולה להרחיק משפחות אבל לדעתי זו הנקודה שעליה צריך להתעכב ודווקא במובן החיובי.
המפגש עם תרבות שונה לחלוטין ממה שאנו מכירים נותן ערך מוסף לילדים ואפילו גורם להם קצת להעריך את המובן מאליו.
המפגש הראשון עם זנזיבר, כמו עם כל יעד אחר, הוא בשדה התעופה. תשכחו משדות תעופה מערביים ממוזגים וגדולים. השדה בזנזיבר הוא מיושן וההיפך המוחלט ממסביר פנים. בכניסה לאי צריך למלא טופס של מחלקת ההגירה.
אפשר להדפיס אותו מהאינטרנט, למלא בבית ולחסוך מלא זמן בתור. זה בדיוק מה שעשינו וכך הלכנו מיד לתור לתשלום. הכניסה לזנזיבר עולה 50 דולר לראש, סכום לא מבוטל שצריך לקחת בחשבון. אחרי התשלום תגיע ביקורת דרכונים ומשם לכבודה.
אין שום הפרדה בין כל האזורים האלה ומדובר למעשה בחלל אחד חנוק ולא ממוזג.
למזוודות לקח נצח קטן להגיע ובזמן הציפייה הבחנתי בחנות קטנה עם המילה SIM בענק. חבילות הגלישה מהארץ היו כל כך יקרות והייתי חייבת לשמור איכשהו על קשר עם המשפחה שנשארה בארץ.
על ה-WI FI בבתי מלון כבר הבנתי שאני לא יכולה לסמוך וידעתי שכרטיס סים מקומי יפתור את הבעיה. כך היה, 10 דולרים והתחברתי לציוויליזציה.
פה זה אפריקה
המזוודות הגיעו וסוף סוף יצאנו למלון. חשוב לוודא שיש לכם דרך להגיע למלון משדה התעופה. זה לא שיש שם איזו תחנת רכבת או אוטובוסים שתוכלו פשוט לקחת ליעד.
יצאנו מהשדה בלילה. הדרכים לא דרכים ואנחנו לא ממש מצליחים לראות מה קורה מחוץ לחלונות אבל האווירה מורגשת. פה זה אפריקה.
התיירות בזנזיבר קיימת לא מעט שנים, יש בה מאות בתי מלון וריזורטים ועדיין משהו בה נשאר מאוד בתולי.
מחוץ לריזורט התשתיות נוראיות ואפשר להגיד שאין שום ניסיון להסתיר את העוני ולייצר איזו תמונה יפה לתייר. כאילו רוצים להגיד לך - אתה אורח פה ואלה אנחנו.
מהסיבה הזו, אפשר להגיד שזנזיבר הוא המקום עם הכי הרבה ניגודים שאי פעם הייתי בו. מצד אחד - ריזורט מפנק וחופים מדהימים. מצד שני - עוני ותנאים קשים רק מטרים ספורים מחוץ למלון. אפשר להגיד שזה מכניס לפרופורציות ואפילו ממלא ברגשות אשם.
הניגודיות הזו העלתה לא מעט תהיות במהלך הטיול ובעיקר, אז מי בעצם מאושר יותר? אנחנו, שרודפים אחר דברים שאולי יעשו אותנו מאושרים, או הם, שבכלל לא יודעים שמתקיים כזה מרדף.
המקומיים לא מתלוננים על מצבם. הם תמיד יקבלו את פניך במילה ג'מבו (שלום) ועם חיוך. בעיקר תשמעו את צמד המילים "אקונה מטטה" בכל מקום.
למי שלא ראה מלך האריות, המשמעות של הביטוי היא "אין דאגות". וזה קטע, בעיקר כשרואים באיזה תנאים הם חיים. הלוואי שזה היה הביטוי השגור גם אצלנו בישראל.
אז אני מתנצלת מראש, זה קצת בנאלי ואפילו אולי קצת צבוע, כי בכל זאת עשינו כיף גדול בגן העדן הזה, כשרוב התושבים שלו עניים מרודים. אבל כן, זנזיבר זו חופשת בטן-גב חלומית ומדהימה. וכן, היא גם מעלה בך מחשבות, וזה לא בהכרח דבר רע.
החשש ומימושו
כמו בכל חופשה אחרת, תמיד יש כמה חששות שמלווים את ההתרגשות. קודם כל שהמטוס לא יתרסק, אחר כך שכולם יסתדרו אחד עם השני, שהמלון יהיה טוב ובעיקר – שכולם יהיו בריאים. אז החשש הקריטי מכולם התממש כבר בדרך לזנזיבר.
דווקא אצל הקטנטונת בחבורה, בתי בת השנה וחצי, החל לעלות החום כבר במטוס. אין לתאר את מבטי האימה של הנוסעים האחרים כשהדיילת הגיעה אלינו עם התרופה בשבילה.
לגמרי מובן, כנראה שגם אני הייתי חוששת. ואז, יומיים לתוך הטיול הבנו שזה לא סתם משהו "ויראלי" ושכדאי שיראה אותה רופא.
דרך המלון הגענו לבית חולים פרטי. רופאי אלילים לא היו שם אבל אני לא יכולה להגיד שזו חוויה מומלצת באפריקה ועוד עם תינוקת.
דוקטור מייקל, שהוא בכלל ממצרים, היה מאוד נחמד והרופא בארץ אחר כך אמר לנו שהוא עשה עבודה טובה. כאן זה המקום לכתוב שיש לא מעט בתי חולים פרטיים פזורים באי אבל תמיד כדאי שתהיה לכם תקשורת גם עם רופא מהארץ שירגיע אתכם שקיבלתם טיפול מקובל.
כל סאגת בית החולים עלתה לנו 200 דולר (שנקבל בחזרה מביטוח הנסיעות). זה כלל ביקור חוזר, תרופה והסעה הלוך וחזור מהמלון. זה מחיר הבריאות בזנזיבר, והאמת שהייתי משלמת גם הרבה יותר.
שיעורי בית הם חשובים כאן
בזנזיבר יש מאות בתי מלון וריזורטים בהמון דרגות אירוח וכמו בכל יעד אחר - כדאי לעשות בדיקה לפני ששולפים את האשראי.
יש הבדלים בין הצדדים השונים של האי וגם לא לכל בתי המלון יש גישה ישירה אל החוף. בקיצור, תעשו שיעורי בית ובמידת היכולת תנסו גם לשדרג את החדר.
החופים בזנזיבר הם מהיפים שראיתי בחיי. כל מקום שמביטים אליו כאילו קורא לכם לצלם את התמונה המושלמת. הטורקיז בוהק ואפילו המרקם של החול הוא לא משהו שהכרתי.
בחלק מהחופים אפשר, בשעות הלילה, לחפש כוכבי ים וסרטנים. הילדים השתגעו מזה וגם המבוגרים. בחופים אחרים תמצאו בשעות השפל צדפים וקונכיות שבארץ תשלמו עליהם כסף.
אז מה עושים בזנזיבר?
חוץ מלגרום לכל מי שבארץ לעשות לכם Unfollow? יש מלא אפשרויות. הכל תלוי בסוג החופשה שאתם רוצים. אנחנו היינו בשייט לאי מנמבה.
האי לא נגיש אבל בדרך יש סיכוי לראות דולפינים ומסביבו עושים שנורקלים ורואים עולם ימי מגוון.
עם זאת, מדובר בטיול של שעות בודדות ובחוויה שבשום צורה לא מתאימה לילדים קטנים. בסוף הם תקועים על סירה כמה שעות מבלי לעשות יותר מידי.
למי שיש קצת זמן, הטיול הארוך יותר הוא ה"בלו-ספארי" ובו מבקרים במגוון לגונות ואיים קטנים. הטיול אורך יום שלם.
חלק מהאטרקציות, כמו חוות התבלינים, קצת איבדו מהאותנטיות אבל עדיין ממש נהנינו.
באי האסירים אפשר לראות ולגעת בצבי הענק שמסתובבים שם. גם סטון טאון היא עיר ששווה להשקיע בה קצת זמן של שוטטות. יש שם מוזיאונים, אתרים היסטוריים ובעיקר אווירה שונה מזו שתספגו בכל מקום אחר.
אל תצאו לאטרקציות לבד
חוץ מאלה יש עוד לא מעט אטרקציות כמו יער ג'וזאני, שוק הלילה וצ'יטה רוק. גם בהקשר הזה - תעשו גוגל ותקראו המלצות - רק אל תצאו לאטרקציות לבד. תמיד צריך לקחת מדריך מקומי מוסמך שיסגור לכם את כל הפינות.
אולי גם תשוחחו איתו על החיים שלו, על המדינה. זו הדרך הכי טובה להבין איפה אתם נמצאים. המחירים של הטיולים נעים בין 10 ל-50 דולר לאדם. דרך המלון תמיד יהיה יקר יותר אבל זו אחת הדרכים לוודא שהמדריך הוא מוסמך ואמין.
אולי הדבר שאני הכי מצטערת שלא עשינו בזנזיבר הוא סיור באחד הכפרים המקומיים. זה לא בהכרח סיור קלאסי אבל אם תבקשו מהמדריך כנראה שהוא ייקח אתכם בשמחה.
אחרי שיחה פילוסופית משהו עם אחד מהמדריכים שהיו לנו, הוא סיפר לי שיש לא מעט קבוצות שמגיעות מידי שנה לכפרים ומחלקות מחברות וכלי כתיבה בבתי הספר. אלה רק חלק מהדברים שחסרים שם מאוד.
אגב, לא בהכרח מדובר בקבוצות מטעם ארגון הומניטרי. לרוב אלה פשוט תיירים שכבר ביקרו במקום וחזרו עם הרבה רצון טוב לעזור.
כהמשך ישיר לכך, אם אתם מבקרים בזנזיבר תדאגו להביא כמה דברים שאינם בשימוש ותחלקו אותם לילדים המקומיים שתיתקלו בהם.
בגדים, מוצרי היגיינה בסיסיים, מחברות, כלי כתיבה. כל מה שאצלנו הוא הכי מובן מאליו, בזנזיבר הוא מצרך יקר. אל תתנו ממתקים לילדים. אין להם כסף לרופא שיניים.
כמה טיפים חשובים על הכסף כאן
ועוד בגזרה הכלכלית - המטבע המקומי הוא שילינג אך במהלך כל הטיול השתמשנו רק בדולרים ולא היה לנו שום צורך להחליף כסף.
ופה חשוב לציין נקודה חשובה - בזנזיבר מקבלים דולרים משנת 2006 וצפונה.
זו נקודה שיכולה להשפיע על כל הטיול שלכם. להגיע לזנזיבר עם שטרות ישנים זה כמו להגיע בלי כסף בכלל. הכספומט היחיד הוא בסטון טאון, והוא לא תמיד עובד. האשראי שלכם די מיותר ברוב החנויות שם. תגיעו עם דולרים חדשים ותנסו לפרוט אותם לשטרות בודדים כי לא תמיד יהיה עודף.
אם בשטרות בודדים עסקינן - טיפים. בזנזיבר טיפים זה הכל וכולם מצפים לקבל אותם. למעשה, זו אחת הסיבות שהמקומיים אוהבים את הישראלים. מסתבר שבזנזיבר אנחנו מאוד נדיבים בטיפים.
המשכורת הממוצעת בזנזיבר היא 150 דולר בחודש, ולא, זה לא מספיק להם לכלום. לכן המתנות שתעניקו למקומיים, הדולר הנוסף שלא תתמקחו עליו ובעיקר הדולרים הבודדים שתתנו כטיפ, ישפרו משמעותית את ההכנסה החודשית שלהם ויעשו עבורם את כל ההבדל.
בגזרת המחירים והעלויות – לא יקר אבל גם לא כזה זול. בחופים, חולצה עם הדפס אפריקני כלשהו תעלה בין 6-10 דולר, תלוי אם לילד או למבוגר.
לדעתי זול יותר לקנות בחופים ולא בחנויות המזכרות. אפשר להתמקח קצת כי הם נוטים לזרוק מחירים מעט הזויים אבל תשתדלו שלא להגזים. לא מדובר באנשים עשירים.
ובגזרת הדילים – כדאי וצריך לעשות השוואות מחירים וגם פה – אל תסמכו רק על אדם אחד. דיל ממוצע לאוגוסט עולה בין 1,500-2,000 דולר לאדם, לרוב למלון הכל כלול, כך שההוצאות שלכם יהיו בעיקר על מזכרות וטיולים.
אז תשננו את המילים ג'מבו, אקונה מטטה ואסנטה סאנה (תודה רבה) וטוסו לכם לחופשה שהיא באמת חד-פעמית.
