מלחמה, עוינות, טרור, פילוג עדתי, פליטים – לרוב אלה יהיו הדברים שיעברו במוחו של הישראלי הממוצע כשהוא יחשוב על לבנון, אולם לשכנתנו מצפון יש עוד הרבה מה להציע. חופים מרהיבים, נופים עוצרי נשימה, עיר בירה שוקקת חיים, מוסדות תרבות וחיי לילה, וגם לא מעט היסטוריה. אז נכון שבעלי דרכון ישראלי לא יכולים להיכנס ללבנון, אבל זה לא מונע מאיתנו לפחות לנסות לקבל הצצה למה שהיינו יכולים לראות ולחוות בלבנון, אם רק הדבר היה אפשרי.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
״לבנון מוכרת בשל יופייה המרהיב, הזוהר, הטעם האירופי ואזרחיה מסבירי הפנים. התרבות וההיסטוריה העשירות שלה מיקמו אותה ברשימת ה'חייבים לראות' של כל מטייל בעולם" - כך מתגאים באתר האינטרנט של משרד התיירות המקומי, המזמין תיירים זרים לבקר בלבנון. "הטבע של לבנון הופך אותה למדינה היחידה בעולם הערבי שהתברכה בארבע עונות בשנה. לא משנה מהי העונה, תמיד יש משהו מיוחד ליהנות ממנו – בעונת החורף אלה אתרי הסקי, שמציעים לתיירים מדרונות המשתווים אפילו לאתרי הנופש הטובים ביותר באירופה, ובקיץ ישנם פסטיבלים בינלאומיים בכל רחבי המדינה", מוסיפים שם בניסיון לשכנע את התיירים לבחור בלבנון כיעד הבא.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
המילים הגדולות האלה אינן שקריות, אולם אין ספק שהן מתארות תקופות יפות יותר של לבנון ולא משקפות את המצב הנוכחי שבו נמצאת המדינה. בשנים האחרונות לבנון שוקעת לתוך משבר עמוק ביותר - משבר שהחל כפוליטי והחריף לכדי משבר חברתי-כלכלי, ואף לאתגר משילותי משמעותי למוסדות המדינה הלבנונית. החיים של אזרחי לבנון הפכו קשים ביותר בהיעדר שירותים בסיסיים, ובהם טיפולים רפואיים, תרופות, מצרכים במרכולים, דלק, חשמל, מים וביטחון ברחובות הערים.
לכל אלה מתווספים תוצרי הלוואי של מגפת הקורונה והמשבר העולמי בתחום התיירות - מציאות שבה קשה מאוד למשוך תיירים זרים. לפי הדיווחים העולים מלבנון, במהלך השנתיים האחרונות נסגרו עסקים רבים בתחום התיירות, בהם מסעדות, בתי קפה, ברים ומועדונים.
בתקופה שטרם התפרצות הקורונה והמשברים שהביאה עימה המגפה נרשמה עלייה קבועה במספר התיירים שהגיעו ללבנון, ולזמן לא רב נדמה היה כי העולם גילה אותה מחדש. המדינה כולה, ובעיקר הבירה ביירות, הציעה לתיירים הערבים חופשה אורבנית-תרבותית, כזו שלא היו יכולים לחוות כמעט בשום מקום אחר במזרח התיכון: ביירות נחשבת למרכז תרבותי בעולם הערבי, ומשמשת כמקום מושבן של רשתות תקשורת ערביות ושל תוכניות טלוויזיה פופולריות.
ואולם, משבר הקורונה השבית כאמור את התיירות הנכנסת למדינה, בדומה למה שקרה במדינות אחרות, והחזיר את הענף שנים אחורה. כיום חלק ניכר מהתיירים המגיעים ללבנון הם אזרחים לשעבר, שעזבו את המדינה בשנים האחרונות או בעשורים הקודמים לטובת מדינות זרות, ומגיעים למולדתם בעיקר בעת חופשת הקיץ מאירופה ומצפון אמריקה.
אך לא רק למגפה העולמית יש יד בדבר: בעבר נרשמה גם תיירות ניכרת ממדינות ערב לארץ הארזים, אולם ההתחזקות של חיזבאללה וההשתלטות השקטה שלו על יותר ויותר מוסדות בלבנון הביאה למגבלות של המדינות העוינות את ארגון הטרור על המדינה כולה, ובין היתר גם על תנועת האזרחים מלבנון אליהן ובכיוון ההפוך.
"כל המשתנים הפוליטיים בלבנון משפיעים באופן שלילי על התיירות, וכל עוד המשתנים השליליים האלה יישארו, כך הם גם ימשיכו להשפיע על סקטור התיירות באופן שלילי", אומר גורם בענף התיירות בלבנון לעיתון ערבי, ומוסיף: "השנה לא תהיה טובה עבור התיירות, ואנו צופים שההכנסות בתחום זה יהיו רק כ-10% לעומת העבר". מצב זה פוגע באופן ישיר בכלכלה הלבנונית, שלפי דו"חות של ארגונים בינלאומיים ניצבה במקום ה-36 בעולם בשנת 2018 מבחינת היקף ההכנסות מתיירות ביחס לתקציב הכולל. לפי ההערכות, כ-20% מהתוצר הלאומי הגולמי בלבנון מגיעים מתחום התיירות.
החשש של התיירים הזרים להגיע ללבנון די מובן, אולם כל זה לא מפריע לסוכנויות התיירות המקומיות ולאישים בתחום להמשיך לנסות לשווק את חוויית החופשה הייחודית במדינה. עם זאת, נראה שהקושי והיעדר המשאבים של משרדי הממשלה בלבנון הגיעו גם למשרד התיירות, שזה חודשים ארוכים הפסיק לעדכן את האתר המרשים שבו הוא מחזיק וכן את החשבונות הרשמיים ברשתות החברתיות.
אחד הגורמים שהצליחו בכל זאת להניע את ההתעוררות המסוימת שחווה סקטור התיירות בלבנון בחודשים האחרונים הוא דווקא הקריסה של המטבע המקומי - הלירה הלבנונית - מול הדולר. לפי הערכות, הלירה הלבנונית איבדה בסביבות 80%-90% מערכה מול שער הדולר, ויתרות המט"ח במדינה החלו לאזול לחלוטין.
"ברוב המדינות שבהן היו קריסה כלכלית וירידה חדה בערך המטבע המקומי, הפך המשבר להזדמנות להשבת האיזון לכלכלה באמצעות התיירות, שמספקת למדינה מטבעות זרים. כך היה בקפריסין, ביוון ובמצרים"
בשבועות האחרונים שער החליפין האמיר לכדי כמעט 20 אלף לירות לבנוניות עבור דולר אמריקני אחד בשוק האפור. הנתון הזה פוגע מאוד באזרחי לבנון, שכוח הקנייה שלהם מצטמצם במידה ניכרת, בהתבסס על כך שמשכורותיהם המשולמות בלירות לבנוניות מאבדות עוד ועוד מערכן. עם זאת, מי שמרוויחים מכך הם התיירים הזרים, שמגיעים עם מטבע חוץ חזק מול המטבע המקומי ויכולים לרכוש בו יותר מבעבר.
יש שהגדירו את המצב הנתון כהזדמנות האחרונה בהחלט עבור התיירות בלבנון, וקראו לממשלה להשקיע בתחום: "ברוב המדינות שבהן היו קריסה כלכלית וירידה חדה בערך המטבע המקומי, הפך המשבר להזדמנות להשבת האיזון לכלכלה באמצעות התיירות, שמספקת למדינה מטבעות זרים. כך היה בקפריסין, ביוון ובמצרים", אמר גורם בתחום המלונאות בלבנון.
לבנון היא אחת המדינות המגוונות ביותר באזור מבחינת תמהיל האוכלוסייה, שמבוסס על עדות רבות. החלוקה הראשונית לקבוצות אוכלוסייה בלבנון מתבצעת לפי דת – מוסלמים, נוצרים, דרוזים ועוד - אולם היא אינה מסתיימת כאן. בקרב המוסלמים ישנה החלוקה למוסלמים שיעים ולמוסלמים סונים, וגם בקרב הנוצרים ישנה חלוקה לזרמים, שהעיקריים שבהם הם הנוצרים המארונים והנוצרים האורתודוקסים.
לבנון מארחת בשטחה גם המוני פליטים. לפי הערכות של ארגוני האו"ם, בלבנון ישנם למעלה ממיליון פליטים, שהמוצא של רובם הוא סורי או פלסטיני. מפני שבלבנון לא עורכים מפקד אוכלוסין סדיר כבר עשורים רבים, אין נתון אחד מוסכם לגבי מספר הפליטים שנמצאים בשטחי המדינה, ולפי ההערכות של המדינה ושל ארגוני האו"ם מדובר בכמיליון עד 1.5 מיליון פליטים.
הגיוון הדתי-אתני בלבנון הוא גם אחד המאפיינים המשמעותיים ביותר של המדינה, וללא ספק תורם לייחודיות שלה. אפשר למצוא בה אתרים דתיים ומרכזי פולחן של כל אחת מהדתות במדינה, לצד כפרים ועיירות שמציגים אורח חיים שונה זה מזה. תיירים המגיעים למדינה יכולים לבקר בכנסיות ובמנזרים של הזרמים השונים בנצרות, לצד מסגדים מרשימים.
אחד האתרים הללו הוא קתדרלת מאר אסטפאן (St. Stephan's Cathedral), שנמצאת בעיר אל-בתרון בדרך שבין הבירה ביירות לעיר הצפונית טריפולי. בנייתה של הקתדרלה המרשימה הסתיימה בשנת 1910, והיא מעוצבת בסגנון אירופי מסורתי עם כיפות, קשתות ותקרות גבוהות. המקום נחשב לאתר דתי שבו נערכים טקסים גדולים, וגם מהווה מוקד משיכה לתיירים שמטיילים לאורך רצועת החוף של לבנון.
אתר מוסלמי פופולרי הוא מסגד מוחמד אל-אמין, שנמצא בביירות ומשמש את הקהילה המוסלמית-סונית. המסגד הוא אחד האתרים הבולטים ביותר בעיר, ועל כיפתו הכחולה, לצד ארבעת הצריחים הגבוהים, אפשר לתצפת מאזורים רבים בעיר. המסגד יכול להכיל כ-5,000 מתפללים בו-זמנית, ומסיבה זו נחשב לאחד הגדולים ביותר בלבנון. הוא נבנה במקור בשנת 1853, אולם עבר שיפוץ משמעותי והרחבה במהלך העשור הראשון של המאה ה-21. סמוך למסגד קבור רפיק אל-חרירי, ראש ממשלת לבנון לשעבר שחוסל בשנת 2005 ואביו של רה"מ לשעבר והפוליטיקאי הלבנוני המוכר סעד אל-חרירי.
אולי תופתעו לגלות זאת, אבל בביירות שוכן גם בית כנסת יהודי, שנשמר לאורך השנים אף שלפי הדיווחים במדינה אינו פעיל בשגרה. בית הכנסת מגן אברהם, ששימש את הקהילה היהודית שחיה במדינה בעבר, נפגע מהפיצוץ האדיר שהתרחש בנמל המקומי בשל התלקחות של אמוניום חנקתי כמו אתרים ומבנים נוספים בביירות, אולם לפי כלי תקשורת בלבנון הוא עבר שיקום במימון תרומות של יהודים מהעולם. בית הכנסת נבנה בשנת 1925, אך כיום אינו פעיל בשל עזיבתם של בני הקהילה היהודית את לבנון. לפי ההערכות נותרו במדינה יהודים ספורים, שהם שריד לקהילה עתיקה שחיה במקום מאות שנים.
מעבר לאתרים דתיים, בלבנון ניתן למצוא גם לא מעט אתרי תרבות ומורשת. את רובם המוחלט של המוזיאונים ניתן למצוא בביירות או בסביבתה. אחד המוזיאונים המוכרים ביותר הוא המוזיאון הלאומי של ביירות, שמוגדר כאטרקציה מספר אחת בלבנון בדירוג של פורטל התיירות TripAdvisor, וניתן למצוא בו למעלה מ-1,800 מיצגים שמספקים הצצה להיסטוריה המיוחדת של לבנון ולתרבויות שממנה הושפעה לאורך השנים. עם המוצגים הארכיאולוגיים נמנים אובייקטים שמקורם החל בתקופה הפרה-היסטורית, ועד לתקופת האימפריה העותמאנית ששלטה באזור.
אם לא תסתפקו במוצגים שבמוזיאון הלאומי תוכלו להמשיך לעיר העתיקה ג׳ובייל (הנקראת באנגלית Byblos), שנמצאת מרחק נסיעה של כ-40 קילומטרים צפונה מביירות. העיר נחשבת לאחת העתיקות ביותר בעולם, ושימשה כעיר נמל בתקופה הפיניקית. לפי חוקרים, ההיסטוריה של העיר חוזרת כ-7,000 שנים אחורה, ולאורך השנים שמה שונה כמה פעמים בידי האימפריות ששלטו בה.
ג׳ובייל נחשבת לאחד ממוקדי התיירות המרכזיים עבור תיירים המבקרים בלבנון, ומדי קיץ נערך בה פסטיבל מוזיקה בהשתתפות מיטב האמנים הערביים והבינלאומיים. בשל הממצאים הארכיאולוגיים וההיסטוריים שנמצאים בשטחה, העיר הוכרזה בשנת 1984 כאתר מורשת עולמית של ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו״ם – אונסק״ו. טיול בעיר יכול להימשך יממה שלמה, שבמהלכה תוכלו להתרשם מהשווקים המרשימים ששוקמו תוך ניסיון לשמור על אופיים המקורי, וגם להצטלם בנמל העתיק, שבעבר היה הפעיל ביותר בלבנון ואחד הפעילים בים התיכון.
לאלה בינינו שמחפשים חופשת בטן-גב, גם לכם יש פתרון בלבנון. חופיה של העיר ג'וניה, שממוקמת כ-15 קילומטרים מצפון לביירות, נחשבים לחופים היפים במדינה ויש שיטענו שגם במזרח התיכון. מעבר לחופים, בעיר בעלת הרוב הנוצרי יש מגוון שווקים שבהם ניתן לרכוש בגדים ומטעמים. גם בית הקזינו המפורסם ביותר בלבנון נמצא כאן, וכן רכבל ארוך ומועדוני לילה וברים שאליהם ניתן לצאת לבלות בערב.
אז נכון שלבנון שוכנת לחופי הים התיכון, ורוב עריה הגדולות נמצאות לאורך קו החוף, אבל הטופוגרפיה המגוונת של המדינה מספקת אטרקציה תיירותית נוספת ודי נדירה במזרח התיכון – חופשות סקי. "שווייץ של המזרח התיכון", כך נהוג לכנות את לבנון בקרב חובבי חופשות הסקי, בעיקר מפני שזו אחת המדינות היחידות באזור שמציעות חוויית סקי כמעט כמו באירופה. בלבנון תוכלו למצוא כמה ריזורטים ואתרי סקי ברחבי ה"אלפים של המזרח התיכון", כלומר לאורך הר הלבנון. עונת הסקי שם מתחילה באמצע דצמבר, ונמשכת עד לתחילת אפריל עם בוא האביב.
בכל יעד שאליו תגיעו, זוהי כמעט חובה לבקר בעיר הבירה באותה המדינה – וכך גם במקרה של לבנון. ביירות מספקת חוויה אורבנית עבור התיירים, ונחשבת לאחת מערי הבירה הליברליות ביותר במזרח התיכון השמרני. בעיר ובפרבריה מתגוררים כשני מיליון איש, שהופכים אותה ליעד פועם ורועש שמספק לא מעט אטרקציות למי שמבקר בה. מעבר לסיור בשכונות, בשווקים ובאתרים הבולטים, בביירות תוכלו למצוא גם תרבות חיי לילה מפותחת מאוד, מסעדות טובות וחוויית קניות.
כמו לבנון כולה, גם בביירות עברו לאורך ההיסטוריה אימפריות ותרבויות שונות, שכל אחת מהן השאירה בה את חותמה. העיר ידעה גם לא מעט מלחמות - הן מלחמות אזרחים פנימיות והן מלחמות עם שכנותיה, שהאחרונות בהן היו עם ישראל - ובנקודות מסוימות ניתן לראות תזכורת לעבר האלים בעיר.
במהלך המאה ה-20 הייתה לבנון תחת שליטה של המנדט הצרפתי, שהשפיע רבות על התרבות המקומית ובעיקר בעיר הבירה ביירות. בתקופה שבטרם מלחמות האזרחים, העיר אפילו זכתה לכינוי ״פריז של המזרח התיכון״ בשל ההשפעה הצרפתית הרבה. עם זאת, כיום, במציאות הקשה של לבנון, מעט קשה לראות את הדמיון בין עיר האורות האירופית לבין הבירה המזרח-תיכונית, ששרויה לא מעט שעות בכל יום בעלטה.
לא מעט ישראלים אכן ביקרו בלבנון, אך לצערנו הביקור התקיים ככל הנראה בנסיבות לא משמחות במיוחד. שתי מלחמות קשות נערכו בין שתי המדינות – הראשונה החלה בשנת 1982 ונמשכה שנים ארוכות, והשנייה פרצה בשנת 2006 וארכה שבועות בודדים, שבמהלכם פלשו כוחות ישראליים למדינה.
במהלך מלחמת לבנון הראשונה (או "מלחמת שלום הגליל"), החזיקו כוחות צה״ל בשטחים נרחבים בדרום לבנון במשך שנים. מוצבים ועמדות צבא נבנו והתפתחו קשרים עם תושבי המקום, שהיו נתונים בחלקם תחת שליטה צבאית זרה. אפשר להניח שגם אותם מוצבים, שהשמות של חלקם מוכרים מאוד עבור הציבור הישראלי, היו יכולים לשמש מוקדי משיכה עבור התייר הישראלי בלבנון.
בעבר היו גישושים בין שתי המדינות לגבי האפשרות לנרמל את היחסים, אלא שכיום המציאות שונה מאוד. בין שתי המדינות קיימת מתיחות רבה, ופעילותו של ארגון הטרור חיזבאללה, שמתפרשת על כל תחומי החיים במדינה, אינה תורמת למצב
אחד המוצבים המוכרים לציבור הישראלי מהעבר היה הבופור שנמצא בדרום לבנון, ממש לא רחוק מהגבול עם ישראל הסמוך ליישוב מטולה. המקום עבר לאורך השנים מיד ליד ונבנתה בו מצודה מרשימה שנהרסה במהלך המלחמות השונות, אך לא לחלוטין. הבופור, או קלעת א-שקיף בערבית, משמש כיום אתר תיירותי לכל דבר, שממנו ניתן להשקיף על כל המרחב שמסביב בשל גובהו הרב – כ-710 מטרים מעל לפני הים. ניתן לחוש בהיסטוריה בכל פינה של המצודה, ובדומה לאתרים נוספים בלבנון, גם כאן נותר חותמם של הכוחות ששלטו במרחב בעבר. בשנים האחרונות שוקם המקום בעזרת כספי הממשלה הלבנונית, בניסיון לשמר את הייחודיות שלו.
אם כבר מגיעים לאזור הזה של לבנון, סוכנויות התיירות ממליצות על כמה כפרים שבהם כדאי לבקר, וגם הם מציגים בדרכם את הגיוון הרב שיש ללבנון להציע.
בשנים האחרונות התיירים הישראלים מגלים יותר ויותר ממה שיש לעולם הערבי להציע, בין אם במצרים ובירדן - שעימן יש הסכמי שלום כבר כמה עשורים - או באיחוד האמירויות ובבחריין, שאיתן הנורמליזציה התרחשה רק לאחרונה. כשרואים את כל האפשרויות הללו שעומדות בפני התיירים המגיעים ללבנון, מרגישים קצת פספוס שעבורנו הדבר לא אפשרי - לפחות לא בתקופה הנוכחית או בזו הנראית לעין.
בעבר היו גישושים בין שתי המדינות לגבי האפשרות לנרמל את היחסים, אלא שכיום המציאות שונה מאוד. בין שתי המדינות קיימת מתיחות רבה, ופעילותו של ארגון הטרור חיזבאללה, שמתפרשת על כל תחומי החיים במדינה, אינה תורמת למצב. אולי בעתיד המצב ישתנה, אבל עד אז נמשיך להתבונן בשכנה מצפון מרחוק.
