20 צפייה בגלריה
ריזורטים מפנקים וחופים מרהיבים. מבט מלמעלה, פלופונס
(צילום: Aldemar Olympian Village resort)
חצי האי פלופונס, שהיה מתחת לרדאר של התיירות העולמית, מתגלה בשנים האחרונות כיעד המציע חופשה מגוונת הכוללת טבע מרהיב, ריזורטים מפנקים, חופי ים חוליים עם מי טורקיז ואווירה ים תיכונית שמחה. מהעיר אולימפיה, שבה נולדו המשחקים האולימפיים, ועד פטרס, המציעה חיי לילה שוקקים, קניות, טברנות ואוכל משובח - ביקרנו ביעד שנחשב לאזור האותנטי ביותר ביוון, וחזרנו עם שלל המלצות.
חצי האי, הממוקם בדרום יוון ונחשב לפחות מתוייר בהשוואה לאיים המוכרים רודוס וכרתים, נפתח לקהל הישראלי הודות לקו טיסות ישיר שחברת התיירות "אשת טורס" החלה להפעיל החודש באמצעות "סאן דור" מקבוצת אל על. תוך שעתיים וחצי תגיעו לנמל התעופה ארקסוס, הקרוב לפטרס, העיר השלישית בגודלה ביוון, ולריזורטים המובילים באזור.
גודלו של חצי האי הוא כשטחה של מדינת ישראל, והוא נמצא מערבית לבירה אתונה. מלבד פארק המים הגדול ביוון, כפרים שנראה שהזמן לא נגע בהם ומרחק שיט קצר מהאיים זקינטוס ולפקדה, תוכלו למצוא בחצי האי כמה מאתרי ההיסטוריה החשובים ביותר: אולימפיה, שבה התחילה כאמור המסורת של המשחקים האולימפיים, ספרטה, ששמה התפרסם בזכות אורח חייהם של אזרחיה ולוחמיה בעת העתיקה ולקוניה, שממנה הגיע הביטוי "דיבור לקוני".
מתוך שבעת המחוזות המרכיבים את הפלופונס, סיירנו במחוז הצפון-מערבי אליס, במחוז המרכזי וההררי ארקדיה ובמחוז הצפוני אכאיה, שבו נמצאת כאמור הבירה המסחרית והכלכלית של חצי האי, פטרס.
הכל כלול: חוף פרטי ו-40 בריכות
לאחר שנחתנו בטיסת הבכורה מישראל התחלנו את היום הראשון של הסיור בהגעה לכפר הנופש Aldemar Olympian Village, המדורג 5 כוכבים ומשתרע על פני רצועת חוף עצומה. מדובר בריזורט מרווח הכולל 682 חדרים ברמות שונות - החל מחדרים לזוגות ועד סוויטות משפחתיות עם בריכות פרטיות הצופות אל הים. בריזורט חוף פרטי וחולי לאורחי המלון, 40 בריכות, מגוון פעילויות לילדים, גני שעשועים, השכרת אופניים, מגרשי טניס ושמונה מסעדות שונות - איטלקית, יוונית, אוכל רחוב וגורמה.
רצועות החוף החוליות והארוכות, שאינן נפוצות ביוון, הפכו את מחוז אליס שבו נמצא המלון למוקד תיירות בטן-גב לתיירים אירופאים ומקומיים. המחוז המישורי הוא גם מרכז חקלאי אזורי חשוב לגידולי שדה, מטעים, כרמים וזיתים.
דבש, גבינות ופסטה בעבודת יד
ביום השני לסיור יצאנו מהמלון לנסיעה של כשעתיים לעבר מחוז ארקדיה, המשמר מסורת כפרית עתיקה. הנוף המישורי של מחוז אליס התחלף בהדרגה לעצי אשוח וארזים המותאמים למזג האוויר הקריר יותר של מחוז ארקדיה.
עצרנו בכפר לגקדיה הציורי המשתפל על צלע ההר, בדרכנו אל הכפר ויטינה. מהעת העתיקה ועד מלחמות העת החדשה של יוון, ההרים המבוצרים של ארקדיה שימשו מפלט ללוחמי העצמאות היוונים ולמורדים. ויטינה היה מרכז עבור הלוחמים, ומילא תפקיד משמעותי במלחמת העצמאות היוונית שהחלה ב-1821.
כיום, הכפר השלו משמש כמוקד תיירותי וידוע בתוצרת המשובחת שלו - בדבש המקומי המיוצר מפרחי עצי האשוח, בגבינות האיכותיות ובפסטה המיוחדת בעבודת יד - המושכים מקומיים ותיירים כאחד. המקומיים מתגאים ב"דרך האהבה", שדרת עצי מייפל ודולב שלדבריהם אידיאלית להליכה רומנטית. במרכז הכפר ובסמוך לכנסייה תמצאו בתי קפה, מסעדות וחנויות שבהן ניתן לקנות את התוצרת המקומית.
אולימפיה: ריצה בעירום בתמורה לזר מעלי עץ זית
חזרנו בדרך ההררית לכיוון אתר המורשת העולמית - אולימפיה, העיר העתיקה שבה נולדו המשחקים האולימפיים בשנת 776 לפני הספירה. במשחקים, שהחלו בכלל במטרה לרצות את האלים, התכנסו גברים מכל רחבי יוון העתיקה להתחרות בריצה, קפיצה, זריקת דיסק, מרכבות סוסים, התאגרפות והטלת כידון.
המנצחים זכו לזרי עלי עץ זית - המדליות של אותם זמנים - להערצה, לפסלים ולשירים שהנציחו אותם. במשחקים השתתפו גברים בלבד, שהתחרו בעירום מלא. לא רק שנשים נשואות לא הורשו להשתתף, גם נאסר עליהן לצפות במשחקים - ואלה שנתפסו מציצות הוצאו להורג.
במקום תצפו בין היתר במרכז האימונים שבו התאמנו המשתתפים כחודש לפני תחילת המשחקים, באצטדיון שהכיל 40 אלף צופים והוקם במאה החמישית לפני הספירה ובאתר המזבח של הרה, אשתו של זאוס, שבו מדליקים את האש של הלפיד האולימפי באמצעות ריכוז קרני השמש ומראות. ליד האתר נמצאת תחנה נוספת שאסור לפספס - מוזיאון ארכיאולוגי המרכז פריטים מרתקים, הכוללים אוסף של קסדות מלחמה מברונזה ופסלים רבים מהתקופה הקלאסית ביוון.
קניות, טברנות וחיי לילה
ביום השלישי לסיור יצאנו ליקב מרקורי, הממוקם במרחק של כחצי שעה נסיעה מהמלון. ביקב העתיק והמרשים תצוגה של מגוון כלים חקלאיים, חלקם היו בשימוש החל ממאות ואלפי שנים מהעת העתיקה, ועד לשנות ה-60 המוקדמות של המאה הקודמת. מדובר ביקב בוטיק המייצר 120 אלף בקבוקים בשנה ומייצא 50% מהתוצרת לארה"ב, קנדה, אירופה ועוד. האזור כולו שימש מרכז ייצור ויצוא לתעשיית הצימוקים, והצליח מאוד עד שחווה את השפעות השפל הגדול בשנות ה-20 המוקדמות של המאה הקודמת. הסיורים ביקב מיועדים לקבוצות, ובתיאום מראש בלבד.
מהיקב המשכנו לעיירה הקטנה והציורית קטקולו, שבמרכזה נמל קטן, חנויות ומסעדות על המזח הפונה לים. הנמל, שריכז בעבר את ייצוא הצימוקים מהאזור, משמש כיום את היאכטות והקרוזים הבאים לבקר בפלופונס.
המשכנו צפונה והגענו לפטרס, עיר ששיא פריחתה היה במאות הראשונה והשנייה לספירה - אז נבחרה לשמש כמושבה רומאית - ועד למאה הרביעית. את פנינו קיבלה הקתדרלה המרשימה של סנט אנדרו, הנחשבת לכנסייה האורתודוקסית הגדולה ביוון, שנבנתה במשך 66 שנה - החל משנת 1908 ועד 1974.
חובבי הקניות ייהנו ממגוון של רשתות אופנה בינלאומיות במחירים זולים משמעותית מישראל, אבל ההפתעה האמיתית מצפה בלילה: העיר ממש "משנה צורה", ובין הסמטאות העתיקות תמצאו ברים, טברנות ומסעדות באווירה תוססת וייחודית המשלבת בין ישן וחדש. רחוב הפייסטוס והרחובות סביבו מרכזים חלק ניכר מחיי הלילה, המקבלים זריקת מרץ מ-30 אלף הסטודנטים הלומדים באוניברסיטה של העיר. לנו ב-My Way Hotel & Events, מלון אורבני, חדש ונעים במיקום מצוין על הנמל, ובקרבה למרכזי הקניות.
קיצור דרך של 320 ק"מ - בתעלה
ביום הרביעי והאחרון לסיור עזבנו את פטרס תוך כדי צפייה בגשר ריו-אנטיריו שהוקם ממש לפני המשחקים האולימפיים ב-2004, ומקשר בין ריו בפלופונס לאונטריו ביוון.
המשכנו בנסיעה ל-Mega Spilaio (המערה הגדולה), אחד המנזרים העתיקים שהוקמו ביוון. טיפסנו בנסיעה לכיוון הר קלמוס, שבעונת החורף משמש כאתר סקי בולט. סביבנו הכל פרח, והנוף שוב השתנה והפך להררי. המנזר החצוב בתוך הצוק נבנה בשנת 352 לספירה, שוחזר ב-1934, נהרס בשנית במלחמת העולם השנייה - ושוחזר שוב לאחר מכן.
ביקרנו באתר הזיכרון בעיירה קלבריטה, שם ב-1943 הנאצים טבחו ב-700 גברי הכפר שהואשמו בסיוע למורדים היוונים במלחמה. בעיירה גם הוכרז המרד היווני באימפריה העותמאנית, ויש לה מקום של כבוד בהיסטוריה המודרנית היוונית. קלבריטה היא גם אחת מנקודות העצירה ברכבת הנופית היפה ביותר ביוון, העולה מעיירת החוף דיאקופטו. קו הרכבת שאורכו 22 ק"מ הוקם ב-1885, והוא עובר בנוף הציורי של האזור בין גשרים, מערות, מפלי מים וצוקים.
את הסיור סיימנו בתעלת קורינתוס, מפעל הנדסי מרשים שנחצב לאורך 6.3 ק"מ, המקצר את המרחק מהים האדריאטי לפיראוס ב-320 קילומטר. התעלה נועדה לאפשר לכלי שיט לקצר את הדרך מבלי להקיף את כל חצי האי, ולהסתכן ברוחות הסוערות של דרום הפלופונס. המיזם השאפתני החל לקרום עור וגידים כבר במאה הראשונה לספירה, אך נזנח, וחציבת התעלה הסתיימה לבסוף רק ב-1893.
הכותבת הייתה אורחת של אשת טורס.
