אמרתם אירופה הקלאסית, אמרתם וינה. הבירה האוסטרית היושבת על נהר הדנובה נחשבת לאחת הערים המתוירות באירופה. היא מתאפיינת בהוד והדר עם ארמונות ישנים ומפוארים, ידועה בבתי הקפה הרבים והאיכותיים שבשטחה ומוכרת כמוקד משיכה עבור חובבי תרבות גבוהה כמו מוזיקה קלאסית.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מקומות לא מוכרים ומומלצים בערים אחרות:
אלא שלצד האתרים הידועים כמו למשל בית האופרה המפורסם, בווינה יש המון פינות קסומות וחבויות ליודעי ח"ן. תום כהן, מדריך לעיר המתגורר בה זה עשור, מציע דרך חברת "וינה עם תום" סיורים קבוצתיים ופרטיים בעקבות הסיפורים והסודות של בירת אירופה הקלאסית. בעזרתו הנדיבה מיפינו עבורכם את האתרים המומלצים והלא מוכרים בעיר.
השוק העירוני הפתוח של וינה, או בשמו הנוסף נאשמרקט (כתובת: naschmarkt 1060), הוא אחד האתרים הפופולריים בעיר. תיירים רבים יעבירו בו כמה שעות ויוותרו על ביקור באזור הסמוך לשוק, זה שמציע אוצרות קולינריים וארכיטקטוניים שרק מי שבאמת מכיר את וינה מודע לקיומם.
באזור הזה פועל אחד מבתי הקפה האייקוניים והמוערכים בעיר - קפה שפרל (Cafe Sperl), שמצליח לשמור על האותנטיות שלו מאז שנפתח אי-שם במאה ה-19, לעומת בתי קפה אחרים שפועלים בעיר ועברו שינויים רבים במהלך השנים.
"המקום מצליח לשמור על החספוס שלו בזכות רהיטי עץ, שולחנות ביליארד, כורסאות ישנות ואפילו עמדת עיתונים כמו שרואים בסרטים על המאה ה-19. המלצרים שם מבוגרים ולבושים בבגדים רשמיים, וכמובן שגם האוכל מסורתי", מספר כהן. "ההמלצה שלי היא לוותר על השניצל והגולאש כאן, וללכת על שטרודל התפוחים המעולה שמכינים במקום ומגישים לצד הר של קצפת ועל המלאנז' - הקפה הווינאי המסורתי, שהוא למעשה קפה הפוך על בסיס מים".
בית הקפה פועל מדי יום החל מ-7:00 ועד 22:00, מלבד בימי ראשון, אז הוא נפתח ב-10:00 ונסגר ב-20:00.
סמוך לקפה שפרל נמצא קפה פול פנסיון (Vollpension) - יוזמה של כמה סבתות וינאיות שלפני עשור החליטו לפתוח בית קפה שמבוסס על האירוח הביתי שלהן. המקום מושך אליו בעיקר היפסטרים שנהנים מהאירוח הסבתאי הנפלא, וגם מהסבתות שעדיין נמצאות במקום ומברכות את הלקוחות בכניסה. הקונספט כאן מעניין ושונה, ומתבסס על תשלום לפי שעות ולא לפי המנות שהוזמנו; כך למשל על חצי שעה, כולל קפה ללא הגבלה, משלמים שם 6 אירו. אותו משך זמן כולל קפה ושתי סופגניות (המנה האייקונית בתפריט, שמורכבת משתי סופגניות קטנות שמזכירות בריוש אוורירי במילוי ריבה ומוגשות לצד רוטב וניל) עולה 14 אירו. יש שם גם תוכניות בנות שעה ויותר, והתפריט כולל גם ארוחות בוקר גדולות ועמוסות בכל טוב. בית הקפה פתוח מדי יום מ-8:00 ועד 22:00.
חובבי שוקי הפשפשים ודאי ישמחו לדעת שצמוד למתחם שבו פועל השוק העירוני נערך גם שוק הפשפשים הגדול של וינה, שמוכר בשם פלומרקט (Flohmarkt beim Naschmarkt). בשוק, שפועל מדי שבת, יש דוכני ספרים ישנים ותקליטים, מטבעות וחפצי אמנות מיוחדים מתקופות שונות וכן בגדים וכובעים מהתקופה הקיסרית (כן כן, קראתם נכון). כיאה לשוק פשפשים שמכבד את עצמו, המחירים כאן אינם גבוהים, והרוכלים פתוחים למיקוח שהישראלים כל כך אוהבים.
לצד השופינג והשטרודל, יש באזור גם ארכיטקטורה מעניינת: מעל השוק ניצבים שני בנייני מגורים צמודים המוכרים גם כבתי המיוליקה (Majolikahaus, Linke Wienzeile 40, 1060), המעוצבים ובנויים בסגנון אר נובו וינאי. בכינוי המחייב הם זכו בשל החזית העשויה קרמיקה צבעונית ומעוטרת בקישוטי זהב ובפרחים, שמזכירה את הקרמיקה מהאי הספרדי מיורקה. לבניינים עצמם לא ניתן להיכנס, אבל בהחלט אפשר ואף רצוי להביט בהם מבחוץ ולצלם.
אתר נוסף ומיוחד לא פחות הוא בניין הזצסיון (Secession), ששימש את תנועת האר נובו הווינאית (האוונגרד של תחילת המאה ה-20) להצגת תערוכות האמנות שלה. הבניין יפהפה, וכולל כיפה עשויה מעלים מוזהבים שבולטת למרחוק. למרות השנים הרבות שחלפו מאז, גם כיום מתארחות שם תערוכות מתחלפות של אמנות עכשווית, וגולת הכותרת במקום היא מערכת ציורי הקיר בהשראת הסימפוניה התשיעית של בטהובן, שצייר הצייר הווינאי המפורסם גוסטב קלימט.
הייחודיות של וינה היא לא רק ביופי ובאותנטיות שהיא מציעה, אלא גם בנגישות לטבע שנחשב לחלק מהעיר עצמה. באמצעות תחבורה ציבורית שיוצאת ממרכז העיר אפשר להגיע בקלות לאזורי היין, לכרמים וליקבים שלא נופלים באיכותם וביופיים מאלו שבחבל אלזס בצרפת.
תחילתה של דרך היין הווינאית היא בגבעת קהלנברג (Kahlenberg), שנמצאת ברובע ה-19 של וינה ומציעה תצפית מרהיבה (Am Kahlenberg) על נהר הדנובה ועל העיר כולה, נופים ירוקים ואוויר צלול כיין, תרתי משמע. הדרך היורדת מהגבעה, שזכתה לכינוי המחייב משהו "דרך היין הווינאית", מציעה הליכה נינוחה של כשעה באזורים ציוריים של גבעות מוריקות, כרמים, יקבים משפחתיים ובתי יין מסורתיים המכונים על פי המקומיים הויריגר (Heuriger). מלבדם תיתקלו שם גם בבושנשאנק (Buschenschank) - בתי יין קטנים ואינטימיים יותר לעומת ההויריגר. בתי היין, הן הגדולים והן הקטנים, הם האחראים בלעדיים על תהליך יצירת היין - החל מגידול הגפנים, דרך הכנת המשקה עצמו ועד למכירתו לעוברים ושבים.
"הישיבה בבתי היין האלו היא ממש בין הגפנים עצמם, בצריפי עץ ובהם שולחנות וכיסאות עץ, וזה פסטורלי בדיוק כמו שזה נקרא", אומר כהן. "בין היקבים האהובים עליי יש את מאייר אם נוסברג (Mayer am Nussberg) ואת וינינגר אם נוסברג (Wieninger am Nussberg). רוב המבקרים המקומיים מזמינים את היין הלבן הווינאי המוכר, שמיוצר מזן גרונר ולטלינר (Grüner Veltliner), הנחשב לזן הנפוץ ביותר באוסטריה. לצד היין כדאי להזמין גם פלאטת נקניקים וגבינות, כשאחת מהגבינות המיוחדות שמוגשות שם היא הברגקזה (Bergkäse), גבינת הרים מסורתית שמיוצרת באלפּים בגובה של מינימום 1,800 מטר".
אם אתם ממש רוצים להרגיש כמו המקומיים, כהן ממליץ להזמין את משקה השפריץ שנקרא גם ג'שפריצטה (ֿg'spritzte), שהוא למעשה יין לבן מעורבב עם סודה. אבל האמת היא שלא משנה מה תזמינו שם, הכול טעים, היין זול יותר לעומת מה שמציעים במסעדות במרכז העיר והנוף המשגע שמסביב מזכיר את פרובאנס. הווינאים אוהבים להגיע לאזור בעיקר בסופי השבוע, בין אפריל לסוף אוקטובר (בחודשים ספטמבר ואוקטובר הגפנים מלאות ובשלות, ואפשר לקטוף ענבים ישירות מהגפנים). בחודשי החורף בתי היין אינם פתוחים לקבלת מבקרים. רוב המקומות נפתחים החל מהשעה 12:00, אך יש גם כאלה שנפתחים רק בין 15:00 ל-16:00. רובם פועלים עד לשעות הערב המוקדמות (21:00-20:00).
ואם חשבתם שבזה מסתיימת ההרפתקה באזור הקסום הזה, אז תחשבו שוב: הדרך הרגלית המובילה למטה, לכיוון העיר, עוברת דרך כפר היין היפהפה גרינצינג (Grinzing), שסופח לווינה לפני לא מעט שנים ושוכן למרגלות ההר. בגרינצינג יש מבחר של בתי אוכל ובתי מרזח מסורתיים השוכנים במבנים עם חצרות פנימיות מרשימות. מומלץ במיוחד להגיע למקומות הללו בסופי השבוע, אז לצד האוכל והיין תמתין לכם שם גם אטרקציה תרבותית בדמותם של נגנים מקומיים לבושים בבגדים מסורתיים, שמנגנים מוזיקת פולקלור וינאית המוכרת גם כשראמלמוזיק (Schrammelmusik).
רוב בתי האוכל בכפר מזכירים זה את זה, אבל יש שניים שכהן ממליץ עליהם במיוחד: מסעדת בראנדל (Brandl) ומסעדת צום מרטין ספ (Zum Martin Sepp). בשתי המסעדות חצר פנימית ירוקה שכיף לשבת בה, והעיצוב בפנים עשוי כולו מעץ ומוסיף לאווירה הכפרית. גם האוכל כפרי ומסורתי, וכולל את כל המאכלים הווינאיים המוכרים - שניצל ענק, תבשיל גולאש וכופתאות ממולאות בריבה. המחירים סבירים וידידותיים יותר מאשר במסעדות שבמרכז העיר, ושעות הפתיחה הן החל מ-12:00 ועד שעות הלילה המאוחרות מדי יום.
הרובע השביעי, שנקרא גם "הסוהו של וינה" או בשמו המקומי נויבאו (Neubau), נמצא סמוך לרחוב הקניות המרכזי בעיר - מאריה הילפרשטרסה (Mariahilferstraße), מדרחוב ארוך, ירוק ומטופח עם בתי כלבו מוכרים שרוב התיירים בעיר מכירים, לעומת אזור הסוהו הפחות מוכר ומתויר. ההמלצה של כהן היא לנדוד מרחוב הקניות המוכר אל הסמטאות הקטנות שיוצאות מתוך הרובע השביעי.
בדומה ללא מעט אזורים צבעוניים ומגניבים בעולם, גם נויבאו נחשב בתקופה הקיסרית לרובע המפוקפק של העיר. "יש סיפור מפורסם על קיסר בשם יוזף השני, שהיה נוהג לחמוק בחשאיות מחצר הארמון לרובע השביעי כדי להתערבב עם המקומיים. יום אחד הוא נכנס לאחד מבתי המרזח שברובע, הפריז בשתייה והתחיל להשתטות, מה שגרם לבעלי המקום לזרוק אותו החוצה. בדיעבד, כשהתגלה שמדובר בקיסר, בעלי המקום היו כל כך גאים בזה והמקרה המוזר הפך ל'מורשת קרב'", מספר כהן.
במהלך השנים הרובע הפך לאזור היפסטרי, קצת כמו פלורנטין שלנו, עם חנויות מעצבים בוטיקיות, בתי קפה מודרניים, ברי קוקטיילים ומגוון מסעדות, בהן גם לא מעט מסעדות שמגישות אוכל אסייתי, ורחבה אחת גדולה עם ספסלים מעוצבים שמתחברים ביניהם ויוצרים צורות מגניבות במיוחד.
בין המקומות המומלצים ישנו בית קפה-מסעדה צמחוני בשם אולריך (Ulrich), שמגיש ארוחות בוקר ונחשב למעוז הבלעדי כמעט של צמחונים בעיר. מסעדה צמחונית נוספת שמגישה אוכל מתוחכם יותר במחירים סבירים היא טיאן ביסטרו (Tian Bistro), שהיא גם האחות הקטנה של מסעדת "טיאן" היוקרתית יותר שפועלת בלב העיר העתיקה. לא רחוק משם פועל לאונג'-בר בשם דאכבודן (Dachboden), שממוקם על גג של מלון ובו טראסה פתוחה שממנה אפשר להשקיף על העיר כולה. המקום ידוע באווירה הכיפית והלא מחייבת שבו ובקוקטיילים המצוינים שמוגשים בו, ואהוד במיוחד בקרב המקומיים, שפוקדים אותו בעיקר בסופי שבוע בימי הקיץ.
לצד אתרי הבילוי ברובע, נמצא שם גם אחד ממתחמי המוזיאונים הגדולים באירופה, המוכר גם בשמו MuseumsQuartier (או בקיצור: MQ). לפני שהוקמו שם מוזיאונים השטח שימש את האורוות הקיסריות, וחדי העין ודאי יצליחו להבחין בפסלי הסוסים המעטרים את שערי הכניסה למתחם.
בין המוזיאונים הפועלים במקום: מוזיאון מומוק (Mumok) לאמנות מודרנית, ומולו שוכן התאום שלו, מוזיאון לאופולד (Leopold Museum), שמתמקד בתקופה הסוערת ובשינויים שווינה עברה עם חלוף המאות (שנת 1900), וכן בדמויות המרכזיות שליוו את התקופה הזאת. בין היתר מארח המוזיאון את האוסף הגדול בעולם של יצירותיו של אגון שילה, צייר אוסטרי אקספרסיוניסטי מהמוכרים והמצליחים ביותר בתקופתו.
לצד התערוכות המוצגות במוזיאון, יש שם גם נקודת תצפית מרשימה שאליה אפשר להגיע באמצעות מעלית חיצונית למוזיאון, שתוביל אתכם היישר אל מתחם "ליבלה" (בעברית: שפירית), שנקרא כך על שם העיגולים הזוהרים בחושך שמזכירים שפיריות ומעטרים את המקום. מהמתחם עצמו נשקף נוף משגע של העיר העתיקה ושל אזורים נוספים בווינה.
שכונת סרוויטן (Servitenviertel), הנמצאת ברובע התשיעי של וינה סמוך לעיר העתיקה, ידועה גם בכינוי "פריז הקטנה" בזכות הסמטה היפהפייה והמטופחת שנמצאת במרכזה, ומתאפיינת באווירה בורגנית ואלגנטית כמו בארץ הבגטים. לדברי כהן, מדובר בלא פחות מאשר פנינה מקומית שלא זוכה למלוא תשומת הלב המגיעה לה.
"מלבד העובדה שמדובר בשכונה שנמצאת ברובע בו אני מתגורר, הסרוויטן הוא אחד האזורים היפים והפחות מוכרים בעיר; בסמטה עתיקה ומטופחת אחת, כזו שמזכירה את פריז גם במראה וגם באווירה, יש כמה מוזיאונים ובתי קפה, חנויות יד-שנייה מתוחכמות, שוקולטריות וקונדיטוריות בסגנון צרפתי, אנדרטאות ואפילו ארמונות מעוצבים עם גנים מטופחים וציוריים". בין האתרים שנמצאים בשכונה ושווים ביקור:
מוזיאון זיגמונד פרויד (Sigmund Freud Museum) - הבית והקליניקה של אבי הפסיכואנליזה פְרוֹיְד, שאותם הוא נטש לטובת מגורים בלונדון אחרי שהנאצים השתלטו על וינה, וגם על הבית עצמו. כמה שנים לאחר סיום המלחמה החליטו הווינאים להפוך את הדירה למוזיאון המוקדש לחייו של הפסיכואניליטקאי היהודי המבריק, שהביא לעולם את תסביך אדיפוס. בשנים האחרונות הוא שופץ, ובקיץ 2020 הוא נפתח מחדש וכעת מציע לצד תערוכות אמנות מתחלפות בנושא פסיכואנליזה גם הצצה לחייו, שלא היו קלים במיוחד בלשון המעטה. שיטוט בחדרי הבית מגלה כמות עצומה של ספרים שהיו שייכים לפרויד עצמו, רהיטים עתיקים שהוא ובני משפחתו הצליחו להבריח ללונדון ונתרמו למוזיאון על ידי אנה, בתו, וכן מגוון של חפצים אישיים, אוספים שונים ותמונות ששופכות אור על חייו ועל חיי משפחתו.
הכניסה למוזיאון היא בתשלום, וההמלצה של כהן היא לשכור את הסיור המודרך באנגלית, שנערך במקום מדי יום ראשון בשעה 14:00 ומחירו 5 אירו (בנוסף למחיר הכניסה). התערוכות המתחלפות במקום הן בעיקר סביב פסיכואנליזה.
סמוך למוזיאון ישנו בית קפה מקסים בשם לה מרסרי (La Mercerie, בתרגום לעברית: חנות לפיצ'פקעס), שפועל בתוך חנות היסטורית מהמאה ה-19 שמכרה בעיקר, ובכן, פיצ'פקעס. בבית הקפה הצליחו לשמר את האווירה העתיקה בזכות שולחנות עץ ושידות של פעם, עם מגירות ששומרות בתוכן אוסף מרשים של כפתורים קטנים - מזכרת מהעסק הקודם שפעל במקום. מלבד כפתורים יש גם ארוחות בוקר ומבחר של מאפים צרפתיים מעולים המיוצרים במקום, בהם אקלרים (פחזניות ארוכות) מסורתיים. ההמלצה של כהן היא להגיע לשם בשעות אחר הצהריים, להזמין יין אדום ואקלר משובח וליהנות מאווירה ומטעמים צרפתיים בניחוח וינאי. שימו לב: לבית הקפה אין עמוד פייסבוק, אינסטגרם או אתר ייעודי משלו, והוא מלא במקומיים לאורך רוב שעות היום.
לא רחוק מקפה "לה מרסרי" נמצאת כנסיית סרוויטן הציורית, ובכיכר שממול, בימי חמישי בלבד בין 09:00 ל-18:00, פועל שוק איכרים עם דוכנים של איכרים מהכפרים הסמוכים שמציעים מעדנים אורגניים שאותם הם מגדלים בעצמם - החל מירקות ופירות מקומיים, דרך דבש וריבות מעשה ידיהם ועד לגבינות וללחם בייצור ביתי. המקומיים נוהגים לרכוש שם לחם, גבינות וענבים ולערוך פיקניק בגן היפהפה של ארמון הקיץ של שושלת ליכטנשטיין (Gartenpalais Liechtenstein), אחד מארמונות הבארוק המרשימים ביותר בעיר, המוקף בגנים פסטורליים עם מדשאות, צמחים ואגם, שהכניסה אליהם היא חינמית. מפעם לפעם הארמון מאפשר גם סיורים מודרכים בתוך המבנה עצמו, אבל לדברי כהן לא מדובר בסיור חובה ואפשר בהחלט לוותר עליו.
את הטיול באזור היפהפה הזה מציע כהן לסיים בגרם מדרגות מקסים המעוצב בסגנון אר נובו וינאי המוכר בפי המקומיים כ"מדרגות שטרודלהוף" (Strudlhofstiege). שטרודלהוף (כתובת: Strudlhofgasse 8, 1090) נחשב לאחד מגרמי המדרגות היפים בווינה, במיוחד בסתיו כשהמדרגות מתקשטות בעלי שלכת. מלבד עלייה וירידה בהן והשתאות מיופיין, המדרגות משמשות את המקומיים גם לפיקניק, במיוחד בסופי שבוע עם מזג אוויר נאה.
כשחולקו משאבי הטבע בין ערי העולם, וינה זכתה ביערות ובשטחים פסטורליים להפליא אומנם, אבל בכל מה שנוגע לחופי הים היא נשארה מאחור, ונותרה ללא חוף אחד לרפואה. הווינאים סירבו להכיר בעובדה המצערת וחפרו תעלה היוצאת מנהר הדנובה ומובילה מים מסוננים היישר לתוך אגם עצום בגודלו, שלאורכו נבנו חופים מלאכותיים עם טיילת ומסעדות.
"הדנובה הישנה" (Alte Donau) משמשת מקום בילוי עיקרי בחודשי הקיץ עבור המקומיים, שנוהגים להגיע לשם באמצעות המטרו וליהנות מחופים מטופחים, שעלות הכניסה אליהם נמוכה יחסית. יש שם גם חופים ללא תשלום, אבל באופן צפוי הם זכו לפחות השקעה, ואין בהם שירותי הצלה ומדשאות מטופחות כמו שתמצאו בחופים בתשלום.
בין האטרקציות המרכזיות במקום: שירותי השכרה של סירות קטנות המשמשות לשיט באגם; מסעדות צפות על המים עם טראסות, ופוד-טראקס פזורים ברחבי הטיילת שמציעים גם קוקטיילים. בין המסעדות המומלצות והמפורסמות בקרב המקומיים כהן מציין את שטרנד קפה (Strand Cafe) - טראסה צפה על המים שמפורסמת בצלעות הבשר הלבן שמוגשות בה, ושאפשר להשקיף ממנה על כל העיר.
פרידנסרייך הונדרטוואסר היה ארכיטקט וצייר וינאי ממוצא יהודי, מגדול אמני אוסטריה של שלהי המאה ה-20, שהחזיק בתיאוריה מעניינת שטענה כי הקו הישר הוא מהשטן. הוא העלה את השאלה מדוע בני האדם מכניסים את הכול לקווים ישרים, כשבטבע אין קווים ישרים כלל. התיאוריה הזו השתקפה, כאמור, בציורים שלו, שהיו מורכבים מספירלות אינסופיות. למזלו של הונדרטוואסר, מנהיגי וינה היו מספיק נועזים ואפשרו לו לתכנן כמה בניינים בעיר, ועד היום יש שרואים בו את גאודי הווינאי.
בין המבנים המוכרים שלו בעיר אפשר למנות את המתקן לשריפת אשפה שנראה כמו עצם זר שנחת מהשמיים, וכן בניין מגורים לדיור ציבורי (לבקשתו של הונדרטוואסר) שנמצא ברובע השלישי, ובאמצעותו הוא מימש את כל ה"אני מאמין שלו". הבניין הייחודי מכונה בפי מקומיים "הבית המשוגע", ובצדק: הקומות בבניין לא בנויות באותו קו, הבניין עצמו צבוע מבחוץ ומבפנים בשלל צבעים, הרצפה עקומה (הונדרטוואסר נהג לומר ש"רצפה עקומה היא מלודיה לרגליים"), ועצים ושלל צמחים ירוקים צומחים בתוך הבית ופורצים החוצה מתוך החלונות. לבניין עצמו אי אפשר להיכנס, אבל ניתן להתרשם ממנו מבחוץ ולצלם, וכן להיכנס לחנות המזכרות ולחצר שנמצאות במתחם עצמו.
סמוך לבניין נמצא מוזיאון הונדרטוואסר (Wien haus Kunst), שבימים אלו עובר שיפוצים מסיביים הצפויים להסתיים בתחילת 2024. במוזיאון יוצגו ציורים שאייר, כמו גם תערוכות מתחלפות בנושא קיימוּת. ועובדת בונוס: הונדרטוואסר אחראי גם על בניית המזרקה המפורסמת במרכז היהודי-ערבי ביפו.
חובבי הנוסטלגיה, נראה שהמקום הבא הוא בשבילכם. את טירת החלומות של הנסיכה סיסי בנה הקיסר פרנץ יוזף עבור אליזבת נסיכת בוואריה, בניסיון נואש למנוע ממנה לצאת למסעות מחוץ לעיר. מדובר באחד האתרים היפים והמרשימים בעיר.
הווילה המלכותית, הנקראת גם וילת הרמס (Hermes Villa) על שם פסלו של האל היווני הרמס שמוצב בחצר הארמון, שוכנת במרכזו של יער באזור ליינצר טירגרטן (Lainzer Tiergarten) ששימש בעבר כאזור הציד הקיסרי, ועד היום נחשב לאזור ציד עם אגמים ושבילי הליכה מסודרים. כיאה לווינאים חובבי הנוסטלגיה, הווילה משמשת היום כמוזיאון שאת קירותיו מעטרים ציורי קיר מפורסמים, בהם ציור של "חלום ליל קיץ" על פי יצירתו של שייקספיר שהייתה מהאהובות על הנסיכה סיסי, וכן תערוכות המספרות את סיפור חייה וריהוט עתיק שהשתמר מהתקופה שבה התגוררה בארמון. בחצר המטופחת יש בית קפה שמגיש אוכל וינאי מסורתי, כמו כופתאות במילוי בשר חזירי בר שצדים במקום. במקום נערכים סיורים באנגלית, והתקופה הטובה ביותר להגיע לשם היא בעונת הסתיו כשהשלכת בשיאה.
מלבד הארמון יש באזור המיוער גם אופציות טובות לטיולים רגליים. כיאה לאוסטרים, מהווילה עצמה יש שילוט מסודר לעבר אזורי הציד ושבילי הליכה מסומנים. באזורי הציד, שנמצאים ממש בתוך היער, יש בקתות שמזכירות את אלו שבאלפים עם תפאורה אפלולית וריהוט עץ, ובהן אפשר לשבת ולאכול ארוחות צהריים שמורכבות בעיקר מבשר ציד.
"אחד המקומות האהובים עליי שם היא בקתת הירשגשטם (Hirschgstemm) שממוקמת בלב היער. בקתה נוספת וקרובה יותר לווילה, למי שפחות בעניין של להיכנס ממש לתוך היער, היא בקתת רוהרהאוס (Rohrhaus). שימו לב שהמקומות האלו פתוחים החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הצהריים לכל המאוחר, והרחוקות ביותר שבהן נמצאות במרחק של 25 דקות הליכה מהווילה", אומר כהן.
תעלת וינה, שנקראת גם "קנאל" (Donaukanal), היא אזור הבילוי השוקק של העיר. לאורך כל גדות התעלה היוצאת מהדנובה, שתחילתה מחוץ לווינה וסיומה בצפון העיר העתיקה, יש בתי קפה, ברים, מועדונים וחופים מלאכותיים. מלבד מקומות בילוי משמשת התעלה, שאורכה בתוך העיר כקילומטר וחצי, גם כמוזיאון גרפיטי פתוח; עיריית וינה העניקה את קירות התעלה לאמנים מקומיים שמקשטים אותה בציורים יפהפיים. הכי מומלץ לטייל שם בשעות הערב המוקדמות, סמוך לזמן השקיעה.
בין המקומות המומלצים שם כהן מציין את אדריה וין (Adria Wien) - בר פתוח ששוכן על התעלה ומציע אלכוהול לצד נשנושים. שני מקומות מוצלחים נוספים הם בר הבאדהשיף (Badeschiff) שממוקם על ספינה בתעלה, וסאמרסטייג' (Summerstage), מעין טראסה על המים עם מבחר של דוכני אוכל ושתייה.
