ביום חמישי האחרון (28 בדצמבר), עשור לאחר ניתוק היחסים בין שתי המדינות בעקבות מבצע "עופרת יצוקה", הודיעה בוליביה על חידוש יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל. המהלך הפוליטי הזה התאפשר בזכות הסתלקותו של הנשיא אבו מוראלס, שהפגין עוינות רבה כלפי ישראל, ועלייתה של ממשלת מעבר פרו-אמריקנית.
(צילום: רויטרס)
על ניתוק היחסים בין המדינות הודיע מוראלס כאמור ב-2009, בנאום שנשא בפני דיפלומטים בארמון הנשיאות בבירה לה פאס, שבמהלכו טען כי מבצע עופרת יצוקה "מאיים ברצינות על שלום העולם".
כמה שנים מאוחר יותר, ב-2014, הוחלט כי על תיירים בעלי דרכון ישראלי המעוניינים להיכנס למדינה להנפיק ויזה בתשלום, מהלך שלא תמיד צלח ודרש זמן המתנה ארוך במיוחד. למרות הסיטואציה המורכבת ועל אף שבבוליביה מעולם לא פעלה שגרירות ישראלית, לאורך השנים פקדו אותה אלפי תרמילאים ישראלים שהמשיכו לטייל בה, בידיעת השלטונות במדינה ובהסכמתם.
"סוף-סוף נוכל להפסיק לשלם שוחד בכניסה"
"חידוש היחסים ישפיע ללא כל ספק על התיירות הישראלית בבוליביה, וברור כי המהלך יוביל לזרימה גדולה יותר של תרמילאים ישראלים למדינה", אומר אבי בלום, מומחה לטיולים מאורגנים לדרום אמריקה מבית "איילה גיאוגרפית". "פרו ובוליביה הן למעשה יחידה גיאוגרפית אחת וכמעט כל מי שמטייל בפרו ממשיך לבוליביה, ולהפך".
לדבריו, המהלך המדיני יוביל להקלה ניכרת בקרב המטיילים, שעד כה נאלצו לשלם סכום מכובד לשומרי הגבול בכניסה על מנת שהללו יאפשרו להם להיכנס למדינה. "מדובר במדינה מושחתת, ועל אף השוחד שהמטיילים שילמו בכניסה אליה - תמיד היה קיים החשש שלבסוף הם ייאלצו להישאר בחוץ.
"אגב, לפני כחודש ניסינו להכניס קבוצת מטיילים שלנו באופן חוקי, והגשנו בקשה רשמית לקונסוליה הבוליביאנית המקומית. לצערנו הם לא חזרו אלינו ונאלצנו לשלם סכום של 90 דולר לאדם בכניסה, כשהעלות עבור ויזה רשמית היא 30 דולר", מסביר בלום.
אתה מניח שהיחס כלפי התיירים הישראלים יהיה שונה כעת?
"למיטב ידיעתי, הישראלים לא נתקלו בעוינות במהלך שהותם במדינה, והיחס אליהם היה כמו לכל תייר ממדינה אחרת. העובדה שהנשיא היה עוין כלפי ישראל לא השפיעה כלל על המקומיים, שעיקר עניינם הוא להתפרנס ולשרוד. כך שהבעיה שם היא דווקא לא ביחס, אלא בשירותי התיירות שמציעה המדינה; למשל אמצעי התחבורה, שנחשבים לבעייתיים במיוחד ולא פעם הובילו לתאונות קשות שבהן נהרגו גם תרמילאים, בהם גם ישראלים".
מדבריך נשמע שאין הרבה הבדל מבחינת התיירים הישראלים, מלבד העובדה שכעת הם לא ייאלצו לשלם סכום גבוה כל כך עבור הכניסה למדינה.
"זה לא מדויק, שכן אי השקט הפוליטי והעובדה שהנשיא לא חיבב אותנו, בלשון המעטה, השפיעו על הישראלים וחלקם ויתרו על ביקור במדינה. הקבוצות שלנו המשיכו להיכנס פנימה, ולמעשה מאוקטובר 2016 עד אוקטובר האחרון היה לנו סדר גודל של 75 מטיילים בקבוצות שונות, אבל בסוף צריך לזכור שלא מדובר ביעד שנוסעים אליו כל שבוע, ועל מנת להיכנס לשם צריך לתכנן זמן רב מראש מה עושים אם הכניסה לא מתאפשרת".
אז למה בעצם לנסות להיכנס למדינה שעושה הכול על מנת לטרפד את הכניסה אליה?
"בוליביה היא אחת המדינות המרתקות בדרום אמריקה; היא מציעה נופים מדהימים ואטרקציות נדירות שאין באף מקום אחר בעולם. בין היתר סאלאר דה אויוני, שהוא מדבר המלח הגבוה בעולם ונחשב ליעד התיירותי המבוקש ביותר בדרום אמריקה, לצד המאצ'ו פיצ'ו שבפרו. יש שם גם בעלי חיים מיוחדים, אגמי מלח, הרי געש ציוריים, כפרים קטנים ומרתקים ואוכלוסייה עתיקה שחלקים ממנה, בעיקר אלו המתגוררים בכפרים ובאזורים המיוערים, דוברים עדיין את הניבים האינדיאניים העתיקים.
"למרות שמדובר במדינה ענייה מאוד, יש בה עושר היסטורי ותרבותי מדהים, כמו גם טבע אינסופי והמון רוחניות. בין היתר, חלק מיערות הגשם ההולכים ונכחדים נמצאים בבוליביה, ומובן שאי אפשר לשכוח את לה פאס, בירת המדינה, שנחשבת לעיר הגבוהה בעולם".
"המטיילים הישראלים לא מתעסקים בנשיא - הם רוצים ליהנות"
גלעד ילון, שהגיע לבוליביה ב-2014, מודה כי לא היה לו כל מושג שנשיא המדינה אינו מחבב את הישראלים, והוא אף מציין כי התרמילאים הישראלים לא מתעסקים בנושא. הוא אומנם היה מודע ל"הסלמה" בין המדינות, אך לדבריו, לאורך כל שהותו במדינה לא הרגיש כי היחס כלפיו שונה מזה שלו זכו התיירים האחרים.
"נכון שהישראלים מתבלטים שם בין התיירים המערביים והמקומיים, אבל היחס כלפינו וכלפי תיירים אחרים הוא זהה. בעסקים המקומיים, לעומת זאת, הבינו כבר שכדאי לקבל את פני הישראלים בתפריטים מותאמים ועם שלטים בעברית", אומר ילון.
לדבריו, "למרות המנטליות שמזכירה את השכנים מפרו, הבוליביאנים נחשבים לעם פחות אדיב וצנוע. למרות זאת, המדינה מרגישה בטוחה כמעט באותה המידה כמו שכנותיה, ונחשבת לאחת מנקודות הציון המרכזיות של המטייל הישראלי בדרום אמריקה".
ובכל זאת, ישראלים נדרשים להציג ויזת כניסה, לעומת שאר התיירים שאינם מתבקשים לעשות זאת.
ילון: "נכון, בזמן מבצע 'צוק איתן' החליט הממשל הבוליביאני להחמיר את הפיקוח על כניסת ישראלים ולדרוש מהם להנפיק ויזה בתשלום על מנת לבקר במדינה. חלק מהתהליך דורש המתנה ארוכה לקבלת ויזה, מה שגרם ללא מעט ישראלים להיתקע באמצע הטיול עד שאשרת הכניסה תגיע, או אפילו לנסות לשחד פקחי הגירה. זה בהחלט לא נעים, אבל ברגע שנכנסים פנימה מתייחסים אליך כמו לכל תייר אחר במדינה".
אז האם חידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות יגרום לישראלים רבים יותר לפקוד את המדינה היפהפייה? לדברי בלום, כאמור, נראה שכן. למרות זאת, הוא מסתייג מעט מדבריו ומודה כי אי השקט הפוליטי המלווה את בוליביה במשך לא מעט שנים, לרבות העובדה שהיא נחשבת למדינה שחוותה הפיכות צבאיות רבות יותר מכל מדינה אחרת, עלול להשפיע על הרצון של הישראלים להיכנס למדינה גם אם יזכו לקבל ויזה רשמית.
"בוליביה נחלקת לשתי קבוצות עיקריות: קבוצת הילידים, שעימם נמנה גם מוראלס, וקבוצת האליטה, המורכבת מתושבי לה פאס וערים נוספות במדינה. מאז ומתמיד היה בין שתי הקבוצות הללו מתח פוליטי, והוא התפרץ בתקופה של מוראלס, ייתכן שגם בשל התערבותם של גורמים חיצוניים.
"בגדול, שקט פוליטי אין בבוליביה, והרבה ישראלים - בעיקר המבוגרים שבהם - לא יהיו מוכנים לשלם סכום כסף גבוה כל כך עבור ביקור במקום שבו הם עלולים לחוש בסכנה או לסבול מאירועים שעלולים להשבית להם את השמחה", מסכם בלום.
פורסם לראשונה: 16:40, 02.12.19
