6 צפייה בגלריה
מימין: חן יוסף במעיין האולמוסים. משמאל: שאר עם ישראל במעיין
(צילום מימין באדיבות חן יוסף. צילום משמאל: אסף רוזן)
חן יוסף לא הגזימה. חשוב להיות הגונים ולהתחיל את הסיפור במשפט הזה. מעיין האולמוסים ליד קיבוץ רמת השופט, עליו המליצה בכתבה שפרסמנו בשבוע שעבר ב-ynet חופש, הוא אכן מקום קסום, פינת חמד ציורית בחיק הטבע. אין ספק, טבילה קרירה במים הצלולים במקום תשכיח מרוב האנשים את טרדות היום-יום ולו לכמה רגעים נפלאים.
"יש כאלה שיגידו", כתבה חן בכנות, "שהבריכה בגודל של גיגית ומספיקה בדיוק לזוג או לארבעה ילדים קטנים, אבל זה סוד הקסם שלה. בגלל הגודל שלו, מעיין האולמוסים הזעיר לא מתאים לשהות משותפת של מספר משפחות במקביל. אם הגעתם לשם וזוג רומנטי או משפחה טובלים בו, אני ממליצה להמתין ליד העץ הגדול ולחכות שהם יסיימו, ולא להפריע לאינטימיות של הטבילה שלהם".
את כל הדברים האלה ידענו, אני וחבריי, כאשר ישבנו בשבת בבוקר בעגלת הקפה "מיטלוש" ברמות מנשה, מדברים וצוחקים בזמן שהילדים מתרוצצים מסביב. התוכנית המקורית הייתה להמשיך משם לשמורת הטבע אלוני יצחק שנמצאת כחצי שעה נסיעה, אבל אז מישהו נזכר שהוא קרא אתמול ב-ynet המלצה על מעיין מגניב שנמצא ממש קרוב, לא יותר מחמש דקות נסיעה. כולם הסתכלו עליי – ואני אישרתי שאכן מדובר במקום שנראה טוב, אם כי לא הייתי שם בעצמי, אבל אני סומך כמובן על אנשי השטח המנוסים חן יוסף וכתב ynet אסף קמר שראיין אותה לכתבה.
אני לא בטוח אם הזהרתי שאולי יהיה צפוף כי שבת וכי הכתבה פורסמה ממש יום לפני, אבל בדיעבד נוח לי לדבוק בגרסה הזאת. אם כן, הזהרתי שיהיה צפוף כי "שבת ורק אתמול פרסמנו את הכתבה" – אבל הפור כבר נפל: "ילדים", אמרה פתאום מישהי מהחבר'ה, אני כבר לא זוכר מי, "בואו, נוסעים למעיין קסום".
ההכוונה של חן בכתבה הייתה מדויקת והגענו בקלות אל היעד. כבר בדרך מהחנייה נתקלנו במטיילים נוספים, והתחלנו לחשוד שאולי יהיה צפוף. אתם אל המעיין? שאלנו חלק מהם, קראתם את הכתבה? התשובות היו חיוביות, חיוביות ומדאיגות.
ואז הגענו. המעיין, כאמור, היה בתפוסה מלאה, גרסה מיניאטורית של ימית 2000 ביום כיף של עובדי התעשייה האווירית ובני משפחותיהם. שמעתי את פכפוף רעש המים שחן הבטיחה, אך תור צפוף של הורים וילדים מנע ממני להגיע אל הארץ המובטחת. הבנות כבר חלצו את הנעליים וחיפשו ברגליים יחפות חריץ להשתחל בו בין המון האדם. "לאט-לאט, לא לעקוף", אמרתי בעודי מבין שנפלתי איתן למלכודת שאני עצמי תרמתי ביצירתה. יפה פה, חשבתי, במיוחד ביום חול אפרורי באמצע השבוע – וזה אולי הלקח המרכזי מכל הפרשה. "במקומות כאלה התזמון הוא העיקר", סיכם זאת גל מילר חברי הוותיק.
כך או כך, זה סיפור עם סוף טוב. כמו שחן אמרה בכתבה, "יש עוד הרבה מעיינות טובים לטבילה באזור הקרוב", ואכן במרחק של כ-100 מטר בלבד ממעיין האולמוסים מצאנו בצד הדרך פתח בצמחיה שהוביל אל מפלון חמוד ואינטימי של נחל השופט, ואחר כך גם מצאנו פינת חמד מוצלת לפיקניק. וכאן מגיע הלקח השני: לפעמים צריך לסטות קצת מהדרך כדי להגיע אל היעד.
להיזהר מהבאז, לשמור את המידע ולחכות קצת
חן יוסף, שקיבלה דיווח על עומס המטיילים במעיין, אמרה ל-ynet כי היא ממליצה לטייל באמצע השבוע, אם הדבר אפשרי. "אין דרך נכונה או לא נכונה להתנהל עם המלצות", הסבירה. "יש מקומות שפרסמתי על אודותיהם והם נשארו ריקים, ומקומות אחרים התפוצצו במטיילים. זה הרבה עניין של מזל. אם אנשים רואים שמקום מסוים צובר באז גדול, אז עדיף לשמור את הפוסט ולחכות שבוע-שבועיים". חן סיפרה כי היו מטיילים שהגיעו למעיין האולמוסים בהמלצתה ולא נתקלו בהמון מטיילים. "אם בוחרים לטייל בסוף שבוע, כשכולם בחופש, אז הסיכויים ליהנות ממקום שקט וריק מאנשים נמוכים".
היא הדגישה גם כי יש פעמים שבהם היא נמנעת מהמלצה על מקומות כדי לא לפגוע ברווחת התושבים שגרים ליד. "אם בשביל להגיע למעיין צריך, לדוגמה, לעבור בתוך קיבוץ ולחנות בתוכו כי אין חנייה מסודרת, אז אני לא אפרסם כדי לא לפגוע בפרטיות ובכיף של האנשים שגרים שם. לרוב מדובר במקומות קטנים שבמילא לא יכולים להכיל יותר מדי אנשים".
כתב ynet אסף קמר הוסיף כי "ישראל מאוד קטנה וכמעט שאין מקומות סודיים ונסתרים באמת, תמיד אני שוקל ומתלבט אם להמליץ על פינות טבע עלומות ומסתוריות. אני שואל את עצמי אם פרסום הכתבה יהרוס את המקום ויפגע בצמחיה ובחיות הבר".
קמר, שפרסם בשנים האחרונות ב-ynet שלל כתבות על מעיינות מוכרים יותר וגם מוכרים פחות, אמר כי מהניסיון שלו, "בשבוע הראשון לאחר פרסום הכתבה קיימת הצפה קיצונית של מטיילים ומשפחות באתר. יש לחץ על הצמחייה, חיות הבר מתחבאות ולעיתים ובאופן מצער יש גם זבל. בדרך כלל, בשבוע-שבועיים שלאחר פרסום הכתבה המצב מתאזן, עומס המטיילים מתמתן ולעיתים נעלם. לאחר כמה חודשים רוב הסיכויים שהמקום הסודי חוזר לבדידותו".
לדבריו, עצם הפרסום מסייע לשמור על המקום, ומונע מבעלי הון או אינטרסנטים אחרים להשתלט עליו או לחסום את המעבר אליו. "אני מאמין כי פרסום מעיינות סודיים ופינות טבע נסתרות הוא אמצעי בדוק לשמירה עליהם למען הדורות הבאים", סיכם כתב השטח הוותיק.
בהכנת הכתבה השתתף אסף קמר
