"אין יום שעובר שאני לא חושבת על זה. כל כך הרבה שנים עברו, ואין לא תשובות ולא סגירת מעגל. הבטחתי לפול בעלי להחזיר אותו הביתה, ועדיין לא עשיתי את זה"
דניקה ויקס, אשתו של פול, אחד מהרוגי טיסת מלזיה איירליינס
בסיפור האמיתי לגמרי הזה ישנם כל המרכיבים של סרט מסתורין משובח. אזרחים איראנים שעלו לטיסה עם דרכונים גנובים, משדר מטוס שמישהו כיבה במכוון ודאג שגם הגיבוי שלו לא יופעל, קופסה שחורה שלא ידוע מה עלה בגורלה, טייס שהפעיל בביתו סימולטור מעורר חשדות – ומעל לכול המטוס המלזי שנעלם, על 239 נוסעיו ואנשי הצוות. שמונה שנים חלפו מאז המריאה טיסת MH370, והפרשה הזו ממשיכה להעלות יותר שאלות מתשובות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
זו הייתה טיסה סדירה מקואלה לומפור, בירת מלזיה, לבייג'ינג. המטוס: בואינג 777-200, מטוס נוסעים רחב גוף, גדול, דגם שמבצע מדי יום מאות אם לא אלפי טיסות ברחבי העולם. הוא נחשב לכלי עבודה אמין במיוחד, מתקדם, בטוח ויעיל. היסטוריית הבטיחות שלו מרשימה: חלפו 18 שנים מאז השקתו ועד לתאונה הקטלנית הראשונה שבה היה מעורב - שני נוסעים שלא חגרו חגורת בטיחות, ונהרגו אחרי שהמטוס התרסק בנחיתה. בממוצע, דגם המטוס הזה עובר תאונה אחת על כל 18 מיליון שעות טיסה. נכון להיום, אחרי 28 שנים באוויר, המטוס הזה היה מעורב ב-20 תאונות בלבד, רובן ללא נפגעים, אפילו במקרים שבהם גוף המטוס הושמד כליל.
באותו הלילה בקואלה לומפור, שני טייסים היו בתא הטייס. הקברניט בן ה-53 זאהרי אחמד שאה, טייס ותיק ומנוסה עם 18,423 שעות טיסה, ובנוסף בוחן מוסמך מטעם רשות התעופה האזרחית המלזית. לצידו ישב טייס צעיר בן 27 עם 2,813 שעות טיסה, שביצע הסבה מהטסת איירבאס 330 לבואינג 777 והיה בשלב האחרון של ההסמכה. ב-00:42 בלילה המטוס המריא. הטיסה לבייג'ינג אמורה הייתה לקחת חמש שעות וחצי, והדלק במטוס היה אמור להספיק לשבע שעות וחצי.
בחצי השעה הראשונה של הטיסה הכול התנהל כמתוכנן. בהקלטות הקשר ממגדל הפיקוח אפשר היה לשמוע את הטייסים ערניים, רגועים וללא כל סימן או רמז להתנהגות מוזרה או לא צפויה. תשדורת הרדיו האחרונה מהמטוס יצאה בשעה 1:19 לפנות בוקר. הטייס אמר לפקח בקול ברור ורגיל, ללא טיפת מצוקה או חרדה: "לילה טוב, מלזיה 370".
התפנית המסתורית בעלילה התרחשה דקה לאחר מכן. אף אחד לא יודע מה התרחש בתא הטייס בדקה הקריטית הזו, אך החל מאותו הרגע לא נשמע עוד שום קול במערכות הקשר. צוות הטייסים לא ענה יותר לקריאות מהפיקוח. באותה הדקה המטוס החל בסטייה מהנתיב. תחילה הוא פנה קלות ימינה, ומיד לאחר מכן ביצע סיבוב חד של כמעט 180 מעלות.
בנקודה הזו המשדר של המטוס הפסיק לשדר. משדר, טרנספונדר בשמו הלועזי, הוא בפשטות מכשיר שמשדר באופן קבוע את מיקום המטוס ואת נתוניו המזהים, כגון מספר הטיסה, הגובה, המהירות וכיוון טיסה. למשדר הזה יש גיבוי - אם המשדר הראשי מפסיק לעבוד מכל סיבה שהיא, יש משדר נוסף שמפעילים כדי להמשיך לשדר ולאפשר לבקרה האווירית לעקוב אחר המטוס.
במקרה המוזר שלנו, המטוס הפסיק לשדר לחלוטין, לא מהמשדר העיקרי ולא מהמשני. העובדה הזו מעלה שאלות קשות: אם הייתה תקלה במשדר, מדוע לא הופעל משדר הגיבוי? או שמא אדם המכיר היטב את פעילות המשדר דאג לכבות את שני המכשירים?
גם לאחר כיבוי המשדר, לא אבד לגמרי הקשר עם המטוס. מכשירי מכ"ם צבאי ואזרחי המשיכו עדיין לראות אותו, מה שמעיד כי בנקודת הזמן הזו הוא עדיין לא התרסק. המטוס חצה את מלזיה לרוחבה, ומיד עם הגעתו לקו החוף פנה לכיוון האוקיינוס ההודי והמשיך לטוס בין מלזיה לאינדונזיה. הוא לא שידר שום אות מצוקה, לא נראה היה שהוא צולל באופן מסוכן וגם לא מטפס. המהירות שלו הייתה בטווח הנורמה, ועדיין שום אות לא הגיע מהמטוס. הוא לא ענה לקריאות הבקרה, שביקשה לדעת מדוע הוא משנה נתיב טיסה באופן כה חד ולמה המשדר כבוי.
על הפעולות שלא בוצעו בנקודה הזו ישנה ביקורת חריפה כלפי ממשלת מלזיה. התגובה ההגיונית לתרחיש כזה, שבו מטוס מכבה את המשדר ומפסיק להגיב בקשר, היא הזנקה של מטוסי קרב מחיל האוויר לעברו – כדי שיוכלו להתקרב ולבחון ויזואלית מה מצבו ומה ניתן לראות בתא הטייס, ואולי אף לנסות לתקשר עימו. במקרים חריגים וקיצוניים ביותר של סכנה ממשית, ניתן להטיל פקודה ליירט את המטוס. מלזיה לא עשתה דבר מכל אלה. חיל האוויר של המדינה לא נקרא למשימה. עוד טענה שעלתה היא על היעדר שקיפות – מלזיה לא שיתפה את הציבור במידע שהגיע אליה מהמכ"ם הצבאי.
מאות מומחים, חוקרים, מהנדסים, טייסים ואנשי מודיעין מה-FBI, מהאינטרפול ומגופים אחרים עבדו במשך ארבע שנים וארבעה חודשים על החקירה שהוגדרה כיקרה ביותר בתולדות התעופה האזרחית. עלותה מוערכת ביותר מ-200 מיליון דולר. במהלך החקירה הצליחו באמצעות מכ"מים ותחנות לוויינים שקלטו את המטוס לשחזר במידת דיוק רבה את המסלול שעשה מרגע ההמראה ועד שנעלם באוקיינוס ההודי. למרות זאת, ההשקעה העצומה לא הספיקה. גם כשהחקירה הגיעה לשלב המסקנות, עדיין לא הייתה תשובה מספקת לגבי גורלו של המטוס. "בעולם שבו קיימת הטכנולוגיה של היום, קהילת התעופה הבינלאומית חייבת להבטיח לציבור הנוסעים שמיקום המטוסים תמיד יהיה ידוע. כל דבר אחר אינו מתקבל על הדעת", נכתב בדו"ח המסכם של החקירה.
בעבר הרחוק יותר, לפני שטיסות נווטו באמצעות מערכות GPS, היו מקרים של מטוסים שנעלמו. המקרה המפורסם ביותר הוא של אמיליה ארהארט, הטייסת האישה הראשונה שחצתה את האוקיינוס האטלנטי בטיסת סולו. עד היום אף אחד לא יודע בוודאות היכן התרסקה. צדקו כותבי הדו"ח שציינו כי עם הטכנולוגיה העכשווית, מטוס גדול במשקל של עשרות טונות לא אמור להיעלם מהשמיים מבלי להשאיר זכר.
החשדות והקונספירציות לגבי גורלו של המטוס היו רבים. החשד המיידי היה שמדובר באירוע טרור. קברניט הטיסה היה פעיל פוליטי שתמך במנהיג האופוזיציה, שביום הטיסה נשלח לשש שנות מאסר בגין תיק מעורר מחלוקת. הקברניט, כך חשדו, החליט בתגובה לחטוף את המטוס ולהתאבד בלב ים. היו שטענו שמדובר בפעולה יזומה של הממשלה שרצתה להשתיק אנשים מסוימים שהיו על המטוס, והיו שהצביעו על קשר אפשרי לטיסה אחרת של מלזיה איירליינס, מספר MH17, שהופלה בטיל קרקע-אוויר בשמי אוקראינה. בגזרות המופרכות אף יותר נשמעו טענות שהמטוס כלל לא התרסק, אלא נחטף והונחת איפשהו לשימוש עתידי למטרות טרור – והיו אפילו כאלו שטענו למעורבות של כוחות על-טבעיים, בסגנון הסדרות "אבודים" או "מניפסט".
דו"ח החקירה מלמד כי במשך רוב הטיסה מערכות המחשב והניווט של המטוס המשיכו לעבוד בצורה תקינה – מה שעשוי להעיד שהטיסה התבצעה באמצעות טייס אוטומטי. החלק האחרון, כך מעריכים, התבצע באופן ידני. "נראה שלמי שהטיס את המטוס היה ניסיון, אבל הוא לא הטיס אותו בצורה מוצלחת", נכתב בדו"ח. ההשערות שעלו הן שכשל טכני גרם לטייס לאבד שליטה על המטוס – או שמא אדם אחר, שאיננו הטייס, שלט בהגאים.
שבע שעות וחצי טס המטוס באוויר עד שנעלם אי שם באוקיינוס ההודי. אותות אלקטרוניים אוטומטיים שהגיעו מהמטוס העלו סברה שהמטוס כבה באוויר לאחר שאזל לו הדלק – ומערכת אוטומטית הופעלה כדי לספק לו חשמל, מה שגרם לחלק מהמערכות להידלק מחדש ולשלוח את האותות באופן שבו הם נשלחו.
בגלל האפשרות שעלתה להשתלטות עוינת על הגאי המטוס, ניסו במהלך החקירה לבדוק מי מבין כלל האנשים על המטוס יכול היה לבצע דבר כזה. שלושה חשודים עלו מבין הנוסעים. הראשון, אזרח שוויצרי, מהנדס מטוסים במקצועו שעובד בחברת תעופה בשווייץ. בדיקה מעמיקה שנערכה שללה כל אפשרות שהוא היה מעורב בהיעלמות המטוס. שני החשודים הנוספים היו אזרחים איראנים שרכשו במזומן כרטיסים לכיוון אחד בלבד - ועלו לטיסה באמצעות דרכונים גנובים. גם החשד שלהם הוסר בסופו של דבר, ונקבע כי מדובר היה במהגרי עבודה שניסו להגיע למשפחות שלהם, המתגוררות בגרמניה.
עד היום נמצאו כ-36 שברים ששויכו ברמת סבירות כזו או אחרת למטוס. שלושה מתוכם זוהו בוודאות כשייכים למטוס: חלק ממדף כנף ימין, חלק ממדף קדמי כנף שמאל וחלק ממדף קדמי כנף ימין. שבעה הוגדרו כמעט בוודאות כחלקים מהמטוס, ואחרים בסבירות גבוהה. החלקים נמצאו בשלל חופים ואיים ביבשת אפריקה, החל ממוזמביק ומדגסקר ועד לחופים הדרומיים של דרום אפריקה. אחד החלקים שזוהו בוודאות היה חלק מהמדף של הכנף, ולפי החוקרים, ברגע שהוא ניתק מהכנף הוא לא היה בתצורת נחיתה. החוקרים גם מציינים כי לא ניתן לדעת אם המטוס התפרק באוויר או עם התרסקותו.
הקופסה השחורה, אולי המפתח לפתרון התעלומה הזו, לא נמצאה מעולם. הקופסה השחורה מקליטה לא רק את מה שנאמר ברשת הקשר בין המטוס לבקרה האווירית, אלא גם את הדיבור בתוך תא הטייס. אילו הייתה הקופסה השחורה ברשותם, החוקרים היו יכולים לדעת אם היו עוד אנשים בתא הטייס מלבד שני הטייסים, ומה נאמר שם. הקופסה מקליטה גם את נתוני הטיסה, ושומרת מידע קריטי מכל חיישני המטוס שיכול היה לסייע מאוד בחקירה.
הקופסה השחורה של המטוס נבנתה על ידי חברת האניוול (Honeywell), ותוכננה כך שתוכל לעמוד בהתרסקויות ובתנאים קשים במיוחד. לפי היצרן, היא יכולה לעמוד בטמפרטורה של עד 1,100 מעלות צלזיוס, לשרוד התנגשות בעוצמה של 3,400 ג'י ובעומק מים של 20 אלף רגל (כשישה ק"מ), ולשדר אות עם מיקומה במשך 30 יום לפחות. למרות כל זאת, האות של הקופסה מעולם לא נקלט ומיקומה אינו ידוע. ייתכן שהיא שקועה עמוק במימי האוקיינוס, הרבה מעבר לעומק שממנו היא יכולה לשדר. אגב, אם היא תימצא יום אחד, לא מן הנמנע כי עדיין ניתן יהיה לחלץ ממנה לפחות חלק מהחומרים שנשמרו בה.
טענה מחשידה שהחוקרים נדרשו לבדוק הייתה שלפני הטיסה המדוברת, הקברניט ביצע טיסה בסימולטור בביתו במסלול כמעט זהה. אחרי חקירה מקיפה שבמסגרתה תושאלו 170 חברים וקרובי משפחה של כל אנשי הצוות, ונבדקו חשבונות בנק, עבר רפואי, קשרים חברתיים ומחשבים אישיים, ההערכה היא כי לא מדובר בהתאבדות של הטייס, אך האופציה הזו לא נשללה על הסף. אגב, אם הטייס אכן התכוון להתאבד ולרצוח את כל יתר האנשים על המטוס, נשאלת השאלה: מדוע הוא בחר להטיס אותו עד טיפת הדלק האחרונה במקום פשוט לכוון אותו לקרקע או לים?
ריצ'רד גודפריי, אווירונאוט ופיזיקאי בריטי, עוקב אחר הפרשה באדיקות מיומה הראשון – ואף הקים אתר אינטרנט ייעודי סביבה. לפני כחודש שודר באוסטרליה, במסגרת תוכנית התחקירים "60 דקות", פרק שהציג מחקר עצמאי שערך גודפריי, ובו - באמצעות הצלבת מידע על סמך מעקב אחר שדרי רדיו חובבים – הוא איתר בדיוק רב את אזור ההתרסקות של המטוס.
גודפריי הסתמך במחקרו על שיבושים בגלי הרדיו, שלהערכתו המטוס הנעלם גרם להם. הנתיב ששחזר על סמך אותם שיבושים תואם לנתיב ששוחזר על ידי הרשויות על סמך מיקומי הלוויין הידועים של המטוס.
גודפריי מנסה כעת לשכנע את ממשלת מלזיה וגופים אחרים להוציא משלחת חיפוש אחת אחרונה בעקבות המטוס. בריאיון ל"60 דקות" הוא הבהיר כי אין צורך בעוד משלחות רבות, אלא במשלחת אחת – שלדבריו תמצא את המטוס. מי שכבר נרתם למשימה הוא אוליבר פלאנקט, מנכ"ל חברת "אושן אינפיניטי" (Ocean Infinity) האמריקאית, המתמחה ברובוטים שיכולים לאתר עצמים בקרקעית האוקיינוס. משימת החיפוש של החברה מתוכננת למחצית הראשונה של 2023.
"סביר להניח שהנוסעים היו מחוסרי הכרה, ייתכן שהטייס הפסיק את דחיסת האוויר ולמעשה מנע מהם חמצן עד שאיבדו את ההכרה. יש אומנם מסכות, אבל הן מספיקות בערך ל-20 דקות, ולאחר מכן מאבדים הכרה. גם אל תשכח שבגובה הזה, ללא דחיסת אוויר, טמפרטורת המטוס מושפעת מהטמפרטורה בחוץ - שהייתה באזור מינוס 52 מעלות צלזיוס"
חובבי רדיו, למי שלא מכיר את התחביב, הם אנשים המתקשרים זה עם זה ממקומות שונים בעולם באמצעות תדרים שבהם יש שדרי רדיו. גודפריי חזר במחקרו אל השדרים שהיו בליל הטיסה באזור האוקיינוס ההודי. לפי ההסבר שלו, כשעצם גדול כמו מטוס עובר בתוך השדרים הללו הוא משבש אותם, וזה משהו שניתן להבחין בו. "אני יכול לעלות על החריגות האלה, ועל בסיס המידע הזה להבין לאיזה כיוון המטוס טס – ובעצם לבנות את נתיב הטיסה על סמך איתור בכל שתי דקות, וגם להגיע למהירות ולגובה הטיסה", מסביר גודפריי בריאיון ל-ynet. "רוב ההערכות היו שהמטוס טס בקו ישר מהרגע שנכנס לתחומי האוקיינוס ההודי, אבל הניתוח שלי מראה שהוא שינה כיוון יותר מפעם אחת". על פי ממצאיו, המטוס נע במהירות של בין 480 ל-535 קשר. 535 כבר נמצא בגבול העליון של מהירות מטוס – מה שמחזק את ההשערה שהמטוס הופעל על ידי טייס מקצועי.
ממצא נוסף שעלה מהמחקר של גודפריי הוא שבנקודה מסוימת החל הטייס לבצע מעגלי המתנה מעל האוקיינוס ההודי, וטס בסיבובים במשך כ-20 דקות. הסיבה לכך אינה ידועה. גודפריי משער שהטייס אולי שוחח עם הרשויות בזמן הזה, או שפשוט תכנן את צעדיו הבאים. אולי הוא כלל לא חשב שיצליח להגיע לאותה נקודה - ולכן נזקק כעת לתכנן את המשך דרכו.
יצאו כבר משלחות חיפוש לאזור שאתה רוצה לחפש בו, ובנוסף חלפו שמונה שנים מאז ההיעלמות. מה אתם בעצם מקווה או מעריך שימצאו?
"האזור המדובר הוא מאוד קשה מבחינה טופוגרפית, יש בו מכתשים וצוקים ואפילו שני הרי געש. קרקעית הים היא בעומק של 6-4 ק"מ. אני לא יודע אם הר געש כלשהו התפרץ בזמן הזה, חשוך וקר שם מאוד, דברים יכולים לזוז ולהיסחף עם הזמן בזרמים התת-מימיים. הטכנולוגיה כיום מאפשרת לנו לאתר חלקי מתכת גדולים גם אם הם מכוסים לחלוטין בחול או בבוץ. אני מאמין שלחברת 'אושן אינפיניטי' יש את האמצעים לאתר את החלקים האלה. לפי ההערכה שלי, יש כ-35 אלף חלקים שהתפזרו ברחבי האוקיינוס ובמעמקיו. חלקים גדולים, כמו ליבת המנועים וכני הנסע, בוודאות ייקלטו בסונאר כאשר יחפשו מעליהם".
יש הרבה תיאוריות סביב מה שקרה למטוס. זאת כנראה כבר לא שאלה של אם הוא התרסק, אלא למה, איך, מתי ואיפה. מה אתה חושב שקרה לו?
"יש לי ראיות נסיבתיות שונות שיכולות להצביע על מה שקרה למטוס, אבל בלי שיהיו לנו ראיות על סמך החלקים והשברים לא יהיו לנו תשובות. הראיות הנסיבתיות שיש לי, ואני מדגיש שזו רק הערכה שלי שאינה נתמכת בראיות ממשיות בשלב זה, מראות שהקברניט, שהיה לו סימולטור ביתי עם מסלול שהוביל לנקודה שבה אוזל הדלק באמצע האוקיינוס, הוא כנראה הגורם בסיפור הזה. אנשים עם סימולטור בבית בדרך כלל לא מבצעים נתיב שמוביל את המטוס ללב האוקיינוס עד שאוזל הדלק. קובצי הסימולטור נמחקו אבל ה-FBI הצליח לשחזר אותם, ובשלב מסוים, לפי הנתונים שבידי, המטוס אפילו פנה לאותה נקודה שהופיעה בסימולטור. על פניו זה נראה כמו מקרה של התאבדות ורצח".
איך דבר כזה יכול לקרות? שמונה שעות המטוס טס כשהנוסעים מאחורה?
"הכול התחיל בשלב השיוט, יכול להיות שהטייס שהטיס את המטוס יצא להתרענן או לשתות קפה, והקברניט נעל אותו בחוץ".
כלומר מקרה דומה להתרסקות של מטוס ג'רמן ווינגס ב-2015, אז טייס משנה נעל במכוון את הקברניט מחוץ לדלת.
"מאוד יכול להיות. סביר להניח גם שהנוסעים היו מחוסרי הכרה, ייתכן שהטייס הפסיק את הדיחוס ולמעשה מנע מהם חמצן עד שאיבדו את ההכרה. יש אומנם מסכות, אבל הן מספיקות בערך ל-20 דקות ולאחר מכן מאבדים הכרה. אל תשכח גם שבגובה הזה, ללא דיחוס טמפרטורת המטוס מושפעת מהטמפרטורה בחוץ, שהייתה באזור מינוס 52 מעלות צלזיוס".
יכול להיות שממשלת מלזיה לא משתפת את כל המידע שיש לה?
"להערכתי יש מידע שלא פורסם לידיעת הציבור. למשל נתוני המכ"מ הצבאי של מלזיה שלא פורסמו, וניתוח הסימולטור הביתי של הקברניט. המלזים טענו שמכ"מ צבאי אחד לפחות קלט את המטוס, אבל הם מעולם לא פרסמו את הנתונים של אותו מכ"מ, ועד היום מסרבים לפרסם. מלזיה איירליינס היא חברה בבעלות ממשלתית, הודאה או מסקנה שמדובר אכן בפעולה מכוונת של הטייס יכולה לעלות להם מאות מיליוני דולרים, אז ייתכן שהם מעדיפים שהסיפור הזה יישכח וידעך לאט ובשקט".
ארבעה חודשים אחרי ההיעלמות של MH370 הופל מטוס אחר של מלזיה איירליינס, גם כן בואינג 777, מעל לאוקראינה. יכול להיות קשר בין הטיסות?
"לא ניתן לשלול קשר. על פניו אין ראיה שמחברת בין האירועים, אבל סטטיסטית זה מאוד לא סביר שחברת תעופה גדולה תאבד שני מטוסים גדולים בפרק זמן כל כך קצר, ועוד מאותו הסוג. זה אפשרי, עובדה שזה קרה, אבל זה לא סביר".
שמונה שנים אחרי, והשאלות ממשיכות להיערם. משפחות ההרוגים עדיין ממתינות לסגירת המעגל, ואת חוסר האונים והתסכול הכלליים מהפרשה אפשר לתמצת במשפט המצמרר שנועל את דו"ח החקירה בן 449 העמודים: "לסיכום, הצוות לא הצליח לקבוע את הסיבה האמיתית להיעלמות טיסה MH370".
