כשססיליה בלומדאל, בלוגרית שוודית וכוכבת טיקטוק, רוצה להוציא את הכלב שלה לטיול, היא מתארגנת כמו למסע מפרך. היא עוטה על עצמה שלוש שכבות עבות של בגדים תרמיים שיגנו עליה מהקור המקפיא, חובשת על ראשה פנס גדול שיאיר לה את הדרך בחושך התמידי – ונושאת על גופה רובה למקרה שתצטרך להתגונן מפני דב קוטב שיתקוף אותה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
בלומדאל היא אחת מ-2,500 התושבים המתגוררים כיום בסבאלברד, אחת המושבות האנושיות הצפוניות ביותר בעולם – בחצי הדרך מנורווגיה לקוטב הצפוני. אלו שבחרו לגור במקום מתמודדים עם קור מקפיא, דובי קוטב תוקפניים ועם חושך מוחלט במשך קרוב לשלושה חודשים – ותקופה דומה שבה השמש אינה שוקעת.
לצד התנאים הסביבתיים הקשים, ישנם גם כמה יתרונות לחיים בסבאלברד. תושבי המקום נהנים מתצפית מושלמת על הזוהר הצפוני, מנופים ארקטיים מהממים, מחיבור מהיר במיוחד לאינטרנט – והם יודעים כי נציגי רשויות ההגירה לעולם לא יטרידו אותם. סבאלברד הוא המקום היחיד בעולם שבו ניתן לחיות כאוות נפשך ללא צורך באזרחות, בוויזה או באישור כלשהו. גם אם אתם מחזיקים באזרחות ישראלית בלבד, אתם יכולים כבר מחר להעתיק לשם את מקום מגוריכם – ולהישאר שם למשך שארית חייכם. רק אל תשכחו לארוז מעיל רציני במזוודה.
סבאלברד הוא ארכיפלג (קבוצת איים) באוקיינוס הצפוני, המורכב משלושה איים גדולים ומעוד כמה איים קטנים. 60% משטחו מכוסה בקרחונים. מדובר למעשה במעין "מדבר ארקטי", עם מעט מאוד גשמים ואוויר יבש כמו במדבר. ההיסטוריונים חלוקים בדעתם בשאלה מתי דרכה במקום כף הרגל האנושית הראשונה. מה שכן מוסכם הוא שמגלה הארצות ההולנדי וילם ברנץ היה הראשון שערך מסע מתועד לארכיפלג, עוד ב-1596. ברנץ בכלל חיפש מסלול שדרכו יגיע מאמסטרדם לסין, ובעודו מפליג צפונה נתקל במקום מוזר, מדהים ומהמם ביופיו.
במשך מאות שנים שימשו הארכיפלג וסביבתו כאתר לפעילות האכזרית של ציד לווייתנים. במלחמת העולם השנייה היה לארכיפלג תפקיד היסטורי-אנקדוטלי. גרמניה הנאצית הקימה במקום תחנה מטאורולוגית צבאית. בגלל שמדובר באזור רחוק ומנותק, החיילים שהוצבו בסבאלברד איבדו קשר עם בסיס האם שלהם ונכנעו רק בספטמבר 1945, ארבעה חודשים אחרי נפילתה של גרמניה והחתימה על הסכם הכניעה. בכך הם היו למעשה החיילים הגרמנים האחרונים שנכנעו במלחמה.
השינוי הגדול במעמדו של האי, וזה שהעניק לו את הסטטוס יוצא הדופן שבו הוא מחזיק עד היום, התרחש לאחר מלחמת העולם הראשונה. "מדינות ההסכמה", ברית המדינות שניצחו במלחמה, הסכימו להעניק לנורווגיה ריבונות על סבאלברד, אך הציבו תנאי – אזרחי כל המדינות שיחתמו על "אמנת סבאלברד" יוכלו להתגורר במקום ולעבוד בו ללא אישורים נוספים. ישראל אגב לא חתמה על האמנה הזו מעולם, אך זה לא ממש משנה. נורווגיה החליטה לאפשר לאזרחי כלל המדינות, כולל אלו שאינן חתומות על האמנה, להתגורר במקום.
יום בחיים בסבאלברד
התוצאה המיידית של אמנת סבאלברד, שהסדירה את המעמד המשפטי והכלכלי של הארכיפלג, הייתה תעשיית משגשגת של כריית פחם. מדינות רבות זיהו את הפוטנציאל שבמרבצי הפחם הרבים במקום והקימו מכרות. אחת הדמויות הבולטות בתחום כריית הפחם בסבאלברד הייתה זו של ג'ון לונגייר, איש עסקים ממישיגן – שעל שמו קרויה לונגיירבין, המושבה האנושית הגדולה ביותר בארכיפלג. עד היום, אגב, כללי הנימוס בסבאלברד כוללים חליצת נעליים בכניסה לבתים – זכר לימים שבהם נהגו כורי הפחם להגיע הביתה בנעליים מטונפות מיום ארוך של עבודה.
מדיניות ההגירה החופשית והצורך בעובדים לתעשיית הפחם הביאו אזרחים זרים רבים לארכיפלג, עד כדי כך שבעבר התגוררו בסבאלברד יותר זרים מאשר נורווגים. כיום הנורווגים הם אומנם הרוב בסבאלברד, אבל תמצאו במקום גם קהילות גדולות יחסית מרוסיה, מאוקראינה ומפולין. האוכלוסייה אומנם מגוונת מבחינת לאומים, אבל מבחינות אחרות היא גם הומוגנית מאוד - ספק אם תיתקלו בסבאלברד בקשישים או באנשים בעלי נכות פיזית, שהתנאים הסביבתיים מקשים עליהם מאוד לחיות שם. ילדים, עם זאת, יש שם לא מעט - וישנו גם בית ספר.
עם השנים דעכה כריית הפחם בארכיפלג. הפעילות ברוב המכרות הגדולים הופסקה, מה שהביא גם לשינוי באוכלוסיית המקום. אם בעבר הכורים היו רוב תושבי סבאלברד, כיום מי שבוחרים לגור במקום הם מדענים, אנשים העובדים בתעשיית התיירות וכאלו המחפשים חיים אחרים: הרפתקניים יותר, מבודדים יותר ושונים בתכלית מאלו המוכרים להם מהציוויליזציה המערבית.
ססיליה בלומדאל היא אחת כזו. היא עברה לסבאלברד ב-2015 יחד עם בן הזוג שלה דאז, מתוך כוונה להתגורר שם כמה חודשים. הקשר הרומנטי אומנם הסתיים והחבר לשעבר חזר לשוודיה, אבל בלומדאל שהתאהבה במקום החליטה להישאר. היא הכירה שם את בן הזוג החדש, והשניים רכשו יחד דירה ללא מים זורמים. כיום היא מתעדת עבור 2.6 מיליון העוקבים שלה את חייה במקום יוצא הדופן הזה. "חיי היומיום שלי כל כך מיוחדים ושונים", היא מספרת. "אני מוקפת בהרים, בקרחונים, בדובי קוטב ובזוהר הצפוני. כל יום מרגיש כמו הרפתקה".
כשבלומדאל אומרת "מיוחדים ושונים" היא מתכוונת אומנם לחיי היומיום שלה, אבל גם חיי הפנאי בסבאלברד יוצאי דופן. מכירים את "בירה ונשירה", מסיבות פופולריות בישראל שבהן שותים בירה ושרים שירי ארץ ישראל? הגרסה של סבאלברד היא "יין ונסרוגה" – מפגש חברתי פופולרי במקום שבו אחת לשבוע מתאספים התושבים בשעות הלילה, סורגים סוודרים ושותים יין. עוד פעילויות פנאי החביבות על אנשי המקום הן שהיות ארוכות בסאונה ובג'קוזי ורכיבה במזחלת כלבים.
עבור אלו שמחפשים להימלט מיוקר המחיה בישראל, סבאלברד היא ממש לא המקום הנכון. באחד הסרטונים שלה מבקרת בלומדאל בסופרמרקט הגדול והיפה בלונגיירבין, וחושפת את המחירים המפלצתיים של חלק מהמצרכים. כך למשל, על אבוקדו בודד תשלמו שם קרוב ל-12 שקלים, גבינת קוטג' תעלה קרוב ל-13 שקלים, ואם למרות מזג האוויר המגה-חורפי תחשוק נפשכם באבטיח, תיאלצו להיפרד מ-71 שקלים.
הקבלה האימתנית בסופרמרקט היא לא האתגר היחיד בחיים בסבאלברד. התנועה בארכיפלג מוגבלת מאוד. יש בסך הכול 43 ק"מ של כבישים סלולים – ואפשרות השימוש בהם תלויה במזג האוויר. רוב התנועה באזור נעשית באמצעות רכבי שלג או בסירות. כמו כן, המחיר הנפשי של תקופה כה ממושכת ללא אור יום עלול להיות כבד. אפילו בישראל ישנם כאלו המעידים כי הם חווים דכדוך מסוים בימים הראשונים של שעון החורף, כשהשמש שוקעת מוקדם. חשבו כיצד היו נראים חייהם אם השמש כלל לא הייתה זורחת. כריסטיאן ריטר, אישה שהתגוררה בסבאלברד לפני כ-90 שנה, כתבה בספר זיכרונותיה "אישה בליל קוטב" כי התקופות הארוכות ללא אור יום ותחושת חוסר ההתמצאות שנלוותה אליהן גרמו לה להזיות.
את היום הראשון שבו בוקע אור יום אחרי חודשי החושך חוגגים בסבאלברד מדי שנה ב-8 במארס, בשעה 11:15 לפני הצהריים. החגיגות נמשכות שבוע, והן כוללות זלילה של מאפה נורווגי הנקרא סולבולר ושירה של שירים מסורתיים בגרון ניחר. אליזבת בורן, אמנית אמריקאית החיה בסבאלברד, סיפרה ל"ניו יורק טיימס" שבפעם הראשונה שבה חוותה תקופת חושך ארוכה היא כל כך התרגשה מאור היום הראשון, שצרחה בהתלהבות של ילדה כשהוא הופיע.
סכנה גדולה נוספת בחיים בסבאלברד הם דובי הקוטב, חיות יפהפיות אך בעלות נטיות תוקפניות. על פי ההערכות חיים כיום בסבאלברד כ-3,000 דובי קוטב – יותר דובים מבני אדם. על פי החוק במקום, אדם היוצא מהאזורים המיושבים חייב לשאת עליו רובה למקרה שדוב ינסה לתקוף אותו. הדובים מצידם אינם מתקרבים ליישובים של בני האדם רוב הזמן, אך אם הם רעבים במיוחד הם עשויים להגיח בדירה שלכם ולחפש אוכל. אחת הדרכים של אנשי סבאלברד להתגונן מפני הדובים היא באמצעות מסוק, המפטרל מעל היישובים הגדולים ומאיר באור אדום שמבריח את חיות הטרף.
דובה אחת שנחשבת לבעייתית במיוחד ביחסיה עם בני האדם מכונה Mother Frost. היא לא מפחדת מאנשים כלל, ובשנים האחרונות תועדו 18 מקרים שבהם פלשה לבתים של בני אדם. Mother Frost חינכה כנראה את גוריה על פי ערכיה, ולמרבה הצער שישה מתוך שמונת הצאצאים שלה נורו למוות בנסיבות של הגנה עצמית.
סבאלברד אומנם מזמינה אתכם לחיות בשטחה ככל שתרצו, אבל לגבי פרקים אחרים במעגל החיים, מוות ולידה, היא הרבה פחות סובלנית. סבאלברד אומנם מפעילה בית חולים, אך הוא אינו כולל מחלקת יולדות, ולכן נשים הריוניות נדרשות לעזוב את סבאלברד כשהן נכנסות לשלבי ההיריון המתקדמים וללדת בנורווגיה. לגבי מוות, את מנוחת העולמים שלכם תצטרכו לעשות במקום אחר. בסבאלברד ישנו בית קברות קטן, אך הוא אינו מקבל מתים חדשים מאז שנות ה-50 מחשש להפצת מחלות. גם חתולים אינם רצויים בארכיפלג - החוק במקום אוסר על הכנסת חיות המחמד הפרוותיות מחשש פן יפגעו בציפורים במקום.
אחד האתרים הידועים ביותר בסבאלברד הוא בנק הזרעים העולמי, כספת שבה נשמרים יותר מ-20 מיליון זרעים של צמחי מאכל המחכים ליום הדין שבו האנושות תזדקק להם, למשל במקרה של אסון טבע קטסטרופלי. מדינה אחת שאליה יום הדין כבר הגיע היא סוריה. מלחמת האזרחים הקשה הביאה לקריסתו של בנק הזרעים שפעל שם, ואילצה לפתוח לראשונה את הבנק העולמי בסבאלברד.
התרומה של סבאלברד לעולם לא מסתכמת בכך. העובדה שמדובר במקום הנגיש הכי קרוב לקוטב הצפוני, ואמנת סבאלברד המתירה לכל מדינה לבצע מחקרים במקום, הפכו אותה למוקד משיכה למדענים מכל העולם ולמרכז חקר המאפשר לנו ללמוד המון על כדור הארץ בכלל, ועל הקוטב הצפוני בפרט. פולין, סין ורוסיה הקימו בסבאלברד מרכזים לחקר הקוטב הצפוני. מרכז החלל האירופי הקים שם תחנה למעקב אחר לוויינים. מאות סטודנטים מכל העולם הלומדים ביולוגיה, גיאולוגיה וגיאופיזיקה מגיעים לתקופה מסוימת לאוניברסיטת סבאלברד כחלק אינטגרלי מתוכנית הלימודים שלהם. המדענים וכלל השוהים באזור נהנים מחיבור נוח ומהיר לאינטרנט – עוד ב-2003 הונחו שם מתחת למים כבלים של סיבים אופטיים שאפשרו גלישה מהירה. הארכיפלג היה מהמקומות הראשונים בעולם שחוברו לרשת ה-4G, וחיבור 5G פועל שם מ-2019.
אבל אולי הנושא החשוב והבוער ביותר שנחקר כיום בסבאלברד הוא ההתחממות הגלובלית. הקוטב הצפוני הוא המקום שמתחמם הכי מהר בעולם – בסבאלברד הטמפרטורה מטפסת בקצב הגבוה פי שבעה מבשאר העולם. בקיץ האחרון כבר נמדדה שם טמפרטורה ממוצעת של 5.1 מעלות, בחצי מעלה גבוה יותר מהמקובל בתקופה הזו, ושטחי הקרח הולכים ומצטמצמים בגלל הפשרת הקרחונים. ב-25 ביולי 2020 נמדדו 21.7 מעלות, הטמפרטורה הגבוהה ביותר שתועדה בסבלאברד מעולם. גם החורף בסבאלברד השתנה: לפני עשורים סופות השלגים החלו שם כבר באוקטובר ונמשכו עד מארס, ואילו השנה החל השלג לרדת רק בינואר. התהליכים הללו משפיעים על כל צורות החיים, החל מהדובים ושאר בעלי החיים ועד לבני האדם. ארבעה מבנים בסבאלברד ניזוקו במידה ניכרת בעשור האחרון בגלל הפשרת הקרחונים והצריכו שיפוץ בעלות של מיליוני דולרים. מעבדה אחת נאלצה להיסגר מפני שיסודותיה נפגעו.
וכן, סביר להניח שעבור תושבי סבאלברד, שהתרגלו לקור החודר לעצמות, ימים ספורים של שמש נעימה שבהם אפשר להתלבש בבגדים קצרים הם בגדר פינוק, אבל עבור שאר העולם מדובר בתמרור אזהרה בוהק.
